שורש מחומש (או שורש חֲמָשִי[1]) הוא שורש בעל חמישה רדיקלים, כלומר חמישה עיצורי שורש.
הספרות המקצועית מתארת את השימוש בשורשים מחומשים פרודוקטיביים (כלומר, כאלה הניטים ביותר ממשקל יחיד או כפועל) ואת השיטתיות שבדרכי גזירתם ובאופן שבו הם ניטים;[1][2][3][4][5] כמו כן מתועדת יצירה לקסיקאלית של שורשים מחומשים בספרות היפה[6] (ראו להלן). מעט שורשים מחומשים מוכרים כתקניים על ידי האקדמיה ללשון העברית – השאר הם בגדר סלנג או בשימוש בז׳רגונים שונים (ראו להלן). רובם ככולם ניטים כפועל לפי דוגמת אחד או כמה מהבניינים הכבדים (פיעל, פועל והתפעל) ובאחד או יותר משמות הפעולה הנגזרים מבניינים אלה. שורשים אלה נוצרים במספר אופנים, בעיקר כגזורי־שם (ממילים עבריות, למשל שמרט״פ → "שמרטף", או לועזיות, למשל סנכר״נ → "סִינְכְּרוֹנִיזַצְיָה") אך לעתים גם בדרכים אחרות, כמו על ידי הלחם בסיסים (דסקל״ד → "dys" + קל״ד) או בגזירה ישירה ממילה זרה (רסטר״ט → restart) (ראו דוגמאות להלן).
בעברית בתקופות שקדמו לעברית הישראלית, מהעברית המקראית ועד תחיית הלשון העברית, קיימות אמנם מילים בעלות שורש מחומש, אך שורשיהן בדרך־כלל אינם פרודוקטיביים, למשל "פַּתְשֶׁגֶן", המופיעה בתנ"ך (”פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה” (אסתר ח׳ י״ג)) או "תַּרְנְגוֹל", המופיעה בלשון חז״ל, ”שחטו תרנגול זה שקרא ערבית” (שבת ס״ז, ב׳). כיוצאי דופן ניתן למנות את השורשים חמרמ״ר (”פָּנַי חמרמרה (חֳמַרְמְרוּ)” (איוב ט״ז ט״ז), ”מֵעַי חֳמַרְמָרוּ” (איכה א׳ כ׳), ”חֳמַרְמְרוּ מֵעַי” (איכה ב׳ י״א)) וסחרח״ר (”לִבִּי סְחַרְחַר, עֲזָבַנִי כֹחִי” (תהילים ל״ח י״א)), שני שורשים שהרד״ק כלל בספרו "ספר מכלול": את חמרמ״ר כניטה בבניין פֻּעַל ואת סחרח״ר בבניין קל[7]. לאחר תחיית הלשון העברית השתמש דוד ישעיהו זילברבוש בנטיית פועל של השורש סחרח״ר בספרו "מפנקס זכרונותי" מ־1936: "עוד אחת מעט וה"אדנות" תתקפני, ולבי יהי מלא ממנה וגם את ראשי תסחרחר".[8]
נטיות של שורשים מחומשים קיימות בכל משלבי השפה העברית. כמה שורשים מצויים בשימוש רחב ומופיעים אפילו בפרסומים של משרד החינוך ("סינכרון", "לפלרטט") והשורש טלגר״ף בהטיית הפועל "טִלְגְּרֵף" מופיע ב"מילון אבן־שושן לתלמידי בית הספר - מחודש ומעודכן לשנות האלפיים". שורשים אחרים מופיעים בשימוש יומיומי בסלנג, בז׳רגונים של קבוצות מצומצמות או כחידושים ספרותיים או אישיים.
דוגמה לחידושים בספרות העברית שהם הטיות פרודוקטיביות של שורשים מחומשים ניתן למצוא כבר ב־1939 ב"ספר רצוף אהבה" של הרב אהרן ראובן טשארני, שבו נמצא הביטוי "אני מתקטנטן"[9] (שורש קטנט״ן, בניין התפעל). במאמרו "ביאליק: ערך לאנציקלופדיה"[10] מ־1944 כתב אברהם רגלסון: "אגדות־ביאליק הן רמות־הסגנון על דרך תנ״כית, וכמה מפסוקיהן הן מְזוּנְגְבָלוֹת־סאטירה ומקונמנות־הומור" (שורש זנגב״ל, משקל מְקֻטָּל), וזלמן שניאור בספרו "דור דור ואנשיו: סיפורים" שיצא לאור על ידי הוצאת יבנה ב־1957 כתב "נגרנו, תפרנו וסנדלרנו" (שורש סנדל״ר, בניין פיעל). בספרו של אליעזר שטיינמן "פני עצמי" שיצא לאור ב־1971,[11] לאחר מותו, הוא כותב: "הזקן התכלבלב. קשקש במקלו."[12] (שורש כלבל״ב, בניין התפעל). ב־1999 כתב פרופ׳ זאב מגן במאמרו "דמיין: על ג׳ון לנון ואהבה": [13] "...כשלחייו המנומשות מתארגמנות והולכות בתשוקה דתית מזרחית" (שורש ארגמ״נ, בניין התפעל); את השורש שעטנ״ז "הפרו" כנרת רוזנבלום בחיבורה "ארבעה בתים ואף אחד בכלל" מ־2008[14], שבו כתבה: "לגננות בפריז היא מהנהנית ווי, לנו כן, ומדי פעם משעטנזת בווי־כן מתוק להפליא" (שורש שעטנ״ז, בניין פיעל), וגם יואב קרני ב־2009 במאמרו "מי יפרש את האינטרס הלאומי?"[15] בכתבו "האיש הזה [...] הוא גידול פרא של תרבות פוליטית משועטנזת, המתקשה להבחין בין עוצמה ובין כוחניות" (שורש שעטנ״ז, משקל מְקֻטָּל). בספרו של מאיר שלו "הדבר היה ככה" (2009) הוא מצטט אזהרה טיפוסית של סבתו: "אל תקרצרץ לי את הקיר", ומסביר ש"לקרצרץ" (שורש קרצר״ץ, בניין פיעל, מיידיש: "קראץ", שריטה) היא מילה אקולקטית בשימוש שכיח במשפחתו עד היום.[16] הסופר יצחק בן־נר שם בפי דמויות ספרו "המלאכים באים" חידושים, שמטרתם יצירת עברית עתידנית, בין השאר "לקנקרט" (שורש קנקר״ט, בניין פיעל, מלועזית "קונקרטי")[6]
גם מתרגמים חידשו בנטיות של שורשים מחומשים או לחלופין השתמשו בנטיות מלשון בדיבור, כמו בתרגומה מ־1987 של אליה גילדין ל"הנאוה לאדון" מאת אלבר כהן: "כלב־ים קטן מזקונקן"[17](שורש זקנק״ן, משקל מקוטל) (בתרגום זה אליה גילדין גם הקדימה וחידשה עם "הכל משועטנז בהצעות מבולבלות וסותרות" – שוב: שורש שעטנ״ז, משקל מְקֻטָּל), בתרגומו של עמנואל לוטם לספר "השען העיוור" מאת ריצ'רד דוקינס: "חוגי ויכוחים המעודדים פריקלוט"[18] (שורש פרקל״ט, משקל קיטול) או בתרגום הספר "מדברים על זה" מאת ג׳וליאן בארנס: "לא התכלבלבתי ולא התחנפנתי" (כך במקור)[19].
בסלנג הישראלי השתרשו כמה נטיות של שורשים מחומשים והפכו לנחלת הכלל: לחנטרש (חנטר״ש), מסמורטט (סמרט״ט), להשטנקר (שטנק״ר), אינגלוז (אנגל״ז), משלומפר (שלמפ״ר), שנירקול (שנרק״ל).
מלבד בסלנג, קיימות נטיות רבות של שורשים מחומשים בז׳רגונים מקצועיים או של קבוצות חברתיות מסוימות ואינן בשימוש כללי; לדוגמה, בז׳רגון מדעי המחשב: לאנדקס (אנדק״ס) – לציין רשומה באינדקס, להכליל אתר אינטרנט ברשימה של מנוע חיפוש וכד׳, לאנקלד (אנקל״ד) – לגרום להכללת קוד מחשב מקובץ אחד בקובץ אחר (אנ'); בז׳רגון העוסקים במכניקת הקוונטים: קווינטוט / מקוונטט (קונט״ט) – החלת קוונטיזציה / דבר שעבר קוונטיזציה; בז׳רגון עיבוד סאונד: לקמפרס (קמפר״ס) – לאזן עוצמות צליל; בז׳רגון משחקי מחשב: מאבייקט (אביק״ט) – יוצר אובייקטים, לטלפרט (טלפר״ט): לעבור או להעביר באמצעות טלפורטציה; בז׳רגון הקוסמטיקה: לשפכטל (שפכט״ל) – לאפר בכבדות או בהפרזה; בז׳רגון המחול: לכרגרף (כרגר״ף) – ליצור כוריאוגרפיה.
שורשים מחומשים (בדומה לשורשים מרובעים ומשושים) ניטים בדרך כלל לפי תבניות הנטייה של שורשים משולשים, כשעיצורי השורש המחומש מתארגנים בשלוש יחידות המקבילות לשלושת עיצורי שורש תלת־עיצורי. כל יחידה כזו קרויה "שורשן"[1]. הכינויים המסורתיים "פ״א הפועל", "עי״ן הפועל" ו"למ״ד הפועל" מתארים בהרחבה את השורשן הראשון, השני והשלישי של כל שורש. כל שורשן מכיל עיצור יחיד או כמה עיצורים. מאחר שהשורשנים משתמרים בכל צורות הנטייה, ניתן לייצג באופן גרפי את שלושת השורשנים על ידי שלושה תאים, │ │ [4],
ולייצג בעזרתם תבניות התארגנות שונות של עיצורי שורשים מחומשים לשורשנים. כך למשל נצררים שלושת העיצורים למ״ד, גימ״ל ורי״ש של השורש טלגר״פ לשורשן /lgr/, כך שאפשר לייצג את תבנית ההתארגנות של חמשת עיצורי השורש בתוך המבנה התלת־עיצורי באופן גרפי: ♦│♦♦♦│♦ . המעוינים מראים, שבנטיות השורש המחומש הנתון, השורשן הראשון והשלישי הם של עיצור יחיד, בעוד השורשן השני הוא צרור תלת־עיצורי מהעיצור השני, השלישי והרביעי של השורש המחומש (במקרה של טלגר״פ: הצרור /lgr/).
הגדרת צרור העיצורים כשורשן יחיד מאפשרת החלת הבניינים והמשקלים התלת־עיצוריים על נטיות שורשים בני יותר משלושה עיצורים; כך למשל למשקל קִטּוּל, שבו גזורות מילים כמו "סִכּוּי", "עִצּוּר" או "חִלּוּף", משתייכת גם מילה כמו "טִלְגְרוּף", כשהשורשן השני במילים אלה הוא, בהתאמה, כ״ף, צד״י, למ״ד והצרור לג״ר (/sikuj/, /ʕiʦur/[, /χiluf/, (/tilgruf/).
גם המילה "שְׁנִרְקוּל" נגזרת על דוגמת משקל קִטּוּל, אבל תוך יצירת שני שורשנים בני צרורות דו־עיצוריים כל אחד, צרור ראשון מהאות הראשונה והשנייה וצרור שני מהאות השלישית והרביעית: /ʃnirkul/ – תבנית השורשנים של השורש שנרק״ל בייצוג גרפי היא לפיכך: ♦♦│♦♦│♦ ; באופן דומה יוצרת הטיית השורש פרור״דמורפיקס את המילה "פִרְווּרְד", אבל במילה זו השורשנים הדו־עיצוריים הם השני (מצרור של העיצור השני והשלישי) והשלישי (מצרור של העיצור הרביעי והחמישי: /firwurd/, תבנית השורשנים של השורש פרור״ד בייצוג גרפי היא לפיכך: ♦│♦♦│♦♦ .
תבנית צרירת העיצורים בנטייה נוטה לשמר את צרורות העיצורים הקיימים במקור ממנו נגזר השורש, כך שזה עדיין ניתן לזיהוי בתצורות השורש השונות ("Cluster transfer"[2][3][5]); כך ניטה רסטר״ט בתבנית ♦│♦♦│♦♦ ומניב "רִיסְטַרְטְתִי" (|/ristarteti/), מה שמשמר את צרורות העיצורים שבמקור "restart", בעוד פלרט״ט ניטה בתבנית ♦♦│♦♦│♦ ומניב "פְלִירְטַטְתִי" (/flirtateti/), מה שמשמר את צרורות העיצורים שבמקור "flirt", וקמפר״ס ניטה בתבנית ♦│♦♦♦│♦ ומניב "קִימְפְּרַסְתִּי" (/kimprasti/), שמשמר את צרורות העיצורים שבמקור "compress". כך גם ניטה השורש קונט״ט בתבנית ♦♦│♦♦│♦ ומניב "מקוונטט" (/mekvuntat/) תוך שימור צרורות העיצורים שבמקור "quant" ("קוונט"), והשורש אביק״ט ניטה בתבנית ♦│♦♦│♦♦ ומניב "מאבייקט" (/meabjekt/) תוך שימור צרורות העיצורים שבמקור "objekt" ("אובייקט").
השורשים כרגר״פ ושעטנ״ז ניטים עקרונית בתבנית השורשנים ♦│♦♦♦│♦ , אבל השורשן השני שלהם מכיל גם את התנועה /a/ בין אות השורש השנייה לשלישית כך ששלושת העיצורים אינם צרורים בצרור יחיד; אפשר לייצג זאת בתוך ייצוג תבנית השורשנים כך: ; ♦│♦a♦♦│♦ (התא האמצעי של עי״ן הפועל לא מכיל צרור עיצורים יחיד אלא עיצור + תנועת /a/ + צרור של שני עיצורים). תנועה זו אינה שייכת לדפוסי הנטייה של הבניינים והמשקלים שבהן השורשים ניטים אלא נשמרת בכל נטיות השורש כחלק ממנו, בדומה לרדיקלים[20] (לְכַרַגְרֵף, מְכֻרַגְרָף:/leχaragref/, /meχuragraf/; לְשַׁעַטְנֵז, מְשֻׁעַטְנָז: |/leʃaʔatnez/, /meʃuʔatnaz/. ה־/a/ הנוספת בנטיות השורש כרגר״פ מקבילה לעיצור אל״ף (בתעתיקפונטי: /ʔ/) בשורש המשושה המקביל, כראגר״פ; ה־/a/ הנוספת בנטיות השורש שעטנ״ז קיימת למעשה, אם כי לא רשמית, בנטיות שורשים מרובעים שאות השורש השנייה שלהם היא עי״ן, כמו שעב״ד, פעפ״ע, כעכ״ע וכו׳. התקן הלשוני אמנם מכתיב לעתים את הגייתה של העי״ן בשווא נח ("מְשֻׁעְבָּד", "פִּעְפֵּעַ", "לְכַעְכֵּעַ" וכו׳), אך מאחר שצרורות העיצורים שהיו נוצרים באופן הגייה זה (במקרים אלה עי״ן־בי״ת /ʕb/, עי״ן־פ״א /ʕp/ ועי״ן־כ״ף /ʕk/) זרים לפונולוגיה של דוברי עברית ישראלית רבים, נוספת בלשון הדיבור אחרי העי״ן התנועה /a/, או שהעי״ן העיצורית מוחלפת בתנועה /a/, ותנועה זו נותרת יציבה בכל נטיות השורש בתבנית השורשנים ♦│♦a♦│♦ כך שגם כאן במקום צרור־עיצורים בשורשן השני יש תנועת /a/ המפרקת את הצרור (השוו: *לְשַׁעַבֵּד / *לְפַעַפֵּעַ / *לְכַעַכֵּעַ →← לְשַׁעַטְנֵז / לְכַרַגְרֵף; *שִׁעַבֵּד / *פִּעַפֵּעַ / *כִּעַכֵּעַ →← שִׁעַטְנֵז / כִרַגְרֵף; *מְשֻׁעַבָּד / *מְפֻעַפָּע →← מְשֻׁעַטְנָז / מְכֻרַגְרָף וכו׳ – הכוכבית מציינת כאן רק שאופן הניקוד אינו תקני, לא שאופן ההגייה אינו רווח).
הדקדוק העברי המסורתי ערוך לניתוח של שורשים בני שלושה עיצורים: בדיון בפעלים מיוצגים עיצורי השורש על ידי האותיות פ–ע–ל (העיצור הראשון מכונה פ״א הפועל, השני הוא עי״ן הפועל וכדומה), ובדיון במשקלים של שמות עצם על ידי האותיות ק–ט–ל. לפי שיטתו של בן־דוד,[1] העיצור הרביעי והחמישי של שורש מחומש מיוצגים על ידי האותיות בי״ת וגימ״ל בהתאם: פ–ע–ל–ב–ג לפעלים, ק–ט–ל–ב–ג לשמות עצם.
כך לדוגמה שקולות המילים "אִנְגְּלוּז", "שְׁפִּכְטוּל"ויקימילון ו"אִנְדּוּקְס"ויקימילון על דוגמת משקל קִטּוּל (שבו שקולות מילים כמו "סיכוי", "עיצור" או "חילוף"), כשלפי שיטת בן־דוד שקולה המילה "אִנְגְּלוּז" במשקל קִטְלְבּוּג, המילה "שְׁפִּכְטוּל" במשקל קְטִלְבּוּג והמילה "אִנְדּוּקְס" במשקל קִטְלוּבְג.
בניינים ומשקלים של שורשים תניניים, שנוצרו על ידי הכפלת עיצורי השורש המקורי שממנו הם נגזרו, מיוצגים על־פי שיטת בן־דוד על ידי הכפלת האותיות פעלב״ג וקטלב״ג בהתאמה לאותיות שהוכפלו, כך למשל בניין הפועל "סְמֻרְטַט" מייוצג בשיטת בן־דוד כבניין "פְּעֻלְבַּב", התואר "מְקְוֻנְטָט" משויך למשקל מְקְטֻלְבָּב ואת המילה "פְלִרְטוּט" יש לשייך למשקל קְטִלְבּוּב תוך הכפלת האות בי״ת, בניין הפועל "הִתְקְטַנְטֵן"ויקימילון מיוצג בשיטת בן־דוד כבניין "הִתְפְּעַלְעֵל" והתואר "מְשְׁפֻנְפָן"ויקימילון משויך למשקל "מְקְטֻלְטָל".
לצורך דיון בהלחמים מציע בן־דוד לייצג את אותיות השורש של הבסיס הראשון על ידי האותיות קט״ל ואת אותיות השורש של הבסיס השני על ידי האותיות שצ״ד (לדוגמה: משקל המילה "צְלָפְחָד" הוא קְטָשְׁצָד). על כן, שם העצם "שמירטוף"ויקימילון (הלחם של שומר+טף) שקול במשקל קְטִלְשׁוּץ ושם התואר "משמורטף"ויקימילון במשקל מְקְטֻלְשָׁץ, שם העצם "דיסקלוד" (הלחם של דיס+קל״ד) שקול במשקל קִטְשְׁצוּד והפעלים "שמירטף"ויקימילון ו"דיסקלד" ניטים בבניינים פְּעִלְשֵׁץ ופִּעְשְׁצֵד בהתאמה.
במקרים מסוימים אי אפשר ליישם את חוקי הדקדוק התקני לפי הנחיות האקדמיה ללשון העברית בנטיית שורשים מחומשים מבלי שתיווצרנה סתירות. לדוגמה: בכתיב תקין יש לנקד את התחיליתמ״ם בבניין פועל בינוני בשווא: מְשֻׁפָּר— מְשֻׁפֶּרֶת— מְשֻׁפָּרִים— מְשֻׁפָּרוֹת. אם משמרים חוק זה בנטיית השורש שלמפ״ר וכותבים מְשְׁלֻמְפָּר— מְשְׁלֻמְפֶּרֶת— מְשְׁלֻמְפָּרִים— מְשְׁלֻמְפָּרוֹת, תתקבל תופעה שלפי הדקדוק התקני אינה יכולה להתקיים בעברית: רצף של שני שוואים ששניהם כביכול שוואים נעים (שווא בראש מילה הוא תמיד נע, שווא שני מתוך שני שוואים רצופים – חוץ מבסוף מילה – הוא תמיד נע). מחברי המילון העולמי לעברית מדוברת פתרו סתירה זו בכך שוויתרו על חוק ניקוד התחילית מ״ם בשווא וניקדו אותה בסגול: מֶשְׁלֻמְפָּר, מֶסְמֻרְטָט.[21] סתירה דומה יכולה אגב להתקיים גם בשורשים מרובעים, לדוגמה בנטיית השורש שנר״ר: "לְשְׁנוֹרֵר", "מְשְׁנוֹרֵר". מילון אבן־שושן החליף במקרה זה את השווא בראש המילה בחיריק: "לִשְׁנוֹרֵר", "מִשְׁנוֹרֵר" וכדומה; בכך אמנם נמנעת סתירה בחוקי הדקדוק התקניים אבל המילה מנוקדת באופן שאינו משקף את אופן הגייתהּ.
סתירה מסוג אחר צצה בנטיות שבהן שורש משולש ניטה כך שאות השורש השנייה שלו דגושה בדגש חזק ומנוקדת בשווא נע, למשל: האות כ״ף במילים "סִכְּנוּ", "הִסְתַּכְּנוּת". בשורשים מרובעים, את מיקומה של אות השורש השנייה של השורש המשולש תופסות האות השנייה והשלישית של השורש המרובע, כשאות השורש השנייה מנוקדת בשווא נח והשלישית אחריה בשווא נע, למשל: האותיות קו״ף ורי״ש במילים "סִקְרְנוּ", "הִסְתַּקְרְנוּת". כשמטים בנטייה כזאת שורש מחומש שאצלו נצררות האות השנייה, השלישית והרביעית לצרור של שלושה עיצורים, כמו למשל האותיות נו״ן, כ״ף ורי״ש במילים "סִנְכְּרְנוּ" ו"הִסְתַּנְכְּרְנוּת", נוצר רצף של שלושה שוואים רצופים, דבר בלתי אפשרי לפי הדקדוק התקני.
סתירות כאלה אינן בעייתיות כלל בכל הנוגע לשימוש מעשי במילים בעלות שורשים מחומשים: בדוגמאות שלעיל מחליטים דוברי עברית איך לבטא כל שווא באופן אינטואיטיבי כך שנוצרת הגייה נוחה. הבעיה קיימת אך ורק בחוסר יכולתו של התקן הלשוני לכלול תצורות חדשות כגון אלה, כך שכל עוד התקן לא יעודכן וישוכלל, צורות מסוימות בנטיות של שורשים מחומשים כגון כאלה יישארו תמיד בלתי-תקניות.
בטבלה הבאה מומחשים העקרונות והתופעות שתוארו לעיל בעזרת דוגמאות של תצורות שונות הגזורות משורשים מחומשים. הטבלה אינה עורכת השוואות בין התצורות שבה לבין תצורות מקבילות של שורשים שאינם מחומשים או דרכי ביטוי חלופיים, למשל "להתאשכנז" לעומת "להשתכנז", "משלומפר" לעומת "מרושל", "צמירמורים" לעומת "צמרמורות" או "לפרוורד" לעומת "לעשות פורוורד". הטבלה גם לא משקפת עד כמה התצורות שבה רווחות בשפה (ואין בה משום טענה לגבי זאת), אך המילים שבה סדורות באופן מקורב על פי תוצאות החיפוש באינטרנט בעזרת מנוע החיפוש של גוגל – המילים שבתחילת הטבלה נמצאו פעמים רבות יותר והמילים שבסופה פחות (גם מילים, שרוחוות פחות או שכמעט אינן בשימוש כלל ונמצאו רק פעמים בודדות באינטרנט, תורמות להמחשת התנהגותם של שורשים מחומשים פרודוקטיביים).
הבניינים והמשקלים ניתנים מנוקדים לפי שיטת בן־דוד,[1] כמוסבר לעיל. הדוגמאות הנטויות מובאות בכתיב חסר ניקוד; האות יו״ד נכללה לעתים לצורך שיפור הקריאוּת, גם אם חוקי הכתיב חסר הניקוד מכתיבים את השמטתה של היו״ד: בעיקר מבהירה האות יו״ד בנטיות הגזורות מבניין פיעל וממשקל קיטול את אופן התקבצותם של צרורות העיצורים.
תבנית השורשנים מדגימה גרפית על פי העיקרון שהוסבר לעיל[4] את האופן שבו עיצורי השורש המחומש משתבצים לתוך התבנית התלת־עיצורית של שורש משולש רגיל בנטייות השורש המחומש.
מספר התצורות מייצג את מספר הבניינים והמשקלים שבהם נגזר כל שורש; וריאציות במין דקדוקי, גוף, זמן ומספר לא נספרו כתצורה נפרדת.
הטבלה ניתנת למיון אלפביתי על־פי השורש, למיון על־פי שפת המקור של השורש, למיון עולה או יורד לפי מספר תצורות ולמיון לפי תבנית שורשנים. לחצו על סמלי החצים () בראשי העמודות כדי למיין את שורות הטבלה מחדש.
^אפשרות אחת לניתוח המילה "היסמרטטות" (להבדיל מ"הסתמרטטות") היא מתוך אנלוגיה לנטיית שורשים מרובעים במשקל הִתְקַטְּלוּת (שם הפעולה של בניין התפעל). בשורשים שפ״א הפועל שלהם היא עיצור שורק, משׂוכּלת המוספית תי״ו של בניין הִתְפַּעֵל עם פ״א הפועל, לדוגמה: סנ״נ ← *"התסננות" ← "הסתננות". כך גם בנטיית שורשים מרובעים עם פ״א הפועל שורקת, לדוגמה: סלס״ל ← *התסלסלות ← הסתלסלות. לפי ניתוח זה, ניצקו האותיות ס–ר–ט–ט מתוך השורש סמרט״ט לתוך המשקל הִתְקַטְּלוּת כמו שורש מרובע – *התסרטטות ← *הסתרטטות – ובנוסף לכך החליפה המ״ם מהשורש סמרט״ט את המוספית תי״ו של בניין הִתְפַּעֵל: *הסתרטטות ← הסמרטטות. התצורה הסופית דומה לתצורה עם שיכול עיצורים למרות שלמעשה העיצורים שבה אינם משוכלים. ראו גם להלן: נטיית הפועל "להזדנגף". אפשרות שנייה לניתוח המילה "היסמרטטות" היא לפי משקל הִקַּטְלוּת, שהוא שם הפעולה של בניין נפעל; למרות שהשורש סמרט״ט לא ניטה לפי דוגמת בניין נפעל, ניתן "ליצוק" את אותיות השורש לתוך משקל זה – השוו: מלשון "נִשְׁאַר" ← "הִשָּׁאֲרוּת", מלשון "נִשְׁדַד" ← "הִשָּׁדְדוּת" – מתוך השורש סמרט״ט, הצרור ס–מ מחליף את פ״א הפועל (השי״ן ב"הִשָּׁדְדוּת") והצרור ר–ט מחליף את עי״ן הפועל (הדל״ת הראשונה ב"הִשָּׁדְדוּת").
^ 12מלבד "סְמַרְטֶטֶת", ביטוי סלנגהיתולי, והמונח הרפואי "ארגמנת", קיימות גזירות היתוליות נוספות על דוגמת משקל קַטֶּלֶת – בדומה לנַזֶּלֶת: אַנְגְלֶזֶת; בדומה לטַרֶשֶׁת: חַנְטַרֶשֶׁת.
^ 12התצורה "ריסטורט" (9 מופעי גוגל ב־6 במאי 2010) מעידה על תבנית השורשנים ♦│♦♦│♦♦ , אשר משמרת את צרורות העיצורים הקיימים במילה "restart" (ובדומה לתבנית השורשנים של פרור״ד); לעומתה התצורה "ריסטרוט" (3 מופעי גוגל ב־6 במאי 2010) מעידה על תבנית השורשנים ♦│♦♦♦│♦ .
^נכון ל־15 במאי 2010 קיימים גם מופע יחיד של נטיית השורש שפכט״ל על דוגמת בניין התפעל ("משתפכטלים", ב־tzura.co.il) ומופע יחיד של נטייה על דוגמת בניין פועל ("שפוכטל על ידי", ב־fullgaz.co.il), מה שמעלה את מספר נטייות השורש ל־5.
הפועל "להזדנגף" מדגים מצב יוצא דופן בנוגע לניתוחו הדקדוקי. כדי לתאר פועל זה כנטייה של שורש מחומש דזנג״פ על דוגמת בניין התפעל, לא מספיק "ליצוק" צרורות של עיצורי השורש לתוך מיקומי פ״א הפועל, עי״ן הפועל ולמ״ד הפועל, אלא חייבים בנוסף לכך להחליף את המוספיתתי״ו של בניין התפעל בדל״ת מתוך השורש דזנג״פ, מה שהיה מעיד על נטייה על דוגמת בניין "הִפַּעֵל" עם שיכול פנימי של צרור העיצורים שיצוק למיקומה של פ״א הפועל (לפי שיטת בן־דוד: הבניין הִעְפַּלְבֵּג), בניין שלא קיים באף נטייה אחרת בעברית:
שורשים שאות השורש הראשונה שלהם היא זי״ן בבניין התפעל ניטים תוך הידמות חלקית של המוספית תי״ו לזי״ן מתוך השורש בקוליותה, מה שמחליף את התי״ו בדל״ת, ולשׂיכוּל עיצורים בין פ״א הפועל לבין תי״ו הבניין: זנ״ב ← *התזנב ← הזדנב; זק״פ ← *התזקף ← הזדקף. תופעה זהה קיימת בקרב השורשים המרובעים: זעז״ע ← *התזעזע ← הזדעזע; זמז״מ ← *התזמזם ← הזדמזםמורפיקס. בכל פועל כזה האות דל״ת אינה חלק מהשורש אלא שייכת לתצורת בניין התפעל. הפועל "להזדנגף" ניטה בדיוק כפועל הגזור מהשורש המרובע זנג״פ (ללא דל״ת) בבניין התפעל: *התזנגף ← הזדנגף, בתנאי שמתייחסים לאות דל״ת כאל תי״ו הבניין התפעל לאחר שׂיכוּלהּ עם הזי״ן והידמותה בקוליות. "שחזורו" של שׂיכוּל העיצורים, אבל לא של הידמות הקוליות, מניב אמנם את רצף העיצורים ד–ז–נ–ג–פ, שמכיל את משמעות הפועל: "להסתובב ברחוב דיזנגוף", אבל כדי לתאר את הפועל "להזדנגף" כנטייה של השורש המחומש דזנג״פ, אי אפשר להקצות לדל״ת את מקומה של המוספית תי״ו מבניין התפעל, שכן במקרה זה הדל״ת, כמו בפעלים "להזדקף" ו"להזדעדע", היא חלק מהמורפולוגיה של הבניין ולא חלק מהשורש. האם מדובר בבניין התפעל ובשורש המרובע ה"גדום" זנג״פ, או בשורש המחומש דזנג״פ בבניין יוצא הדופן "הִפַּעֵל" עם שיכול פנימי של צרור העיצורים שיצוק למיקומה של פ״א הפועל?
אם מנתחים את שם הפעולה "היזדנגפות" כנטיית המחומש דזנג״פ, ניתן להשוותו לתצורה "היסמרטטות" (ראו הסבר לעיל): שתי המילים שקולות או מתוך אנלוגיה לנטיית שורשים מרובעים במשקל הִתְקַטְּלוּת תוך החלפת המוספית תי״ו (כמו ב"הִסְתַּלְסְלוּת") או דל״ת (כמו ב"הִזְדַּעֲזְעוּת") באחד מעיצורי השורש, או במשקלים הגזורים מהמשקל הִקַּטְלוּת, כשההבדל הוא שב"היזדנגפות" הדל״ת והזי״ן משוכלות וב"היסמרטטות" אין שיכול עיצורים (בשיטת בן־דוד, "היסמרטטות": משקל הִקְטַלְבְּבוּת; "היזדנגפות": משקל הִטְקַלְבְּגוּת).
גם כאן (כמו במקרי ריבוי השוואים) בעייתיותן של תצורות אלה כרוכה רק בשיטות הניתוח הדקדוקי המסורתי. הדמיון שבין התצורות "היזדנגפות" ו"היסמרטטות" לבין תצורות רווחות אחרות (הִתְקַטְּלוּת: "הִתְעַרְפְּלוּת", "הִשְׁתַּרְבְּבוּת", "הִסְתַּחְרְרוּת"; הִקַּטְלוּת: "הִגָּרְרוּת" "הִבָּהֲלוּת" וכו׳) מאפשר שימוש נוח בפי דוברי עברית מודרנית בדיבור יומיומי.
בעברית מדוברת קיימות נטיות השורש קאמב״ק (התפעל: התקאמבק; התקטלות: התקאמבקות). מכיוון שבכל נטייות השורש האל״ף אילמת, ניתן להתייחס אליה לא כאל עיצור שורש אלא כמייצגת את התנועה /a/ בבניין התפעל ובמשקלים הגזורים ממנו (אשר בכתיב תקני מיוצגת לא על ידי אות אלא על ידי פתח, השוו: הִתְקַאמְבֵּק →← הִתְקַמְצֵן; הִתְקַאמְבְּקוּת →← הִתְקַמְצְנוּת), ולכן ניתן לסווג את השורש כשורש מרובע דה פקטו.
^דמיין: על ג׳ון לנון ואהבה בכתב העת תכלת; בין מחברים אחרים שהשתמשו בנטייות השורש: * קובי אור: "האדום התארגמן והכחול הפך אפור", מתוך "אני ופייצל / סאטירה" שפורסם ב־"mcity" ב־28/11/2007 * לירון נגלר־כהן: "בת הדודה של אמא שלי התארגמנה", מתוך "האישה מוורשה – סמי הזיה" שפורסם בעיתון הצופה בגיליון 3082
מידע (או אינפורמציה) הוא כל חידוש אשר כלול בתוך מסר[1]. שני מושגים אלה, "חידוש" ו"מסר", הם מרכיבים מרכזיים של המושג "מידע": מידע הוא תמיד מרכיב של מסר, כלומר: מידע הוא תמיד דבר שנמסר לנמען כלשהו שמקבל אותו, ומסר שאין בו משום חידוש איננו אינפורמטיבי לדידו של מקבל המסר (כלומר: הוא לא נותן לו מידע). בשימוש היומיומי של המושג מידע הוא כולל גם את גורם התקשורת (הוא מחייב מחד גיסא מקור מְיַדֵּעַ השולח את המסר ומאידך גיסא נמען אשר מבין אותו ומבחין בחידוש כלשהו בו); לעומת זאת, בתורת המידע מוגדר "מידע" רק כתכונה סטטיסטית של מסר בלי תלות במשמעותו או בתכונותיו הפרגמטיות־תקשורתיות. מצד שני משמש המושג "מידע" ביומיום בנוסף לכך לעיתים גם פשוט כמילה נרדפת ל"נתונים" או "פרטים"; מילונים באנגלית מגדירים מידע (information) או כ"ידע לגבי עובדות, נסיבות או אירועים מסוימים שנמסר או פורסם, התקבל או הושג על ידי לימוד, נסיון וכד׳; חדשות; נתונים עובדתיים", או כ"פעולת היידוע" (כשליידע – to inform – מוגדר כ"למסור או לספק ידע לגבי עובדות או נסיבות").[1][2][3]
הערך עוסק בעובדה הכללית של קיום שורשים מחומשים בעברית ישראלית ובדיון הבלשני על התנהגותם הלשונית, בעיקר התארגנות עיצורים בשורשנים, שימור צרורות עיצורים במקור ודרכי גזירה. במקורות המדווחים על מחקרים בנושא מומחשות התנהגויות אלה לעיתים באמצעות שורשים הנפוצים אפילו פחות באינטרנט (למשל "לסנדלר", "לרנטגן", "להרפתק") – המטרה, או "הסיבה להזכיר אותן באנציקלופדיה", היא כאמור להמחיש עקרונות לשוניים ולא לדון בתפוצת שורשים מסויימים. ריבוי הדוגמאות מאפשר פרספקטיבה רחבה יותר והבנה עמוקה יותר של העקרונות המוסברים תיאורטיתף למשל באמצעות גיוון של תבניות שורשנים שונות, רמות סונוריות שונות של העיצורים המרכיבים אותם וסדר עיצורים שונה בשורשים שונים. מי שתפס את העניין בקלות אחרי קריאת הטקסט ולא מעניין אותו, מוזמן לדלג על הטבלה. דן 20:52, 10 ביוני 2011 (IDT)
אפשרויות דוא"לדואר אלקטרוני:
כתובת דואר אלקטרוני היא אופציונאלית, אך היא דרושה לאיפוס הסיסמה במקרה שתשכחו את הסיסמה. תוכלו גם לבחור לאפשר לאחרים לשלוח לכם מסר דרך דף המשתמש או דף השיחה שלכם ללא צורך לחשוף את כתובתכם.
אימות כתובת דוא"ל: כתובת הדוא"ל שלך אומתה ב־06:16, 2 בספטמבר 2006.
קבלת דוא"ל ממשתמשים אחרים קבלת העתקים של הודעות דוא"ל הנשלחות ממני למשתמשים אחרים
קבלת התרעה בדוא"ל על שינוי בדף שיחת המשתמש שלי קבלת דוא"ל גם על עריכות משניות של דפים חשיפת כתובת הדוא"ל שלי בהודעות דוא"ל דן☻ מספר עריכות: 2,374 זמן ההרשמה: 04:25, 31 באוגוסט 2006
מצב החשבון הכללי: לא משתמש בחשבון ממוזג(ניהול החשבון הכללי)
מגדר: זכר נקבה לא צוין אופציונאלי: ניתן לכתוב מידע זה כדי שהתוכנה תתייחס אליכם באופן נכון מבחינה מגדרית. מידע זה יהיה ציבורי.
סיסמה: שינוי סיסמה זכירת הכניסה שלי במחשב זה
בינאוםשפת הממשק: aa - Qafár af ab - Аҧсуа ace - Acèh af - Afrikaan
יש להעביר את הערך דיסלקציה לדיסלקסיה (למרות שהכתיב " דיסלקציה" השתרש בשימוש הרחב) מהסיבות הבאות:
מדובר בטעות תיעתוק המעידה על בורות, כאילו המקור הוא dyslection* במקום dyslexia. (באנלוגיה שגויה ל־opposition ← אופוזיציה, composition ← קומפוזיציה וכו׳),
בלשנים ידועי שם ומכובדים בתחומם מעדיפים מסיבה זו את הכתיב דיסלקסיה. ראו
עם הזמן גדל הסכום, תחילה ל־1000 דולר, אחר כך ל־10,000 דולר; עם תרומתם של 90,000 דולר נוספים על ידי חברת שירותי השידור לקסינגטון(אנ׳) לצורך הפקת תוכנית טלוויזיה גדל הפרס ל־100,000 דולר ולבסוף עם תרומתו של משקיע עתיר נכסים הגיע הפרס לגודל הנוכחי של מליון דולר.
עם הקמת הקרן לחינוך ע״ש ג׳יימס רנדי ב־1996 עבר ניהולו של אתגר מליון הדולר לידי הקרן, אשר מטרתה המוצהרת היא חינוך הציבור להכרת הסכנות שבקבלתן של טענות בלתי מוכחות ועידוד מחקרן של טענות על קיום תופעות על־טבעיות תחת תנאים מדעיים מבוקרים.
תנאי האתגר קובעים כי על קורא התיגר, אשר טוען שביכולתו להוכיח את קיומה של תופעה על־טבעית, להגיע להסכמה עם הקרן על נוהל לעריכת הבדיקה הניסויית של אמיתות טענתו, להדגים בניסוי מקדים (שעל טיבו הסכימו גם קורא התיגר וגם רנדי) שקיים סיכוי סביר לכך שטענתו אמיתית, ולבסוף להדגים את אמיתות טענתו בניסוי תחת תנאים מבוקרים מדעית בפני עדים עצמאיים.
נכון להיום, מעל 1000 מועמדים היגישו טופסי פניה לקרן, אבל אף מועמד לא עבר את שלב ההדגמה הראשונית, אשר כאמור מתבצע באופן שעליו הסכים קורא התיגר.
בתקנות הקבועות בנוהל האתגר מובהר שגם קורא התיגר וגם רנדי חייבים להסכים מראש על התנאים, אשר משמעות מילויים תהיה הצלחה בקריאת התיגר. כמו כן, כל הדגמה מוצעת, אשר עלולה לגרום למותו של קורא התיגר או לפציעה קשה שלו, נידחית.
כדי לאפשר שימוש פורה ותורם יותר של משאבי הקרן וחשיפה תקשורתית גדולה יותר לפעולותיה, הוחלט על כך שהחל מהאחד באפריל 2007 רק מועמדים, שהם ידועים בתקשורת (ולכן אשר, אם הם ישתתפו בקריאת התיגר, יהיו לכך השלכות תקשורתיות חזקות) ושיכולים לספק גיבוי של אקדמאי בעל מוניטין, זכאים להגיש את מועמדותם לקריאת התיגר.
ב־4 בינואר 2008 הוכרז שהאתגר יופסק ב־6 במרץ 2010 כדי לאפשר שימושים אחרים בכסף. אחת הסיבות לכך שהוחלט לבטל את האתגר היא אכזבתם של מנהלי הקרן מכך שאנשים מפורסמים הטוענים כי הם בעלי יכולות על־טבעיות נמנעו עד היום מהגשת מועמדות, וכי רובם של אלה המגישים את מועמדותם הם "אנשים אשר בכנות משלים את עצמם בנוגע ליכולתיהם ואשר הקרן השקיעה מאמץ בנסיון לעזור להם להכיר בבעיותיהם"[1].
im funktionalen Sinn: die Stellung (der Wert) eines Gegebenen in einem allgemeinen oder besonderen Zusammenhang, so wenn man z. B. von der historischen Bedeutung eines Menschen oder eines Ereignisses spricht. Vielfach wird dabei auch der Begriff Bedeutsamkeit verwendet.
Im semiotischen (zeichentheoretischen) Zusammenhang: der einem Zeichen (Wort, Symbol) innewohnende Sinn, insofern dieses auf ein Gegebenes (Sache oder Begriff) hindeutet oder es repräsentiert („bedeutet“). Das Zeichen ist also Informationsträger im Verständigungsprozess.
Im sprachwissenschaftlichen Zusammenhang: der Sinn (Inhalt) eines Wortes oder einer sprachlichen Aussage. Die Sprachwissenschaft unterscheidet hier zwischen der Information (sachlicher bzw. begrifflicher Aussagewert), dem Ausdruck (Begleitgefühle, bewirkt durch von Erfahrung und Sprechsituation bestimmten Nebenvorstellungen) und der Intention (Aufforderungs-, Verbots- oder Fragecharakter). Diese Bedeutungsebenen überlagern sich in jeder Aussage, wobei aber eine stets im Vordergrund steht, je nachdem ob es sich um beispielsweise eine wissenschaftliche, eine poetische oder eine alltagssprachliche Aussage handelt. Durch interpretatorische Verfahren (z. B. der Hermeneutik), lässt sich die Bedeutung einer sprachlichen Aussage, insbesondere wenn sie stark verschlüsselt ist, herausfinden.
die Praxis und die Theorie des Auslegens und Verstehens (von Texten); allgemein besteht das Ziel der Hermeneutik darin, fremde Vorstellungen in den Horizont des eigenen Geistes zu übertragen.
Die Hermeneutik lässt sich auf Traditionen allegorischer Interpretation homerischer Epen in der Sophistik sowie jüdischer Auslegungen des Alten Testaments zurückführen. In der Spätantike ist unter Hermeneutik insbesondere die juristische Auslegung der Gesetze, die theologische oder philologische Interpretation von heiligen oder klassischen Texten zu verstehen. Renaissance und Reformation rückten von der dogmatisch ausgerichteten Überlieferungstradition ab und waren bemüht, einen unterstellten ursprünglichen, jedoch verschütteten Sinn der originalen Texte durch Hermeneutik neu zu erschließen. F. E. D. Schleiermacher konzipierte die Hermeneutik als eine universale Lehre des Verstehens und der Interpretation, getragen von der Idee eines gedanklichen Nachvollzugs fremden Sinnes (im Gegensatz zum bloßen Erklären). W. Dilthey baute die Hermeneutik zur spezifischen Methodenlehre der Geisteswissenschaften aus: Das Verstehen eines sprachlich und historisch bedingten Individuellen setzte er gegen die naturwissenschaftliche Erklärung aus allgemeinen Gesetzen. H.-G. Gadamer entwickelte einen neueren Begriff der Hermeneutik, nach dem Verstehen nicht nur eine bestimmte Methode (die der Geisteswissenschaften) sei, sondern ein sinnstiftendes Geschehen, in das jedes Subjekt angesichts der Überlieferung von Kunst, Religion, Recht und anderen normativen Ansprüchen hineingestellt ist und das durch den Zusammenhang von Sprache und Kultur aufrechterhalten wird (die „Wirkungsgeschichte“).
יש הסכמה שיש להימנע ככל האפשר מקישורים לוויקיפדיות זרות (חוץ מהבינוויקים הרגילים בצד ימין). הדעות חלוקות באשר לשאלה, תחת אילו תנאים בדיוק יש מקום לקישורים כאלה, אם בכלל (שוב: הדיון שכאן לא נועד לליבון השאלה הזאת).
9 ויקיפדים היביעו כאן ("אין מקום" וכו׳) את מורת רוחם מעצם הדיון בפורמאט חלופי, רובם ככולם מכיוון שהם מתנגדים נחרצות לקישורים כאלה בכלל (בלי קשר לפורמאט שלהם).
לפיכך, כל עוד לא הוחלט על איסור גורף להכללת קישורים לוויקיפדיות זרות תחת כל תנאי שהוא, קיימת כרגע תמיכה גדולה בפורמאט החלופי. אם משווים רק את הקולות שבאופן ברור היו בעד או נגד הפורמאט החלופי (ולא מונים את הקולות שהתנגדותם לא נגעה לפורמאט החלופי אלא לשאלת עצם הלגיטימיות של קישורים לוויקיפדיות זרות), הרי שנכון לעכשיו 70% הם בעד הפורמאט החלופי ו־30% הם נגד. דן 17:34, 7 ביולי 2008 (IDT)
לפני שאתה ממשיך להסיר קישורים בדפים שאני כותב בטענה שזה נגד נהלים, הייתי מודה לכך אם תפנה אותי בכל זאת לנהלים האלה, שעד היום לא מצאתי אותם. בוא גם לא נלך במעגלים, אנא התייחס להסברי בשיחה שארכבת כרגע. בברכה, דן 12:48, 7 ביולי 2008 (IDT)
יש 78500 ערכים, בהם כ-300,000 קישורים אדומים. 99.9% מהם לא מקושרים לויקיפדיות זרות - זה קונסנזוס. הנוהג הוא שלא מקשרים לויקיפדיות זרות לצד הקישורים האדומים. מספר הקישורים לויקי זרה הוא זעום, והוא נועד כעיקרון רק למקרים בהם לא יהיה ערך בעברית. דרור - שיחה 13:10, 7 ביולי 2008 (IDT)
אני מסכים לחלוטין שעל מספר הקישורים לויקי זרה להישאר זעום - אם פירשת את הצעתי כהצעה לשנות את המדיניות הזו הרי שהיה כאן חוסר הבנה. מדובר רק על פורמאט חלופי של קישורים מועטים אלה. כאמור, דרך התבנית הם גם יהיו נתונים לניטור קל. אני גם מודע לעובדה שהנושא כולו נמצא כרגע בדיון, אך אני גם מבין מדבריך לעיל שאתה מסכים איתי שקיים נוהג להמעיט ככל האפשר בהכללת קישורים כאלה אך גם שנכון לעכשיו לא קיים שום נוהל האוסר באופן מוחלט קישורים כאלה. דן 14:06, 7 ביולי 2008 (IDT)
המקום היחיד בו אני רואה מקום לקישורים אלה - הוא מקום בו לא יהיה ערך בעברית אף פעם (לדוגמא - קישור לערך הדן בעלילת פרק של סדרת טלוויזיה, או לרשימת פרקי סדרת טלוויזיה). דרור - שיחה 15:52, 7 ביולי 2008 (IDT)
1. כלומר, קישור לערך הדן בעלילת פרק של סדרת טלוויזיה, או לרשימת פרקי סדרת טלוויזיה, יכול לדעתך תיאורטית להופיע בפורמאט שהצעתי? 2. והאם אתה מסכים שנוהל האוסר באופן מוחלט קישורים כאלה לא קיים, נכון לעכשיו (בלי קשר לשיפוטך האישי כרגע כיצד יש לנסח את ההנחיה, מתי יש מקום לקישורים אלה). בברכה, דן 17:04, 7 ביולי 2008 (IDT)
גם מהותית אני נגד הקיצור {אנ} בקטן - אנשים לא ידעו מה זה, ומעדיף הערת שוליים שזה ידוע ומובן לכולם. דרור - שיחה 11:52, 8 ביולי 2008 (IDT)
אוקי, אבל אתה מסכים שנוהל האוסר באופן מוחלט קישורים כאלה לא קיים, נכון לעכשיו, בלי קשר לשיפוטך האישי כרגע כיצד יש לנסח את ההנחיה, מתי יש מקום לקישורים אלה? (זה בסדר, זה מאוד נורמאלי לגברים במקצועות שדורשים תחרותיות גבוהה להתקשות מאוד להגיד "טעיתי" ) בברכה, דן 13:23, 8 ביולי 2008 (IDT)
נוהג (לא נוהל) האוסר קישורים כאלה במרחב הערכים קיים (לכן - טעית ולא טעיתי). אבל לכלל יכולים להיות יוצאים מן הכלל - אני חושב שהיוצאים מן הכלל הם מקומות מחוץ למרחב הערכים ובמקרים במרחב הערכים בהם יש הבדל בין הערך העברי לערך האנגלי שהוא לא בר תיקון (לדוגמא ערך על תוכן של פרק סדרת טלוויזיה, או רשימת פרקים, או רשימה בכלל - שכן אנו לא נוהגים ליצור רשימות), היינו שלא סביר שיהיה אי פעם ערך עברי ולכן אין טעם בקישור אדום לערך העברי אלא רק בקישור לויקיפדיה הזרה. דרור - שיחה 13:29, 8 ביולי 2008 (IDT)
אני מצטט אותך: "מה גם שהקישור שם היה מיותר לחלוטין ובניגוד לנהליים". וגם: "על פי הנהלים, אין שום סיבה לתת קישור לויקיאנגלית". בקשות חוזרות ונשנות שלי אליך להפנות אותי ל"נהלים" האלה נענו רק בהתעלמויות והתחמקויות. כתבת "נהלים". אין "נהלים". טעית. דן 14:58, 8 ביולי 2008 (IDT)
למנהג יש תוקף מחייב. על מנת לשנותו תדרש לרוב מיוחס בפרלמנט. חבל שאתה מתעקש סתם. דרור - שיחה 15:25, 8 ביולי 2008 (IDT)
מאוד מעניין. בכל זאת, הנוהג כאן הוא להמעיט בבינוויקים ולא לאסור אותם, כך שגם נוהל היפותטי (הנובע מתוקף מחייב של נוהג) מתייחס גם הוא למיעוט בינוויקים ולא לאיסור עליהם. האם אתה מסכים שנוהל, מפורש או היפותטי, האוסר באופן מוחלט קישורים כאלה לא קיים, נכון לעכשיו, בלי קשר לשיפוטך האישי כרגע כיצד יש לנסח את ההנחיה, מתי יש מקום לקישורים אלה? אמרת נהלים ואין נהלים, טעית. ―Dan_Pelleg (שיחה | תרומות | מונה) לא חתם 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)
יש שני מנהגים קיימים: לא לחבל בתרומותיהם של כותבים אחרים ללא דיון, ולא לכפות דעות אישיות במסווה של נהלים קיימים. העובדה שלא השתמשנו בתבנית שדן יצר לפני שדן יצר אותה מעידה על סיבתיות, לא על הלכה. ליאורޖޭ • ו' בתמוז ה'תשס"ח • 16:24, 8 ביולי 2008 (IDT)
העובדה שלא עשינו קישורים לויקיפדיות אחרות (בלי קשר איך הן נעשו) מעידה על הלכה. דרור - שיחה 17:00, 8 ביולי 2008 (IDT)
אני מצטט אותך כאן לעיל: "מספר הקישורים לויקי זרה הוא זעום". זעום זה לא אפס. אני מתקן את מסקנתך ומנסח אותה באופן נכון: "העובדה שמיעטנו בקישורים לויקיפדיות אחרות (בלי קשר איך הן נעשו) מעידה על הלכה". ההלכה היא המיעוט. לא האיסור. דן 22:01, 8 ביולי 2008 (IDT)
אני תומך לחלוטים בעמדתו של דרור. לא כל דבר נכתב כנוהל, אבל מנהגים שונים התמזדו כאן, ואחד מהם הוא שלא מקשרים לוויקיפדיות זרות מגוף הטקסט. מנהג ישראל - חוק הוא. ניתן לשנות זאת, בהצבעה מסודרת, אבל לא בדלת האחורית. ראו גם הסיכום האלטרנטיבי שלי לדיון שאורכב שניה וחצי לאחר מכן. בברכה, אורי • שיחה 23:58, 8 ביולי 2008 (IDT)
ההלכה היא המיעוט. לא האיסור. מסכים? יחי המנהג, יחי הממזד! דן 03:01, 9 ביולי 2008 (IDT)
לא מסכים. ההלכה היא האיסור. העובדה שנעשו חריגות לא מעידה שזה הכלל. אלו לא נעשו הודות להבנה מסויימת, חריג המקובל על הכלל או כל דבר אחר - סתם הפרות שעברו מתחת לרדאר מסיבות שונות ומה שראוי זה לבער אותן, לא לקדש אותן. אורי • שיחה 03:04, 9 ביולי 2008 (IDT)
הרדאר? של אלה שמבערים אותן? אהה. כמובן: יש משתמשים שנוטלים על עצמם לשים לב מתי ה"חריגות" האלה קורות, ואז הם "מבערים" אותן, ודואגים לכן שוויקיפדיה תישאר "תיקנית". האם המשתמשים האלה נוהגים להשאיר תקצירי עריכה בסגנון "הקישור היה בניגוד לנהלים?" רגע: הרדאר שלי קולט מעגליות. אתה מבין, ברגע שקיימת פעילות של הסרת בינוויקים כאלה (שאינה מסתמכת על נוהל כתוב), הרי שמיעוטם של הבינוויקים האלה הוא חלקית תוצאתה של פעילות זו. תיאורטית יכול מיעוטם של הבינוויקים האלה לנבוע מכך, שמשתמש פנטי יחיד חורש את רחבי ויקיפדיה במצוד מתמיד אחרי בינוויקים כאלה ומוחק אותם בהותירו אחריו את תקציר העריכה "קישור בניגוד לנהלים", ומצדיק את היעדרם המוחלט של נהלים אלה בטענה: "כן , הנהלים לא כתובים, אבל הם מנהג, וההוכחה לכך היא שאין בוויקיפדיה בינוויקים". או אולי עשרה משתמשים או עשרים, זה לא חשוב. מעגלי מעגלי מעגלי. הטיעון שלך כרגע עשה "פוף" ונעלם. דן 03:24, 9 ביולי 2008 (IDT)
ההידיינות איתך מאוד לא נעימה. אותה מעגליות לכאורה נכונה גם לגבי משתמש יחיד שמכניס קישורים שכאלו ואז טוען שעובדה שהם קיימים. למשתמשים עליהם אתה מדבר פשוט קוראים "ויקיפדים". אנא חדל מסגנונך זה על מנת שניתן יהיה להדיין איתך. אורי • שיחה 03:32, 9 ביולי 2008 (IDT)
נו באמת. עוד לא ראיתי אף אחד חוץ ממך שחושב שצריכים לקשר לוויקיפדיות זרות אלא אם כן זה חובה. הנסיון שלך להיטלות במערכת בירוקרטית שלא קיימת מגוחך. אין מערכת בירוקרטית בגלל שלא צריך אחת. אנחנו לא הולכים לשנות את כל ההליכים בוויקיפדיה רק בלל שמשתמש אחד חושב משהו. אם אתה רוצה לשנות את המצב הקיים, תמצא לעצמך תומכים ותעביר הצבעה שאומרת שקישור לוויקיפדיות זרות הוא דבר נפלא, ושיש לקשר מכל ערך. או מה שלא יהיה המצב האידאלי שלך, מכל ערך אדום, לא יודע. עד שאתה לא מוצא תומכים, אין שום סיבה שנכתוב בירוקרטיה חדשה כדי שתתאים את עצמה אלייך. נינצ'ה - שיחה - פתרו את החידה, אם תוכלו. 03:48, 9 ביולי 2008 (IDT)
לנינצ'ה, על אף מערכת ההזחות נראה לי שלא אלי כיוונת. אנא ראה את דברי בשיחת עזרה:בינוויקי#סיכום ביניים חלופי העולים בקנה אחד עם דבריך. לילה טוב, אורי • שיחה 03:53, 9 ביולי 2008 (IDT)
אני מתפלא מאוד על מי שניסה להכניס לערך זה את "ההוכחות לאתאיזם". בן אנוש יכול להוכיח את אי הימצאותו של דבר מסויים, רק אם יש לאותו בן אנוש שליטה עליו. לדוגמא, אם ישימו אדם בתוך כלוב ריק ויבקשו ממנו להוכיח שאין בכלוב אריה, הוא אכן יצליח לעשות זאת היות ושטח הכלוב הוא מוגדר ונשלט בחושיו של האדם. אולם, אם יבקשו מהאדם להוכיח כי אין בכל היקום חיה ההולכת על פניה או על זנבה (סתם דוגמאות) הוא לא יוכל להוכיח כיוון שהיקום אינו בשליטתו. אני מקווה שההסבר שלי מובן ופשוט, בורא עולם הוא איננו בן אנוש ואינו נתפש במושגיו של בן אנוש כי הוא מעבר להשגת שכלו וחושיו ולשליטתו, אם כן כיצד יתכן שיש אנשים החושבים שהם יכולים להוכיח את אי קיומו? זה בודאי בלתי אפשרי. לכן, יש להוסיף לערך את דברי הנ"ל או למחוק את "ההוכחות" של האתאיזם. דבר נוסף, בל נטעה, אמנם אי אפשר להוכיח את אי קיומו אך בודאי אפשר להוכיח את קיומו ע"פ "טביעות אצבעותיו". בברכה, המומחה.
אני לא יודע מה זה "אלדים", אבל אם אתה מתכוון לאלוהים, אז כרגע אין ראיות מדעיות לקיומו. אתה צודק בכך שאי אפשר להוכיח שמשהו אינו קיים, וכמובן שאפשר היה להוכיח את קיומו של אל כלשהו אם היה קיים כזה, אך בינתיים אף אחד לא הצליח (ומי שיצליח בוודאי יקבל פרס נובל על תגליתו!). בכל מקרה, אנו כאנציקלופדיה מדעית צריכים להביא אל הקורא ידע מדעי מהימן שמקובל על הקהילה המדעית בכל העולם, ולא סתם אמונות שמקורן אינו במחקר מדעי אמפירי אלא במסורת בלבד. אני מכבד את אמונתך, אך אתה צריך להבין שלאנשים אחרים יש דעות אחרות ויתכן שאנציקלופדיה מדעית לא תשקף דווקא את דעתך האישית. שים לב כי מאחר שעד עתה לא הוכח קיומו (או אי-קיומו) של אל או של כל ישות על-טבעית אחרת, הערך אינו נוקט עמדה לכאן או לכאן, ורק מביא את הטענות השונות כנגד קיומו (כאשר את הטענות בעד קיומו תמצא בערך טיעונים לקיום אלוהים). ברק שושני - שיחה 18:28, 23 ביוני 2008 (IDT)
צורת הכתיבה אלדים זו אחת משתי הצורות של כתיבת כינויו של הבורא בשינוי קל (במקום ה' משתמשים באות ד' או ק' בגלל דמיונם לאות ה'), וזאת כדי לא להתרגל לכתוב את כינויו באופן מושלם שמא יצטרך האדם למחוק ואז עלולו למחוק את הכינוי וזהו דבר שאסור מהתורה.
לענייננו, דבריך ידועים לי, אולם לי ברור שמציאות הבורא הינה דבר ברור וגלוי לכל בר דעת ודברי המכחישים אינה אלא דברי הבל. ישנו סיפור ממקורותינו המבטא בפשטות את אחת ההוכחות למציאות הבורא, המדרש מספר על מעשה שבא מין אחד ואמר לר' עקיבא: העולם הזה מי בראו? אמר לו: הקדוש ב"ה. אמר לו: הראה לי דבר ברור. אמר לו: בגד שאתה לובש מי עשאו? אמר לו: האורג. אמר לו: איני מאמינך, הראיני דבר ברור! אמר לו: ומה אראך, ואין אתה יודע שאורג עשאו? אמר לו ר' עקיבא: כשם שהבית מודיע על הבנאי, הבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו. עד כאן הסיפור. ההגיון הבריא מלמדנו שכל דבר שיש בו חכמה לא יתכן שנוצר במקרה, אלא בהכרח יש חכם מאחורי יצירתו, וככל שהחכמה גדולה יותר בכמות ובאיכות ההכרח הוא כי יש חכם בעל מעלה גדולה יותר העומד מאחורי יצירת הדבר, והמחשבה שבמקרה קרה הדבר אינה אלא עיקשות גדולה. בעולם מקרי היינו מצפים לראות דברים בלתי מאוזנים חסרי חוקיות, אולם עולמנו הנפלא הינו עולם של חוקים, היחס בין כדור הארץ לשמש ולכוכבים וביניהם, ההשלמה שיש בין כל הנבראים הינה פלא גדול שהתרגלנו אליו. למשל היתוש למרות קטנותו מכיל לב, קיבה, מעיים, כלי דם ועצבים. הוא ניחן בכושר תעופה של 4 קמ"ש, נברא בצורה כזו שלא נרגיש את עקיצתו, הוא מפריש לגופנו חומר משתיק כאב, ורק אחר שהוא עף פוסקת פעולת ההרדמה ואנו חשים בכאב, בגופו מטיילים כבארמון עשרות אלפי נבגוניות המתרכזות בפיו ועוברות לגופנו בשעת העקיצה. גם בצומח יש חכמה נפלאה כמו פרחים "המבחינים" בין בוקר ללילה, בבוקר נפתחים ובלילה נסגרים והולכים לישון. הוא שאמרתי עולמנו הוא חוקי באופן עקבי, עד כדי כך שברור לאנשי המדע שיש לחתור ולחפש בכל דבר את תפקידו מטרתו ותועלתו. קצת הארכתי אבל לא יזיק. בברכה, המומחה.
- :שמע ידידי, אין לי שום עניין להתווכח איתך בנושא. אני הגבתי אך ורק לגבי תוכן הערך ולגבי היות ויקיפדיה אנציקלופדיה אובייקטיבית. יום טוב שיהיה לך. :-) ברק שושני - שיחה 21:49, 23 ביוני 2008 (IDT)
תודה לך, לילה טוב. המומחה.
הייתי ממליץ לרבי עקיבא לקרוא את השען העיוור. ואהבת לרעך כמוך, דן 00:09, 5 ביולי 2008 (IDT)
כידוע לך, ר' עקיבא לא יכל לקרוא את הספר שהיזכרת. מאידך, אני הייתי ממליץ בחום למחבר הספר ללמוד את דברי ר' עקיבא וחבריו. בברכה, המומחה.
בכל מה שנוגע למצוות שבין אדם לחברו, ריצ׳רד דוקינס ממילא מסכים עם רוח ההלכה, כל עוד היא אקטואלית (כלומר כל עוד היא איננה שוביניסטית או גזענית, למשל). בכל מה שנוגע למדע, אין טעם ללמוד מר׳ עקיבא על אבולוציה, ממש כפי שאין טעם ללמוד מקופרניקוס על מכניקת הקוונטים. ר׳ עקיבא לא יכול, אבל למה שאתה לא תקרא? אם תקרא ותבין את הספר, תבין למה עובדת קיומו של היתוש היא אמנם עדות לתחכום, המורכבות והיופי העצומים שבעולמנו, אבל גם למה תורת האבולוציה מספקת הסבר יותר טוב לאין ערוך לקיומו מאשר הטענה, שאלוהים ברא אותו. פיסת מידע קטנה בתור "ברכת הדרך": תורת האבולוציה אינה טוענת ש"היתוש נוצר במקרה" – אלא שהתפתחותו היא תוצאת תהליך בן חצי מיליארד שנים שבו מספר עצום של שינויים מקריים קטנטנים בשכפול המידע הגנטי של בעלי חיים יצר גיוון בתכונותיהם ואִפשר ברירה טבעית של בעלי החיים, אשר תכונותיהם העניקו להם סיכויי פריה ורביה גדולים יותר מאשר לבעלי חיים אחרים. בברכה, דן 17:58, 17 באוגוסט 2008 (IDT)
בדרך כלל נהוג לראות במוזיקה דבר שהוא איננו בעל משמעות ייצוגית, כלומר אינו מייצג משהו[1]. בתקופה הרומנטית (1820 - 1910) התפתחה אסכולת המוזיקה תוכניתית, אשר מלחיניה הלחינו מוזיקה אשר אמורה היתה לשאת משמעות אובייטיבית, כלומר לייצג תמונות, אירועים או רגשות קונקרטיים (שאינם משתנים ממאזין אחד למשנהו). המונח הדיכוטומי שנוצר כניגוד למוזיקה תוכניתית הוא מוזיקה אבסולוטית, המתאר מוזיקה חסרת משמעות ייצוגית. בין השאר טענו המוזיקאים אדוארד האנסליק (1825 – 1904) ויאניס קסנאקיס (1922 - 2001) שכל מוזיקה היא אבסולוטית:
"למוזיקה אין שום נושא מעבר לצירופי הצלילים שאנו שומעים, כי המוזיקה לא זו בלבד שהיא מדברת באמצעות צלילים, היא מדברת בצליל ואך ורק בצליל." / אדוארד האנסליק
"מוזיקה היא לא שפה; מטרתה של המוזיקה אינה להביע תוכני משמעות כלשהם באמצעות צליליה. מוזיקה קיימת בזכות עצמה, היא אינה מייצגת משהו שהוא מעבר לה." / יאניס קסנאקיס
עד להתפתחותה של האמנות המופשטת בתחילת ההמאה ה־20 היתה כלולה באמנות הפלסטית שאיפה ליצור חיקוי של המציאות, כך שאפשר להתייחס לאומנות פלסטית לא־מופשטת כמייצגת את הדברים שאותם היא מחקה ולפיכך כבעלת משמעות ייצוגית, בניגוד לאמנות מופשטת, שניתן להתייחס אליה כחסרת משמעות ייצוגית (בדומה למוזיקה אבסולוטית).
מייחסים לצייר האמריקניאדוארד הופר (1882 - 1967) את הטענה, שאת משמעותה של יצירת אומנות פלסטית אי אפשר לתרגם למילים:
"אם היה אפשר להגיד את זה במילים, לא היתה שום סיבה לצייר את זה." / אדוארד הופר [2]
גם במחול קיימות אסכולות שונות בנוגע לשאלה, האם על מחול להיות בעל משמעות ייצוגית או לא. אלה הרואים במחול ענף של התיאטרון (לדוגמה, לפי מסורת התיאטרון מחול הגרמני) מבקשים לראות בכל תנועת מחול משמעות תיאטראלית, בדומה למשמעות שנושא טקסט: הבעה של רגש, משמעות סמלית, אזכור של התנהגויות אנושיות וחברתיות. בשביל אחרים, הרואים במחול אמצעי ביטוי הפועל גם במישורי תקשורת בלתי תיאטרליים (לדוגמה מרס קנינגהם או נועה אשכול), תנועת מחול עשויה לעורר מגוון תגובות ואסוציאציות, כך שבמקום לומר שיש לו משמעות, יותר מדויק לתארו כבעל תפקוד וחשיבות מחוליות: ויזואליות-אסתטיות, גופניות, מרחביות, קומפוזיטוריות.
לאיזדורה דנקן (1878 - 1927), מחלוצות המחול המודרני, מייחסים את הטענה, שאת משמעותה של יצירת מחול אי אפשר לתרגם למילים (בדומה לטענתו של אדוארד הופר בנוגע לאומנות פלסטית):
"אם הייתי יכולה להגיד לך מה המשמעות של זה, לא היה טעם לרקוד את זה" / איזדורה דנקן[3]
^יש להבדיל בין תחושות, רעיונות ותמונות שמוזיקה מעוררת באופן אינדיבידואלי וסובייקטיבי ואשר עשויות להיות שונות אצל מאזינים שונים, לבין משמעות של דבר שהיא קבועה, לדוגמה: אותה המנגינה עשוייה לעורר אצל מאזין אחד עצבות, אצל מאזין אחר נוסטלגיה, אצל מאזין שלישי רגיעה וכיו״ב, בעוד משמעותו של צליל הסירנה של אמבולנס אינה תלויה במאזין והיא תמיד "זהירות, נא לפנות את הכביש" וכו׳.
^"If you could say it in words, there would be no reason to paint it." / Edward Hopper (1882 - 1967)
^"If I could tell you what it meant, there would be no point in dancing it." / Isadora Duncan (1878 - 1927), wikiquote
פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה:
או מ )אם אינכם רוצים שעריכתכם תיערך ותופץ מחדש, אל תפרסמו אותה כאן. אם לא כתבתם אותה בעצמכם, היא חייבת להיות זמינה בתנאים התואמים לתנאי השימוש, והנכם חייבים לפעול לפי כל הדרישות הרלוונטיות ברישיון החל עליה.
פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה:
או מ )אם אינכם רוצים שעריכתכם תיערך ותופץ מחדש, אל תפרסמו אותה כאן. אם לא כתבתם אותה בעצמכם, היא חייבת להיות זמינה בתנאים התואמים לתנאי השימוש, והנכם חייבים לפעול לפי כל הדרישות הרלוונטיות ברישיון החל עליה.
פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה:
או מ )אם אינכם רוצים שעריכתכם תיערך ותופץ מחדש, אל תפרסמו אותה כאן. אם לא כתבתם אותה בעצמכם, היא חייבת להיות זמינה בתנאים התואמים לתנאי השימוש, והנכם חייבים לפעול לפי כל הדרישות הרלוונטיות ברישיון החל עליה.
פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה: כתיבת
לעומת מ פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה
פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה: כתיבת
לעומת מ פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל: בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה
) בראשי העמודות כדי למיין את שורות הטבלה מחדש.
: 
