משל לבלוב התאנה בקיץ

משל לבלוב תאנה בקיץ הוא אחד ממשלי ישו בברית החדשה. הוא מופיע בבשורות מתי, מרקוס ולוקס. משל זה עוסק בבואה הקרב של מלכות השמיים, בדומה לסיפורים אחרים הכוללים את סמל התאנה, כמו משל התאנה ללא פרי וקללת עץ התאנה.

סיפור המשל עריכה

על פי בשורת מתי:

וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יִרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרְחוּ עָלֶיהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ. כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאוֹתְכֶם אֶת־כָּל־אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא בַּפָּתַח. אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָל־אֵלֶּה. הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן.

— הבשורה על-פי מתי, פרק כ"ד, פסוקים 32–35, בתרגום דליטש

על פי בשורת מרקוס:

וּמִן־הַתְּאֵנָה לִמְדוּ־נָא אֶת־מְשַׁל הַדָּבָר כְּשֶׁיִּרְטַב עֲנָפָהּ וּפָרַח עָלֶהָ יְדַעְתֶּם כִּי קָרוֹב הַקָּיִץ. כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּרְאֹתְכֶם כִּי־הָיוּ אֵלֶּה דְּעוּ כִּי־קָרוֹב הוּא בַּפָּתַח. אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד אֲשֶׁר־יִהְיוּ כָּל־אֵלֶּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן.

— הבשורה על-פי מרקוס, פרק י"ג, פסוקים 28–31, בתרגום דליטש

על פי בשורת לוקס:

וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בְּמָשָׁל לֵאמֹר רְאוּ אֶת־הַתְּאֵנָה וְאֵת כָּל־הָעֵצִים. כִּי־תִרְאוּ אֹתָם מוֹצִיאִים אֶת־פִּרְחָם הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי קָרַב הַקָּיִץ. כֵּן גַּם־אַתֶּם בִּהְיוֹת אֵלֶּה לְנֶגְדְּכֶם דְּעוּ כִּי קְרוֹבָה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם לֹא יַעֲבֹר הַדּוֹר הַזֶּה עַד כִּי־יִהְיוּ כָּל־אֵלֶּה. הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעֲבֹרוּ וּדְבָרַי לֹא יַעֲבֹרוּן.

— הבשורה על-פי לוקאס, פרק ח', פסוקים 16–18, בתרגום דליטש

פרשנויות עריכה

ישו מתייחס לדברי תלמידיו המתגאים בבנייני המקדש והפאר שבהם ואומר להם שבעתיד הלא רחוק עתיד המקדש להיחרב^[1]. התלמידים שואלים למתי הנבואה, בהתכוונם לאחרית הימים ובחשבם שחורבן המקדש ושובו של ישו באחרית הימים מתרחשים בו זמנית^[1]. תשובתו של ישו היא כי אל להם לחשוב שהקץ קרב, אירועים רבים עוד צפויים בהיסטוריה עד הגיע המועד, ושעליהם להיזהר מכל מחשבי הקיצין ונביאי השקר, משיחי השקר ומורי השקר, המנבאים שהוא, ישו, כבר חזר והוא מצוי כאן או שם^[1]. אבל כשיגיע המועד הם יוכלו לזהותו על פי סימנים, בדומה לחקלאים המזהים את הקיץ הקרב (קיץ וקץ הן מילים קרובות) על פי הופעת הפריחה-הלבלוב של עץ התאנה.

הקטעים המצוטטים לעיל מן הבשורות מציגים את אחרית הימים בהמשלה לטבע^[2]: כפי שעלי עץ התאנה, רומזים על סימני אחרית הימים כמתואר באפוקליפסה הסינופטית של לוקס כ"א 28-5^[1] כן גם הפריחה ולבלוב עץ התאנה במשל מצביעים על כך שמלכות אלוהים קרבה ובאה.

פרשנות חלופית מודרנית, היא הפרשנות האומרת שעץ התאנה מייצג את עם ישראל, כאשר הקמתה של מדינת ישראל היא הישות הפוליטית המתחדשת בארץ ישראל. לפי פרשנות זו, הקמתה של מדינת ישראל מבשרת את תחילת אחרית הימים והתמלאות נבואות התנ"ך והברית החדשה בדבר הקמת מלכות אלוהים, ושובו של המשיח. בהתאם לכך, כאשר מדינת ישראל הוקמה ב-14 במאי 1948, הגיע הל לינדסי למסקנה, כי אנחנו חיים בדור האחרון^[3]^[4]^[5].

בהקשר לכך ניתן למנות את נבואת חזון העצמות היבשות של יחזקאל פרק ל"ז כולו^[6] ובמיוחד את הפסוקים כ"א -כ"ז^[7], המתאר את תקומתו של עם ישראל, שובו מן הגלות לארצו, והקמת ישות מדינית (עד כאן התמלא) וישות מלוכה רוחנית עם ברית עולם עם אלוהי ישראל והקמת מקדש (טרם התמלא).

בהקשר למשל זה, מן הראוי לציין כנגד זאת, את נס קללת עץ התאנה שבו עם ישראל משול לעץ התאנה שקוללה כי לא היה בה פרי, כך שנים לא רבות לאחר צליבתו של ישו ותקופת פעילותו הגיע חורבן בית המקדש השני וראשית הגלות בת האלפיים שנים עם ישראל.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ לוקס כ"א 28-5: 5 וַיְהִי בְּאָמְרָם לַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְהֻדָּר בַּאֲבָנִים יָפוֹת וּבְמַתָּנוֹת וַיֹּאמַר׃ 6 אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֹא תִשָּׁאֵר אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק׃ 7וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר רַבִּי מָתַי אֵפוֹא תִּהְיֶה זֹּאת וּמַה הוּא הָאוֹת לְעֵת הֱיוֹתָהּ׃ 8וַיֹּאמֶר רְאוּ פֶּן־יַתְעוּ אֶתְכֶם כִּי רַבִּים יָבֹאוּ בִּשְׁמִי וְאָמְרוּ אֲנִי הוּא וְהָעֵת קְרוֹבָה וְאַתֶּם אַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם׃ 9 וּבְשָׁמְעֲכֶם מִלְחָמוֹת וּמְהוּמוֹת אַל־תֵּחָתּוּ כִּי הָיוֹ תִהְיֶה־זֹּאת לָרִאשׁוֹנָה אַךְ־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד׃ 10 וַיֹּסֶף דַּבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר גּוֹי עַל־גּוֹי יָקוּם וּמַמְלָכָה עַל־מַמְלָכָה׃ 11 וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל כֹּה וָכֹה וְרָעָב וָדָבֶר וְגַם־מוֹרָאִים וְאֹתוֹת גְּדֹלוֹת מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 12 וְלִפְנֵי כָל־אֵלֶּה יִשְׁלְחוּ בָכֶם אֶת־יְדֵיהֶם וְיִרְדְּפוּ וְיִמְסְרוּ אֶתְכֶם לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְאֶל־בָּתֵּי כְלָאִים וְתוּבְאוּ לִפְנֵי מְלָכִים וּנְגִידִים לְמַעַן שְׁמִי׃ 13 וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְעֵדוּת׃ 14 עַל־כֵּן שִׂימוּ בְלִבְּכֶם לְבִלְתִּי הֱיוֹת דֹּאֲגִים בַּמֶּה תִּצְטַדָּקוּ׃15 כִּי אָנֹכִי נֹתֵן לָכֶם פֶּה וְחָכְמָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ וּלְדַבֵּר נֶגְדָּהּ כָּל־מִתְקוֹמֲמֵיכֶם׃ 16 וְגַם־תִּמָּסְרוּ עַל־יְדֵי יוֹלְדֵיכֶם וַאֲחֵיכֶם וּקְרוֹבֵיכֶם וְרֵעֵיכֶם וְיָמִיתוּ מִכֶּם׃ 17 וִהְיִיתֶם שְׂנוּאִים לְכָל־אָדָם לְמַעַן שְׁמִי׃ 18 אַךְ לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשְׁכֶם אָרְצָה׃ 19 בְּתוֹחַלְתְּכֶם קְנוּ לָכֶם אֵת נַפְשֹׁתֵיכֶם׃20 וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ מַחֲנוֹת סוֹבֲבִים אֶת־יְרוּשָׁלָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי קָרַב חָרְבָּנָהּ׃21 אָז יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים וַאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹכָהּ יֵצְאוּ וַאֲשֶׁר־בַּפְּרָזוֹת אַל־יָבוֹאוּ בָהּ׃ 22 כִּי־יְמֵי נָקָם הֵמָּה לְמַלּאת כָּל־הַכָּתוּב׃ 23וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם כִּי תִהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה בָּאָרֶץ וְקֶצֶף עַל־הָעָם הַזֶּה׃ 24 וְנָפְלוּ לְפִי־חֶרֶב וְהָגְלוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וְהָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם מִרְמָס לַגּוֹיִם עַד אֲשֶׁר־יִמְלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִם׃ 25 וְהָיוּ אֹתוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ וּבַכּוֹכָבִים וְעַל־הָאָרֶץ מְצוּקָה לַגּוֹיִם וּמְבוּכָה מֵהֶמְיַת הַיָּם וּמִשְׁבָּרָיו׃ 26וְיִמּוֹגוּ בְנֵי־הָאָדָם מֵאֵימָה וּמֵחֶרְדַּת הַבָּאוֹת עַל־כָּל־הָאָרֶץ כִּי־חֲיָלֵי הַשָּׁמַיִם יִתְמוֹטָטוּ׃ 27 וְאָז יִרְאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם בָּא בֶעָנָן בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רָב׃ 28וּכְהָחֵל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָבוֹא הִתְעוֹדֲדוּ וּשְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם כִּי־קָרְבָה גְאֻלַּתְכֶם׃
^ Bernard Brandon Scott, Hear Then the Parable: A commentary on the parables of Jesus, Fortress Press, 1989,
^ Lindsey, Hal. The Late Great Planet Earth. Grand Rapids, MI. Zondervan, 1970.
^ האל לינדזי עם ק. קארלסון, כדור הארץ המנוח, מאת הל לינדסי, דפוס ינץ
^ Lindsey, Hal. 1977. Eternity, January 1977
^ יחזקאל הנביא, חזון העצמות היבשות, באתר מכון ממרא
^ כא וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. כב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. כג וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. כד וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. כה וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. כו וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. כז וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם. כח וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם.

[הערה_מספר_20190120215022:0-1] ¹ ² ³ ⁴ לוקס כ"א 28-5: 5 וַיְהִי בְּאָמְרָם לַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְהֻדָּר בַּאֲבָנִים יָפוֹת וּבְמַתָּנוֹת וַיֹּאמַר׃ 6 אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֹא תִשָּׁאֵר אֶבֶן עַל־אֶבֶן אֲשֶׁר לֹא תִתְפָּרָק׃ 7וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר רַבִּי מָתַי אֵפוֹא תִּהְיֶה זֹּאת וּמַה הוּא הָאוֹת לְעֵת הֱיוֹתָהּ׃ 8וַיֹּאמֶר רְאוּ פֶּן־יַתְעוּ אֶתְכֶם כִּי רַבִּים יָבֹאוּ בִּשְׁמִי וְאָמְרוּ אֲנִי הוּא וְהָעֵת קְרוֹבָה וְאַתֶּם אַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם׃ 9 וּבְשָׁמְעֲכֶם מִלְחָמוֹת וּמְהוּמוֹת אַל־תֵּחָתּוּ כִּי הָיוֹ תִהְיֶה־זֹּאת לָרִאשׁוֹנָה אַךְ־עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד׃ 10 וַיֹּסֶף דַּבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר גּוֹי עַל־גּוֹי יָקוּם וּמַמְלָכָה עַל־מַמְלָכָה׃ 11 וְהָיָה רַעַשׁ גָּדוֹל כֹּה וָכֹה וְרָעָב וָדָבֶר וְגַם־מוֹרָאִים וְאֹתוֹת גְּדֹלוֹת מִן־הַשָּׁמָיִם׃ 12 וְלִפְנֵי כָל־אֵלֶּה יִשְׁלְחוּ בָכֶם אֶת־יְדֵיהֶם וְיִרְדְּפוּ וְיִמְסְרוּ אֶתְכֶם לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְאֶל־בָּתֵּי כְלָאִים וְתוּבְאוּ לִפְנֵי מְלָכִים וּנְגִידִים לְמַעַן שְׁמִי׃ 13 וְהָיְתָה־זֹּאת לָכֶם לְעֵדוּת׃ 14 עַל־כֵּן שִׂימוּ בְלִבְּכֶם לְבִלְתִּי הֱיוֹת דֹּאֲגִים בַּמֶּה תִּצְטַדָּקוּ׃15 כִּי אָנֹכִי נֹתֵן לָכֶם פֶּה וְחָכְמָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיהָ וּלְדַבֵּר נֶגְדָּהּ כָּל־מִתְקוֹמֲמֵיכֶם׃ 16 וְגַם־תִּמָּסְרוּ עַל־יְדֵי יוֹלְדֵיכֶם וַאֲחֵיכֶם וּקְרוֹבֵיכֶם וְרֵעֵיכֶם וְיָמִיתוּ מִכֶּם׃ 17 וִהְיִיתֶם שְׂנוּאִים לְכָל־אָדָם לְמַעַן שְׁמִי׃ 18 אַךְ לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשְׁכֶם אָרְצָה׃ 19 בְּתוֹחַלְתְּכֶם קְנוּ לָכֶם אֵת נַפְשֹׁתֵיכֶם׃20 וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ מַחֲנוֹת סוֹבֲבִים אֶת־יְרוּשָׁלָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי קָרַב חָרְבָּנָהּ׃21 אָז יָנוּסוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה אֶל־הֶהָרִים וַאֲשֶׁר הֵם בְּתוֹכָהּ יֵצְאוּ וַאֲשֶׁר־בַּפְּרָזוֹת אַל־יָבוֹאוּ בָהּ׃ 22 כִּי־יְמֵי נָקָם הֵמָּה לְמַלּאת כָּל־הַכָּתוּב׃ 23וְאוֹי לֶהָרוֹת וְלַמֵּינִיקוֹת בַּיָּמִים הָהֵם כִּי תִהְיֶה צָרָה גְדוֹלָה בָּאָרֶץ וְקֶצֶף עַל־הָעָם הַזֶּה׃ 24 וְנָפְלוּ לְפִי־חֶרֶב וְהָגְלוּ אֶל־כָּל־הַגּוֹיִם וְהָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם מִרְמָס לַגּוֹיִם עַד אֲשֶׁר־יִמְלְאוּ עִתּוֹת הַגּוֹיִם׃ 25 וְהָיוּ אֹתוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ וּבַכּוֹכָבִים וְעַל־הָאָרֶץ מְצוּקָה לַגּוֹיִם וּמְבוּכָה מֵהֶמְיַת הַיָּם וּמִשְׁבָּרָיו׃ 26וְיִמּוֹגוּ בְנֵי־הָאָדָם מֵאֵימָה וּמֵחֶרְדַּת הַבָּאוֹת עַל־כָּל־הָאָרֶץ כִּי־חֲיָלֵי הַשָּׁמַיִם יִתְמוֹטָטוּ׃ 27 וְאָז יִרְאוּ אֶת־בֶּן־הָאָדָם בָּא בֶעָנָן בִּגְבוּרָה וּבְכָבוֹד רָב׃ 28וּכְהָחֵל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָבוֹא הִתְעוֹדֲדוּ וּשְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם כִּי־קָרְבָה גְאֻלַּתְכֶם׃

[BBS-2] Bernard Brandon Scott, Hear Then the Parable: A commentary on the parables of Jesus, Fortress Press, 1989,

[3] Lindsey, Hal. The Late Great Planet Earth. Grand Rapids, MI. Zondervan, 1970.

[4] האל לינדזי עם ק. קארלסון, כדור הארץ המנוח, מאת הל לינדסי, דפוס ינץ

[5] Lindsey, Hal. 1977. Eternity, January 1977

[6] יחזקאל הנביא, חזון העצמות היבשות, באתר מכון ממרא

[7] כא וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ-שָׁם; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל-אַדְמָתָם. כב וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם, לְמֶלֶךְ; וְלֹא יהיה- (יִהְיוּ-) עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד. כג וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד, בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, וּבְכֹל, פִּשְׁעֵיהֶם; וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם, מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. כד וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם; וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ, וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. כה וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ, אֲבוֹתֵיכֶם; וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם, עַד-עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי, נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. כו וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם; וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם. כז וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים; וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם. כח וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל--בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]