מרשם האוכלוסין
מרשם אוכלוסין היא מערכת שבה הממשלה רושמת את האירועים החיוניים (לידות, נישואים, פטירות וכדומה) של אזרחיה ותושביה.
בישראל עריכה
בישראל מרשם האוכלוסין הוא יחידת סמך של משרד הפנים: רשות האוכלוסין וההגירה, הפועלת (בין היתר) מכוח חוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה-1965.
המרשם בישראל הונהג על ידי המנדט הבריטי והוא מתבסס על מרשם דומה המצוי בבריטניה כמו גם במדינות אחרות בעולם.
הפרטים המופיעים במרשם האוכלוסין מופיעים גם (ברובם) בתעודת הזהות. למעשה, תעודת הזהות אינה אלא מסמך המציין פרטים מתוך מרשם האוכלוסין.
מטרת המרשם עריכה
מטרת המרשם לרשום את פרטי המידע הנוגעים לתושבי המדינה. הפרטים הרשומים בו (בהתאם לסעיף 2 לחוק) הם:
- שם המשפחה;
- השם הפרטי והשמות הקודמים;
- שמות ההורים;
- תאריך הלידה ומקום הלידה;
- המין;
- הלאום;
- הדת;
- המצב האישי/משפחתי (רווק, נשוי, גרוש או אלמן);
- שם בן-הזוג;
- שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם;
- אזרחות או אזרחויות, בין נוכחיות ובין אלה שקדמו;
- המען;
- כתובת למשלוח דואר;
- תאריך הכניסה לישראל;
- התאריך שבו נהיה לתושב ישראל.
חלק מפרטי המרשם מהווים גם ראיה לנכונותם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך על האמור בהם (סעיף 3 לחוק). לעומת זאת רישום הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג (מנישואים), הוא פורמלי ואינו מייצג בהכרח הגדרות שונות של לאומיות ואת זהות בן הזוג בפועל.
בנוסף להיותו מקור מידע על הפרט, מרשם התושבים משמש גם לצרכים דמוגרפיים.
תפקיד פקיד הרישום עריכה
מספר רב של פסקי דין דנו בשאלת סמכויות פקיד הרישום. פרק ג' לחוק קובע כי פקיד הרישום רשאי לדרוש ממי שמסר הודעה על פרטי רישום למסור לפקיד כל ידיעה או מסמך שברשותו הנוגעים לפרטי הרישום (סעיף 19(1)). כן רשאי הוא לרשום הצהרה (בכתב או בעל-פה) על אמיתות ידיעה או מסמך שנמסרו לו (סעיף 19(2)). חוק המרשם מבחין בין רישום ראשון לבין רישום שינויים. הרישום הראשון ייעשה על פי "תעודה ציבורית", ובאין תעודה כזאת, על פי הודעת המבקש. רישום שינויים נעשה רק על בסיס תעודה ציבורית המעידה על השינוי.[1]
גנבת מאגר הנתונים עריכה
עותק מלא של מאגר הנתונים נגנב בשנת 2006 והופץ באינטרנט.[2] על פי החשד, גנבת הנתונים נעשתה על ידי עובד קבלן של משרד העבודה והרווחה.[3] הנתונים הגנובים הופצו יחד עם תוכנה בשם "אגרון" לעיון בהם, וזו שימשה לשלל מטרות שיש בהן פגיעה בפרטיות וייתכן גם בביטחון האישי.[4][5] גונב המאגר ומפיץ המאגר נדונו למאסר.
מרשם האוכלוסין במערכת הבחירות עריכה
בהתאם לחוק הבחירות לכנסת, פנקס הבוחרים, שהוא רשימת כל בעלי זכות הבחירה בבחירות לכנסת, נגזר מתוך מרשם האוכלוסין. קביעת הקלפי שבה יצביע כל אדם נעשית אף היא לפי כתובתו במרשם האוכלוסין. בפנקס הבוחרים נרשם שם המשפחה של כל בעל זכות בחירה, שמו הפרטי, שם אביו או אמו, שנת לידתו, מענו ומספר הזהות שלו. טיפול דומה, ביחס לבחירות לרשויות המקומיות נעשה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (בחירות).
לקראת הבחירות מקבלת כל מפלגה את פנקס הבוחרים, לשם יצירת קשר עם ציבור הבוחרים.[6]
במדינות אחרות עריכה
בממלכה המאוחדת (בריטניה) עריכה
המרשם בממלכה המאוחדת הונהג בשנת 1837 ונגע לרשום פרטי כל תושבי אנגליה וויילס. בממלכה המאוחדת יש לרשום לידות תוך 42 ימים, ומוות תוך 5 ימים, טקסי נישואים נרשמים מיד לאחר הטקס. בסקוטלנד הונהג המרשם ב-1 בינואר 1855 ובו נרשמים פרטים נוספים שאינם נרשמים בבריטניה.
בארצות הברית עריכה
במדינות ארצות הברית, מרשם האוכלוסין מנוהל בנפרד על ידי כל מדינה ומדינה, ובמישור הפדרלי פועלת לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית. במדינות השונות קיימים משרדי הסטטיסטיקה החשובה (באנגלית: Office of Vital Statistics או Office of Vital Records), המחזיקים את תעודות הלידה, תעודות הפטירה ותעודות הנישואים. תעודות אחרות בעלות חשיבות (כגון תעודות שינוי שם או גירושין מוחזקים לרוב במשרדי פקידות בתי המשפט (באנגלית: Clerk of Court)) בכל מחוז ומחוז ולא במרשם הרשמי של המדינה.
מרשם האוכלוסין הפלסטיני עריכה
לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה החל להנפיק תעודות זהות באישור ישראל, שהעבירה לרשותה את מסד הנתונים שבו מספרי הזהות של תושבי השטחים וממשיכה להקצות את מספרי הזהות. בשנת 1996 חזרה בה ישראל מהסכמה זו, ומאז היא שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני, המשותף לרצועת עזה ולגדה המערבית. במקרים של שינוי במרשם האוכלוסין, הרשות הפלסטינית יכולה להנפיק תעודה או ספח רק לאחר קבלת אישור ישראלי. קובץ מרשם האוכלוסין מוחזק על ידי ישראל, ועל בסיס מידע זה נקבע מי מוכר כתושב פלסטיני לצורך קבלת היתר כניסה לישראל. פלסטיני הרשום כתושב רצועת עזה נחשב לשוהה בלתי חוקי אם הוא נמצא בתחומי הגדה המערבית.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
- כתבה בדבר הגבלת סמכויות המרשם להעביר מידע לרשויות המס ורשות השידור, באתר הארץ
- אייל הראובני, בג"ץ אוסר העברת מידע על אזרחים ממרשם אוכלוסין, באתר ynet, 10 במאי 2004
- פסק דין רנקיו נגד מרשם האוכלוסין, באתר סנונית
- הצעת חוק לפיה ירשם במרשם האוכלוסין גם סוג הדם
במדינות אחרות עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ע"א 630/70 טמרין נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 197; בג"ץ 147/70 שטדמן נ' שר הפנים, פ"ד כד(1) 766; בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד יט(4) 661, 676
- ^ ניב ליליאן ואהוד קינן, מעקב: המידע האישי של אזרחי ישראל מופץ ברשת, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
- ^ אבי בליזובסקי, דליפת הענק של מרשם האוכלוסין לאינטרנט פוענחה לאחר חמש שנים, באתר "אנשים ומחשבים", 24 באוקטובר 2011
- ^ יאיר אטינגר, דליפת מרשם האוכלוסין הובילה למהפכה בעולם החרדי, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2011
- ^ גלעד גרוסמן, חשש: פרטי מרשם האוכלוסין ישמשו לתביעת חיילי צה"ל, 25 באוקטובר 2011
- ^ שאלות ותשובות - שימוש במידע אישי על אזרחים מפנקס הבוחרים, באתר הרשות להגנת הפרטיות
- ^ מרשם האוכלוסין, באתר גישה, 14 בנובמבר 2011