נעמה העמונית
נַעֲמָה הָעַמֹּנִית הייתה אחת מנשותיו של שלמה המלך ואמו של רחבעם[1]. במקרא זה המידע היחיד הנמסר עליה. בספרות היהודית המאוחרת הרחיבו עליה.
 | |
| נשות שלמה בימי זקנתו. ציור מעשה ידי גיובאני בטיסטה וינצ'י משנת 1668 | |
| לידה | עמון, ממלכת ישראל המאוחדת |
|---|---|
| בן או בת זוג |
שלמה  |
| צאצאים |
רחבעם |
  | |
בספרות חז"ל עריכה
בתלמוד נאמר:
וַיֹּאמֶר ה' (אל משה): "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה" (דברים, ב', ט'). וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות? אלא נשא משה קל וחומר בעצמו. אמר; ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב, אמרה תורה: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר, כ"ה, י"ז), מואבים עצמם לא כל שכן? אמר לו הקב"ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי, שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן, רות המואביה ונעמה העמונית.
הגמרא אומרת שנאסר על ישראל להילחם בעמון בגלל שנעמה העמונית עתידה לצאת מאומה זו, וכן לגבי מואב שיצאה מהם רות המואבייה.
מימרה נוספת מצביעה על העובדה שבני עמון איחרו להידבק בעם ישראל ארבעה דורות לאחר בני מואב. היות שרות היא כבר אמו של עובד, אבי-סבו של שלמה, ואילו נעמה מצטרפת לעם ישראל רק כאשת שלמה ואם רחבעם. חז"ל תלו זאת בכך שבתו של לוט הבכירה "הקדימה את אחותה הצעירה לדבר מצווה בלילה אחד", כשהכוונה לסיפור המקראי על הריונן של בנות לוט מאביהן כשהיו יחד במערה במחשבה שכל העולם נחרב ואין איש בארץ בלעדיהם.
לאחר חז"ל עריכה
רחבעם, בנה של נעמה העמונית, קיים פולחן פוליתאיסטי, שנחשב על פי ההלכה לעבודה זרה. על פי זה מפרש רבי דוד אלטשולר שאמו שהייתה ממוצא נוכרי חינכה אותו לכך.[2]
התייחסות האר"י לדמותה עריכה
האר"י מייחס משמעות רבה לשתי "אמהות של מלכות" אלו, רות ונעמה[דרוש מקור][3]. לדבריו לעם ישראל כשלעצמו אין יכולת להוציא מקרבו מלכים, היות שמלך זקוק לתכונות הנוגדות את תכונות בני ישראל שהם "רחמנים וביישנים", ולכן שאול כשל בתחילת מלכותו ברחמנות יתר, כפי שהוכיח אותו על כך שמואל, והכרח "לייבא" את הגנים הללו ממשפחות מלוכה של הנכרים. לשיטתו, כול אירועי מגילת רות, על הרעב בארץ שהביא לירידת משפחת נשיאות יהודה, אלימלך ומשפחתו, למואב, לא באו לעולם אלא כדי לזווג את רות למשפחה זו, כך שהיא תצטרף אליהם בשובם ארצה, ומשם יתגלגלו הדברים לנישואיה עם בועז השופט ראש הסנהדרין, שהיה מיועד להוציא מזרעו את מלכות בית דוד. הוא מפרש בכך אגדה נוספת (בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף מ"ד, עמוד א') שכול מלך לבית דוד היה נבדק אם הוא ראוי למלכות על ידי שהניחו בראשו את עטרת מלכום שיקוץ עמון, ורק אם הייתה העטרה הולמתו היה נחשב ראוי למלוך על כיסא דוד.
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ד, פסוק כ"א; ספר דברי הימים ב', פרק י"ב, פסוק י"ג
- ^ מצודת דוד, ספר דברי הימים ב', פרק י"ב, פסוק י"ד
- ^ ראו מכתב מאליהו חלק א' עמוד 159
