נאסר א-דין
נאסר א-דין (בטורקית: Nasrettin Hoca, בתעתיק: נאסרטין הוג'ה; באוזבקית: Nasriddin Afandi, נסרדין אפנדי; בפרסית: ملا نصرالدین) היה דמות ספרותית ממוצא ערבי, יליד טורקיה ואימאם שחי, לפי המסורת, בבוכרה בין השנים 1208–1284. פירוש שמו מערבית הוא "ניצחון האמונה" (نصرالدين). הוא נולד בכפר הורטו והיה פילוסוף, מיסטיקן ומספר סיפורים. דמותו מתערבבת בזאת של ג'וחא בארצות דוברי ערבית, בגלל ההומור בסיפוריו.
.jpg)
הסיפורים עריכה
מעשיות נאסר א-דין מוכרות בכל ארצות ים התיכון וגם מופיעות בתרבויות וארצות אחרות בעולם. במבט ראשון, הסיפורים נראים כבדיחות או משלים הומוריסטים. הם מסופרים שוב ושוב בבתי תה ובחאנים, בבתים וברדיו. אחת ממטרות הסיפורים היא תיאור מצבים בחברה או במחשבות הפרט, כאשר אלה מיוצגים על ידי הדמויות והתנהגותן בסיפור[1].
דוגמאות עריכה
מתי משקרים? עריכה
ג'וחא הוכיח את בנו בן השש על שקריו התכופים ואמר לו שבהיותו בגילו - לא שיקר אף פעם. "יפה אבא." ענה לו הבן. "באיזה גיל התחלת אתה לשקר?"[2]
למה אנחנו כאן? עריכה
בהליכת ערב שלו לאורך דרך ריקה מאנשים, מולא נסאר א-דין ראה מרחוק קבוצת פרשים מתקרבת אליו. דמיונו התחיל לעבוד. הוא ראה את עצמו לכוד על ידי הפרשים ונמכר כעבד, או לשירות בצבא.
נסאר א-דין ברח, טיפס מעל חומת בית קברות וקפץ ונשכב בתוך קבר פתוח.
סקרנים על ההתנהגות המוזרה שלו, האנשים, עוברי אורח, הלכו בעקבותיו. הם מצאו אותו שוכב, מתוח ורועד.
"מה אתה עושה שם בקבר? ראינו אותך בורח. אפשר לעזור לך?"
"שאלה לכאורה פשוטה. אבל זה לא מבטיח שהתשובה פשוטה." אמר המולא, שתיאר לעצמו עכשיו מה קרה. "הכל תלוי בנקודת המבט. אם בכל זאת אתם חייבים לדעת: אני כאן בגללכם, ואתם כאן בגללי."[3]
אזכורים והתייחסות בתרבות עריכה
ב-1940 הוציא הסופר הרוסי ליאוניד סולוביוב את הספר "חודג'ה נסר א-דין" שמבוסס על אגדות מהמזרח התיכון ובו מוצג נאסר א-דין כאדם פיקח שנלחם בשלטון הרשע של האמיר בבוכרה, ומציל עניים מעושק.
הספר תורגם לעברית רק ב-1968[4], אך עוד ב-1953 נכתב על בסיסו המחזמר המצליח "תעלולי נאסר א-דין", שהופק על ידי יוסף מילוא (במאי) ויוסף בן ישראל (מעבד מוזיקלי, מלחין ומנצח) והוצג בתיאטרון הקאמרי. גרסה שנייה של מחזמר זה הופקה ב-1965 ושלישית ב-2000[5]. השיר הידוע ביותר במחזמר היה "שיר המשפט", המכונה גם "בבוכרה היפה". הוא נכתב על ידי חיים חפר, הלחן היה לחן בוכרי עממי, בעיבודו של יוסף בן ישראל, שגם ניצח על מקהלת הליווי הבוכרית ו"האחים אליעזרוב" והביצוע היה של אריק לביא (אחד מלהיטיו הראשונים של זמר זה)[6]. בשנים שלאחר מכן זכה השיר לביצועים רבים נוספים[7].
אידריס שאה הקדיש פרק שלם של ספרו "הסופים" לנאסר א-דין, שבו הוא טוען שזו דמות מלמדת שהומצאה על ידי הדרווישים[1]. שאה אסף והוציא לאור באנגלית ארבעה אוספים של סיפורי נאסר א-דין.
בתחילת שנות ה-90 הוא שב והתפרסם בישראל, בזכות ספרו של שלמה אבס, "עלילות נאסר א-דין"[8], שמבוסס עליו. א-דין נתן השראה לדמות ידועה אחרת שהמציא שלמה אבס - טיל ארנסטויל (מטייל הרים אוסטרלי וטיפש, שחברו הטוב ביותר הוא ציפור).
ארגון אונסק"ו הכריז על שנת 1996–1997 כשנת הזיכרון הבינלאומית לנאסר א-דין.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יורם לבט, חכמת הסופיזם במשליו של נאסר אדין, אסטרולוג, 1998 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים עריכה
- סיפורי נאסר א-דין באתר מס"ע
Tales of the Hodja, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב- ג'וחא והחציל
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Shah, Idries (1977), The Sufis, London: Octagon Press, p. 56, ISBN 0-385-07966-4
- ^ רחמים רג'ואן, ג'והא, ביתן, תל אביב, 1984, עמ' 143
- ^ Shah, Idries (1970), The Exploits of the Incomparable Mulla Nasrudin, London: Jonathan Cape, p. 16, ISBN 0-224-60214-4 תרגום על ידי העורך
- ^ ספרית דן חסכן, הוצאת עם עובד. תרגם ש. מנדל
- ^ ההצגה "נאסר א-דין" באתר הבימה
- ^ "שיר המשפט"
- ^ השיר באתר שירונט
- ^ עיבוד ועריכה שלמה אבס יחד עם אירה טובית ואוריאל אלמליח, הוצאת עגור 1991
