מרי גארדן

שחקנית אמריקאית

מרי גארדןאנגלית: Mary Garden‏; 20 בפברואר 1874, אברדין3 בינואר 1967, אינברורי) הייתה זמרת סופרן סקוטית חשובה, בעלת קריירה נכבדה בצרפת ובאמריקה בשליש הראשון של המאה ה-20. היא תוארה כ"שרה ברנאר של האופרה".

מרי גארדן
Mary Garden
לידה 20 בפברואר 1874
אברדין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בינואר 1967 (בגיל 92)
Inverurie, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים St Margaret's School for Girls עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרי גארדן

שנים ראשונות, לימודים וקריירה עריכה

מרי גארדן נולדה בסקוטלנד והיגרה עם משפחתה לשיקגו, אילינוי בארצות הברית כשהייתה בת תשע. כזמרת צעירה נראה שצפונה בה הבטחה ואחרי הכשרה אצל טובי המורים בשיקגו נשלחה לפריז להמשיך בהשתלמותה שם. הופעתה הפומבית הראשונה הייתה באפריל 1900, בתפקיד הראשי ב"לואיז" של גוסטב שרפנטייה באופרה קומיק, תפקיד שעמו זוהתה במידה רבה.

כעבור שנתיים, בחר בה קלוד דביסי לשחק את התפקיד הנשי הראשי בהצגת הבכורה באופרה קומיק של "פליאס ומליסנד" שלו. הופעותיה של גארדן זכו לשבחים רבים מצד הביקורת. היא עוררה סנסציה גם בהופעתה כ"סאלומה" של ריכרד שטראוס בגרסה הצרפתית של האופרה.

מרי גארדן הופיעה לראשונה בארצות הברית בבית האופרה של מנהטן ב-1907 בתפקיד הראשי ב"תאיס" של ז'יל מאסנה.

גארדן כיכבה באופרה העירונית של שיקגו משנת 1910 עד 1931, השנה שבה פרשה מבימת האופרה. היא המשיכה להופיע ברסיטלים, בהרצאות ובכיתות אמן במשך עוד עשרים שנה.

חיים אישיים עריכה

כפי שתואר הן באוטוביוגרפיה שלה והן בביוגרפיה של מייקל טרנבול (ראו להלן), גארדן הייתה דיווה טיפוסית, שידעה בדיוק איך להשיג את חפצה. היו לה כמה וכמה סכסוכים קשים עם עמיתים שונים מעולם המוזיקה, שמהם יצאה תמיד וידה על העליונה ובסופו של דבר החזיקה בידה את השליטה באופרה של שיקגו. בהיותה תועמלנית חסרת-רחם לפרסומה היא, אירע לעיתים קרובות, שתשומת הלב לברק הרעשני של חייה האישיים העיבה על זו שקיבלו הופעותיה הפומביות ופרשיות האהבים שלה עם גברים, אמיתיות או מדומות, נטו להתפרסם כשמועות שערורייתיות בעיתונות.

האוטוביוגרפיה שלה, "סיפורה של מרי גארדן" (1951) נגועה באי-דיוקים. מאז ומתמיד נטתה לקשט ולהגזים, וכשכתב היד היה בשלבי הכנה, כבר גלשה לטירוף דעת.

מרי גארדן מתה באיברורי, סמוך לאברדין, שם עשתה את 30 השנים האחרונות בחייה. גן זיכרון קטן מוקדש לה בקצה המערבי של אברדין, ובו אבן קטנה חרותה וספסל.

הקלטות וסרטים עריכה

מרי גארדן הקליטה מספר רב של תקליטים בין 1903 ל-1929, לחברות G&T, קולומביה וויקטור. תקליטיה מופצים עדיין ומעוררים עניין בקרב חובבי אופרה היסטורית, אף כי גארדן עצמה, לפי הנאמר, הייתה מאוכזבת מתוצאות עבודתה באולפן ההקלטות. (עניין מיוחד יש בהקלטות עם פסנתר מאת המלחין קלוד דביסי).

מרי גארדן הופיעה בשני סרטים אילמים - "תאיס" (1917) ורומנס של ימי מלחמת העולם הראשונה בשם "החוטאת המזהירה" (1918). ללא קול שירתה, התקבל משחקה בביקורתיות ושני הסרטים כאחד לא נחלו הצלחה.

מקורות עריכה

  • Fletcher, J B: Garden, Mary in 'The New Grove Dictionary of Opera', ed. Stanley Sadie (London, 1992) ISBN 0-333-73432-7
  • Garden, M and Biancolli, L: Mary Garden's Story (New York, 1951)
  • Turnbull, Michael TRB: Mary Garden (Portland, Oregon, 1997)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מרי גארדן בוויקישיתוף