נורמן פודהורץ

נורמן ב' פּוֹדְהוֹרֶץ (באנגלית: Norman B. Podhoretz; נולד ב-16 בינואר 1930) הוא סופר, פובליציסט, עיתונאי ועורך עיתונות יהודי-אמריקאי. נחשב לאחד מאבות הזרם הנאו-קונסרבטיבי. כיהן במשך 35 שנים (1960 –1995) כעורך הראשי של הירחון הנאו-קונסרבטיבי קומנטרי (Commentary), הנחשב לאחד המשפיעים ביותר בארצות הברית וכתב יותר מעשרים ספרים ומאות מאמרים מעוררי מחלוקת.

נורמן פודהורץ
Norman B. Podhoretz

לידה	16 בינואר 1930 (בן 94) בראונסוויל, ארצות הברית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת קולומביה בית המדרש לרבנים באמריקה קלייר קולג'
מעסיק	קומנטרי
בן או בת זוג	מידג' דקטר (1956–?)
צאצאים	ג'ון פודהורץ
פרסים והוקרה	מדליית החירות הנשיאותית (2004) פרס פרנסיס בויאר (2002)

קורות חיים

פודהורץ נולד וגדל ברובע בראונסוויל בברוקלין שבניו יורק להורים יהודים יוצאי גליציה. משפחתו הייתה שמאלנית, ואחותו הגדולה הייתה פעילה בתנועת נוער סוציאליסטית.

קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קולומביה וגם מבית המדרש לרבנים באמריקה. לאחר מכן קיבל תואר ראשון ושני בהצטיינות מאוניברסיטת קיימברידג'. כמו כן שירת בצבא ארצות הברית בשנים 1953–1955, בשירותי הביטחון.

נשוי מ-1956 לפעילה הנאו-קונסרבטיבית האנטי-פמיניסטית היהודייה מידג' דקטר (עבורה היו אלה נישואין שניים). שני ילדים (ועוד שניים חורגים מנישואיה הראשונים של אשתו). בנו הצעיר ג'ון פודהורץ כיהן ככותב הנאומים של רונלד רייגן וג'ורג' בוש (האב) ומחזיק מאז ינואר 2009 במִשרה שבה החזיק בעבר אביו כעורך ה"קומנטרי"; בתו רותי בלום היא עיתונאית ישראלית ב"ג'רוזלם פוסט". קרוב משפחה ידוע נוסף הוא אליוט אברמס, יהודי אמריקאי הנשוי לבתו החורגת של פודהורץ, רחל דקטר. אברמס היה בשעתו עוזר שר החוץ בממשל רייגן (והסתבך אז בפרשת איראן-קונטראס) ומשנה ליועץ לביטחון לאומי האחראי על הסכסוך הישראלי-פלסטיני במִמשל ג'ורג' בוש (הבן).

קריירה

פודהורץ היה בראשית דרכו בשנות הארבעים של המאה הקודמת מראשי קבוצת האינטלקטואלים של ניו יורק הליברלית-שמאלנית, שכללה בין השאר את דניאל בל, פיליפ ראב, מארי מקארתי, נייתן גלייזר, אירווינג קריסטול, סימור מרטין ליפסט, ורבים אחרים, מרביתם יהודים, שלמדו ברובם אותה עת בסיטי קולג' של ניו יורק. כבר אז היו אלה שמאלנים לא אורתודוקסיים, אשר דיברו ופעלו בגלוי כנגד דרכו של סטלין ושלטון העריצות שלו בברית המועצות דאז, בניגוד למרבית אנשי השמאל של אותה תקופה, שהעריצו אותו. בתור ליברל שמאלני, הוא מונה ב-1957 להיות אחד מממלאי מקומו של אליוט כהן העורך והמייסד של הירחון "קומנטרי", שהוציא לאור הוועד היהודי-אמריקני החל מ-1945 ואשר נחשב אז מעמודי התווך של השמאל האמריקאי. הוא החליף בתפקיד את קלמנט גרינברג. אליוט כהן חזר לתפקיד לתקופה קצרה אך התאבד עקב דיכאון קליני ב-1959 וב-1960 מונה פודהורץ לעורך הראשי.

בעקבות מלחמת ששת הימים הרגיש פודהורץ כי השנאה הבוטה שהפגין "השמאל החדש" כלפי מדינת ישראל המנצחת, נובעת בראש וראשונה מאנטישמיות, והחל במסעו האידאולוגי ימינה. מסע זה נמשך כעשור שנים והסתיים באמצע שנות השבעים בערך, עת הפכו פודהורץ וירחונו "קומנטרי", יחד עם אירווינג קריסטול, נייתן גלייזר ורבים מאותה קבוצת האינטלקטואלים של ניו יורק, למנהיגי הזרם הנאו-קונסרבטיבי האמריקאי. בספרו "לערוק מן המחנה" (Breaking Ranks, הוצאת הארפר ורו, 1979) מתאר פודהורץ בפרוטרוט את ייסוריו כשקרע את עצמו משורשיו השמאלנים וניתק את קשריו עם הגוף הדומיננטי של האינטליגנציה הניו-יורקית; לדבריו המהפך הרעיוני שעבר פודהורץ היה גם אישי, חברתי וטוטאלי.

פודהורץ קיבל ב-2004 את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא ג'ורג' בוש (הבן) ושלוש שנים אחר כך את פרס "שומר ציון" מאוניברסיטת בר-אילן.

דעותיו

בין השאר, התנגדו פודהורץ וחבריו הנאו-קונסרבטיבים ל"דטאנט" (Détente) שיזם הנרי קיסינג'ר למול ברית המועצות דאז. פודהורץ עצמו הגיע עד לכדי חשש גלוי, כפי שהביע ב-1980 בספרו "הסכנה הנוכחית" (The Present Danger), כי ברית המועצות תהיה המנצחת בסופו של דבר במלחמה הקרה מול ארצות הברית.

פודהורץ תמך בשעתו בהתלהבות בפלישה האמריקאית לעיראק, והחל ממאי 2007, במאמר שכתב ב"וול סטריט ג'ורנל" ועד היום הוא כותב, מפרסם מאמרים וספרים, בהם הוא תומך בתקיפה צבאית אמריקאית כנגד יכולותיה הגרעיניות הפוטנציאליות של איראן; לטענתו, משא ומתן דיפלומטי עם מדינה זו הוא שווה-ערך למדיניות ה"פיוס" המפורסמת של ראש ממשלת בריטניה צ'מברלין כלפי גרמניה הנאצית ערב מלחמת העולם השנייה. בספרו "מלחמת העולם הרביעית" (World War IV: The Long Struggle Against Islamofascism, הוצאת דאבלדיי, 2007) הוא קושר את שלוש החזיתות שבהן נלחמת ארצות הברית – עיראק, אפגניסטן ואיראן, למלחמה עולמית אחת בטרור האסלאמי, שאותו הוא מכנה "אסלאמו-פאשיזם".

פודהורץ היה בשעתו תומך נלהב של הנשיא דאז ג'ורג' בוש הבן ואחר כך היה יועצו הראשי לענייני חוץ של רודי ג'וליאני ב-2008, במירוץ הכושל של האחרון למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית (המנצח ג'ון מקיין הפסיד בבחירות הכלליות אז, לברק אובמה). במרץ 2010 הוא כתב ב"וול סטריט ג'ורנל" מאמר תמיכה בשרה פיילין, אם תתמודד לנשיאות ב-2012 מול אובמה, ובאופן כללי יותר, תמיכה ב"תנועת מסיבת התה" - האגף השמרני של המפלגה הרפובליקנית - למול המפלגה הדמוקרטית.

יחסו לישראל

פודהורץ רואה עצמו כציוני חם ופרו ישראלי מובהק. בשעתו הוא תמך בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, אך לאחר מכן הפך ניצי יותר. בריאיון לבתו העיתונאית רותי בלום, שפורסם ב"ישראל היום", ב-15 באוגוסט 2014 אמר: "אני לא יודע אם הפלשתינאים מעוניינים בכלל במדינה... אבל גם אם נניח שהם רוצים מדינה, הם לא רוצים אותה לצד ישראל אלא במקום ישראל. עד שהם לא יוותרו על החלום הזה, לא יהיה שלום ולא משנה מה ישראל תעשה." ובהקשר אחר: "בכל פעם שישראל מגינה על עצמה, מאשימים אותה בתגובה לא מידתית או בפשעי מלחמה.... אין ספק שמדובר באנטישמיות חדשה. ההתקפות על ישראל הן המשך להתקפות על היהודים בגולה בזמנים עברו."

ספריו

• 1963: Hannah Arendt on Eichmann: a study in the perversity of brilliance, New York: American Jewish Committee
• 1964: Doings and Undoings; the fifties and after in American writing. New York, Farrar, Straus (collection of essays)
• 1964: My Negro problem and ours, New York: American Jewish Committee
• 1966: The Commentary reader; two decades of articles and stories, New York, Atheneum, editor (collection of essays).
• 1967: Making It, New York, Random House (autobiography) ISBN 0-394-43449-8
• 1967: Jewishness & the younger intellectuals; a symposium reprinted from Commentary, a journal of significant thought and opinion on Jewish affairs and contemporary issues, New York: American Jewish Committee (introduction)
• 1979: Breaking Ranks: A Political Memoir, New York: Harper & Row,
• 1980: The Present Danger: "Do We Have the Will to Reverse the Decline of American Power?" New York: Simon and Schuster, ISBN 0-671-41395-3
• 1981: The new defenders of capitalism, Washington, D.C. : Ethics and Public Policy Center
• 1982: Why We Were in Vietnam New York : Simon and Schuster, (history and argument) ISBN 0-671-44578-2
• 1982: Congressional policy: a guide to American foreign policy and national defense, Washington, D.C. : National Center for Legislative Research
• 1983: The present and future danger: thoughts on Soviet/American foreign policy, Washington, D.C.: National Center for Legislative Research
• 1984: State of world Jewry address, 1983, New York : 92nd Street Y,
• 1986: Terrorism—Reagan's response, Coral Gables, Florida: North-South Center, University of Miami, Working Paper, Soviet and East European Studies Program (transcript of a debate with William Maynes, Jiri Valenta)
• 1986: The Bloody Crossroads: Where Literature and Politics Meet, New York: Simon and Schuster, (collection of essays) ISBN 0-671-61891-1
• 1989: Israel, a lamentation from the future, Dollard-des-Ormeaux, Quebec; Dawn Pub. Co.,
• 1999: Ex-Friends: Falling Out With Allen Ginsberg, Lionel & Diana Trilling, Lillian Hellman, Hannah Arendt, and Norman Mailer, New York: Free Press (publisher), (memoir) ISBN 1-893554-17-1
• 2000: My Love Affair With America: The Cautionary Tale of a Cheerful Conservative, New York: Free Press, (autobiography) ISBN 1-893554-41-4
• 2002: The Prophets: Who They Were, What They Are, New York: Free Press, (about the classical Hebrew prophets) ISBN 0-7432-1927-9
• 2003: The Norman Podhoretz Reader: A Selection of His Writings from the 1950s through the 1990s, New York: Free Press, edited by Thomas L. Jeffers; foreword by Paul Johnson ISBN 0-7432-3661-0
• 2005: The Bush doctrine: what the President said and what it means, Washington, D.C.: Heritage Foundation
• 2007: World War IV: The Long Struggle Against Islamofascism New York: Doubleday (publisher), ISBN 0-385-52221-5
• 2009: Why Are Jews Liberals? New York: Doubleday, ISBN 0-385-52919-8

קישורים חיצוניים

• הבהלה בעניין עיראק, נורמן פודהורץ, באתר קיוונים (המקור בקומנטרי, דצמבר 2005), תרגום אדם חשין
• מוטי ענברי, נורמן פודהורץ – סיפור מסעו הפוליטי של יהודי-אמריקאי, באתר "דיומא", 03 בנובמבר 2020