נמל מאלברי
נמל מאלברי (באנגלית: Mulberry Harbour, "נמל תות עץ" שם קוד ללא משמעות) היה נמל מלאכותי, מורכב מחלקים שיוצרו מראש, אשר נבנה על ידי בעלות הברית במלחמת העולם השנייה. שני נמלים שכאלו הובאו לנורמנדי לאחר הפלישה אליה ביוני 1944 והוצבו מול שניים מחופי הפלישה. הנמל שבחוף אומהה האמריקני נהרס במהרה בסערה, אך הנמל האחר, בחוף גולד, פעל כחצי שנה וסייע בהזרמת אספקה לכוחות בעלות הברית באירופה.
סיבות להקמה עריכה
לאחר כיבוש צרפת במאי 1940 נעשו ניסיונות לחדור לשטח על ידי כוחות של בעלות הברית אך ללא הצלחה. המפורסם שבניסיונות אלו הייתה הפשיטה על דייפ ב-19 באוגוסט 1942 ניסו כמה אלפי חיילים של בעלות הברית שרובם היו מדיוויזיית החי"ר ה-2 הקנדית, לתפוס ראש גשר בחופה הצפוני של צרפת. ניסיונם לא עלה בטוב ורוב הכוח נהרג או נלקח בשבי. אחד הלקחים המרכזיים של פשיטה זו היה, כי ערי נמל בצפון צרפת יהוו יעד מבוקש לנחיתת בעלות הברית ובשל כך יהיו ממוגנות היטב מה שיגרום לאבדות רבות בכיבושן.
הנמל הצף עריכה
מהנדסים של בעלות הברית הגו את הרעיון לפיו ייבנה נמל מלאכותי מחלקים מוכנים מראש. חלקיו ייגררו על פני תעלת למאנש אל חופי הפלישה. שם יוצב וישמש בסיס אליו יוכלו בעלות הברית לפרוק אספקה עד לתפיסת אחת מערי הנמל הגדולות.
חלקיו העיקריים של הנמל היו:
- שוברי גלים – אלו נועדו להיות מוצבים במקביל לחוף הנמל ובמרחק של כ-1,000 עד 2,000 מטר ממנו (על פי הטופוגרפיה של קרקעית הים ועומק מי הים באותו אתר), וכן בניצב לחוף, כדי ליצור אזור מלבני בצורתו, של מים שקטים ומוגנים. המרכיב העיקרי של שוברי הגלים היו תיבות בטון חלולות (תמונות 2, 5), הגדולה שבהן הייתה באורך של 60 מטר ובגובה של 18 מטר. הן נועדו להיות ממולאות מים באופן חלקי ולהיות משוקעות מול החוף כך שעיקר גובהן יבלוט מעל פני המים וישמש כמחסום לגלים. בנוסף להן שימשו לצורך יצירת שובר גלים ספינות ישנות, שהובאו אל מול החוף והוטבעו שם באופן שיבלטו גם הן באופן חלקי מעל פני המים.
- רציפי פריקה (Pierheads) – אלו נועדו להיות מוצבים בתוך השטח הימי המוגן על ידי שוברי הגלים ולאפשר פריקה מהירה של מטענן של ספינות קלות ונחתות. רציף הפריקה שעוצב (תמונה 6) היה משטח מתכת באורך של 60 מטר וברוחב של 18 מטר. בארבע פינותיו חוברו רגליים אנכיות באורך של 27 מטר. בתחתית כל רגל חובר משטח אופקי בשטח של 1.5 מטר רבוע, אשר נח על קרקע הים. ניתן היה לשנות את עמדת משטח הרציף ביחס לרגליים כדי לשנות את גובהו מעל קרקע הים בהתאם לצורך על פי השינוי במפלס מי הים במהלך הגאות והשפל (בחופי נורמנדי הגיע הבדל המפלס בשיא הגאות ובשיא השפל למספר מטרים).
רציף פריקה איפשר פריקת מטען מספינה שעגנה לאורך צלעו הארוכה (תמונה 7). בנוסף לכך תוכנן מערך רציפים, שאיפשר פריקת מטען מהירה מנחתות, אשר כבשים או דלתות היו מותקנים בחרטומן: הנחתות עגנו משני צידיו של רציף פריקה, שעליו ניצב מבנה מוגבה שאיפשר פריקת כלי רכב מסיפונן העליון באמצעות גשרים מתקפלים. מהמבנה ירדו כלי רכב אלו ברמפה אל מפלס הרציף (תמונה 8). רציף פריקה שני הוצב בניצב לרציף הראשון, וכלי רכב מן הסיפונים התחתונים של הנחתות עלו אליו באמצעות רמפות מיוחדות (תמונה 9).
- מזחים צפים (piers) (תמונות 10, 11) – אלו נועדו לאפשר תנועה בין רציפי הפריקה לבין החוף. הבסיס למזחים היו מצופי דמויי סירות (floats) (תמונה 4), באורך של 12.5 מטר, ברוחב של 4.5 מטר ובגובה של 2.4 מטר. עקב מחסור במתכת לבנייה נבנו המצופים מבטון, שנוצק על גבי מסגרת תמיכה של מוטות מתכת ולוחות עץ.
המצופים הוצבו בטור מרווח מן החוף עד לצלעו של רציף פריקה, ועל המרווחים ביניהם גישרו מקטעי גישור (Bridge Spans) באורך של 24 מטר, אשר קצותיהם נחו לאורך המצופים וחוברו זה לזה. מקטעי הגישור יצרו נתיב נסיעה לרכב ברוחב של 3 מטר. הם היו בנויים פלדה ותוכננו באופן שתהיה להם מידה של גמישות, כך שיוכלו לעמוד בתנועת פני הים והגלים מבלי להישבר ולהינזק. בעת השפל נחו חלק מהמצופים של המזח ישירות על גבי קרקע הים החשופה.
פעילות הנמלים עריכה
שני נמלים מלאכותיים הוקמו בחופי הפלישה, האחד בחוף אומהה והשני בסמוך לחוף גולד ליד העיירה ארומאנש. ב-19 ביוני 1944 נהרס הנמל בחוף אומהה עקב סופה חזקה במיוחד. רק הנמל של ארומאנש המשיך לפעול.
הנמל בארומאנש היה מוגן על ידי שוברי גלים שהוקמו במרחק של עד 1.6 קילומטר מן החוף, אשר יצרו אזור מוגן בצורת טרפז, שצלעו הרחבה נחה על החוף. אורכו היה כ-3.8 קילומטרים. שלושה מרווחים בין שוברי הגלים שימשו כפתחי כניסה לאזור הנמל. האורך הכולל של שוברי הגלים שהונחו בנמל היה כ-5 קילומטרים.
בנמל הוקם רציף פריקה מרכזי לספינות, שהורכב משבעה רציפי פריקה שהוצבו בטור עורפי וביניהם חוליות מקשרות. אורכו הכולל היה כ-700 מטר. שני מזחים צפים באורך של כקילומטר כל אחד הובילו ממנו אל החוף.
בנוסף לכך הוקמו בנמל עוד שני רציפי פריקה, שלכל אחד מהם היה מזח צף משלו: רציף פריקה לנחתות ולספינות נחיתה לטנקים, ורציף פריקה לכלי שיט שנשאו תחמושת.
הנמל בחוף ארומאנש פעל כששה חדשים, עד אשר נפתח נמל אנטוורפן שבבלגיה לשימושן של בעלות הברית בחודש נובמבר 1944. בנמל נפרקה אספקה של מעל 2 מיליוני טונות [דרוש מקור] ואין ספק כי הוא מילא את ייעודו.
כיום ניצבות תיבות הבטון העצומות ושרידי האוניות הטבועות, כעדות אילמת למבצע הגדול שהתחולל בחוף במחצית השנייה של 1944.
בעיירה ארומאנש, שלחופה שכן בעבר הנמל הבריטי, קיים כיום מוזיאון המספר על המבצע ובו דגם שלו.
-
1. שרידי שוברי הגלים הצפוני והמערבי של הנמל הבריטי בים מול ארומאנש -
2. שרידי תיבות הבטון של שובר הגלים המערבי של הנמל בארומאנש -
3. שרידי מזח צף בחוף ארומאנש -
4. שרידי מזח צף בחוף ארומאנש. מצופי המזח (בתמונה) היו עשויים בטון שנוצק על גבי מסגרת של מתכת ועץ
תמונות מדגם הנמל עריכה
-
5. תיבת בטון ששימשה ליצירת שוברי גלים -
6. רציף לפריקת מטען, בעל ארבע רגליים שנחו על קרקע הים -
7. פריקת מטען מספינה -
8. פריקת כלי רכב ברמפה מהסיפון העליון של ספינת נחיתה לטנקים (למעלה). למטה ניצבת נחתת טנקים -
9. כלי רכב נפרקים מהסיפון התחתון של ספינת הנחיתה לטנקים אל רמפה וממנה לרציף פריקה -
10. כלי רכב על רציף הפריקה ניגשים לקצהו של מזח צף המוביל אל החוף -
11. כלי רכב יורדים מן המזח הצף אל החוף
מקורות עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סרטון אודות נמל מאלברי הבריטי באתר YouTube.