ניקולו ומפאו פולו
ניקולו פולו (בערך 1230 - בערך 1294) ומפאו פולו (בערך 1230 - בערך 1309) (אנגלית: Niccolò and Maffeo Polo ) היו סוחרים איטלקיים שנודעו בעיקר כאביו ודודו, בהתאמה, של הנוסע מרקו פולו. האחים נכנסו לעסקים לפני לידתו של מרקו, הקימו תחנות מסחר בקונסטנטינופול, בסודאק בחצי האי קרים ובחלק המערבי של האימפריה המונגולית באסיה. כצמד הם הגיעו לסין לפני שחזרו לאירופה באופן זמני למסור הודעה לאפיפיור ולקחו עימם את בנו של ניקולו, מרקו. פולו עברו אחר כך דרך אסיה, שהפכה לנושא סיפור המסעות המפורסם של מרקו פולו.
הפלגה ראשונה עריכה
לאחר שניקולו הותיר את בנו מרקו התינוק בבית, האחים עזבו את ונציה לקונסטנטינופול, שם שהו מספר שנים. שני האחים התגוררו ברובע הוונציאני בקונסטנטינופול, שם הם נהנו מחסינות דיפלומטית, סיכויים פוליטיים והקלות במיסוי בגלל תפקיד ארצם בהקמת האימפריה הלטינית במסע הצלב הרביעי בשנת 1204. עם זאת, המשפחה העריכה את מצבה הפוליטי של העיר כרעוע, ולכן הם החליטו להעביר את עסקיהם צפונית-מזרחית לסולדאה, עיר בחצי האי קרים, ועזבו את קונסטנטינופול, כנראה בשנת 1259 או 1260. החלטתם התבררה כחכמה. קונסטנטינופול נכבש מחדש בשנת 1261 על ידי מיכאל פלאולוגוס, שליט האימפריה של ניקאה, ששרף והרס במהירות את הרובע הוונציאני והקים מחדש את האימפריה הביזנטית. אזרחים ונציאנים שנלכדו עונו בעוד שרבים מאלו שהצליחו להימלט מתו על סיפונה של ספינות פליטים עמוסות שנמלטו למושבות ונציאניות אחרות בים האגאי.
כביתם החדש בקצה הצפוני של הים השחור, סולדאיה הייתה יעד של סוחרים ונציאנים מאז המאה ה -12. כאשר הגיעו לשם האחים פולו, המקום היה חלק מהמדינה המונגולית החדשה שהוקמה בשם "אורדת הזהב". בחיפוש אחר רווחים טובים יותר, המשיכו האחים את מסעם לסראי, שם שכנה החצר של ברקה חאן, שליט אורדת הזהב. באותה תקופה העיר סראי הייתה לא יותר ממאהל ענק, והאחים פולו נשארו כשנה. הם הפכו לשותפיו של סוחר מברקה. [3] לבסוף, הם החליטו לא להתיישב בקרים, בגלל מלחמת אזרחים בין ברקה לדודנו הולאגו או אולי בגלל היחסים הגרועים בין ברקה חאן לאימפריה הביזנטית. במקום זאת, הם המשיכו הלאה מזרחה לבוכרה, באוזבקיסטן המודרנית, שם התגוררה המשפחה וסחרה במשך שלוש שנים.
בשנת 1264 חברו ניקולו ומפאו לשגרירות ששלח שליט אילחנאט הולאגו חאן לאחיו קובליי חאן, שניהם נכדיו של ג'ינגיס חאן. בשנת 1266 הם הגיעו למושב של קובלאי חאן, מנהיג שושלת יואן המונגולית, בחאנבליק, בייג'ינג של ימינו. בספרו, המסעות של מרקו פולו, מרקו מסביר כיצד קובלאי חאן קיבל רשמית את האחים ושלח אותם בחזרה עם מונגולי בשם קוקאתי כשגריר לאפיפיור. הם הביאו איתם מכתב מהחאן ובו ביקש מאה אנשים משכילים שיבואו ללמד את הנצרות ומנהגי המערבים לעמו. המכתב הכיל גם את אישור מוזהב שאיפשר למחזיק בו, לרכוש ולהשיג מגורים, סוסים ומזון בכל אזור שלטונו של קובלאי חאן. קוקאתי עזב באמצע המסע, והשאיר את האחים לנסוע לבד לאיאס בממלכת קיליקיה הארמנית. מעיר הנמל ההיא הם הפליגו לעכו, בירת ממלכת ירושלים.
פרק זמן ארוך עבר בין מותו של האפיפיור קלמנט הרביעי, בשנת 1268, ובחירת האפיפיור החדש בשנת 1271 מה שעיכב את ניסיונותיו של האחים פולו למלא את בקשת קובלאי. שני האחים חזרו לוונציה בשנת 1269 או 1270כשהם ממתינים למינויו של האפיפיור החדש. כאן נפגש ניקולו שוב עם בנו מרקו, שהיה בן חמש עשרה או שש-עשרה, וחי עם דודתו ודוד אחר בוונציה מאז מות אמו בגיל צעיר.
הפלגה שנייה עריכה
ברגע שנבחר בשנת 1271, קיבל האפיפיור גרגוריוס ה- X את המכתב מקובלאי חאן, שהועבר על ידי ניקולו ומפאו. קובלאי חאן ביקש לשלוח מאה מיסיונרים, וקצת שמן ממנורת ירושלים. שני האחים (הפעם בליווי מרקו פולו בן ה -17) חזרו למונגוליה, בליווי שני נזירים דומיניקניים, ניקולו דה ויסנס וגוויאום דה טריפולי. שני הנזירים לא סיימו את ההפלגה בגלל חשש, אך האחים פולו הגיעו לחנאנאבליק ונתנו את המתנות מהאפיפיור לקובלאי בשנת 1274.
בדרך כלל נאמר כי האחים השתמשו בדרך המשי הצפונית אם כי קיימת האפשרות לתוואי דרומי יותר. האחים פולו בילו את 17 השנים הבאות בסין. מרקו מצא חן בעני קובלאי חאן כי היה מספר סיפורים מרתק. הוא נשלח למשימות דיפלומטיות רבות ברחבי האימפריה שלו. מרקו ביצע משימות דיפלומטיות אך גם ריתק את החאן בסיפורים ותצפיות מעניינות על האזורים בהן עבר. על פי דו״ח הנסיעות של מרקו, האחים ביקשו מספר פעמים אישור לחזור לאירופה, אך החאן הגדול העריך את המבקרים עד כדי כך שהוא לא הסכים לעזיבתם.
רק בשנת 1291 נתן קובלאי למרקו את משימתו האחרונה, ללוות את הנסיכה המונגולית קוקאצ'ין לאישיה, האילחנט ארגון. המשלחת נסעה בדרך הים, ויצאה מעיר הנמל הדרומית גוואנז'ו והפליגה לסומטרה, ואחר כך לפרס, דרך סרי לנקה והודו. בשנת 1293 או 1294 הגיעו האחים לאילחנאט, שנשלט על ידי גייחאטו לאחר מותו של ארגון, והשאירו את קוקאצ'ין עם אילחאן החדש. לאחר מכן הם עברו לטרביזונד בים השחור, ומאותה עיר הפליגו לוונציה.
מקורות עריכה
- Polo, Marco. "Preface I". The Travels of Marco Polo. Retrieved 2014-01-09.
- Zorzi, Alvise, Vita di Marco Polo veneziano, Rusconi Editore, 1982
- Enerelt Enkhbold, 2019. "The role of the ortoq in the Mongol Empire in forming business partnerships", Central Asian Survey 38 (4), 1-17
- "Le Livre des Merveilles", p.5-17
- The Real Eve: Modern Man's Journey Out of Africa, Stephen Oppenheimer (2004)
- Haw, Stephen G. (2006), Marco Polo's China: A Venetian in the Realm of Khubilai Khan, Routledge Studies in the Early History of Asia, London; New York: Routledge, ISBN 0415348501.
- Olschki, Leonardo (1960), Marco Polo's Asia: An Introduction to His "Description of the World" Called "Il Milione", translated by John A. Scott, Berkeley: University of California Press,