ויקיפדיה

נורת' שור (אילינוי)

איזור מצפון לשיקגו, אילינוי.

אזור הנורת' שור (באנגלית: North Shore, בתרגום חופשי: "אזור החוף הצפוני") הוא מונח לא רשמי, המתייחס לאזור של יישובים פרווריים, הנמצאים מצפון לעיר שיקגו, בקרבת ימת מישיגן, במחוזות קוּק ולייק שבמדינת אילינוי. אזור זה הוא חלק מהמטרופולין של שיקגו. כיום הוא מהווה רצף בנוי המקוטע רק בשמורות טבע ובגנים ציבוריים.

נורת' שור (גוש)
North Shore
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה אילינויאילינוי אילינוי
מחוז לייק ומחוז מחוז קוק
עיר אם שיקגו
קואורדינטות 42°07′23″N 87°44′02″W / 42.123°N 87.734°W / 42.123; -87.734 
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת האזור. החוף הצפוני -אדום, ימת מישיגן - כחול, שיקגו - בז', מחוזות אילינוי - קרם ומחוזות של מדינות המשנה הסמוכות - חום

מבחינה היסטורית, התייחס המונח "נורת' שור" במקור ליישובים במדינת אילינוי בהם עבר קו הרכבת של חברת "Chicago North Shore and Milwaukee Railroad" אשר חיבר בין שיקגו למילווקי ותופעל בין השנים 1916 עד 1963.[1] כיום המונח מתייחס לרוב לקבוצת יישובים אשר כוללים בין היתר חלק מהיישובים העשירים ביותר באזור המערב התיכון ובארצות הברית בכלל. אוכלוסיית פרוורי אזור ה"נורת' שור" כוללת כיום בעיקר את אנשי המעמד הבינוני שעובדים בפרוורים עצמם ובשיקגו. הקרקע בפרוורים זולה יותר מאשר בעיר שיקגו ומשום כך אנשי המעמד הגבוה, הגרים באזור זה, יכולים להתגורר באחוזות מרווחות ובבתים גדולים. תאגידי ענק בוחרים להחזיק באזור זה את משרדיהם (כמו חברת סירס שפקידיה מילאו קודם לכן את כל מגדל סירס ויצרן המזון קראפט) ומפעלי חינוך (כמו אוניברסיטת נורת'ווסטרן) ותיירות (כמו פסטיבל רוויניה, הגנים הבוטניים של שיקגו ופארק השעשועים ששת הדגלים), הדורשים שטח רב ממוקמים בו אף הם.

משום שלא קיימת הגדרה רשמית וברורה ליישובים והשטח אשר נכללים באזור ה"נורת' שור", קיימת מחלוקת לגבי היישובים הנכללים[2] באזור זה ולעיתים רבות אף נעשה שימוש שגוי במונח. על אף שיש הטוענים כי אזור הנורת' שור כולל רק את היישובים הנמצאים לאורך החוף המערבי של אגם מישיגן ואשר הוקמו לפני מלחמת העולם השנייה, השימוש הרחב במונח עשוי לכלול כיום גם אחדים מן היישובים החדשים יותר שהוקמו לאחר מלחמת העולם השנייה ואשר מרוחקים מעט יותר מאגם מישיגן.

היסטוריה עריכה

 
וולטר גורני, מייסד מסילת הברזל הראשונה באזור. מסילה זו פיתחה את פרוורי החוף הצפוני והיא פעילה עד היום.
 
חוברת לוח הזמנים של קו זה מאמצע המאה העשרים

התקופה שקדמה לרכבת עריכה

בשנת 1833 נחתם הסכם מכירה של שטח רצועת החוף שמצפון לשיקגו בין האמריקנים ממוצא אירופי לבין היְלִידִים האמריקנים (אינדיאנים) שישבו בו. הילידים, למעט משפחה מעורבת אחת, שייסדה את היישוב וילמט, פינו את המקום.

בהמשך המאה התשע עשרה התיישבו באזור בעיקר אנשי מעמד הביניים שהיו בני מיעוטים דתיים או גזעיים וחקלאים. בין בני המיעוטים ממעמד הביניים שנטשו את שיקגו ניתן למנות שחורים שהתבססו כלכלית, בני כתות דתיות נוצריות שונות ויהודים. אנשי מעמד הביניים נטשו את שיקגו משתי סיבות. ראשית, בני המיעוטים שביניהם סברו שיזכו לשוויון הזדמנויות רק בקהילה בה הם מהווים את הרוב. שנית, שיקגו הפכה לעיר תעשייתית רועשת, אפופת עשן ומאוכלסת בצפיפות על ידי משפחות פועלים עניות. בשנת 1861, עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, החלה הגירת עבדים משוחררים אל שיקגו ואוכלוסיית פועלים אנאלפביתית זו הגבירה את דחיית מעמד הביניים מהעיר. אזור הנורת' שור היה אוהד לעבדים המשוחררים עוד מהתקופה שלפני המלחמה - באזור עבר המסלול של ארגון הברחת העבדים לחופש - מסילת הרכבת המחתרתית.

הקושי העיקרי בו נתקלו המתיישבים היה קושי בתחבורה. השטח היה זרוע ביצות ולכן הסחורה החקלאית הטרייה והאנשים שעבדו בשיקגו התקשו להגיע במהירות אל שיקגו. הדרך היבשתית הנוחה ביותר – דרך "גרין ביי" (מסלול דומה לשדרות גרין ביי של היום) הייתה קשה מאוד ואטית מאוד להליכה ורכיבה. השיט לשיקגו היה נתיב התחבורה העיקרי וגם שיט זה היה אטי למדי.

קו רכבת "החוף הצפוני" עריכה

  ערך מורחב – מסילת אזור החוף הצפוני של שיקגו ומילווקי

בין השנים 1851 ו-1853 כיהן וולטר גורני (Walter S. Gurnee) כראש עיריית שיקגו. במהלך תפקידו זה היה שותף למאבק שהעביר את השליטה בשטח בו מצויים כיום פרוורי החוף הצפוני ממדינת ויסקונסין למדינת אילינוי. בתקופה זו הוא גם קנה לעצמו, מהונו הפרטי, חלקים נרחבים משטח זה. לאחר פרישתו מתפקיד ראש העיר שיקגו, הפך גורני לאיש עסקים. הוא הקים קו רכבת בין שיקגו לבין מילווקי שבוויסקונסין, במרחק מיילים אחדים מחוף אגם מישיגן. גורני דאג שרבות מהתחנות של הקו ימוקמו דווקא בסמוך לאדמותיו ושלו, יעלו את ערכן ויהפכו אותן לכדאיות לבנייה.

הרכבת הפכה את הנסיעה בין מילווקי לשיקגו מרכיבה שנמשכת יומיים לנסיעה שנמשכת שעות אחדות (כיום שעתיים). קו הרכבת האיץ את ההגירה לאזור, את התפתחות היישובים ואת הפיכתם של רבים מהם למקום נעים למגורים ולגידול ילדים עבור מי שעובד יום-יום בשיקגו. השטח הסמוך לתחנת הרכבת הפך במרבית היישובים האלה למרכזו המנהלי והמסחרי של היישוב. מלבד זאת, אחדים מהיישובים שהוקמו לפני הקמת קו הרכבת התרוששו וננטשו משום שגורני התעקש שלא למקם בהם תחנה.

גורני נפטר בשנת 1903, ובין השנים 1906 לבין 1963 תופעל קו הרכבת שהוא ייסד בעיקר בידי חברת מסילת אזור החוף הצפוני של שיקגו ומילווקי (Chicago North Shore and Milwaukee Railroad). חברה זו קמה בווקיגן שבאילינוי, על אם הדרך של קו זה. הקו מתופעל על ידי חברת מֶטְרַא (Metra) – חברת הרכבות הפרווריות של שיקגו. הרכבות בקו הן רכבות דיזל והקו קרוי North Union Pacific Line. הקו מסתיים כיום בקנושה שבוויסקונסין. הרכבות הראשונות שנסעו בקו זה היו רכבות קיטור. הן הוחלפו ברכבות חשמליות וכיום נוסעות שם רכבות דיזל.

יישובי אזור ה"נורת' שור" שדרכם עברה במקור מסילת הרכבת עריכה

מבחינה היסטורית, המונח "נורת' שור" התייחס במקור ליישובים במדינת אילינוי בהם עבר קו הרכבת של חברת Chicago North Shore and Milwaukee Railroad. קו הרכבת עבר במקור ביישובים הבאים במדינת אילינוי (מדרום לצפון):

קו רכבת "עמק סקוקי" עריכה

 
מסילת הברזל הנטושה של עמק סקוקי, קו המתח הגבוהה שמעליה וגשר של הכביש המהיר I-94 העובר בסמוך לה

הקו השני, Skokie Valley Route, עבר דרך מרכזי יישובים המרוחקים מעט מהאגם וחדל לפעול עם פרוץ השפל הכלכלי הגדול, בשנת 1929. חלקים ממסילתו שימשו כקוי רכבת אחרים בתקופות שונות, אולם, בסופו של דבר, רק תחנה אחת שלו שרדה. תחנה זו הפכה למסוף הקו הצהוב של הרכבת העילית של שיקגו (Chicago’s EL). תחנות אחרות חרבו או שהפכו למבנים בעלי ייעוד אחר. חלקים ממסלול הקו משמשים כמסלולי רכיבה באופניים ובאחרים טרם הסתיימה מלאכת פירוק הפסים הישנים.

מעל רוב מסלול קו הרכבת הנטוש עובר קו מתח גבוה פעיל. קו מתח גבוה זה הוקם יחד עם קו הרכבת כחלק מאותו מיזם כלכלי. יוזם הקמת קו הרכבת וקו המתח הגבוה היה סמיואל אינסול (Samuel Insull) - איש עסקים משיקגו שהיה בעליה של תחנת כוח. אינסול, שעבד אצל תומאס אלווה אדיסון לפני שהפך לאיש עסקים, רצה למכור חשמל בפרוורי החוף הצפוני, לגרום לסגירתן של תחנות הכוח המקומיות הקטנות ולעזור בפיתוח היישובים שקנו ממנו חשמל, על ידי מיקום תחנת רכבת בשטחם.

עם פרוץ השפל הגדול, אינסול פשט רגל ורכושו הועבר לנושיו. הנושים לא הסתפקו בכך ותבעו אותו על מרמה. אינסול ברח מארצות הברית, הוסגר אליה וזכה במשפט.

במחצית השנייה של המאה העשרים נבנו בסמוך למסילת קו רכבת זה נתיבי תחבורה חדשים. קטע הכביש המהיר I-94 שבין סקוקי לנורת'ברוק נסלל במרחק עשרות מטרים ממסילה זו. קטע קו הרכבת הפרוורית, Milwaukee District North Line (ראו בהמשך), שבין גלנוויו לנורת'בוק הולך ומתקרב אל מסילת הקו הנטוש ובקטע שמצפון לנורת'ברוק עד לייק פורסט הוא עובר במרחק מטרים ספורים ממנו.

קווי הרכבת העילית עריכה

לחברת CTA שמפעילה את הרכבת העילית של שיקגו (EL) יש שני קווי רכבת קצרים באזור פרוורי החוף הצפוני. שני קווים אלה הם הקו הצהוב והקו הסגול. הם יוצאים מהתחנה האחרונה של הקו האדום, המצויה ברחוב הוורד – על גבול שיקגו ואוונסטון. לקו הצהוב יש שתי תחנות בלבד: תחנת הוורד ותחנת סקוקי (התחנה היחידה ששרדה מהקו הנטוש).

הקו הסגול עובר דרך שני פרוורים בלבד מקבוצת פרוורי החוף הצפוני – אוונסטון ווילמט. המרחק בין התחנות של הקו הסגול קצר יותר מזה שבקווים של מטרה משום שהרכבת העילית משמשת כרכבת קלה ולא כרכבת פרוורים. בשעות עומס התנועה, הקו הסגול ממשיך מרחוב הוורד בנסיעה ישירה למרכז שיקגו. הוא נוסע על מסלולו של הקו האדום תוך שהוא מדלג על רוב תחנותיו. העובדה שבאוונסטון ובווילמט עוברים שני קווי רכבת תרמה רבות להתפתחות פרוורים אלה. אולם, מסיבות היסטוריות, מסילת הרכבת שמשמשת את הקו הסגול נגמרת בווילמט.

וילמט הוקמה על ידי משפחה מעורבת של אמריקנים ילִידים ואמריקנים ממוצא אירופי. משפחה זו לא הצליחה לגייס משאבים לפיתוח היישוב ומכרה אותו לקבוצת נוצרים פוריטנים ששאפה להתנתקות מתרבותה של שיקגו. הפוריטנים לא הסכימו לבניית מסילות ברזל בתחומם במשך זמן רב ושני קווי הרכבת שיש להם כיום תחנה בווילמט הגיעו בעבר עד מבואותיה בלבד. בקו שבנה גורני (הקו שתרם במידה הרבה ביותר לפיתוח האזור) נאלצו הנוסעים לרדת מהרכבת, לחצות את וילמט ברגל ולעלות לרכבת אחרת. גורני עמל במשך זמן רב על מנת לרצות את תושבי וילמט כדי שירשו לו לחבר את שני חלקי המסילה שלו. תחנות הרכבת של וילמט, בשני הקווים, נבנו רק לאחר שווילמט יצאה משליטת הפוריטנים.

קו פרברי נוסף עריכה

ממערב לכל הקווים שהוזכרו קודם, בחלקו המערבי של חלק מהיישובים שדרך מרכזם עובר הקו הנטוש, עובר קו רכבת פרוורית שמופעל על ידי חברת מטרה. קו זה נקרא Milwaukee District North Line. בחלק מהיישובים האלה מרכז היישוב עבר באופן טבעי או מתוכנן לסביבת תחנת הרכבת. קו רכבת זה מצוי במרחק ניכר מאגם מישיגן ולפני שחלק פרוורי החוף הצפוני העתיקו את מרכזם אליו, הוא לא נתפס בעיני איש כקו העובר בקרבת החוף.

חברת הרכבות הבין עירוניות Amtrak מפעילה גם היא קו רכבת על מסילה זו. התחנה היחידה של הרכבת הבין עירונית באזור היא בגלנוויו.

יישובי אזור ה"נורת' שור" עריכה

יישובי קו החוף עריכה

 
כיכר עם מזרקה ברחוב דייוויס שבישוב אוונסטון

היישובים שדרך מרכזם עברה במקור קו הרכבת של חברת Chicago North Shore and Milwaukee Railroad, אותם מקובל כיום על פי רוב לכלול באזור ה"נורת' שור" (מצפון לדרום):

  • וינתרופ הרבור (Winthrop Harbor) - ביישוב נמצאת מרינת נורת' פוינט, הנחשבת למרינה הגדולה ביותר בכל אזור הימות הגדולות. מספר המבקרים במתחם המרינה ובחופים הסמוכים לה מוערך בלמעלה ממיליון נופשים מדי קיץ. בשנת 2000 מנתה 6,670 נפש.
  • ציון (Zion) – נוסדה בשנת 1901 ונשרפה עד היסוד בשנת 1937. בעיר נמצאת שמורת הטבע החשובה Illinois Beach State Park וכן תחנת כוח גרעינית. בשנת 2000 מנתה 22,866 נפש.
  • ווקיגן (Waukegan) – נוסדה בשנת 1869. אחת הקהילות הוותיקות ביותר באילינוי. הוכרה רשמית כיישוב בשנת 1849 וכעיר בשנת 1859. נחשבת כיום לעיר התשיעית בגודלה במדינת אילינוי. בשנת 2000 מנתה 87,901 נפש.
  • נורת' שיקגו (North Chicago) - נוסדה בשנת 1895. העיר מכילה מרכז אימונים גדול של הצי האמריקאי, את המשרדים הראשיים של מעבדות אבוט ואת אוניברסיטת Rosalind Franklin University of Medicine and Science. בעיר יש שני בתי חולים. העיר קולטת מהגרים עניים רבים, שהקבוצות הבולטות ביניהם הן של מהגרים ממזרח אירופה ושחורים ממדינות הדרום של ארצות הברית. אוכלוסיית העיר ענייה ביחס לפרוורים השכנים לה. בשנת 2000 מנתה 35,918 נפש.
  • לייק בלאף (Lake Bluff) – נוסדה בשנת 1836. בשנת 2000 מנתה 6,056 נפש.
  • לייק פורסט (Lake Forest) – נוסדה בשנת 1861. היישוב הוקם סביב הקולג' של לייק פורסט בשנת 1857 כמקום עצירה לנוסעים שהיו בדרכם דרומה לשיקגו. לייק פורסט נחשב כיום לאחד הפרוורים העשירים ביותר באזור שיקגו. היישוב מציע מגורים ליד החוף באחוזות מיוערות ומכאן שמו. בשנת 1987, קנה השחקן מיסטר טי אחוזה מיוערת בשטח נרחב של שבעה אקר ביישוב, ולמחאת השכנים והעיתונאים כרת את החורש הטבעי הנרחב שבאחוזתו, בעצמו, בעזרת מסור שרשרת. הוא סיפר לעיתונאים שהוא "אלרגי לעצים". בעקבות פעולתו זו, חוקק חוק עזר עירוני ביישוב המצריך קבלת רישיון לגדיעת עצים גבוהים בשטח פרטי. ביישוב נמצא גם מתקן האימונים והמטה הראשי של קבוצת הפוטבול שיקגו ברס. בשנת 2000 מנתה 20,056 נפש.
  • הייווד (Highwood) – נוסדה בשנת 1887 יחד עם המאחז הצבאי "שרידן" שהיה בתחומה. המאחז הוקם כדי לשכן כוחות צבא זמינים לדיכוי הפגנות פועלים בשיקגו. היישוב התפרנס בעיקר משירות חיילי המאחז והחזיק בשיא גינס למספר בתי מרזח לקילומטר רבוע. בשנת 1993, עם סוף המלחמה הקרה, נסגר המאחז. בשנת 2000 מנתה 4,143 נפש.
  • היילנד פארק (Highland Park) – נוסדה בשנת 1869. העיר מכילה כמה יצירות אדריכלות מפורסמות כמו בית וליטס (Willits House) של פרנק לויד רייט. בעיר צולמו סרטים רבים שעלילתם מתרחשת בפרוורי שיקגו, גרים בה הרבה ידוענים יחסית לפרוורי שיקגו האחרים, יש בה מתקני אימונים של קבוצות ספורט אחדות ויש בה בית חולים. העיר היא המארחת הקבועה של פסטיבל רוויניה הוותיק והמפורסם. לפסטיבל יש שטח קבוע משלו, עם תחנת רכבת משלו. הפסטיבל הוא מקום מושבה הקיצי של התזמורת הסימפונית של שיקגו ומלבדה מופיעים בו גם מוזיקאים אחרים המנגנים מוזיקה קלאסית, בלוז וג'אז ומוזיקת רוק. מארגני הפסטיבל בוררים היטב מופעי מוזיקת רוק, מאז מחו התושבים על רעש המופע של ג'ניס ג'ופלין ורבבות מעריציה. הפסטיבל נוסד בשנת 1906 ובשנותיו הראשונות נערך במבנה שיועד לו, עד שאותו מבנה נשרף. מאז נערך הפסטיבל תחת כיפת השמים, באוהלים או במבנים אחרים שמוקמים מדי פעם בשטחו. הפרוור מכיל גם קהילה יהודית גדולה מאוד. בשנת 2000 מנתה 31,365 נפש.
  • גלנקו (Glencoe) – נוסדה ב-1835 אך התקשתה להתפתח למרות תחנת הרכבת שנבנתה בה והתבססה רק אחרי שנפתחו בה הגנים הבוטניים של שיקגו בשנת 1972. בניית הגנים זכתה לסיוע מעיריית שיקגו. מנתה 8,762 נפש בשנת 2000.
  • וינטקה (Winnetka) – נוסדה ב-1836 כפונדק לדוורים ורוכבים אחרים. וינטקה מספקת שירותי חינוך לשכנותיה. מבנה בית הספר Crow Island School, שתוכנן על ידי האדריכל אירו סארינן ונפתח בשנת 1938, הוכרז בשנת 1990 כאתר מורשת ארכיטקטונית לאומית. אחד הגנים בווינטקה קרוי על שם מרטין לותר קינג, שנאם בגן זה בשנת 1965. בשנת 2000 היא מנתה 12,419 נפש.
  • קנילוורת' (Kenilworth) – יישוב קהילתי קטן ואקסלוסיבי שהוקם ב-1889 על ידי ג'וזף סירס. סירס קבע בתקנון היישוב שמותר לתושביו למכור את בתיהם אך ורק ל"בני הגזע הקווקזי", תיאור ששלל מכירות לשחורים וליהודים. בגין ביקוש לדיור קרוב עבור עובדי משק בית, אישרו תושבי המקום למספר מצומצם של משפחות שחורות לגור ביישוב, אך האזור עדיין נחשב לעוין כלפי יהודים במשך זמן רב, אפילו שמשפחה יהודית אחת גרה ביישוב בסביבות 1920. מחקר של הליגה נגד השמצה מ-1959 לא מצא בה אף תושב יהודי, וטען שמתווכי דירות נמנעו מלהראות ללקוחותיהם היהודים בתי מגורים בעיירה. החל מסביבות 1970 הורשו יהודים לרכוש בתים בעיירה, אך לעיירה נשארה תדמית כמקום שבו יהודים אינם לגמרי רצויים.[3] היישוב מנה 2,494 נפש בשנת 2000 והוכרז על ידי שבועונים שונים כאחד היישובים העשירים בארצות הברית Kenilworth, Illinois#Reputation.
  • וילמט (Wilmette) – פרוור המנוהל ככפר למרות שאין בו כבר שום חלקה חקלאית. מרבית שטח הפרוור ניתן למשפחת וילמט בנסיבות לא ברורות, בעת הסכם הקנייה של אדמות החוף הצפוני בשנת 1833 מילידי המקום האינדיאנים. גברת וילמט הייתה חצי אינדיאנית וחצי קנדית-צרפתית שהייתה נשואה לגבר קנדי-צרפתי. משפחת וילמט התקשתה בפיתוח המקום ומכרה אותו לקבוצת נוצרים פוריטנים שהקימו בו קהילה מתבדלת. במקום לא קמו תחנות רכבת במשך זמן רב ולכן הוא לא התפתח, עד שערך האדמה שבו הפך לגבוה מאוד והוא נקנה על ידי בעלי ממון. כיום וילמט היא אחד העשירים שבפרוורי החוף הצפוני ורמת החינוך הממלכתי בה גבוהה באופן מיוחד (12 תלמידים בכל כיתה). חלק אחר מווילמט לא ניתן בראשית פיתוח האזור לאף אחת מהרשויות המקומיות, והיה למעין "שטח הפקר" מוניציפלי. עם התרבות המכוניות נפתחו בו בתי עסק שנהנו מאי תשלום מסים עירוניים ומחופש מחוקי עזר עירוניים. העסקים פרחו באזור זה עד שפרצה בו שרפה, שתחנות מכבי האש של היישובים הסמוכים סירבו לכבות. לאחר השרפה השטח סופח לווילמט. המוסד הבולט ביישוב הוא בית התפילה הבהאי המוגדר כ"מקדש האם של צפון אמריקה". בשנת 2000 מנתה אוכלוסיית וילמט 27,651 תושבים.
  • אוונסטון (Evanston) – אחד הפרוורים הגדולים ביותר של שיקגו, הוקם בשנת 1836. בשנת 1863 הוקם בה הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת נורת'ווסטרן הפרטית והיוקרתית ושם הפרוור הוסב לאוונסטון על שם מייסד האוניברסיטה. עם הקמתה יצא שמה של העיר כעיר "יבשה", כלומר שהיה אסור למכור אלכוהול בתחומה. מבין תושבי האזור היו מספר פעילים נודעים כנגד צריכת משקאות אלכוהוליים, ורק בסביבות 1970 הותר לתושביה למכור אלכוהול. בפרוור זה מתגוררים סטודנטים ומרצים רבים מארצות הברית ומרחבי העולם וביחס לפרוורים האחרים של שיקגו, התחבורה הציבורית בו מפותחת. ביישוב נמצא גם אצטדיון (Ryan Field) "ריין פילד" - מגרש הבית של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, המטה הבינלאומי של ארגון ההתנדבותי "רוטרי", בית החולים של אוונסטון וכמה מוזיאונים קטנים. בשנת 2000 מנה 74,239 תושבים.

יישובי עמק סקוקי עריכה

 
בית טיפוסי בחלק של סקוקי אשר נבנה בתנופת הבנייה של שנות ה-20

יישובים נוספים, שקו רכבת עמק סקוקי עבר דרך מרכזם,[4] אשר מקובל על פי רוב לכלול באזור זה[דרוש מקור] (מצפון לדרום):

  • גורני (Gurnee) - המתיישבים הראשונים הגיעו אליה בשנת 1835, בסיוע ממשלתי, אולם גורני הוכרה כמושבה רק ב-1850. בשנת 1842 הוקם במקום גשר מעל לנהר והתנועה הרגלית והרכובה בין שיקגו למילווקי עברה במקום. המקום הפך גם למקום חנייה נוח עבור עוברי הדרך ולמקום התארגנות להברחת עבדים שברחו מאדוניהם האמריקנים אל קנדה. בשנת 1890 שינתה את שמה לשמו של מקים קו הרכבת שלידה. המושבה שוכנת על שפך הנהר דס-פליינז (Des Plaines) לאגם מישיגן. בגורני ממוקם פרק השעשועים "ששת הדגלים" (Six Flags Great America) שיצר הרבה תקדימים עולמיים בתחום רכבות ההרים, קניון גורני מילז (Gurnee Mills) - הקניון הרביעי בגודלו באילינוי וקיליים קוב (KeyLime Cove) - פארק מים מקורה. בשנת 2000 היו בגורני 28,834 תושבים.
  • נורת'ברוק (Northbrook) – פרוור שהוקם בשנת 1901 ככפר ומנוהל ככפר נכון לשנת 2008, למרות שתושביו כבר אינם עוסקים בחקלאות. המוסדות הבולטים בו הם "Underwriters Laboratories" – ארגון שלא למטרות רווח המשמש כמכון תקנים, וקניון Northbrook Court שהבעלות המוניציפלית על שטחו דרשה מאבק עם הפרוור השכן – גלנקו. בשנת 2000 מנה היישוב 33,435 תושבים.
  • נורת'פילד (Northfield) – כפר שהוקם בראשית שנות השלושים של המאה התשע עשרה [3]. המוסדות הבולטים בו הם בתי ספר פרטיים וממלכתיים מסוגים שונים המשרתים את אוכלוסיית הפרוורים שסביבו. בשנת 2000 מנה היישוב 5,389 תושבים.
  • דירפילד (Deerfield) – פרוור המנוהל ככפר ומצוי על גבול מחוז קוק ומחוז לייק. הפרוור הוקם בשנת 1903. המוסדות הבולטים בו הם בתי ספר תיכון ממלכתי בעל מוניטין גבוה וקמפוס של האוניברסיטה הנוצרית אוונגליסטית Trinity International University. הפרוור זכה לכותרות בשנת 1959 כאשר תושביו נלחמו נגד מגורי שחורים בשטחו. הפרשה מתוארת בספר "But Not Next Door by Harry and David Rosen". בשנת 2000 מנה היישוב 18,420 תושבים.
  • סקוקי (Skokie) – הוקמה בשנת 1888. מקור השם הוא בשפת הילידים האמריקנים המקומית ופירושו הוא "שטח ביצות". סקוקי נוטה לקלוט מהגרים רבים והרכב אוכלוסייתה משתנה בהתאם לגלי ההגירה לארצות הברית. עם ההגירה היהודית הגדולה לארצות הברית, בעיקר בין שתי מלחמות העולם, הפכה סקוקי, למשך שנים רבות, לפרוור בעל רוב יהודי, כולל מספר רב של ניצולי השואה. על רקע זה ניהלה המפלגה הנאצית האמריקנית מאבק על זכותה לקיים מצעד בפרוור בשנים 1977 ו-1978. בשנות התשעים של המאה העשרים היהודים חזרו להיות בה מיעוט. אולם, בשנת 2008 עדיין אפשר למצוא בה מזנונים כשרים ובתי כנסת רבים. בשנת 1920 החלה בסקוקי תנופת בנייה שנפסקה ב-1929 שנת פרוץ השפל הכלכלי הגדול. המשבר סגר את קו הרכבת המרכזי שעבר בסקוקי והפסיק את התפתחותה. משנת 1929 ועד 1950 נבנו בפרוור מעט בתים חדשים. בין המוסדות הבולטים בסקוקי הם מוזיאון השואה של אילינוי וקניון פתוח בשם "וסטפילד אולד אורצ'רד". שירות האוטובוסים בסקוקי מפותח יחסית לפרוורי החוף הצפוני, והקו הצהוב של הרכבת העילית של שיקגו (EL) עובר דרכה כמו גם הכביש המהיר "Interstate 94". בשנת 2000 מנה היישוב 63,348 תושבים.

יישובים שספק שייכים לחוף הצפוני עריכה

יישובים נוספים, שספק שייכים לאזור ה"נורת' שור", שמקובל על פי רוב לכלול באזור זה[5]:

  • גלנוויו (Glenview) – נבנה מלכתחילה סביב קו רכבת זה, אולם בשנים האחרונות, עם הדמותו התרבותית והארכיטקטונית לשכניו שממזרח, יש נטייה לראות גם בו אחד מפרוורי החוף הצפוני. דרום גלנוויו נבנה כיישוב עם אחוזות מגורים גדולות לעשירים. הצפון נבנה כשדה תעופה אזרחי מרווח למטוסים קלים לשירות תושבי הדרום. בעקבות השפל הכלכלי שהתחיל ב-1929, הוסב שדה התעופה לבסיס אווירי של הצי האמריקני ושירות הבסיס הפך לפרנסתו העיקרית של היישוב. ביישוב התפתח מרכז מסחרי שוקק שהנעים את זמנם של חיילים בחופשה. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, עם סיום המלחמה הקרה, נסגר הבסיס הצבאי. על שטח הבסיס נבנו בניניי מגורים, גנים ציבוריים נרחבים. שטח ההנגר הוסב למרכז קניות חדיש. מגדל הפיקוח הישן נשמר והוא מתנוסס מעל חנות אופנה ומוזיאון הילדים על שם קוהל שעקר מווילמט, התרחב והתבסס מצפון למרכז הקניות החדיש. החווה החקלאית האחרונה בגלנוויו שינתה יעוד והפכה למוזיאון עם פינת חי שמנציח את חיי חקלאי האזור. גלנוויו הוא היישוב היחיד בדרום החוף הצפוני שיש בו תחנה של חברת הרכבות הבין עירונית אמטרק. בשנת 2000 מנה היישוב 41,847 תושבים.
  • ורנון הילס (Vernon Hills) – נוסד ב-1851 ובשנת 2000 מנה 20,120 נפש. מוזכר בין יישובי החוף הצפוני כמעט ורק כאשר מזכירים את מוזיאון קיונאו (Cuneo Museum) שבשטחו. בשנת 2000 מנה היישוב 20,120 תושבים.

אתרי עניין באזור עריכה

אתרי תיירות עריכה

  • AP, אילינוי: אלפים השתתפו בחנוכת מוזיאון השואה, באתר ynet, 20 באפריל 2009
  • הקניון הפתוח "Old Orchard Shopping Center" - ממוקם בתחום היישוב סקוקי.
  • פארק רוויניה - בפארק מתקיים מדי שנה פסטיבל רוויניה. ממוקם בתחום היישוב היילנד פארק.
  • הגן הבוטני של שיקגו - אוסף של עשרים ושלושה גנים הממוקמים בתחום היישוב גלנקו.
  • בית התפילה הבהאי - בית התפילה הבהאי היחיד בצפון אמריקה. ממקום בתחום היישוב וילמט.
  • אצטדיון ריין פילד (Ryan Field) - אצטדיון הבית של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת נורת'ווסטרן. ממקום בתחום היישוב אוונסטון.
  • בית צ'ארלס דאוז - ביתו של סגן נשיא ארצות הברית צ'ארלס דאוז אשר הגה את תוכנית הפיצויים שנכפתה על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ממקום בתחום היישוב אוונסטון.
  • פארק השעשועים "ששת הדגלים" (Six Flags Great America) - ממקום בתחום היישוב גורני.
  • מוזיאון הילדים על שם קוהל - ממקום בתחום היישוב גלנוויו.
  • מבנה בית הספר Crow Island School - שתוכנן על ידי האדריכל אירו סארינן. ממקום בתחום היישוב וינטקה.
  • בית ויליטס (Willits House) - בית שתוכנן על ידי האדריכל פרנק לויד רייט אשר מופיע ברשימות של הרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. ממקום בתחום היישוב היילנד פארק.
  • שמורת הטבע Illinois Beach State Park - ממוקמת בתחום היישוב ציון
  • מרינת נורת' פוינט - ממקום בתחום היישוב וינתרופ הרבור
  • מוזיאון קיונאו (Cuneo Museum) - ממקום בתחום היישוב ורנון הילס
  • דגם מגדל פיזה - ממקום בתחום היישוב ניילז (בקרבה יחסית ליישובי החוף הצפוני, אך לא ממש בהם)

אתרים אחרים עריכה

  • אוניברסיטת נורת'ווסטרן - הקמפוס ממקום בתחום היישוב אוונסטון
  • תחנת הכוח הגרעינית של ציון - ממוקמת בתחום היישוב ציון
  • בסיס האימונים של חיל הים האמריקני - ממקום בתחום היישוב נורת' שיקגו
  • המאחז הצבאי "שרידן" - ממקום בתחום היישוב הייווד

סרטי קולנוע שצולמו באזור פרוורי החוף הצפוני עריכה

אזור זה קיבל חשיפה רבה יחסית בשנות השמונים כאשר סרטי נעורים אמריקנים רבים צולמו בו, במיוחד אלו של התסריטאי והבמאי ג'ון יוז. בין הסרטים הנודעים ביותר שצולמו באזור זה או שעלילתם מתרחשת בו:

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  מדריך למטייל בוויקימסע: נורת' שור

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Lake Michigan Homes, Real Estate and Investment Properties - Prudential Rubloff
  2. ^ לפי הספר "Creating Chicago's North Shore" רק היישובים אוונסטון, וילמט, קנילוורת', וינטקה, גלנקו, היילנד פארק, לייק פורסט ולייק בלאף שייכים לאזור ה"נורת' שור"
  3. ^ הדו"ח של הליגה נגד השמצה מוזכר בספר של סטיבן ריצ'רד היגלי, Privilege, Power, and Place: the Geography of the American Upper Class משנת 1995, עמוד 41. ובספר של מייקל אבנר, Creating Chicago's North Shore משנת 1988, עמוד 314, הערה 72. ראו גם את הקישורים החיצוניים [1] ו-[2].
  4. ^ יישובים אלה שייכים לנורת' שור לפי המפה הזו שהופיעה בסרט Chicago's North Shore ובאתר שלו, לפי מפה זו הלקוחה מאתר תיירות ו לפי אתר תיירות ושירות זה
  5. ^ ראו הסרט התיעודי Chicago's North Shore של ההיסטוריון Geoffrey Bear


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נורת%27_שור_(אילינוי)&oldid=37227654"