ניקולאי גרונטוויג
ניקולאי פרדריק סֶבֶרִין גְרוּנְטְוִויג (בדנית: Nikolaj Frederik Severin Grundtvig; 8 בספטמבר 1783 – 2 בספטמבר 1872) היה מורה, סופר, משורר, פילוסוף, היסטוריון, כומר ופוליטיקאי דני. יש הרואים בו את אחת הדמויות המשמעותיות בהיסטוריה הדנית, משום שמשנתו הפילוסופית העלתה צורה חדשה של לאומיות במחצית השנייה של המאה ה-19. גרוטנוויג נחשב לאבי רעיון בתי החינוך העממיים. בתקופתו הייתה שרויה דנמרק במאבקים עם פרוסיה, שהתדרדרו ב-1864 למלחמה שבה הפסידה דנמרק. גרונטוויג הבין כי חולשתה של דנמרק היא בראש ובראשונה בהיעדר לכידות חברתית. עד המלחמה הייתה ההנהגה הדנית מבוססת על מעמד בורגני קטן שהנהיג מדיניות לאומנית, בעוד שאיכרים זעירים ובינוניים היוו את מרבית העם. לאחר ההפסד במלחמה הוחלף המשטר בדמוקרטיה של איכרים. לשם כך נחוץ היה מעמד איכרים בוגר מבחינה רוחנית ומנטלית המסוגל להתמודד עם ניהול מדינה. גרונטוויג כיוון ליצירת מעמד כזה על ידי תנועת בתי החינוך העממיים שלו.
 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1783 אודבי, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1872 (בגיל 88) קופנהגן, דנמרק |
| מדינה |
ממלכת דנמרק |
| שם עט |
N.F.S. Grundtvig |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קופנהגן, Aarhus Katedralskole |
| שפות היצירה |
דנית |
| יצירות בולטות |
Hil dig, frelser og forsoner |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Svend Grundtvig, Frederik Lange Grundtvig, Asta Marie Elisabeth Frijs Grundtvig, Johan Grundtvig, Meta Grundtvig |
| פרסים והוקרה |
אבירות במסדר דנבורג (1840) |
  | |
גרונטוויג וחבורתו מזוהים כמי שהשפיעו באופן הניכר ביותר על צורתה של הלאומיות הדנית המודרנית. מרטין בובר זוקף בספרו "עם ועולם" לזכותו ולזכות תנועת בתי החינוך העממיים שלו את ההישג המוסרי האדיר של העם הדני בהצלת יהודי דנמרק.
ביוגרפיה עריכה
ראשית חינוכו עריכה
גרונטוויג, בנו של יוהאן אוטוסן (Johan Ottosen Grundtvig), כומר לותרני, גדל באווירה דתית מאוד, על אף שלאמו היה כבוד למסורות ולאגדות דניות עתיקות. הוא חונך ברוח עידן האורות, אבל אמונותיו הושפעו גם מהתנועה הרומנטית הגרמנית ומההיסטוריה הנורדית. ב-1791 נשלח לחיות בביתו של כומר בשם לאורידס פלד ביוטלנד, שם למד בבית הספר הקתדרלי של אורהוס משנת 1798 ועד לגמר לימודיו. ב-1800 עבר לקופנהגן על מנת ללמוד תאולוגיה. ב-1801 התקבל לאוניברסיטת קופנהגן, שם למד גם איסלנדית ואת הסאגות האיסלנדיות.
קריירה עריכה
ב-1805 קיבל משרת מלמד בבית באי לנגלנד (Langeland). בשלוש השנים הבאות ניצל את זמנו הפנוי ללימוד כתביהם של שייקספיר, שילר, פיכטה ושלינג. ב-1808 שב גרונטוויג לקופנהגן, וזכה להצלחה עם ספרו "מיתולוגיה נורדית", וב-1809 עם מחזהו "נפילת החיים ההרואיים בצפון". ב-1810 נשא את דרשתו הראשונה בעיר, ואף פרסם אותה שלושה שבועות מאוחר יותר בדפוס. הדרשה כללה ביקורת אשר הרגיזה את הכנסייה המקומית, שאף דרשה כי ייענש.
ב-1810 עבר גרונטוויג משבר דתי והפך לותרני אדוק. הוא שב אל קהילת אביו באוּדְבִּי. הרהוריו מאותה תקופה בוטאו בספרו "כרוניקה של עולם ראשון" שנכתב ב-1812, והציגו טענות בדבר התגלויותיו של האל בהיסטוריה האירופית, ואשר הכילו ביקורת על האידאולוגיה של מספר דנים בולטים. חיבור זה רכש לו כבוד וידידים, בהם בלט ההיסטוריון כריסטיאן מולבך (Molbech). לאחר מות אביו ב-1813 ביקש גרונטוויג לרשת את משרתו ככומר הקהילה אך נדחה.
בשנים הבאות התפרסם מאוד: מלבד זרם מתמשך של מאמרים ושירים, חיבר מספר ספרים, כולל שני ספרי היסטוריה עולמית נוספים (ב-1814 ו-1817) ופואמה היסטורית ארוכה בשם "חרוזי רוסקילדה" (Roskilde-Riim; 1813). בין השנים 1816–1819 היה עורך וכותב יחיד כמעט של כתב עת לפילוסופיה, שפרסם גם שירה, בשם "דנה-וירגה" (Danne-Virke) על שם מערכת הביצורים דנווירגה שבדרום חצי האי יוטלנד.
בין השנים 1813–1816 ניסה גרונטוויג להקים תנועה שתתמוך בנורווגים במאבקם בשוודים. מאוחר יותר הטיף כי חולשת אמונתו של העם הדני הייתה הגורם לתבוסתה של נורווגיה לשוודיה ב-1814, בדרשה שנשא מול קהל גדול בקופנהגן. מאוחר יותר חזר בו, הואיל וחסרו לו תומכים, ומתנגדיו מטעם הכנסיות האחרות היו רבים. ב-1821 עקר לסביבה הכפרית של העיירה פְּרֶיסְטֶה (Præstø), ושם שב לדרוש דרשות קצרות, אולם שנה לאחר מכן חזר לעיר הבירה. ב-1825 נקלע גרוטנוויג לוויכוח תאולוגי עם הנריק ניקולאי קלאוסן (Clausen), פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת קופנהגן. במהלך הוויכוח הורשע גרונטוויג בהוצאת דיבה, נידון לקנס, והושעה על ידי הכנסייה הלותרנית מתפקידי הוראה לפרק זמן של 7 שנים. במהלך זמן זה פרסם אוסף של יצירות תאולוגית, ביקר באנגליה שלוש פעמים (1829–1831) ולמד אנגלית עתיקה. בשנת 1832 שב גרונטוויג ללמד, וב-1839 נתמנה לכומר בית התפילה של בית החולים "ורטוב" (Vartov) בקופנהגן – משרה בה החזיק עד יום מותו. בין השנים 1837–1841 כתב את ספרו "עבודת שירה עבור הכנסייה הדנית" (Sang-Værk til den Danske Kirke) – קובץ עשיר של שירי תפילה. ב-1838 הוציא מבחר גרסאות תפילה סקנדינביות מוקדמות. ב-1840 ערך את הפואמה הכתובה האנגלו-סקסונית "הפיניקס" עם תרגום לדנית, וב-1843 ביקר באנגליה בפעם השלישית.
משנת 1844 ועד תום מלחמת שלוש השנים בין דנמרק לצפון גרמניה (נקראת גם מלחמת שלזוויג-הולשטיין או מלחמת שלזוויג הראשונה) נטל גרונטוויג חלק פעיל בפוליטיקה. בשנת 1861 קיבל תואר רשמי של בישוף – ללא הסמכויות. הוא המשיך לכתוב ולדרוש בכל יום ראשון עד ימים ספורים לפני מותו. דרשותיו משכו קהל גדול, וספריו השפיעו רבות על תפיסת הכנסיות בדנמרק, שהחלו להחליף מזמורים בגרסאות של משוררים לאומיים. בחייו כתב ותרגם גרונטוויג יותר מ-1,500 שירי תפילה בשפה הדנית. בנו סבנד גרונטוויג (1824–1883) היה אף הוא אספן ועורך של בלדות דניות.
משנתו החינוכית עריכה
גרונטוויג הוא האב האידאולוגי של בתי החינוך העממיים (Folk high school). בתי חינוך אלה עסקו באוריינות וחינוך משלים למבוגרים. הוא קידם רפורמות באקדמיית סורה (Sorø Akademi), שהפכו את הלימודים הגבוהים לפופולריים יותר בקרב האוכלוסייה הדנית. הוא האמין כי האוניברסיטה, יותר משעליה לחנך חוקרים מלומדים – עליה לחנך אנשים הפעילים בחברתם וקהילתם. לכן מיומנויות שימושיות, היסטוריה ושירה לאומית צריכים לתפוס חלק ניכר מההוראה. רעיון זה היה קרוב ביותר להגשמה בתקופת שלטונו של כריסטיאן ה-8 מלך דנמרק, שאשתו, קרולינה אמאלי, הייתה תומכת נלהבת של גרונטוויג. מות המלך ב-1848 והתהפוכות הפוליטיות שבאו לאחר מכן שמו קץ לתוכניות אלו. עם זאת, אחד מתומכיו של גרונטוויג, קריסטן קולד (Kristen Kold), כבר החל באותה התקופה בהפעלת בית החינוך העממי למבוגרים הראשון – תופעה שהלכה והתפתחה עם השנים.
שאיפותיו של גרונטוויג לרפורמה בחינוך לא התמצתה בבתי החינוך העממיים למבוגרים; הוא גם חלם על הקמת האוניברסיטה של סקנדינביה הגדולה – שתהיה ממוקמת בנקודה הסמלית של ההצטלבות בין שלוש המדינות הסקנדינביות, בגוטנבורג שבשטח שוודיה. האוניברסיטה שדמיין הייתה מחולקת לשני מוסדות המכוונים לשתי אוכלוסיות בעממים הסקנדינביים: בית חינוך עממי למבוגרים תחת השם "בית הספר לחיים", שיפעל לחינוך עממי, פטריוטי ועם זאת פתוח-מחשבה, ואוניברסיטה אקדמאית תחת השם "בית הספר לתשוקה", שתפעל בסטנדרט אקדמי גבוהה בתחומים הומניים ומדעיים.
המכנה המשותף של כל מאמציו החינוכיים של גרונטוויג היה קידום רוח של חופש, שירה ויצירתיות בתוך כל ענפי החיים החינוכיים. הוא קידם ערכים כגון חוכמה, חמלה, גיבוש זהות לאומית ושוויון. הוא התנגד לאופני הערכה, כולל מבחנים המודדים ומצמצמים את רוח האדם. תחת זאת האמין גרונטוויג בפיתוח היצירתיות האנושית כהמשך ליצירתיות הגלומה בסדר האוניברסלי של החיים; לפיכך רוח של חופש, שיתוף פעולה וגילוי צריך לשירות באופן הוליסטי על יחידים, מדעים, אמנות והחברה האזרחית.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- על ניקולאי גרונטוויג באתר בתי החינוך העממיים הדניים (באנגלית)
- ניקולאי גרונטוויג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נ. ס. פ. גרונדטויג (1783-1872), דף שער בספרייה הלאומית
