מרשה לינהאן

מרשה מ. לינהאןאנגלית: Marsha M. Linehan, נולדה ב-5 במאי 1943) היא פסיכולוגית וחוקרת אמריקאית, מייסדת שיטת הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT) לטיפול מבוסס ראיות באנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית ומקשיי ויסות רגשי. את שיטת הטיפול פיתחה לינהאן על סמך ניסיונה האישי עם ההפרעה, שעמה התמודדה בעצמה במשך שנים.

מרשה לינהאן
Marsha M. Linehan
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 במאי 1943 (בת 80)
טלסה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פסיכולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים סיאטל/אזור אוניברסיטת וושינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לויולה בשיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Alan E. Fruzzetti, Anita Lungu, Erin Faye Ward-Ciesielski, Cory D. Secrist, Andrada D. Neacsiu, Chelsey Wilks עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הפרס למחקר מדעי (2015)
  • פרס גרומאייר (2017)
  • פרס עמית ג'יימס מקין קטל (2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
blogs.uw.edu/linehan/
תרומות עיקריות
טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לינהאן מכהנת כפרופסור לפסיכולוגיה ופרופסור למדעי ההתנהגות והפסיכיאטריה באוניברסיטת וושינגטון בסיאטל ארצות הברית, וכראש המרפאות לטיפול ומחקר בהביוריסטיים. מחקרה עוסק בעיקר בהפרעת אישיות גבולית והטיפול בה, ובהשפעת מודלים התנהגותיים על נטייה לאובדנות ושימוש בסמים[1].

ביוגרפיה עריכה

לינהאן נולדה וגדלה בטלסה שבאוקלהומה, ארצות הברית, הבת השלישית במשפחה בת שישה ילדים. כילדה הייתה תלמידה מצטיינת והיטיבה לנגן בפסנתר, אך נחשבה בבית לילדה קשה ובעייתית, בניגוד ליתר אחיה. בהיותה נערה שקעה במשבר נפשי קשה, בעקבותיו אושפזה במוסד פסיכיאטרי בגיל 17. ללינהאן היו נטיות אובדניות והתנהגויות של פגיעה עצמית קשה. הרופאים אבחנו אותה בשעתו כחולת סכיזופרניה, והיא טופלה בתרופות נוגדות פסיכוזה, בשוקים חשמליים ובפסיכותרפיה פסיכודינאמית. היא נשלחה על בסיס קבוע לחדר בידוד כדי למנוע ממנה פגיעה עצמית, ללא הועיל. הטיפולים שעברה לא הביאו להטבה כלשהי במצבה הנפשי. מאוחר יותר סיפרה לינהאן כי לדעתה, האבחנה שלה הייתה שגויה, וכי למעשה סבלה מהפרעת אישיות גבולית. כאישה צעירה ביצעה לינהאן כמה ניסיונות אובדניים, אושפזה שוב, וחשה ייאוש כבד.

השינוי הופיע כאשר החלה לינהאן בתהליך של קבלה עצמית. את מקור הכוח שאבה מאמונתה הנוצרית-קתולית, והגיעה לתובנות מסוימות ברגעים של חיבור רוחני דתי. הנטייה האובדנית התקיימה כל עוד היה פער בין מי שהיא הייתה, לבין מי שרצתה ולא הצליחה להיות. כאשר החלה לקבל את עצמה כפי שהיא, פחתו הפגיעה העצמית ודחף המוות.

לינהאן השלימה תואר ראשון (1968), תואר שני (1971) ודוקטורט בפסיכולוגיה (1972) באוניברסיטת לויולה (Loyola) בשיקגו. את עבודת פוסט-הדוקטורט שלה עשתה בבאפלו, שם גם טיפלה במטופלים בסיכון אובדני. החל מ-1977 היא חברה בסגל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל.

לינהאן איננה נשואה. היא מתגוררת בסיאטל עם בתה המאומצת וחתנה. ביוני 2011 חשפה את סיפורה האישי בכתבה שהתפרסמה בעיתון הניו-יורק טיימס[2].

טיפול דיאלקטי-התנהגותי עריכה

  ערך מורחב – טיפול דיאלקטי התנהגותי

לינהאן פיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (Dialectical behavior therapy,‏ DBT) בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20. הטיפול יועד בתחילה לנשים הסובלות מהפרעת אישיות גבולית ולאנשים עם נטייה אובדנית כרונית. בהמשך הורחבה השיטה לטיפול בהפרעות נוספות שבמרכזן קשיי ויסות רגשי, ובהן דיכאון, הפרעות אכילה ושימוש בסמים.

הטיפול מבוסס על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, המניע את המטופל לשינוי - שיפור כישורים בינאישיים והתנהגותיים ושיפור היכולת לוויסות רגשי, לצד עקרונות של קבלה עצמית, סובלנות למצוקה רגשית, וקשיבות (מיינדפולנס). העקרונות הבסיסיים הם אלו שלינהאן מצאה כאפקטיביים עבור עצמה.

מחקרים שנעשו על ידי לינהאן וחוקרים אחרים, הצביעו על יעילות הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי בהפחתת ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית ואשפוזים.[דרוש מקור]

פרסומים עריכה

לינהאן פרסמה עשרות מאמרים בנושא טיפול בהפרעת אישיות גבולית וסימפטומים נלווים לה. כמו כן פרסמה ספרים ומדריכי הוראות למטפלים בשיטת התרפיה הדיאלקטית התנהגותית. ספרה למטפלים "הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית כישורים" יצא לאור בעברית בשנת 2006 בהוצאת 'אח'.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ https://blogs.uw.edu/linehan, blogs.uw.edu (באנגלית)
  2. ^ Carey, Benedict. "Expert on Mental Illness Reveals Her Own Struggle" (באנגלית). נבדק ב-2018-10-16.