נורבולינגקה
נוֹרְבּוּלִינְגקָה (בטיבטית: ནོར་བུ་གླིང་ཀ་; במנדרינית: 羅布林卡; מילולית "גן אבני החן" או "גן התכשיט"[1]) הוא ארמון וגן גדול המקיף אותו בלהסה, כיום בירת המחוז האוטונומי הטיבטי ובעבר בירת טיבט. הארמון הוקם בשנת 1755 בהוראתו של הדלאי למה ה-7, והורחב פעמים אחדות. המקום שימש כארמון הקיץ המסורתי של כל הדלאי לאמה וכמרכז מנהלי ודתי החל משנות ה-80 של המאה ה-18 עד להשתלטותה של הרפובליקה העממית של סין, בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, על טיבט. ב-2001 נוסף נורבולינגקה לאתר המורשת העולמית "המכלול ההיסטורי של ארמון פוטאלה, להסה", שקודם להוספה כלל את ארמון פוטאלה ומקדש ג'וקהנג.[2]
 | |||||||||||||
| נורבולינגקה | |||||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||
| סוג |
ארמון  | ||||||||||||
| מיקום |
להסה | ||||||||||||
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין | ||||||||||||
| מידות | |||||||||||||
| שטח |
40 הקטאר | ||||||||||||
| קואורדינטות | 29°39′14″N 91°05′30″E / 29.653889°N 91.091667°E | ||||||||||||
  | |||||||||||||
היסטוריה עריכה
בניית האתר החלה בשנת 1755 בהוראתו של קלסנג גיאטסו (1757-1708), הדלאי למה ה-7, כ-100 שנים לאחר בניית ארמון פוטאלה. על פי הרשומות של טיבט היה במקום מעיין ששימש את הדלאי למה ה-7, שהיה חולני ונהג לרחוץ במעיין מדי קיץ מתוך אמונה בכוחות המרפא שלו. הנציג הקיסרי של שושלת צ'ינג בטיבט ביקש וקיבל מהממשל הסיני אישור לבניית ארמון מיוחד על מנת שהדלאי למה יוכל לנוח במקום לאחר הרחצה, וכך נבנה המבנה הראשון במקום, "ארמון קלסנג".[3] הגן והארמון הושלמו ב-1783, בתקופת שלטונו של ג'מפל גיאטסו (1804-1758), הדלאי למה ה-8, שהרחיב את הגן והורה לחפור אגם במקום.
מאז תקופת הדלאי למה השביעי שימש הארמון כארמון הקיץ. בכל שנה החל בחודש השלישי וכלה בחודש התשיעי על פי לוח השנה הטיבטי עברו הדלאי למה וכל ממשלו לנורבולינגקה. התהלוכה של הדלאי למה ופמלייתו העוקרים מארמון פוטאלה לנורבולינגקה הייתה אחד האירועים השנתיים המרכזיים בלהסה. כמו כן שימש המקום ללימודי הדת של דלאי למה עתידיים בטרם עלו על כס השלטון.
תובתן גיאטסו (1933-1876) הדלאי למה ה-13, הורה על בניית שלושה ארמונות בחלק הצפון מערבי של הגן, וטנזין גיאטסו (נולד ב-1935), הדלאי למה ה-14, המכהן כיום בתפקיד, בנה את ארמון הקיץ החדש ב-1956. בתקופת השיא של הארמון, לפני הכיבוש הסיני, היה הגן מטופח, טווסים טופפו בגנים עופות מים ממשפחת הברווזיים כדוגמת הקזרקה חלודית (Tadorna ferruginea) שחו באגמים המלאכותיים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הופתעו בריטים ממשלחת שביקרה במקום לגלות כי בגובה הרב של להסה הצליחו הטיבטים לגדל פרחי ורדים, פטוניה, חוטמיות, טגטס (Tagetes) וחרציות, וכן עשבי תיבול שגדלו בעציצים וכן צמחים נדירים. גן הארמון הכיל בנוסף עצי פרי כדוגמת עצי תפוח, אפרסק ומשמש, אם כי פירות אינם מבשילים בגובה של להסה, וכן עצי צפצפה וצמחי חזרן.
בתקופה בה הגיע הדלאי למה ה-14 לארמון היה כל המכלול מוקף בשתי חומות, והחלק מעבר לחומה הפנימית, הצבועה צהוב, נועד לשימושו הבלעדי של הדלאי למה ועוזריו. בין החומה החיצונית לחומה הצהובה התגוררו משפחתו של הדלאי למה ופקידי ממשל. קוד הלבוש נאכף בקפדנות לגבי כל הנכנסים בשער הארמון ורק אלו שלבשו בגדים טיבטיים מסורתיים הורשו להיכנס, שומרים שהופקדו בכניסה לארמון מנעו כניסה מאנשים שחבשו מגבעות או נעליים בסגנון מערבי (שהפכו פופולריים בטיבט בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20). השומרים כיבדו פקידים רמי מעלה בהצדעה עם נשק, ואפילו פקידים מהדרג הנמוך כובדו בהצדעה. השערים בחומה הצהובה נשמרו בקפידה. רק הדלאי למה ושומריו הורשו להיכנס. כלבים מגזע מסטיף טיבטי שוכנו בגומחות שבחומה ההקפית של הארמון ופטרלו לאורך החומה ככל שהרצועות משיער יאק הבית שקשרו אותם לגומחה התירו להם.[4]
ב-17 במרץ 1959 נמלט הדלאי למה ה-14 מנורבולינגקה בדרכו להודו כשהוא מחופש לחייל טיבטי. במסגרת המרד שהחל עם בריחתו של הדלאי למה הוקף המקום על ידי 30,000 טיבטים שהיו נחושים להגן על מנהיגם הרוחני. הסינים הפגיזו את הארמון ומבנים רבים נפגעו באש הארטילרית. לאחר האירוע הפכו הסינים את האתר לגן ציבורי בתשלום. ביוני 2002, לאחר תקופה ארוכה של הזנחה, החליט הממשל הסיני על עריכת שיפוצים בעלות של 68 מיליון יואן, שכללו שחזור של החממות, ערוגות הפרחים המקוריות והאגמים הקטנים.[5]
ב-2001 הוסיף ארגון אונסק"ו את נורבולינגקה לאתר המורשת העולמית של ארמון פוטאלה, כשהוא מציין כי בין השאר מטרת ההכרזה היא שימור השרידים האחרונים של האדריכלות הטיבטית המסורתית בפני המודרניזציה והבינוי המתועש המהיר של להסה על ידי הממשל הסיני.
תיאור האתר עריכה
ארמון נורבולינגקה שוכן במערב להסה, כ-3 קילומטרים דרומית מערבית לארמון פוטאלה, על גדות הנהר קאיי (སྐྱིད་ཆུ་) בגובה של 3,650 מטרים מעל פני הים. מבני הארמונות, ובהם כ-370 חדרים, והגן משתרעים על שטח נרחב של 360 דונם, הגן הגדול ביותר בטיבט.[6] בשל גודל האתר מאפשרים מפעיליו לטייל בו באופניים. מעון הקיץ של הדלאי למה בפארק נורבולינגקה הוא כיום אתר תיירות. בארמון יש אוסף גדול של נברשות איטלקיות, פרסקו בסגנון מערות אג'נטה שבהודו, שטיחים טיבטיים וחפצי ערך רבים נוספים. ציורי קיר של הבודהה והדלאי למה ה-5 מצויים בכמה חדרים. חדר המדיטציה, חדר השינה, חדר הישיבות וחדר האמבטיה של הדלאי למה ה-14 (שכאמור נמלט ב-1959 להודו) הם חלק מהתצוגה לתיירים, אבל מרבית המבנים והחדרים סגורים בפני מבקרים.
במהלך חודשי הקיץ והאביב משמש הגן מרכז לפעילויות פנאי, הכוללות פיקניקים, מחול, שירה, מוזיקה ואירועים חגיגיים,[3] בייחוד פסטיבל שוטון (פסטיבל היוגורט).
כמו כן יש בגן גן חיות קטן, שהוקם במקור על מנת לשמור על החיות שניתנו לדלאי למה במתנה, ובית קולנוע קטן שנבנה בעזרתו של היינריך הרר (גיבור הסרט "שבע שנים בטיבט") בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20.
המבנים עריכה
בנורבולינגקה משתלבים גנים, מבנים ועבודות אומנות של כמה קבוצות אתניות טיבטיות. כ-30,000 פריטים, המהווים חתך של ההיסטוריה של האומנות הטיבטית, שמורים במקום.[7] מכלול המבנים והגנים מחולק לחמישה אזורים נבדלים. כאמור, רוב המבנים אינם פתוחים לביקורים.
הכניסה לאתר והיציאה כיום היא דרך השער המזרחי הגדול של האתר. משני צדדיו פסלי אריה שלג, חיה מיתולוגית המשמשת סמלה של טיבט, כשהם עטופים ב"קטג" (צעיף לבן דק המייצג סמל לכיבוד). פסל האריה משמאל כולל גם גור אריות.
קבוצת המבנים משמאל לשער הכניסה, הקלסנג פוטרנג ("ארמון קלסנג"), הם המבנים העתיקים ביותר בנורבולינגקה. הארמון קרוי על שמו של הדלאי למה השביעי קלסנג גיאטסו (1757-1708) שהארמון נבנה בהוראתו. המבנים הם ארמון של שלושה מפלסים, ובו תאים לסגידה לבודהה, חדרי שינה, חדרי קריאה, וחדרי התבודדות. הארמון שימש משכן הקיץ של כל הדלאי למה עד הדלאי למה ה-13. נכון ל-2010 ניתן לבקר רק באולם הכנסים הראשי שבו תלויים 65 טנגקה (בטיבטית ཐང་ཀ་ – אומנות ייחודית לטיבט של ציור ורקמה על משי) וכס מלכות משוחזר הנתמך בפסלי בודהה. מול שער הכניסה ניצב החמסום זילנון, ביתן בן שתי קומות שגגו מוזהב בסגנון האן. שמולו נהוג לערוך עד היום מופעי אופרה טיבטית בפסטיבל היוגורט.
ג'מפל גיאטסו (1804-1758), הדלאי למה ה-8, הרחיב את הארמון במידה ניכרת כשהוסיף שלושה מקדשים וחומות היקפיות בחלק הדרום מזרחי, והורה לשתול עצי פרי ועצים ירוקי עד ממקומות שונים בטיבט. הגן טופח בשקידה בעזרת צוות גדול של גננים. מצפון-מערב לקלסנג פוטרנג נמצא הטסוקייל פוטרנג, ביתן באמצע אגם והצ'נסיל פודרונג. האזור המרשים ביותר בנורבולינגקה הוא ארמון האגם שנבנה בפינה הדרום-מערבית. בין שלושה איים במרכז האגם לבין גדות האגם מחברים גשרים. ארמון נבנה על כל אי. אורווה וארבעה ביתנים מדרום לאגם אחסנו את המתנות שקיבלו הדלאי למה מקיסרי סין וממכובדים זרים אחרים.
במערב נורבולינגקה מצוי הפוטרנג הזהוב, שנבנה על ידי תורם ב-1922, ואסופת מבנים שנבנו בתקופת הדלאי למה ה-13. מלבד חלקו בשינויים הארכיטקטוניים, כולל הדלתות האדומות הגדולות בכניסה לארמון, היה הדלאי למה ה-13 אחראי לשיפור גן צ'נסל לינגקה שבצפון מערב.
מצפון לטסוקייל פוטרנג מצוי הטקטן מיגור פוטרנג ("הארמון החדש") שבנייתו החלה ב-1954 בהוראת הדלאי למה ה-14 (הנוכחי) והושלמה ב-1956. זהו המבנה האלגנטי ביותר במכלול, מיזוג בין מקדש לווילה. ארמון הקיץ החדש נבנה בכספי הממשל המרכזי הסיני. זהו מבנה בן שתי קומות שגגו שטוח בסגנון טיבטי. במבנה מבוך של חדרים ואולמות. קומפלקס מודרני זה כולל אולמי תפילה, גנים, מזרקות ובריכות. המבנה הוא בניין בסגנון טיבטי מודרני, והחדרים בו מרוהטים ומקושטים בסגנון מודרני. באולם בקומה הראשונה, שבו נפגש הדלאי למה עם מבקרים, יש 301 ציורים (פרסקו) המתארים את ההיסטוריה הטיבטית החל באגדה על הקוף שהפך לאדם וכלה במפגשם של הדלאי למה והפנצ'ן למה (השני בהיררכיה הבודהיסטית בטיבט) עם היושב ראש מאו דזה-דונג.[8] חדרים נוספים כוללים את חדרי המגורים של הדלאי למה וחדר הכנסים שבו כס מלכות מוזהב ובו ציורי קיר המתארים את חצרו של הדלאי למה ה-14 ותמונותיהם של כל 14 הדלאי למה.
פסטיבל שוטון עריכה
פסטיבל שוטון (המוכר גם כפסטיבל היוגורט) הוא פסטיבל שנתי המתקיים בנורבולינגקה. התאריך בו מתקיים הפסטיבל נקבע על פי לוח השנה הטיבטי, שהוא לוח המבוסס על מחזור הירח. הפסטיבל נחגג במהלך החודש השביעי בשבעה הימים הראשונים של תקופת הירח המלא, והם חלים בחודש יולי או אוגוסט על פי הלוח הגריגוריאני. במהלך הפסטיבל מתנחלות משפחות במקום למשך מספר ימים כשהן מקימות מאהל מאולתר משטיחים ובדים צבעוניים, וצופים במופעי מחול ואופרה טיבטיים. החגיגות נערכות בסימן אכילה ושתייה כשההופעות של "אצ'ה להמו", האופרה הטיבטית, הנערכות בגן ובמקומות נוספים בעיר, מהוות את מוקד הפסטיבל. קבוצות אופרה מפורסמות מאזורים שונים של טיבט מופיעות בגן נורבולינגקה. הופעות של אופרה החלו בטיבט במאה ה-15 כאשר בונה גשרים בשם טאנגטונג גיילופו הקים את קבוצת האופרה הטיבטית הראשונה, ובהגיע המאה ה-17 הפכה האופרה (דוֹגָרי) לסוג אמנות בפני עצמו. במהלך השנים התפתח מסגנון האופרה המסורתי, המכונה "כת לובשי המסכה הלבנה", סגנון חדשני יותר המכונה "כת לובשי המסכה הכחולה". כל סוגי אופרה אלו מבוצעים בפסטיבל שוטון.[9] מוקד נוסף של הפסטיבל הם מרוצי יאק הנערכים באצטדיון של להסה.[10]
הנצחה עריכה
סמוך לדרמסאלה, שבמדינת הימאצ'ל פרדש, בהודו הוקם על ידי גולים טיבטיים מכון נורבולינגקה המנציח בשמו את הארמון ובו משמרים אמנות טיבטית ומכשירים פליטים טיבטיים לעבודה בתחומי אמנות.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ במקורות שונים קיימים תרגומים שונים לשם. יש הקוראים לו גן היהלומים, גן האוצר, פארק האוצר, גן האבנים היקרות וכו'. בטיבט מקובל לכנות בשם לִינְגקָה גן ציבורי גדול
- ^ "World Heritage Committee Inscribes 31 New Sites on the World Heritage List". UNESCO. 2001-12-13.
- ^ 1 2 安才旦 (2003). Tibet China: travel guide. 五洲传播出版社. pp. 92–94. ISBN 7508503740.
- ^ Marcello, Patricia Cronin (2003). The Dalai Lama: a biography. Greenwood Publishing Group. pp. 35–44. ISBN 0313322074.
- ^ Buckley, Michael (2006). Tibet. Bradt Travel Guides. p. 142. ISBN 1841621641.
- ^ "Norbulingka Palace". Tibet Tours.
- ^ Chinese, p. 94
- ^ Chinese,p. 93
- ^ Dorje, Gyurme (1999). Tibet handbook: with Bhutan. Footprint Travel Guides. p. 702. ISBN 1900949334.
- ^ O'Reilly, James; Kim Morris; Larry Habegger (2002). Travelers' Tales Tibet: True Stories. Travelers' Tales. p. 145. ISBN 1885211767.