משאל העם בחצי האי קרים
ב-16 במרץ 2014, נערך בחצי האי קרים משאל עם שנוי במחלוקת בנוגע למעמדו של חצי האי. המשאל נערך על ידי הפרלמנט של הרפובליקה האוטונומית של קרים[1] ועל ידי מועצת העיר סבסטופול (שתי הרשויות היו תחת שלטון ממשלת אוקראינה). המשאל אושר ונערך בזמן ההשתלטות הצבאית של רוסיה על חצי האי ולא היה חוקי לפי החוקה האוקראינית.[2][3] משאל העם שאל את האוכלוסייה המקומית האם הם מעוניינים להסתפח לרוסיה בתור סובייקטים פדרליים, או האם הם מעוניינים להשיב את חוקת קרים מ-1992 ואת מעמדו של קרים כחלק מאוקראינה.
 | |
| תאריך |
16 במרץ 2014  |
|---|---|
| מקום |
הרפובליקה האוטונומית של קרים |
  | |
אפשרויות הבחירה במשאל העם לא כללו שמירה על הסטטוס קוו של קרים וסבסטופול כפי שהיו ביום עריכת המשאל. חוקת 1992 העניקה סמכויות רבות לפרלמנט של קרים, כולל סכמות לכונן יחסים עם מדינות אחרות; בעקבות זאת, פרשנים מערביים ואוקראינים רבים טענו שאפשרויות הבחירה המוצעות במשאל העם יביאו להיפרדות דה-פקטו של חצי האי קרים מאוקראינה.
המועצה העליונה של קרים ראתה את הדחתו של נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' במהפכת אוקראינה ב-2014 כהפיכה ואת ממשלת המעבר בקייב כבלתי חוקית. המועצה העליונה טענה כי משאל העם נגרם כתוצאה מההתפתחויות הללו.[4] התאריך הסופי ואפשרויות ההצבעה פורסמו עשרה ימים בלבד לפני עריכת משאל העם. מרבית המדינות - כולל מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, וקנדה - ראו את משאל העם כלא חוקי בשל האירועים שקדמו לו, כולל העובדה שמשאל העם התבצע בזמן שחצי האי היה כבוש בידי חיילים רוסים. 13 חברות ממועצת הביטחון של האו"ם הצביעו בעד החלטה שתכריז על אי חוקיותו של המשאל[5], אך רוסיה הטילה וטו על החלטת המועצה וסין נמנעה מלהצביע. לאחר מכן אומצה החלטה של העצרת הכללית של האו"ם (100 בעד, 11 נגד, 58 נמנעו), אשר הכריזה על משאל העם כלא חוקי ואישרה השלמות הטריטוריאלית של אוקראינה.
רוסיה הכירה בתוצאות משאל העם באופן רשמי וטענה כי הכרזת העצמאות החד-צדדית של קוסובו[6][7] קבעה תקדים שמאפשר את פרישתו של חצי האי קרים מאוקראינה[8], אולם השוואה זו שנויה במחלוקת בקרב חוקרים רבים.[9][10][11] רוסיה עצמה התנגדה לפרישת קוסובו.[12]
התוצאה הרשמית של משאל העם, שפורסמה על ידי הרפובליקה האוטונומית של קרים, הראתה כי 96.77% מהאוכלוסייה הצביעה בעד איחוד האזור עם הפדרציה הרוסית, עם אחוז הצבעה של 83.1%.[13]
בעקבות משאל העם, המועצה העליונה של קרים ומועצת העיר סבסטופול הכריזו על עצמאותה של רפובליקת קרים וביקשו להצטרף לפדרציה הרוסית. באותו יום, רוסיה הכירה ברפובליקת קרים כמדינה ריבונית.[14]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "Crimea declares independence, seeks UN recognition". RT International (באנגלית). נבדק ב-2017-05-02.
- ^ Marxsen, Christian (17 באפריל 2014). "The Crimea Crisis – An International Law Perspective". Heidelberg Journal of International Law. SSRN 2520530. ארכיון מ-25 בספטמבר 2021. נבדק ב-7 בנובמבר 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ האשמות רוסיה – העמדת הדברים על דיוקם, ארגון האמנה הצפון-אטלנטית
- ^ "Верховная Рада АРК инициировала проведение всекрымского референдума" (ברוסית). נבדק ב-2017-05-02.
- ^ מועצת הביטחון: משאל העם בקרים חסר תוקף, באתר ynet, 15 במרץ 2014
- ^ אלדד בק, פרישטינה, קוסובו הכריזה על עצמאותה מסרביה, באתר ynet, 17 בפברואר 2008
- ^ בית הדין בהאג: הכרזת העצמאות של קוסובו חוקית, באתר ynet, 22 ביולי 2010
- ^ פוטין חתם על המסמך: קרים סופחה לרוסיה, באתר ynet, 18 במרץ 2014
- ^ Experts: Crimea isn't comparable to Kosovo, Anadolu Agency
- ^ "Why the Crimean Referendum Is Illegitimate". Council on Foreign Relations (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2014-03-21. נבדק ב-2017-05-02.
- ^ "Analysis: Why Russia's Crimea move fails legal test". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-03-07. נבדק ב-2017-05-02.
- ^ סיפוח קרים – ההשלכות הבינלאומיות, באתר www.inss.org.il
- ^ גלי צה"ל : תושבי חצי האי קרים מתנתקים מאוקראינה, ובקייב מגייס, באתר glz.co.il
- ^ Israel Broadcasting Authority, רוסיה: מכבדים את תוצאות משאל העם במזרח אוקראינה, באתר www.iba.org.il