נאו-פגניות שמית
נאו-פגאנית שמית היא שם לקבוצה רופפת של ניסיונות להקים גרסאות חדשות של הדתות השמיות העתיקות שמלפני היהדות המונותאיסטית. דתות נאו-פגאניות אלו נפוצות בעיקר בקרב אשכנזים בארצות הברית.
נאו-פגאניזם יהודי עריכה
ערך מורחב – מיתולוגיה כנענית
- ערך מורחב – מקורות היהדות
המרכזיים העיקריים של נאו-פגניות יהודית הם ארצות הברית, ישראל ולבנון. רעיונות בדבר דת פגאנית מקורית שממנה צמחה היהדות המונותאיסטית החלו להיות פופולארים בעקבות כתביו של רפאל פטאי בשנות ה-60 של המאה ה-20. בספרו "האלה היהודית" מתוארות קבוצות שסגדו לשכינה (או אשרה) כאלה האם בבית-המקדש בתקופת שלמה המלך.[1] במהלך הצמיחה הנאו-פגאנית בארצות הברית בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 צמחו גם קבוצות קטנות של דתות נאו-פגאניות כנעניות ויהודיות. רובן כללו אלמנטים מדתות נאו-פגאניות גרמאניות, כמו אסאטרו ווויקה.
בשנת 2003 יצא-לאור הספר "המיתולוגיה היהודית" מעת החוקר חגי דגן. ספר זה מתאר את הצדדים הפולקלוריסטים, עממים, פוליתאיסטים, שמאניים ומאגיים של היהדות לאורך התקופות, החל מהגרסאות הכנעניות שלה עד לעת המודרנית, באופן מקביל לסיפור התנ"כי ובשימוש בלשון ציורית. ספר זה מזכיר במובנים אלו את הספרים של התנועה הנאו-פגנית הגרמאנית המוקדמת. בניגוד לתנועה זו, נראה שהספר לא מוותר על ניסיונות לאוניברסליזם, ושומר על המהות האוניברסלית של היהדות.[2]
בהתאם למחקר שהתגבש בעקבות ספרים אלו, הדת היהודית המוקדמת, שבתקופה זו (עידן הברונזה) עוד לא נקראה יהדות, הייתה דומה לשאר דתות כנען, ואופיינה במסגדים מקומיים, פולחן פוליתאיסטי וסגידה לאלה האם. יהוה היה אל-מקומי מאזור הר שעיר, של עם שמי, שעם הזמן נהיה לשבטי-ישראל ולדת היהודית. בעקבות גלות בבל והספיגה של אלמנטים מהדת הזרטוסטריאנית הדת היהודית נהייתה יותר ויותר מונותאיסטית והתרכזה בפולחן יהוה, לימוד ספר התורה, אמונה בישראל כעם נבחר ועמידה במצוות. מקור תנועה חברתית זו היה באימוץ של עקרונות אלו מגולי-בבל בידי מעמד בעלי-הקרקעות תוך ברית עם מעמד הכהונה בכנען בעידן הברזל המאוחר.[3]
הדת הנאו-פגאנית היהודית כוללת בתוכה את התנועה של הכישוף היהודי (אנגלית: Jewitchery) דתות אלו מושפעות מפמיניזם יהודי ומתרכזות בעבודת האשרה בדת העתיקה של עמי כנען והסביבה.
