ויקיפדיה

מר סמית הולך לוושינגטון

סרט משנת 1939

מר סמית הולך לוושינגטון (באנגלית: Mr. Smith Goes to Washington) הוא סרט דרמה מ-1939 בבימויו של פרנק קפרה, אודות הממשל האמריקני. הסרט היה מועמד לאחר הקרנתו לאחד עשר פרסי אוסקר (וזכה רק עבור התסריט המקורי). הוא הפך את ג'יימס סטיוארט לכוכב קולנוע. בסרט כיכבו גם ג'ין ארתור וקלוד ריינס; כמו גם קבוצת שחקני משנה ידועים, ביניהם: אדוארד ארנולד, גיא קיבי, צ'ארלס ליין, יוג'יו פאלט ותומאס מיטשל. הוא נכתב בידי לואיס ר' פוסטר וסידני בוכמן. הסרט כונה "בעל חשיבות תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס ונבחר לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

מר סמית הולך לוושינגטון
Mr. Smith Goes to Washington
בימוי פרנק קפרה עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי פרנק קפרה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט סיפור: לואיס ר. פוסטר, תסריט: סידני בוכמן
עריכה גן הבליק עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'יימס סטיוארט, ג'ין ארתור, קלוד ריינס
מוזיקה דימיטרי טיומקין עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'וזף ווקר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה סרטי קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 17 באוקטובר 1939
משך הקרנה 129 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית אמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט קומדיה, סרט פוליטי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 1,500,000$
הכנסות באתר מוג'ו mr.smithgoestowashington
פרסים
  • פרס האוסקר לסיפור הטוב ביותר (לואיס ר. פוסטר)
  • מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Trailer

תקציר העלילה עריכה

סנאטור סאם פולי נפטר במהלך כהונתו, ומושל מדינתו (שמה לא צוין), יוברט "האפ" הופר (גיא קיבי), נדרש למנות לו מחליף.

זהותו של המחליף חשובה במיוחד לג'ים טיילור (אדוארד ארנולד), אדם תקיף ורב השפעה במפלגה, המבקש להעביר חוק להקמת סכר במדינה במימון פדרלי. טיילור תובע מהמושל הופר למנות לתפקיד את הוראס מילר הצייתן, ולדרישתו מצטרף הסנאטור השני מטעם המדינה, ג'וזף פיין (קלוד ריינס), אשר יחד עם הסנאטור פולי קידם את הצעת החוק עד כה, ועתידו הפוליטי תלוי במידה רבה בהיענותו לטיילור.

מצד שני, מתעוררת תגובה ציבורית נגד מינוי מילר, אשר יהווה חיזוק לשליטתו המשחיתה של טיילור במדינה, ובעד המועמד הרפורמטור הנרי היל.

המושל הופר מצוי בבעיה. אם ימנה את מילר - יעורר כעס ציבורי רב, ואם ימנה את היל - יכעיס את טיילור. כך או כך, יסכן את תפקידו ומעמדו הפוליטי. כשהוא מגיע לביתו, הוא מופתע מתביעת ילדיו למינוי מועמד שלישי - ג'פרסון סמית (ג'יימס סטיוארט), מנהיגה של תנועת נוער בשם "The Boy Rangers". המושל יושב על המדוכה ואין ביכולתו לבחור בין הרפורמטור למוקיון הפוליטי, ולפיכך הוא מחליט להטיל מטבע. ברגע שהמטבע נוחת על השולחן כשהוא ניצב באופן אנכי - נתמך בעיתון שבו מופיעה כתבה על מר סמית - הוא מחליט לבחור בסמית, כשהוא סבור כי תדמיתו הנקייה, מחד, תרצה את הציבור, בעוד שתמימותו, מאידך, תהפוך אותו קל להשפעה מצד המנגנון הפוליטי של טיילור.

סמית נלקח תחת חסותו של הסנאטור ג'וזף פיין (קלוד ריינס) - המוערך ציבורית, אך מושחת לאמתו של דבר. סמית מעריץ אותו כיוון שהוא סבור שהוא אדם ישר, וכן כיוון שהיה חברו הוותיק והטוב ביותר של אביו המנוח. הוא מפתח משיכה מיידית לבתו של הסנטור, סוזן פיין (אסטריד אלווין). העיתונות בוושינגטון משגרת עד מהרה חיצי לעג כלפי סמית בשל היותו תמים וקל דעת, ולאחר שתמונה מביכה שלו מתפרסמת בעמוד הראשי, נטען שאין לו מה לחפש בוושינגטון. פיין, על מנת להעסיק את סמית, מציע לו להגיש הצעת חוק.

הצעת החוק מייפה את כוחו של הממשל הפדרלי להלוות על מנת לרכוש אדמה במדינת הולדתו עבור מחנה נערים לאומי, שאותו ישלמו חזרה לאוצר של ארצות הברית, מהתרומות שיגויסו מצעירים ברחבי אמריקה. התרומות זורמות באופן מיידי. אתר מחנה הנערים המוצע ניצב על אותה חלקת אדמה בקניון טרי, שהוא חלק מתוכנית ההשקיה של טיילור הזוכה בתמיכת סנטור פיין, על מנת לבנות את סכר וילט קריק.

המכונה הפוליטית משתמשת בפיין כבנשק, מאשימה את סמית בניסיון לגרוף רווחים מהצעת החוק שלו על ידי הנפקת הוכחה מזויפת שיש בבעלותו של סמית אדמה באותו שטח, וכי הוא ירוויח הון אישי מהקמת מחנה הנערים. ברגע שניתנת לסמית ההזדמנות להגן על עצמו, הוא מוכה הלם מבגידתו של פיין ובורח מן הוועדה. על כל פנים, העוזרת והמזכירה הצינית שלו, קלאריסה סונדרס (ג'ין ארתור) הגיעה לכלל אמונה בו ומדברת על ליבו שיגיש פיליבסטר בסנאט, רגע לפני שנערכת ההצבעה לגרש אותו. כך פותח סמית, בעידודה ובסיוע של סונדרס מן היציע, בפיליבסטר שנמשך יממה תמימה. ברם דא עקא, שלפי הוראותיו של טיילור, עיתונים ותחנות רדיו במדינת הולדתו של סמית מסרבים לדווח על מה שיש לסמית להגיד, ואף מעוותים את העובדות על מנת להפנות את דעת הקהל נגדו. אפילו מאמץ שעורכים נערי תנועת הנוער שסמית מנהיג על מנת להפיץ את החדשות נבלם באמצעות התקפות בריוניות שנערכות על ידי עושי דברו של טיילור.

על אף שנדמה כי אפסה כל תקווה בעיר מולדתו, מתחילים הסנאטורים לשית לבם אליו, חרף תשישותו המוחלטת של סמית והצרידות שבקולו. בשלב זה שולף פיין את הקלף האחרון בשרוולו: הוא מביא ארגזים של מכתבים ומברקים ממדינת הולדתו של סמית שדורשים את גירושו. שבור לנוכח התפתחות זו, נאחז סמית בקרן אחרונה של תקווה לנוכח חיוך ידידותי הנשלח אליו מאת נשיא הסנאט (הארי קרי). במשפטים האחרונים של נאומו הוא פונה באופן אישי לפיין, ולאחר שהוא נודר כי ימשיך בדרכו עד שיימצא מי שיהיה מוכן להקשיב לו הוא מתמוטט באפיסת כוחות. סנאטור פיין עוזב את חדר הסנאט רווי רגשות אשמה ומנסה להתאבד. לאחר שעוצרים בעדו, הוא מתפרץ לתוך אולם הסנאט, מתוודה בקול רם על כל מזימתו הזדונית ומאשש את ניקיון כפיו של סמית.

הפיליבסטר של סמית והעידוד המרומז לו הוא זוכה מנשיא הסנאט, מסמלים שניהם את אמונתו של הבמאי בהבדל שיש באפשרותו של אדם בודד לחולל. נושא זה יידון אפילו בהרחבה רבה יותר בסרטו של קפרה "אלו חיים נפלאים" ויוזכר גם בסרטיו האחרים.

השפעה תרבותית עריכה

מיד לאחר שהופץ לראשונה, הותקף הסרט על ידי העיתונות הוושינגטונית והפוליטיקאים בקונגרס של ארצות הברית, כסרט אנטי-אמריקאי ופרו-קומוניסטי, בשל תיאורי השחיתות בממשל האמריקאי.

הסרט הוחרם בגרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וספרד הפלנגית. קפרה מספר שהסרט דובב בארצות אירופאיות מסוימות על מנת לשנות את המסר שלו, כדי שיתאים יותר לאידאולוגיה הרשמית. בזמן שנאכף חרם על סרטים אמריקאים בצרפת הכבושה על ידי גרמניה ב-1942, בחרו בתי קולנוע אחדים להקרין את "מר סמית הולך לוושינגטון" כסרט האחרון בטרם ייכנס החרם לתוקפו, ונמסר כי בעל בית קולנוע אחד בפריז הקרין את הסרט ללא הפסקה במשך שלושים יום לאחר החרם.

פרסים עריכה

טריוויה עריכה

  • הרומן עליו מבוסס הסרט מכונה "הג'נטלמן ממונטנה", אולם הוא אינו נוקב בשם המדינה בספר.
  • הקרנת הבכורה של הסרט בוושינגטון הבירה הייתה ב-17 באוקטובר 1939.
  • פרס האוסקר בו זכה ג'יימס סטיוארט עבור תפקידו בסרט "סיפורי פילדלפיה" כשנה לאחר מכן, נראה לעיתים כהכרה מאוחרת על תפקידו כג'פרסון סמית.
  • הסרט גם נהפך לסדרת טלוויזיה בעלת אותה שם שרצה בעונת השידורים של 1962–1963, בכיכובם של לס פרקר ורד פולי.
  • ב-1977 טום ליהלין עשה מחדש את הסרט כ"בילי ג'ק הולך לוושינגטון", חלק מסדרת בילי ג'ק. הסרט נחל כישלון.
  • הסרט נעשה מחדש בעיבוד השונה אך במעט ב-1992, בכיכובו של אדי מרפי "הג'נטלמן המכובד".
  • 1939 הייתה שנה טובה עבור תומאס מיטשל. הוא הופיע בשתי קלאסיקות נוספות באותה שנה: חלף עם הרוח, ומרכבת דואר, שעבורו הוא זכה באוסקר כשחקן המשנה הטוב ביותר.
  • מועמד קונטיקט לסנאט נד לאמונט, הופיע במסע תעמולה שהוא פרודיה על הסרט.
  • אף אחת מהמפלגות בארצות הברית, לא הרפובליקנית ולא הדמוקרטית, אינן מוזכרות בסרט.

אזכורים בתרבות עריכה

  • הקומיקאי דניס מילר כינה את הופעת הסטנד-אפ הראשונה שלו ב-HBO "מר מילר הולך לוושינגטון". הוא גם התייחס לסרט לפחות פעמיים בתוכניתו "דניס מילר בשידור חי". הוא התייחס לאל גור כ"מר סמית נשאר בוושינגטון" בהתהללות אחת ובהלצה אחרת אמר ש"אם פרנק קפרה היה משקיף על וושינגטון בת ימינו, מר קפרה לא היה נשאר בבית".
  • פרק מהסדרה "איש משפחה" נושא את השם "מר גריפין הולך לוושינגטון", ובו משמש פיטר כנשיאן של סיגריות אל דוראדו, המנסה לשכנע את הקונגרס שהסיגריות הן מועילות.
  • אחד מהשלבים של משחק הווידאו מ-2005 "Destroy All Humans", קרוי "מר קריפטו הולך לוושינגטון", באזכור לסרט.
  • בסדרה "משפחת סימפסון" ישנו פרק בשם "מר ליסה הולך לוושינגטון". זהו הפרק השני בעונה השלישית, ששודר ב-26 בספטמבר 1991 והוא בעל עלילה דומה. הפרק "Beyons Blunderdome" מהסדרה "משפחת סימפסון", פרק ראשון בעונה ה-11, ששודר ב-26 בספטמבר 1999, עוסק בשיתוף הפעולה של הומר עם מל גיבסון, בעשייתו מחדש של הסרט "מר סמית הולך לוושינגטון".
  • בסרט "Take Her She's Mine" משנת 1963, מקוננת דמותו של סטיוארט שאנשים מבלבלים אותו עם: "זה, או, שחקן, מאז שמר סמית הולך לוושינגטון יצא לאקרנים".

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מר סמית הולך לוושינגטון בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מר_סמית_הולך_לוושינגטון&oldid=36008293"