משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016)
משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (באנגלית: United Kingdom European Union membership referendum), הידוע גם כמשאל האיחוד האירופי (EU referendum) בממלכה המאוחדת, הוא משאל עם שהתקיים ב־23 ביוני 2016, אשר תוצאותיו אינן מחייבות חוקית, בו הצביעה הממלכה המאוחדת האם להישאר באיחוד האירופי או לפרוש ממנו. עזיבת האיחוד קיבלה את הכינוי Brexit (הלחם בסיסים של המילים בריטניה ו-Exit, יציאה).
זכות ההצבעה ניתנה לאזרחים בריטים, לתושבי חבר העמים הבריטי ולאירים בני 18 ומעלה המתגוררים במדינה, וכן לאזרחים בריטיים שמתגוררים מחוץ למדינה, אך הם רשומים כמצביעים בממלכה במשך 15 השנים האחרונות; במשאל ניצח המחנה שתמך בפרישה מהאיחוד, עם 17,410,742 (51.9%) ממניין הקולות לעומת 16,141,241 (48.1%) שבחרו להישאר באיחוד.[1]
היה זה משאל העם הארצי השלישי בתולדות הממלכה, והשני שבו נקראו אזרחי בריטניה לחוות דעתם בנידון זה. במשאל העם הקודם בנדון, שנערך ב־1975, תמכו 67% מהמצביעים בהישארות בשוק האירופי המשותף, שמאוחר יותר הפך לאיחוד האירופי.
רקע עריכה
ערך מורחב – פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי
חברות באיחוד האירופי הייתה נתונה לדיון ציבורי רחב בממלכה המאוחדת מאז הצטרפותה של המדינה לשוק האירופי המשותף (EEC) ב־1973, שהוקם ב־1957 ומאוחר יותר הפך ל"איחוד האירופי" ב־1993. הממלכה המאוחדת הייתה המדינה הראשונה לבקש להצטרף לארגון ב־1961, אך בקשתה נחסמה על ידי צרפת. כשנתיים לאחר הצטרפותה לארגון ערכה משאל עם, בו תומכי ההישארות זכו עם כ-67% ממניין הקולות.
ראש הממשלה דייוויד קמרון הבטיח עוד בינואר 2013 כי אם תנצח המפלגה השמרנית בבחירות הכלליות במאי 2015, תשאף ממשלת בריטניה לקבל תנאי חברות חדשים באיחוד האירופי, וכן לערוך משאל עם בנושא הישארותה בארגון. על רקע התחזקות גורמים לאומיים ואירו-סקפטיים, כגון ניצחונה של מפלגת UKIP בבחירות לפרלמנט האירופי במאי 2014 – בהן סיימה המפלגה השמרנית במקום השלישי – ולאחר ניצחונם של קמרון ומפלגתו בבחירות ב-2015, הבטיח ראש הממשלה כי משאל עם על עתידה של בריטניה באיחוד האירופי יערך "עד 2017", בהתאם למצע מפלגתו. עם זאת, התחייבות זו גובתה בהבטחה של קמרון כי המשאל יערך רק אם יושגו תנאי חברות חדשים במסגרת הישארותה של בריטניה באיחוד האירופי, אשר ישפרו את מצבה בארגון ויפחיתו את הסיכוי לעזיבתה. בעקבות כך הונחו היסודות החוקיים לעריכת משאל העם בפרלמנט הבריטי בשנת 2015 דרך החוק "European Union Referendum Act 2015". עם זאת, החוק אינו מחייב את בריטניה לקיים את תוצאות המשאל. בפברואר 2016 נחתם הסכם שבמסגרתו הושגו הסכמות על רפורמות בנושאי הגירה, כלכלה וחוקי עבודה, אשר יעניקו לבריטניה עצמאות רבה יותר ו"מעמד מיוחד" באיחוד האירופי, אם תבחר להישאר.[2] תאריך המשאל נקבע בהסכם ל־23 ביוני 2016.
אלה אשר נמנו עם המחנה התומך בעזיבת בריטניה את האיחוד האירופי – מהלך הידוע בכינויו הנפוץ "ברקזיט" ("Brexit") – טענו כי חברות באיחוד פוגעת בריבונות של מדינה עצמאית, מצב אשר תואר על ידי תומכי הברקזיט כאיחוד פדרלי בשם "ארצות הברית של אירופה" ("United States of Europe"); בעוד שאלה אשר תמכו בהישארות באיחוד טענו כי בעולם בו קיימים איחודים פוליטיים רב-לאומיים רבים כל הפסד ריבונות מאוזן ביתרונות הטמונים בחברות באיחוד האירופי. תומכי העזיבה, תחת מסע הפרסום המרכזי "Vote Leave" שנוהל על ידי דומיניק קמינגס וכמה ארגונים נוספים, טענו כי בחירה בברקזיט תאפשר לבריטניה שליטה טובה יותר על הגירה, וכך יקטן הלחץ על שירותים ציבוריים, דיור ושיכון וכן מקומות עבודה; ביצוע הסכמי סחר חופשי משלה ללא האיחוד; תחסוך מיליארדי ליש"ט המשולמים לאיחוד; ותשחרר את בריטניה מרגולציות ובירוקרטיה שאותם הם ראו כמיותרים ובזבזניים. תומכי ההישארות, תחת הקמפיין "Britain Stronger in Europe", טענו כי עזיבת האיחוד תסכן את שגשוגה הכלכלי והחברתי של בריטניה; תפחית את השפעתה של בריטניה בעולם; תסכן את ביטחונה הלאומי של הממלכה עקב הפחתה בגישה למאגרי מידע פליליים של אירופה; ותשפיע לרעה על הסכמי סחר בין בריטניה לאירופה, ואולי אף בין מדינות נוספות. הם טענו בפרט כי ברקזיט תוביל לאובדן מקומות עבודה, עיכובים בהשקעות למדינה וכן תסכן עסקים.
תוצאות עריכה
| אפשרות בחירה | הצבעות | אחוזים | |
|---|---|---|---|
| להישאר (Remain) | 16,141,241 | 48.1% | |
| לעזוב (Leave) | 17,410,742 | 51.9% | |
| קולות תקפים | 33,551,983 | 99.92% | |
| קולות פסולים או פתקים לבנים | 25,359 | 0.08% | |
| סך הקולות | 33,577,342 | 72.2% | |
| בעלי זכות הצבעה | 46,501,241 | 100% | |
| מקור:[3][4] | |||
באנגליה ובוויילס תמכו רוב המצביעים ביציאה מהאיחוד האירופי, ואילו בסקוטלנד ובצפון אירלנד תמכו רוב המצביעים בהישארות באיחוד.
השלכות עריכה
לאור הצבעתם של רוב תושבי סקוטלנד וצפון אירלנד בעד הישארות באיחוד האירופי, בניגוד ליתר הממלכה המאוחדת, עולות קריאות בתוך ארצות אלה לעשות שוב משאל עם לעצמאות מבריטניה.[5][6]
בבוקר שלאחר המשאל הודיע ראש הממשלה, דייוויד קמרון, כי יתפטר עד כ-3 חודשים ממועד המשאל, כדי לאפשר לחברי המפלגה השמרנית לבחור לו מחליף כראש הממשלה, אשר יוביל את המדינה בתקופת המעבר לעזיבת האיחוד, שתיקח מספר שנים. בסופו של דבר נבחרה תרזה מיי כראשת הממשלה הבאה תוך ימים ספורים על ידי חברי הפרלמנט של המפלגה השמרנית, לאחר פרישת מספר מתמודדים, מה שגרם לקמרון לקצר את תקופת כהונתו הקצרה שנותרה; ומיי החלה את כהונתה כראשת ממשלה ב-13 ביולי 2016. עם כינון ממשלתה ערכה שינויים מרכזיים בקבינט, לרבות מינוי מזכיר מדינה ליציאה מן האיחוד האירופי.
במפלגת הלייבור החלו מהלכים פוליטיים לערוך בחירות פריימריז כדי להחליף את יו"ר המפלגה, ג'רמי קורבין, שתמיכתו הפושרת להישארות באיחוד האירופי נתפסה כאחראית להצבעתם של מצביעי לייבור רבים בעד עזיבת האיחוד.[7] ראש מפלגת UKIP, נייג'ל פרג', התפטר מספר ימים לאחר תוצאות המשאל.
במהלך השנים שלאחר משאל העם, איבדה לונדון את מעמד הבכורה כמרכז פיננסי בינלאומי.[8]
מעורבות חברת קיימברידג' אנליטיקה בתעמולה עריכה
במהלך משאל העם ב-2016 חברת שירותים דיגיטליים שמקושרת לקיימברידג' אנליטיקה בשם (AggregateIQ (AIQ קיבלה תשלום של 625,000 לירות שטרלינג מארגון שתמך בברקזיט, ככל הנראה באופן שהפר את הכללים שקבועים בחוק לגבי סכומי הכסף שהיו מותרים במסגרת משאל העם.[9]
קישורים חיצוניים עריכה
- האתר הרשמי של משאל העם (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Brexit: UK votes to leave EU in historic referendum, בי.בי.סי.
- ^ רויטרס, "רגע של פעם בדור": הושג הסכם להשארת בריטניה באיחוד האירופי, באתר וואלה!, 20 בפברואר 2016
- ^ EU Referendum Results - BBC News, BBC News (באנגלית)
- ^ EU Referendum Results, election.news.sky.com
- ^ בספטמבר 2014 נערך משאל עם בסקוטלנד על הישארות בבריטניה, בו בחרו הסקוטים להישאר ברוב של 55%
- ^ לצפון אירלנד יש היסטוריה ארוכה של חיכוך עם הממלכה המאוחדת
- ^ Shadow cabinet resignations: who has gone and who is staying, הגרדיאן, 28 ביוני 2016
- ^
קורין דגני, הבנקים לא חיכו לברקזיט - הם כבר ברחו מבריטניה ושינו את פני המגזר הפיננסי, באתר TheMarker, 12 במרץ 2019
- ^ The Brexit whistleblower: ‘Did Vote Leave use me? Was I naive?'
