נוטות החסד (ספר)

נוטות החסד
Les Bienveillantes
מידע כללי
מאת	ג'ונתן ליטל
שפת המקור	צרפתית
סוגה	רומן
נושא	מלחמת העולם השנייה, השואה
מקום התרחשות	אירופה
הוצאה
הוצאה	הוצאת גלימאר
תאריך הוצאה	2006
מספר עמודים	941
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת כנרת
תאריך	2008
תרגום	ניר רצ'קובסקי
פרסים
	פרס גונקור (6 בנובמבר 2006); הפרס לרומן של האקדמיה הצרפתית (26 באוקטובר 2006) ;
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002607983

נוטות החסד (בצרפתית: Les Bienveillantes) הוא רומן מאת ג'ונתן ליטל, שיצא לאור בצרפת בשפה הצרפתית בשנת 2006. הספר מספר בגוף ראשון את סיפורו של קצין אס דה בדיוני בשם מקס אואה, ששירת בחזית המזרחית והיה מעורב ברצח המונים בשואה. ליטל עצמו מעדיף להתייחס לפעולות ההרג בשם "מדיניות ההשמדה הנאציונל-סוציאליסטית" וזאת בשל כך "שהיא כוללת גם את השמדת ההומוסוקסואלים, הצוענים, הנכים ועוד שורה של מיעוטים".^[1]

חייו הפרטיים של אואה מתוארים בפירוט רב. אואה, הומוסקסואל, המתאר בפירוט רב את יחסיו עם גברים, מעיד גם על עצמו כי קיים גילוי עריות עם אחותו. במהלך הספר מבצע אואה פשעים רבים, בנוסף להשתתפותו בפעולות ההרג במסגרת האס דה. בין היתר רוצח אואה את אחד ממאהביו, את ידידו הטוב ביותר וככל הנראה את אמו ואת אביו החורג.

קבלה וביקורת עריכה

הספר, שאורכו בשפת המקור כ-900 עמודים, יצא לאור בצרפת בשנת 2006 וזכה להצלחה מסחרית וביקורתית. בששת השבועות הראשונים לאחר הוצאתו לאור, נמכר הספר בצרפת ב-280,000 עותקים. הספר זכה בשנת 2006 בפרס גונקור וכן ב"פרס הגדול לרומן של האקדמיה הצרפתית".

לצד השבחים הרבים להם זכה הספר, שאף כונה "הרומן הגדול הראשון של המאה ה-21" והשוואת מחברו לכמה מגדולי הסופרים בהיסטוריה, ספג הספר ביקורות חריפות על הבחירה לתאר את האירועים דרך עיניו של התליין, ועל שגיאות היסטוריות ועובדתיות רבות.^[2] ההיסטוריון הצרפתי־גרמני פטר שטלר האשים את ליטל בחוסר הבנה של התרבות הגרמנית בזמן המלחמה ובשיבושים רבים הנובעים מכך, וכינה את הספר "דומה לסרט הוליוודי בו מופיעים נאצים המדברים אנגלית ומנהלים דיאלוג משמים... גרוטסקי תדיר, לעיתים דוחה או מענה, ולא מעט מגוחך."^[3] מבקרים לא מעטים ביקרו את הספר על ההתפלשות הנהנתנית שלו באלימות, מין ומוות והגדירו אותו, בין השאר, כ"סטאלג פסבדו אינטלקטואלי".^[4]^[5] ביקורות אחרות התעמתו עם מה שנתפש בעיני כותביהן כאימוץ בו זמני של תפישת הבנאליות של הרוע, והצגת אואה כאדם רגיל שנקלע לנסיבות בלתי־רגילות ותיאורו כמקרה חריג וייחודי המונע מתוקף דחפיו הפנימיים הרצחניים.^[6] עמוס עוז מתח ביקורת על הספר, בטענה שאינו מקורי, וכי הרעיון העיקרי בו לקוח מ"אייכמן בירושלים" של חנה ארנדט, אך בניגוד לאייכמן של ארנדט, האמור להיות 'כל אדם', גיבורו של ליטל הוא פסיכופת. כן טען עוז כי המדובר ב"טריוויאליזציה של השואה", וכי הספר "מאוהב ברוע".^[7]

שמה של היצירה, "נוטות החסד", מוזכר רק בפיסקה האחרונה של הספר, בה מתייחס הסופר אל הטרגדיה היוונית "נוטות החסד" של אייסכילוס, שבה רודפות אלות נקמניות את אורסטס, גיבור המחזה, לאחר שרצח את אמו.

הספר תורגם לשפות שונות, בהן אנגלית (הוצאת הרפר וקולינס, 2008). בעברית, יצא הספר יצא לאור בשנת 2008, בתרגומו של ניר רצ'קובסקי, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. עקב הפולמוס שהתעורר במקומות בהם יצא הספר לאור, לוותה הוצאת הספר, במהדורתו העברית, בהוצאת חוברת בת 91 עמודים בשם "הפולמוס", בה ענה הסופר לביקורת שספג הספר.

קישורים חיצוניים עריכה

נוטות החסד, הבלוג הרשמי
שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, "נוטות החסד" מאת ג'ונתן ליטל רואה אור בעברית, באתר הארץ, 19 במאי 2008
עמנואל פינטו, רשע מה הוא אומר?, באתר ynet, 2 ביוני 2008
פאר פרידמן, מוסר השכל: נוטות החסד של ג'ונתן ליטל, באתר nrg‏, 21 ביוני 2008
נוטות החסד, באתר OCLC (באנגלית)
ג'ונתן ליטל (1967-), נוטות החסד, דף שער בספרייה הלאומית
אלי אשד, הייתי רוצח המונים נאצי: על "נוטות החסד"
עמרי הרצוג, מסע אל קצה הלילה, באתר הארץ, 21 ביולי 2008
נילי קרן, החובה להאזין לתליין, באתר הארץ, 21 ביולי 2008
ניר רצ'קובסקי, שנה במחיצת ד"ר אואה, באתר הארץ, 21 ביולי 2008
יהודה באואר, נקיפות המצפון של מקס אואה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008
שולמית וולקוב, לא אדם רגיל, לא גרמני רגיל, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2008
יצחק לאור, מי ישחזר את הפשע, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2008
יפתח אשכנזי, קווי המתאר של העוול האבסולוטי, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2008
מיה סלע, עכבר העיר אונליין, קולו של התליין, באתר הארץ, 1 בינואר 2009
ניר ברעם, מפלצתי זה דבר גמיש, באתר ynet, 20 באפריל 2009
יוסי שריד, שבוע הספר | ספרים מומלצים: המגדיר לצמחי הרוע, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
צביה גרינפילד, שבוע הספר | ספרים מומלצים: מה שהסופר התכוון אליו, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
אלון חילו, שבוע הספר ספרים מומלצים: (לא) רק ספר, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
אבי גרפינקל, כתב הבנה - על נוטות החסד של ג'ונתן ליטל, בלוג באתר "רשימות", 12 באוגוסט 2009
אריק גלסנר, "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל - רשמים קצרים מקריאה חלקית, בלוג באתר "רשימות", יוני 2008
אריק גלסנר, עדכון על ג'ונתן ליטל
אריק גלסנר, על ג'ונתן ליטל; עדכון שלישי ואחרון
הגרדיאן, עכבר העיר אונליין, סצנת המין הגרועה בספרות: "נוטות החסד", באתר הארץ, 1 בדצמבר 2009

הערות שוליים עריכה

^ אסף אוני, ברלין, התליין מעניין אותי יותר מהקורבן, באתר הארץ, 28 במאי 2008
^ ההיסטוריון הצרפתי אדואר אוּסוֹן כינה את הספר "תרמית ענק" (ר' כאן).
^ פטר שטלר, Ripley im Land der Shoah‏ 29 באוקטובר 2006, טאגסשפיגל.
^ אריאנה מלמד, המתת חסד, באתר ynet, 15 ביוני 2008.
^ ביקורות רבות אחרות ברוח זו, במיוחד בעיתונות הגרמנית, ניתן למצוא (בציטוט) כאן.
^ כפי שעולה מביקורתו של איריש רדיש ב-Die Zeit. (ר' כאן).
^ עמוס עוז על "נוטות החסד" בבלוג של כנרת, זמורה, דביר

[1] אסף אוני, ברלין, התליין מעניין אותי יותר מהקורבן, באתר הארץ, 28 במאי 2008

[2] ההיסטוריון הצרפתי אדואר אוּסוֹן כינה את הספר "תרמית ענק" (ר' כאן).

[3] פטר שטלר, Ripley im Land der Shoah‏ 29 באוקטובר 2006, טאגסשפיגל.

[4] אריאנה מלמד, המתת חסד, באתר ynet, 15 ביוני 2008.

[5] ביקורות רבות אחרות ברוח זו, במיוחד בעיתונות הגרמנית, ניתן למצוא (בציטוט) כאן.

[6] כפי שעולה מביקורתו של איריש רדיש ב-Die Zeit. (ר' כאן).

[7] עמוס עוז על "נוטות החסד" בבלוג של כנרת, זמורה, דביר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]