משפחת רוטשילד

משפחת אצולה יהודית עשירה

משפחת רוֹטשילד היא שושלת של בנקאים יהודים באירופה. מייסד השושלת הוא מאיר אנשל רוטשילד (1744–1812), בנקאי יליד פרנקפורט בגרמניה. מאיר אנשל מינה את כל אחד מחמשת בניו לנהל מערכת בנקאית בחמשת המרכזים הפיננסיים האירופיים הגדולים ביותר: בריטניה, צרפת, גרמניה, אוסטריה ואיטליה. נתן מאיר רוטשילד (17771836) הקים בלונדון את הענף הבריטי של משפחת רוטשילד וג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד (17921868) הקים בפריז את הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, שני הענפים היחידים ששרדו עד היום. כוחה של המשפחה התחזק, ובמהלך המאה ה-19 הייתה משפחת רוטשילד למשפחה העשירה באירופה. למשפחת רוטשילד, ובראשה הברון אדמונד דה רוטשילד חלק נכבד בהקמתו של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובניית מדינת ישראל. משכן הכנסת בירושלים ובניין בית המשפט העליון הם תרומתם של בני המשפחה.

רוטשילד
Rothschild
מדינה גרמניה, הממלכה המאוחדת, צרפת, אוסטריה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד מאיר אנשל רוטשילד עריכת הנתון בוויקינתונים
אתניות יהודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית רוטשילד (גר') ברחוב היהודים בפרנקפורט (גר')
מאיר אנשל רוטשילד מייסד השושלת
סמל משפחת רוטשילד בכניסה לגן רמת הנדיב ליד זכרון יעקב

לאחר מלחמות העולם ירדה עצמתה והשפעתה של משפחת רוטשילד, אף שגם בימינו מחזיקים בני משפחה בתפקידי מפתח פיננסיים באירופה ופעילים גם בתחום היין והפילנתרופיה. בין ממשיכי השושלת הבולטים בימינו נמנים בני הזוג בנג'מין ואריאן דה רוטשילד, מן הענף הצרפתי של המשפחה, שהונם נאמד בכארבעה מיליארד אירו.

הסמל של משפחת רוטשילד מכיל אגרוף קפוץ עם חמישה חיצים המסמלים את חמש שושלות שהוקמו על ידי חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, כשהמקור לכך הוא בפסוק בתהילים ”כחצים ביד גיבור” (קכז, ד). מתחת לסמל מופיעות בלטינית המילים שהיו נר לרגליה של משפחת רוטשילד: Concordia (הרמוניה), Integritas (יושרה), Industria (חריצות).

תחילתה של השושלת – מאיר אנשל ובניו עריכה

תחילתה של השושלת במאיר אנשל רוטשילד (1744–1812) ואשתו גיטל (שנאפר) רוטשילד (1753–1849). מאיר אנשל נולד בגטו היהודי בפרנקפורט בשם מאיר אנשל בוייר, וכבר בנערותו התגלה בו חוש עסקי מפותח. אביו, משה אנשל בוייר, היה בנקאי וסוחר במטבעות, אשר ברשותו היה בית עסק קטן. בימי חייו של אביו, עבד מאיר אנשל בחנותו, ועם מותו עבר לעבוד כפקיד זוטר בבנק בבעלות יהודית בהנובר.

כעבור מספר שנים הפך מאיר אנשל לשותף משני בבעלות על הבנק וזמן קצר לאחר מכן מכר את חלקו על מנת לפתוח בנק משלו. כאשר הפך מאיר אנשל לבנקאי מצליח, הוא אימץ את סמל העסק המשפחתי - מגן צבוע אדום, כשם משפחתו החדש רוטשילד (בגרמנית Roth Schild הוא "מגן אדום"), ומאז נושאת המשפחה שם זה.

הבנק שהקים מאיר אנשל התפתח עד מהרה והפך לרשת מוסדות פיננסיים ענפה, שהחזיקה סניפים בכל רחבי אירופה. כדי לשמר את כוחה הכלכלי של האימפריה הבנקאית שהקים, פיזר מאיר אנשל את חמשת בניו ברחבי היבשת, בחמשת המרכזים הפיננסיים האירופיים הגדולים ביותר: נתן מאיר רוטשילד (17771836) הקים בלונדון את הענף הבריטי של משפחת רוטשילד וג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד (17921868) הקים בפריז את הענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, שני הענפים הקיימים עד היום. בנוסף שלח מאיר אנשל את אנשל מאיר רוטשילד (17731855) לפרנקפורט להקים את הענף הגרמני של משפחת רוטשילד, את סלומון (שלמה) מאיר רוטשילד (1774–1855) לווינה במטרה להקים את הענף האוסטרי של משפחת רוטשילד, ואת קלמן מאיר רוטשילד (1788–1868) – נאפולי אשר הקים את הענף האיטלקי של משפחת רוטשילד. שלושת ענפים אלו נעלמו במשך השנים.

השפעה על עולם הבנקאות עריכה

מאיר אנשל ובניו עשו חלק נכבד מהונם בכך שהמציאו לראשונה את המושג איגרות חוב ממשלתיות במושגים מודרניים. משפחת רוטשילד מימנה צבאות בכל רחבי אירופה, נסיכי ומלכי אירופה השתמשו בשירותי משפחת רוטשילד לממן את גיוס הצבא תמורות עמלות שמנות, כפי שהגדיר זאת האקונומיסט "הם קנו למשמע רעם התותחים ומכרו עם ניגון הכינורות".

בניגוד ליהודי החצר של המאות הקודמות, אשר מימנו וניהלו בתי אצולה אירופיים, אבל לעיתים קרובות אבדו את עושרם באמצעות אלימות או הפקעה, הסוג החדש של בנק בינלאומי שנוצר על ידי משפחת רוטשילד היה חסין להתקפות מקומיות. נכסיהם הוחזקו במכשירים פיננסיים, במחזור בעולם, כמו מניות, אג"ח וחובות. שינויים שבוצעו על ידי משפחת רוטשילד אפשרו להם לבודד את רכושם מפני אלימות מקומית: "מעתה העושר האמיתי שלהם היה מעבר להישג ידו של ההמון, כמעט מעבר להישג ידם של המלכים תאבי הבצע".

בתקופת התיעוש באירופה היוותה מערכת הבנקים של המשפחה את אחד היסודות הכלכליים האיתנים לביצוע המהפכה התעשייתית. מסילות ברזל הוקמו בסיוע המשפחה וממשלות שונות השתמשו בשירותי הבנקאות שלה למימון פרויקטים מיוחדים כגון כרייתה של תעלת סואץ. במרוצת השנים הפך השם רוטשילד למילה נרדפת לבנקאות ועושר רב. עושרם הרב ופעילותם הבינלאומית הביאה עליהם גם קנאה וביקורת רבה, שאף התפתחה לתאוריות קונספירציה אנטישמיות, בדבר "שליטתם של היהודים בעולם" בעזרת המערכת הפיננסית. ההיסטוריון והכלכלן ניל פרגוסון עוסק בכך בהרחבה בספרו "עלייתו של הכסף".

ענפי המשפחה עריכה

הענף הבריטי עריכה

מייסד הסניף הבריטי של הבנק של רוטשילדים היה נתן מאיר רוטשילד. הוא נולד בשנת 1777, והיה הבן השלישי של מאיר אנשל וגיטל. הוא עקר לבריטניה ב-1798 והתיישב במנצ'סטר שם עסק בסחר בטקסטיל, ב-1808 עבר ללונדון והשקיע בצורה נבונה בבורסה הבריטית את הכספים, שהעביר לו האציל הגרמני, וילהלם התשיעי. הוא נעשה במהרה לאחת הדמויות החשובות ביותר בבורסה הבריטית, ושירת את בריטניה בהעברת סכומי כסף רבים בכל רחבי אירופה, בעזרת אחיו. את רוב עושרו עשה על ידי כך שהלווה כסף לבריטניה למימון מלחמתם בנפוליאון.

נתן מאיר התחתן עם גיסתו של סר משה מונטיפיורי. הוא מת בשנת 1836. בנו הבכור והיורש החוקי של נתן היה ליונל נתן רוטשילד. הוא נולד בשנת 1808, והמשיך לנהל את העסק המשפחתי בלונדון. הוא הרוויח כסף רב מכך שמימן לאנגליה את מלחמת קרים ואת חפירת תעלת סואץ. הוא היה אחד מהמנהיגים של הקהילה היהודית באנגליה. הוא פעל למען מתן שוויון זכויות (אמנציפציה) ליהודים באירופה. כמו כן, היה ליונל היהודי הראשון שנבחר אי פעם לפרלמנט הבריטי. בשל היותו יהודי, סירב ליונל להישבע את השבועה הנוצרית בטקס ההשבעה לפרלמנט, ולכן נמנעה ממנו הכהונה בפרלמנט בתחילה, אולם לבסוף הסכימו לקבל את שבועתו של ליונל על ספר תנ"ך. הוא החל לכהן כחבר פרלמנט בשנת 1858. ליונל נפטר בשנת 1879.

נתנאל מאיר (נתן), הבן של ליונל, שנולד בשנת 1840, היה מנהיג יהודי חשוב מאוד בבריטניה. כמו כן, הוא היה נשיא האיחוד של בתי הכנסת. נתנאל היה נגיד הבנק של אנגליה, ובשנת 1885 הוענק לו התואר לורד רוטשילד, הלורד היהודי הראשון בבריטניה.

אדמונד ליאופולד דה רוטשילד (19162009), המכונה אדי על מנת להבחין בינו לבין הנדיב הידוע, נינו של ליונל נתן דה רוטשילד, קיבל לידיו את ניהול את בנק רוטשילד ובניו בשנות ה-60 וה-70 ולראשונה בתולדות הבנק פתח אותו בפני שותפים שאינם מבני המשפחה, ובכך הפך את הבנק מחברה משפחתית שמרנית לבנק בינלאומי.

הענף הצרפתי עריכה

הענף הצרפתי מורכב למעשה משני ענפים מקבילים. הראשון הוקם על ידי ג'יימס מאיר רוטשילד אשר יסד בהוראת אביו את "בנק רוטשילד" בפריז. לאחר מלחמות נפוליאון הוא מילא תפקיד חשוב במימונם של מפעלי רכבות וכריה אשר הפכו את צרפת למעצמה כלכלית. בניו של ג'יימס, גוסטאב דה רוטשילד ואלפונס ג'יימס דה רוטשילד, המשיכו לנהל את העסק שייסד אביהם, והם היו אלו אשר ממנו את דרישת השילומים של הכובשים הפרוסים עם סוף מלחמת צרפת–פרוסיה בשנות השמונים של המאה ה-19. הדורות הבאים במשפחה שימרו את העסק המשפחתי והפכו אותו עם השנים לאחד מהמובילים בבנקאות ההשקעות העולמית. התחרות המתמדת מול בנקים בבעלות ציבורית וחברות סחר גדולות (בעיקר מארצות הברית), הביאו את צאצאי הענף הצרפתי להודיע בשנת 2003 על איחוד עסקיהם עם דודניהם מהענף הבריטי, וזאת כדי ליצור ארגון גדול ורווחי יותר.

הענף הצרפתי השני נוסד על ידי נתנאל דה רוטשילד (18121870). נתנאל, אשר נולד בלונדון, היה בנם הרביעי של מייסד הענף הבריטי של המשפחה, נתן מאיר רוטשילד, ונכדו של מייסד המשפחה מאיר אנשל. בשנת 1850 עבר נתנאל להתגורר בפריז, וזאת כדי לעבוד אצל דודו ג'יימס מאיר. אולם, בשנת 1853 עזב נתנאל את עסקי הבנקאות המשפחתיים, ורכש את "שאטו ברן מוטון", יקב קטן בצרפת. הוא שינה את שמו של היקב ל"שאטו מוטון רוטשילד" והפך אותו לאחד ממותגי היין המפורסמים בעולם כולו. בשנת 1868, רכש דודו של נתנאל, ג'יימס, יקב שכן בשם "שאטו לאפיט", ותוך זמן קצר הפך גם יקב זה לאחד ממפיקי היין היוקרתיים ביותר וקיבל את השם שאטו לאפיט רוטשילד.

העסק הצרפתי ספג מהלומה קשה בשנת 1982, כאשר ממשלתו הסוציאליסטית של פרנסואה מיטראן הלאימה את עסקי המשפחה והעניקה להם שם חדש. אולם הבארון בן ה-39 דוד דה רוטשילד, החליט שלא לנטוש את הענף בו עסקה משפחתו במשך יותר ממאתיים שנים, ויחד עם שלושה עובדים ומימון של מיליון דולר בלבד, הקים מחדש את עסקי המשפחה שמחזיקים בימינו בנתח גדול משוק ההשקעות העולמי.

בימינו, הידועים בענף הצרפתי הם בני הזוג בנג'מין ואריאן דה רוטשילד, שהונם נאמד נכון ל-2010 בכארבעה מיליארד אירו. אביו של בנג'מין, אדמון אדולף דה רוטשילד, הקים את קבוצת אדמונד דה רוטשילד (Edmond de Rothschild Group), בנק ובית השקעות בינלאומי שמרכזו בשווייץ.

הענף האוסטרי עריכה

בני המשפחה שהתמקמו בווינה, הקימו בשנות העשרים של המאה ה-19 בנק שהפך אותם לאזרחים מכובדים ונערצים.

 
המוזוליאום של משפחת רוטשילד בבית הקברות המרכזי בווינה

הענף הוקם על ידי סלומון מאיר רוטשילד (1774–1855) בשנת 1820. סלומון מאיר נשלח מפרנקפורט לווינה על ידי אביו. בנו של סלומון מאיר היה אנסלם סלומון רוטשילד (אנ')‏ (1803–1874). בנותיו ובניו:

ההתרסקות של 1929 הביאה עמה תקופה קשה לעסקי המשפחה באוסטריה וראש הענף, לואיס פון רוטשילד (אנ')‏ (1882–1955), בנו של אלברט סלומון, עשה ככל שביכולתו להציל את הבנק. אולם, במהלך מלחמת העולם השנייה נאלצו בני המשפחה לוותר על רכושם, ובכלל זה הבנק המצליח אותו ניהלו, למוסרו לכובש הנאצי ולנוס מהמדינה. מספר בני משפחה נמלטו והשתכנו בארצות הברית. בשנת 1999 הסכימה ממשלת אוסטריה להשיב לידי צאצאי המשפחה כ-250 יצירות אמנות אשר נשדדו על ידי הנאצים.

הענף האיטלקי עריכה

הבן הרביעי של מאיר אנשל, קרל קלמן מאיר, שנולד בשנת 1788, התיישב בנאפולי וייסד שם את הסניף האיטלקי של העסק המשפחתי. סניף זה העניק הלוואות כספיות רבות למדינות איטליה השונות וגם למדינת האפיפיור. עם איחוד איטליה, חוסל סניף זה של העסק בשנת 1861. קרל קלמן מאיר מת בשנת 1855. היורש של קרל מאיר, אדולף קרל, חזר למשפחתו בפרנקפורט. הבנק שיסד היה לבנק הלאומי של אוסטריה. העסקים שלו התמוטטו לאחר קריסת האימפריה האוסטרו הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה.

הענף הגרמני עריכה

בשנת 1901 משלא נמצא יורש זכר לנהלו, נסגר ענף הבנקאות המשפחתי אשר בפרנקפורט לאחר יותר ממאה שנות פעילות עסקית. רק בשנת 1989, לאחר השקעה משותפת של הסניפים הבריטי והשווייצרי של הבנק המשפחתי, נפתחה מחדש הנציגות בפרנקפורט.

עץ משפחת רוטשילד עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר אנשל
רוטשילד

1743–1812
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'יימס (פריז)
1792–1868
 
בטי סלומון
1805–1886
 
 
סלומון (וינה)
1774–1855
 
קארל (אנ') (נאפולי)
1788–1855
 
אנשל (פרנקפורט)
1773–1855
 
נתן (לונדון)
1777–1836
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1845–1934
"הנדיב הידוע"
 
גוסטב (אנ')
1829–1911
 
אלפונס
1827–1905
 
שמעון זאב
1828–1910
 
נתנאל (אנ')
1812–1870
 
 
 
 
 
 
 
ליונל נתן
1808–1879
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוריס (אנ')
1857–1881
 
ג'יימס
1878–1957
נישא לדורותי
 
רוברט (אנ')
1880–1946
 
אדוארד (אנ')
1868–1949
 
נתן
1844–1881
 
 
 
 
 
ליאופולד
1845–1917
 
 
 
 
 
 
 
נתן מאיר
1840–1915
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1926–1997
 
אלאן (אנ')
1910–1982
 
אלי (אנ')
1917–2007
 
 
 
 
 
 
הנרי
1872–1946
 
אנתוני גוסטב
1887–1961
 
ליונל
1882–1942
 
אוולין אקיל
1886–1917
 
צ'ארלס (אנ')
1877–1923
 
וולטר
1868–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנז'אמן
1963–2021
נישא לאריאן
 
אריק
1940–
 
גאי (אנ')
1909–2007
 
בת שבע
1914–1999
 
פיליפ
1902–1988
 
אוולין רוברט (אנ')
1931–2022
 
אדמונד ליאופולד
1916–2009
 
מרים רוטשילד
1908–2005
 
ויקטור
1910–1990
 
פאנוניקה דה קניגסווארטר
1913–1988
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד (אנ')
1942–
 
אדוארד
1957–
 
פיליפין
1933–2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ייקוב
1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.

תמיכה בציונות ובמדינת ישראל עריכה

למשפחת רוטשילד חלק נכבד בבניית מדינת ישראל. משכן הכנסת ובניין בית המשפט העליון בירושלים, הם תרומתם של בני משפחת רוטשילד. רבים מבני המשפחה תמכו תמיכה כלכלית גדולה בהקמתו של היישוב היהודי בארץ ישראל וייהוד הארץ. הברון אדמונד דה רוטשילד היה פטרונן של מספר מושבות צעירות דוגמת ראש פינה, ראשון לציון, יסוד המעלה וזכרון יעקב, ודאג למעטפת הכללית של צורכי היישובים הצעירים. שמעון פרס צוטט בהיותו ראש ממשלה באומרו על הרוטשילדים כי "מעולם לא קמה משפחה אשר תרמה והקדישה כה רבות מהונה הפרטי ליצירת ההיסטוריה כמו משפחת רוטשילד".

הברון רוטשילד השני, היה אחראי במידה רבה לפרסומה של הצהרת בלפור המביעה את הכרתה של ממשלת בריטניה בזכאותו של העם היהודי לבית לאומי. עקב מוצאם היהודי כמו גם עסקיהם הקורצים לעין, הייתה המשפחה מקור להתקפות אנטישמיות במרוצת השנים. אחת מבנות המשפחה, אליזבת' דה רוטשילד, נרצחה בידי הנאצים בשואה ורבים אחרים נרדפו במהלך מלחמת העולם השנייה.

הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד הנציח את בני משפחתו בשמות של המושבות שהוא טיפח ותמך בהן: זכרון יעקב נקראת על שם אביו, יעקב ג'יימס רוטשילד; מזכרת בתיה נקראת על שם אמו, בטי (בתיה) דה רוטשילד. על שמו של מייסד שושלת הרוטשילדים, מאיר אנשל רוטשילד נקרא המוסד החינוכי מאיר שפיה. המושבה בת שלמה נקראת על שם אמו בתיה ועל שם אביה, סלומון (שלמה) מאיר רוטשילד, מייסד הענף של רוטשילדים באוסטריה.

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים: בנימינה, גבעת בנימין, קריית בנימין – שכונה בעמק זבולון בתחום קריית אתא, גן ציבורי "גן בנימין" בלב חיפה, מרכז תרבות חשוב "בית רוטשילד" במרכז הכרמל ואחד הרחובות הראשונים והסואנים של תל אביב "שדרות רוטשילד". על שם אשתו, עדה, נקראת גבעת עדה, בעבר מועצה מקומית וכיום חלק מבנימינה. כמו כן, היישוב שדמות דבורה שבגליל התחתון, נקרא על שם אשת בנו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, דורותי (דבורה) דה רוטשילד. בנוסף, פרדס חנה קרויה על שם חנה רוטשילד, אשתו של הברון נתן מאיר רוטשילד. פארק רמת הנדיב ליד זכרון יעקב הוקם על ידי המשפחה כאחוזת קבר לברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומשפחתו, וכולל גן מטופח ומסביבו שמורת טבע ובה פרחים רבים.

מוסדות פילנתרופיים של בני המשפחה עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא משפחת רוטשילד בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עמוס אילון, הרצל, עמ' 85: הברון נתנאל נהג להימנע מלהזמין יהודים למשתאות הגדולים שערך בארמונו שבווינה. כאשר הזמין את נסיך שוורצברג להשתתף באחד מהם, הובטח לו כי לא יפגוש שם יהודים. אך למרות זאת, הנסיך סירב להזמנה והשיב: "רוטשילד אינו מתרועע עם יהודים. גם אני לא".