ניקולאי רומיאנצב

ניקולאי רומיאנצברוסית: Николай Петрович Румянцев;‏ 14 באפריל 1754 - 15 בינואר 1826) היה רוזן, שר החוץ וראש הממשלה של האימפריה הרוסית. בנו של פיוטר רומיאנצב.

ניקולאי רומיאנצב
Николай Петрович Румянцев
לידה 3 באפריל 1754 (יוליאני)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בינואר 1826 (יוליאני) (בגיל 71)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cathedral of Saint Peter and Paul, Homieĺ עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ליידן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר במסדר אלכסנדר נבסקי
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • עיטור אנדריי הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

רומיאנצב החל את שרותו הצבאי בשנת 1762, השתחרר מהצבא בשנת 1773 והחל לשרת בחצר של יקטרינה הגדולה. בשנת 1774 נסע לאירופה ועם חזרתו בשנת 1779 החל לשרת במשרד החוץ. בשנים 17811795 היה נציג האימפריה הרוסית באימפריה הרומית הקדושה. בתקופת פאבל הראשון הורחק מהשרות וחזר רק עם העברת השלטון לאלכסנדר הראשון. בשנת 1802 מונה לתפקיד שר המסחר. טיפל במספר נושאים כלכליים חשובים. בין השאר יזם את הפיכת החברה הצפון-מזרחית לחברה הרוסית-אמריקאית.

רומיאנצב תמך ביחסים טובים עם צרפת. בשנת 1808, עם ההתקרבות בין רוסיה לצרפת, מונה לשר החוץ. בשנת 1808 קודם לסגן יושב ראש המועצה המדינית. בשנים 18101812 היה ראש הממשלה ויושב ראש המועצה המדינית. עם פלישת הצרפתים לרוסיה, קיבל שיתוק ואיבד את השמיעה. לאחר החלטת מיכאיל קוטוזוב לסגת ממוסקבה המליץ לאלכסנדר הראשון לפטר את קוטוזוב ולהסכים לשלום עם צרפת בכל תנאי. במהלך המלחמה איבד את כל השפעתו על הקיסר ונשלח לגמלאות.

במהלך השרות במשרד החוץ אסף אוסף גדול ביותר של מסמכים היסטוריים, מטבעות, מפות וכו'. אוסף זה היה בסיס למוזיאון רומיאנצב במוסקבה שבהמשך הפך לספרייה הממלכתית של רוסיה. כמו כן, יזם מספר מסעות רוסיים, כולל מסעות סביב העולם.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ניקולאי רומיאנצב בוויקישיתוף