ויקיפדיה

נשיא צרפת

נשיא הרפובליקה הצרפתית (בצרפתית: Président de la République française) הוא ראש המדינה וראש הרשות המבצעת של צרפת. מקום העבודה של הנשיא הוא ארמון האליזה בפריז.

נשיא הרפובליקה הצרפתית
Président de la République française
איוש נוכחי עמנואל מקרון
תאריך כניסה לתפקיד 14 במאי 2017
דרכי מינוי בחירה ישירה
תחום שיפוט צרפתצרפת צרפת אנדורהאנדורה אנדורה
מעון ארמון האליזה
מושב המשרה פריזפריז פריז, צרפת
משך כהונה קצוב 5 שנים
ייסוד המשרה 20 בדצמבר 1848
איוש ראשון לואי נפוליאון בונפרטה
https://www.elysee.fr/

ארבע מחמש הרפובליקות הצרפתיות שכוננו מאז המהפכה הצרפתית העמידו בראשן נשיא, ובכך הפכו את הנשיאות הצרפתית לעתיקה ביותר באירופה. עם זאת, בכל אחת מהרפובליקות ניתנו לנשיא סמכויות אחרות, תפקידים אחרים וחובות אחרות. כך למשל, בימי הרפובליקה הצרפתית השלישית היה תפקידו של הנשיא בצרפת (בדומה לזה של נשיא מדינת ישראל) תפקיד טקסי בעיקרו, של ראש מדינה בתואר בעל סמכויות מצומצמות, ועיקר הכוח ניתן לראש ממשלת צרפת.

כיום, בימי הרפובליקה הצרפתית החמישית, שחוקתה נתפרה למידותיו של שארל דה גול בימי משבר אלג'יריה שהביא להתמוטטות הרפובליקה הצרפתית הרביעית, לנשיא סמכויות נרחבות. עם זאת, עליו לקבל את הסכמת הפרלמנט למינויו של ראש הממשלה. עקב כך, אם הרוב בפרלמנט אינו ממפלגתו של הנשיא, הנשיא ייאלץ למנות את ראש המפלגה היריבה לראש ממשלתו. מסיבה זו נחשב כיום המשטר בצרפת למשטר שאינו נשיאותי טהור, אלא שיטה מעורבת נשיאותית ופרלמנטרית. ועדיין, הנשיא הוא הדמות הפוליטית המרכזית בצרפת. כפי שכתב שארל דה גול בתארו את תפיסתו בדבר תפקידו של הנשיא הצרפתי, על ראש המדינה לגלם את "רוח האומה" כלפי פנים, ואילו כלפי העולם כולו עליו לספק "une certaine idée de la France" (מושג כלשהו לגבי מהותה של צרפת).

נשיא הרפובליקה מחזיק גם בתואר הנסיך השותף של אנדורה. נשיא צרפת הנוכחי הוא עמנואל מקרון, שנכנס לתפקידו ב-14 במאי 2017.

בחירות עריכה

מאז משאל העם על הבחירות הישירות לנשיא הרפובליקה הצרפתית בשנת 1962 הנשיא נבחר באופן ישיר בבחירות ארציות. מאז שנת 2000 משך הכהונה של הנשיא הורד משבע שנים לחמש.

אחרי שינויים בחוק למודרניזציה בגופים השלטוניים של הרפובליקה החמישית ב-2008 הנשיא מוגבל לשתי כהונות רצופות ובעצם הנשיא ז'אק שיראק והנשיא פרנסואה מיטראן הם היחידים שכיהנו שתי כהונות מלאות, שיראק כיהן כנשיא במשך 12 שנים ומיטראן כיהן כנשיא 14 שנים.

מועמד ראוי לתפקיד הנשיא הוא מי שהצליח לאסוף חתימות תמיכה של 500 נבחרים פוליטיים (בדרך כלל אלו הם ראשי ערים), אותם נבחרים יכולים לתמוך רק במועמד אחד. בצרפת יש 45,543 נבחרים פוליטיים, מתוכם 33,872 ראשי ערים.

המימון למסעי הבחירות מפוקחים ברמה גבוהה ומגיעים ל-20 מיליון אירו. קיים איסור על פרסומות בטלוויזיה אך למועמדים ניתן זמן מסך.

סמכויות וכוח עריכה

הרפובליקה החמישית הצרפתית היא מערכת נשיאותית למחצה. בניגוד לנשיאים אחרים באירופה, הנשיא הצרפתי חזק למדי. אף על פי שראש ממשלת צרפת, באמצעות ממשלתם כמו גם הפרלמנט, מפקח על חלק ניכר מענייני הפנים היומיומיים של המדינה, לנשיא צרפת יש השפעה וסמכות משמעותית, במיוחד בתחומי הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ. כוחו הגדול ביותר של הנשיא הוא היכולת לבחור את ראש הממשלה. בין סמכויות מוסד הנשיאות הצרפתית:

  • הנשיא עומד בראש מועצת השרים.
  • הנשיא ממנה את ראש הממשלה. הוא מסיים את תפקידו בהצגתו של האחרון של התפטרות הממשלה. לפי הצעת ראש הממשלה, הוא ממנה את יתר חברי הממשלה ומסיים את תפקידם.
  • הנשיא חותם על הפקודות וההחלטות שנדונו במועצת השרים.
  • הנשיא מפרסם את החוקים שנחקקו בפרלמנט תוך חמישה עשר הימים שלאחר העברת החוק שאומץ באופן סופי בממשלה.
  • לפני תום תקופה זו, רשאי הנשיא לבקש מהפרלמנט דיון מחודש בחוק או בסעיפים מסוימים שלו. הפרלמנט מחויב בבקשה זו.
  • הנשיא רשאי להפנות חוק לעיון במועצה החוקתית לפני פרסומו.
  • הנשיא רשאי להפנות אמנות או סוגים מסוימים של חוקים למשאל עם, בתנאים מסוימים, ביניהם הסכמה של ראש הממשלה או הפרלמנט.
  • הנשיא רשאי לפזר את האספה הלאומית הצרפתית.
  • הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של צרפת.
  • הנשיא רשאי להורות על שימוש בנשק גרעיני.
  • הנשיא רשאי לפטר שרים, בעצת ראש הממשלה.
  • הנשיא מקבל את כתבי ההאמנה של שגרירים ונציגים זרים אחרים.
  • הנשיא ממנה מספר תפקידים אזרחיים וצבאיים כמו חברי מועצת המדינה, הקנצלר הגדול של לגיון הכבוד, שגרירים, שופטים בבית המשפט לביקורת, מושלים בקהילות שמעבר לים, קציני צבא, ורקטורים של האקדמיות.
  • הנשיא ממנה פעם ב-3 שנים שופט אחד (מתוך שלושה מינויים) למועצה החוקתית של צרפת לכהונה חד פעמית של 9 שנים. מינוי זה כפוף לווטו ברוב של 3/5 בשתי הוועדות הרלוונטיות בשני הבתים.
  • הנשיא ממנה את נשיא המועצה החוקתית.
  • הנשיא רשאי להעניק חנינה, הנשיא יכול גם להפחית או לבטל עונשים פליליים.
  • הנשיא עומד משמש כיושב ראש המועצה הלאומית להגנה וביטחון של צרפת

בנוסף, לאחר הכהונה, כל נשיא מכהן באופן אוטומטי כשופט במועצה החוקתית של צרפת.

משכן הנשיא, שכר ותנאים נלווים עריכה

מעונו הרשמי ומשרדו של הנשיא ומשפחתו הוא ארמון האליזה. הארמון שוכן בעיר הבירה פריז, ברחוב פובור סן אונורה בקרבת שדרת שאנז אליזה. בנוסף, זהו המקום להתכנסויות ולדיונים של ממשלת צרפת. בית הנופש הרשמי שלו נמצא בפורט ברגנסון הממוקם על חופי הים התיכון, בשטחה של העיירה בורמס-לה-מימוסה. בית הארחה הרשמי הוא הוטל דה מריני בו מתארחים אורחים רשמיים זרים של הנשיא.

נכון לשנת 2021, נאמדת משכרתו של נשיא צרפת על כ-196,000 אירו בשנה.[1]

לרשות הנשיא עומד מטוס מיוחד "קותם 001" מדגם איירבס A310-300 המופעל ומתחוזק על ידי חיל האוויר הצרפתי. הנשיא מתנייד ברכבים משוריינים תוצרת תעשיית הרכב הצרפתית כאשר הרכב הטקסי שלו הוא DS7 וביום יום מתנייד ברכבים מסוג פ'יגו 5008 .

הנשיא מאובטח בידי חוליית האבטחה של נשיאות הרפובליקה גוף אבטחת האישים של המשטרה האחראי לאבטחת מנהיגי צרפת, מנהיגים זרים ושגרירים.

  •  
    פורט ברגנסון מעון הנופש של נשיא צרפת
  •  
    COTAM 001 מטוסו של נשיא צרפת
  •  
    פיג'ו 5008 המשמשת את נשיא צרפת
  •  
    ארמון האליזה מעונו ומקום עבודותו של נשיא צרפת

לשכת נשיא הרפובליקה עריכה

לשכת נשיא הרפובליקה הצרפתית מהווה את צוות היועצים בשירותו של ראש המדינה הצרפתי כדי לסייע לו בקבלת ההחלטות שלו.[2]

בראשה עומד המזכיר הכללי של האליזה, (תפקיד המקביל לראש סגל הבית הלבן.) בין תפקידיו אמון על הכוונה ותיאום של צוות לשכת נשיא הרפובליקה, תיאום החלטות נשיאותיות עם פעולות הממשלה וכל המינהלים הציבוריים, תדרוך הנשיא, המודיע על הרכב הממשלה בעת מינויה, מנסח בסוף כל ישיבה של מועצת השרים, עם מזכ"ל הממשלה, של הצהרת החלטות ודו"ח מלא של הדיונים שאינם מפורסמים;[3]

לבסוף, הוא יכול לקבל החלטות מסוימות בעצמו, שלדעתו עולות בקנה אחד עם מדיניות הנשיא, אך אינן ראויות להבא לידיעתו.

לשכת נשיא הרפובליקה כוללת מספר יחידות:

  • היחידה הדיפלומטית- היועץ הדיפלומטי וצוותו אחראים לספק לנשיא מידע על חדשות בינלאומיות ודיפלומטיה צרפתית.
  • המתאם הלאומי למודיעין ולמלחמה בטרור- מייעץ לנשיא הרפובליקה בתחום המודיעין והמאבק בטרור. אמון על תיאום ושיתוף הפעולה בין ארגוני קהיליית המודיעין הצרפתית (שונים. בנוסף, מעביר את הוראותיו של נשיא הרפובליקה לשרים האחראים על שירותי המודיעין השונים ומוודא מעקב אחר ביצוע הוראות הנשיא.
  • היחידה למדיניות ציבורית- אמונה לספק לנשיא הרפובליקה ייעוץ ותיאום מדיניות בנושאי כלכלה, בריאות, רווחה, תחבורה, תעשייה, אקולוגיה, תרבות, שטחים מעבר לים, בחירות, וחינוך.
  • היועץ המשפטי לנשיאות- אחראי לייעץ לנשיא בכל הקשור לרשות השופטת, למקצועות המשפט, לחקיקה הפלילית ובתי הסוהר, ולקשר עם משרד שומר החותמות.
  • המזכירות הכללית הצבאית- צוות המשמש כממשק בין נשיא הרפובליקה לכוחות המזוינים על מנת לקיים את תפקידו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים.

רשימת נשיאים עריכה

מאה ה-18 – מאה ה-19 עריכה

מפלגות פוליטיות

     בונפרטיסט

נשיא תקופת כהונה מפלגה פוליטית
מס. דיוקן שם
(לידה–מוות) 		נכנס לתפקיד עזב את התפקיד זמן בתפקיד
1   לואי-נפוליאון בונפרטה
Louis-Napoléon Bonaparte
(1808–1873) 		20 בדצמבר 1848 2 בדצמבר 1852 3 שנים, 348 ימים בונפרטיסט
אחיינו של נפוליאון הראשון. נבחר לנשיא הראשון של הרפובליקה הצרפתית בבחירות של 1848 נגד לואי-אז'ן קווניאק. הוא עורר את ההפיכה של 1851 והכריז על עצמו כקיסר. אנרי ז'ורז' בוליי דה לה מורה, סגן הנשיא של בונפרטה, היה האדם היחיד שכיהן בתפקיד זה.

מאה ה-19 – מאה ה-20 עריכה

מפלגות פוליטיות

     מונרכיסט
     רפובליקני אופורטוניסט
     הברית הרפובליקנית הדמוקרטית; מפלגת הרפובליקנית הדמוקרטית; מפלגת הרפובליקנית הדמוקרטית והסוציאליסטית; מפלגה דמוקרטית
     המפלגה הרדיקלית-סוציאליסטית והרפובליקנית הרדיקלית
     עצמאי

נשיא תקופת כהונה מפלגה פוליטית
מס. דיוקן שם
(לידה–מוות) 		נכנס לתפקיד עזב את התפקיד זמן בתפקיד
2   אדולף טייר
Adolphe Thiers
(1797–1877) 		31 באוגוסט 1871 24 במאי 1873
(התפטר) 		שנה אחת, 266 ימים מונרכיסט (אורליאניסט)
רפובליקני אופורטוניסט
בתחילה מונרכיסט מתון, נבחר לנשיא צרפת בעקבות קבלת חוק ריווט, אשר הקימה מוסדות רפובליקניים זמניים. הוא תמך ברפובליקה השלישית במהלך כהונתו. הוא התפטר לנוכח העוינות מהאספה הלאומית, בעיקר לטובת חזרה למלוכה.
3   פטריס דה מק-מהון, הדוכס ממג'נטה
Patrice de MacMahon, Duke of Magenta
(1808–1893) 		24 במאי 1873 30 בינואר 1879
(התפטר) 		5 שנים, 251 ימים מונרכיסט (לגיטמיסט)
מרשל צרפת, הוא היה המונרכיסט היחידי (והדוכס היחידי) לכהן כנשיא הרפובליקה השלישית. הוא התפטר מהתפקיד זמן קצר לאחר הניצחון הרפובליקני בינואר 1879 לבחירות לחקיקה, בעקבות ניצחון הקפובליקני הקודם ב-1877, לאחר שהחליט לפרק את לשכת הצירים. במהלך כהונתו, חוקי החוקה של 1875 ששירתו כחוקתה של הרפובליקה השלישית הועברה; לכן הוא הפך לנשיא הראשון במסגרת ההסדר החוקתי שיימשך עד 1940.
ממשלתו של ז'ול ארמנד דופאור מילאה מקום בתקופת הביניים (30 בינואר 1879).
4   ז'ול גרווי
Jules Grévy
(1807–1891) 		30 בינואר 1879 2 בדצמבר 1887
(התפטר) 		8 שנים, 306 ימים רפובליקני אופורטוניסט
הנשיא הראשון של צרפת שהשלים כהונה שלמה, נבחר שוב בקלות בדצמבר 1885. בכל זאת הוא נאלץ להתפטר, בעקבות שערוריית כבוד בה היה מעורב חתנו.
ממשלתו של מוריס רובייר מילאה מקום בתקופת הביניים (3–2 בדצמבר 1887).
5   סדי קארנו
Sadi Carnot
(1837–1894) 		2 בדצמבר 1887 25 ביוני 1894
(נרצח בכהונתו) 		6 שנים, 205 ימים רפובליקני אופורטוניסט
כהונתו התאפיינה בתסיסה בולנגיסטית ובשערוריות פנמה, כמו גם בדיפלומטיה עם רוסיה. נרצח (נדקר) על-ידי סנטה ג׳רונימו קסריו מספר חודשים לפני סיום כהונתו, הוא קבור בפנתאון.
ממשלתו של צ'ארלס דופוי מילאה מקום בתקופת הביניים (27–25 ביוני 1894).
6   ז'אן קזימיר-פרייה
Jean Casimir-Perier
(1847–1907) 		27 ביוני 1894 16 בינואר 1895
(התפטר) 		205 ימים רפובליקני אופורטוניסט
הקדנציה הנשיאותית של קזימיר-פרייה הייתה הקצרה ביותר: הוא התפטר לאחר שישה חודשים ו-20 יום.

ממשלתו של צ'ארלס דופוי מילאה מקום בתקופת הביניים (17–16 בינואר 1895).
7   פליקס פור
Félix Faure
(1841–1899) 		17 בינואר 1895 16 בפברואר 1899
(מת בכהונתו) 		4 שנים, 30 ימים רפובליקני אופורטוניסט
רפובליקני פרוגרסיבי
המשיך בהתפשטות הקולוניאלית וקשרים עם רוסיה. נשיא במהלך פרשת דרייפוס. ארבע שנים לאחר כהונתו, מת משבץ בארמון האליזה.
ממשלתו של צ'ארלס דופוי מילאה מקום בתקופת הביניים (18–16 בפברואר 1899).
8   אמיל לובה
Émile Loubet
(1838–1929) 		18 בפברואר 1899 18 בפברואר 1906 7 שנים הברית הרפובליקנית הדמוקרטית
במהלך כהונתו בת השבע שנים, אומץ החוק הפרדת הכנסיות והמדינה (1905); רק ארבעה מנשיאי המועצה צלחו למלון מטינגון (מוענו הרשמי של ראש ממשלת צרפת). הוא לא ביקש להיבחר מחדש בתום כהונתו.
9   ארמאן פלייר
Armand Fallières
(1841–1931) 		18 בפברואר 1906 18 בפברואר 1913 7 שנים הברית הרפובליקנית הדמוקרטית
(אז מפלגת הרפובליקנית הדמוקרטית)
נשיא במהלך המשבר המרוקאי השני, כאשר כוחות צרפת כבשו לראשונה את מרוקו. הוא היה צד בהסכמה המשולשת. כמו קודמו, הוא לא ביקש להיבחר מחדש בתום כהונתו.
10   רמון פואנקרה
Raymond Poincaré
(1860–1934) 		18 בפברואר 1913 18 בפברואר 1920 7 שנים הברית הרפובליקנית הדמוקרטית
(אז מפלגת הרפובליקנית הדמוקרטית)
נשיא במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן כיהן כנשיא המועצה, 1922–1924 ו-1926–1929.
11   פול דשאנל
Paul Deschanel
(1855–1922) 		18 בפברואר 1920 21 בספטמבר 1920
(התפטר) 		247 ימים הברית הרפובליקנית הדמוקרטית
(אז מפלגת הרפובליקנית הדמוקרטית הסוציאליסטית)
אינטלקטואל שנבחר לאקדמיה הצרפתית, גבר על ז'ורז' קלמנסו הפופולרי, להפתעה כללית, בבחירות של ינואר 1920. התפטר לאחר שמונה חודשים לאור בעיות רפואיות.
ממשלתו של אלכסנדר מילראן מילאה מקום בתקופת הביניים (23–21 בספטמבר 1920).
12   אלכסנדר מילראן
Alexandre Millerand
(1859–1943) 		23 בספטמבר 1920 11 ביוני 1924 3 שנים, 262 ימים עצמאי
"סוציאליסט עצמאי", אשר נמשך יותר ויותר לצד הימין, התפטר קרוב לארבע שנים לאחר ניצחונו של קרטל דה גאוש בבחירות למחוקקים של 1924.
ממשלתו של פרדריק פרנסואה-מרסאל מילאה מקום בתקופת הביניים (13–11 ביוני 1924).
13   גסטון דומרג
Gaston Doumergue
(1863–1937) 		13 ביוני 1924 13 ביוני 1931 7 שנים המפלגה הרדיקלית-סוציאליסטית והרפובליקנית הרדיקלית
הנשיא הפרוטסטנטי הראשון, הוא נקט עמדה פוליטית נחרצת נגד גרמניה והלאומנות המתחדשת שלה. כהונתו בת שבע השנים התאפיינה בחוסר רציפות שרים.
14   פול דומר
Paul Doumer
(1857–1932) 		13 ביוני 1931 7 במאי 1932
(נרצח בכהונתו) 		329 ימים עצמאי
נבחר בסיבוב השני של הבחירות של 1931, לאחר שהביס את הפציפיסט אריסטיד בריאן. נרצח (נורה) על-ידי פול גורגולוף המעורער בנפשו.
ממשלתו של אנדרה טארדיו מילאה מקום בתקופת הביניים (10–7 במאי 1932).
15   אלבר לברן
Albert Lebrun
(1871–1950) 		10 במאי 1932 11 ביולי 1940
(דה פקטו) 		8 שנים, 32 ימים ברית דמוקרטית
נבחר שוב ב-1939, כהונתו השנייה נקטעה דה פקטו על-ידי עלייתו לשטלון של המרשל פיליפ פטן.
משרד הנשיא של הרפובליקה הצרפתית לא התקיים מ-1940 עד 1947.

הרפובליקה הצרפתית הרביעית (1946–1958) עריכה

  ערך מורחב – הרפובליקה הצרפתית הרביעית
מפלגות פוליטיות

     סוציאליסט (הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים)
     מרכז-ימין (המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים)

נשיא תקופת כהונה מפלגה פוליטית
מס. דיוקן שם
(לידה–מוות) 		נכנס לתפקיד עזב את התפקיד זמן בתפקיד
16   ונסן אוריו
Vincent Auriol
(1884–1966) 		16 בינואר 1947 16 בינואר 1954 7 שנים הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים
הנשיא הראשון של הרפובליקה הרביעית; כהונתו סומנה על-ידי מלחמת הודו-סין הראשונה.
17   רנה קוטי
René Coty
(1882–1962) 		16 בינואר 1954 8 בינואר 1959
(התפטר) 		4 שנים, 357 ימים המרכז הלאומי של העצמאים והאיכרים
נשיאותו סומנה על-ידי מלחמת העצמאות של אלג'יריה; פנה לשארל דה גול כדי לפתור את המשבר של מאי 1958. בעקבות פרסומה של הרפובליקה החמישית, התפטר לאחר קורב לחמש שנים כנשיא ופינה מקום לדה גול.

מאה ה-20 – מאה ה-21 עריכה

  ערך מורחב – הרפובליקה הצרפתית החמישית
מפלגות פוליטיות

     מרכז-שמאל (המפלגה הסוציאליסטית)
     מרכז (הרפובליקה בתנועה!)
     מרכז-ימין (מרכז דמוקרטי, רפובליקנים עצמאיים, המפלגה הרפובליקנית, האיחוד לדמוקרטיה צרפתית)
     גאוליסטי (איחוד למען הרפובליקה החדשה, איגוד הדמוקרטים למען הרפובליקה)
     ניאו-גאוליסטי (עצרת למען הרפובליקה, איגוד למען תנועה עממית, האיחוד למען תנועה עממית)

נשיא תקופת כהונה מפלגה פוליטית
מס. דיוקן שם
(לידה–מוות) 		נכנס לתפקיד עזב את התפקיד זמן בתפקיד
18   שארל דה גול
Charles de Gaulle
(1890–1970) 		8 בינואר 1959 28 באפריל 1969
(התפטר) 		10 שנים, 110 ימים איחוד למען הרפובליקה החדשה
(שונה שם המפלגה לאיגוד הדמוקרטים למען הרפובליקה החמישית ב-1967)
מנהיגם של כוחות צרפת החופשית, 1940–1944. נשיא ממשלת מעבר, 1944–1946. מונה כנשיא המועצה על-ידי רנה קוטי במאי 1958, כדי לפתור את המשבר של מלחמת העצמאות של אלג'יריה. נבחר בקלות לנשיאות בבחירות של 1958 במכללה לבחירות, הוא נכנס לתפקידו בחודש שלאחר מכן; לאחר ששינה את נוהל הבחירות לנשיאות במשאל העם של 1962, הוא נבחר שוב על-ידי זכות בחירה כללית בבחירות של 1965. הקים את כוח ההרתעה ב-1961. הוא חתם על הסכם האליזה ב-1963, בכך החל בבניית שיתוף פעולה צרפתי-גרמני, מפתח לאינטגרציה האירופית. ב-1966, הוא הוציא את צרפת מהפיקוד הצבאי המשולב של נאט"ו ושלח אנשי צבא אמריקאים שהוצבו על אדמת צרפת הביתה. תמך בריבונות קוויבק. התמודד עם התסיסה האזרחית במאי 68. התפטר בעקבות כישלון משאל העם על אזורייזציה ב-1969.
—   אלן פוהר
(בפועל)
Alain Poher
(1909–1996) 		28 באפריל 1969 20 ביוני 1969 53 ימים מרכז דמוקרטי
נשיא זמני של צרפת, כנשיא הסנאט. התמודד בבחירות של 1969 אך הובס על-ידי ז'ורז' פומפידו.
19   ז'ורז' פומפידו
Georges Pompidou
(1911–1974) 		20 ביוני 1969 2 באפריל 1974
(מת בכהונתו) 		4 שנים, 286 ימים איחוד למען הרפובליקה החדשה
ראש הממשלה תחת שארל דה גול, 1962–1968. נבחר לנשיאות בבחירות של 1969 נגד אלן פוהר הנוטה למרכז. תמך במודרניזציה ותיעוש כלכליים, בעיקר באמצעות פרויקט הרכבת המהירה TGV. התמודד עם משבר האנרגיה העולמי ב-1973. מת בתפקידו מסוג של סרטן, שנתיים לפני סיום כהונתו.
—   אלן פוהר
(בפועל)
Alain Poher
(1909–1996) 		2 באפריל 1974 27 במאי 1974 55 ימים מרכז דמוקרטי
נשיא זמני שנית של צרפת, כנשיא הסנאט. לא התמודד בבחירות של 1974.
20   ואלרי ז'יסקר ד'אסטן
Valéry Giscard d'Estaing
(1926–2020) 		27 במאי 1974 21 במאי 1981 6 שנים, 359 ימים רפובליקנים עצמאיים
(השם שונה למפלגה הרפובליקנית ב-1977)
(בתוך האיחוד לדמוקרטיה צרפתית מ-1978)
מייסד מפלגת רפובליקנים עצמאיים ולאחר מכן האיחוד לדמוקרטיה צרפתית במאמציו לאחד את מרכז-ימין. שירת במספר ממשלות גאוליסטיות. נבחר בדוחק בבחירות של 1974, הוא יזם רפורמות רבות, כולל הורדת גיל הבגרות האזרחית מ-21 ל-18 ולגליזציה של הפלות. עד מהרה הוא התמודד עם משבר כלכלי עולמי ואבטלה גוברת. אף על פי שהסקרים הראשוניים נתנו לו יתרון, הוא הובס בבחירות של 1981 על-ידי פרנסואה מיטראן, בין השאר בגלל חוסר איחוד בימין.
21   פרנסואה מיטראן
François Mitterrand
(1916–1996) 		21 במאי 1981 17 במאי 1995 13 שנים, 361 ימים המפלגה הסוציאליסטית
מועמד של השמאל המאוחד בבחירות 1965, ייסד את המפלגה הסוציאליסטית ב-1971. לאחר שהפסיק בדוחק ב-1974, לבסוף נבחר ב-1981. מיטראן פיקח על סדרה של יצירות גדולות, הידועה שבהן היא פירמידת מוזיאון הלובר. הוא יזם את ביטול עונש המוות. לאחר ניצחון ימין בבחירות למחוקקים ב-1986, הוא מינה את ז'אק שיראק לראש ממשלה, כך החל את הקוהביטציה הממשלתית הראשונה. נבחר שוב בבחירות של 1988 מול שיראק, נכפה עליו לעשות קוהביטציה עם אדואר באלאדור. הוא פרש ב-1995 לאחר סיום כהונתו השנייה. הוא היה הנשיא השמאלני הראשון של הרפובליקה החמישית; כהונתו הנשיאותית הייתה הארוכה ביותר בכל רפובליקה צרפתית.
22   ז'אק שיראק
Jacques Chirac
(1932–2019) 		17 במאי 1995 16 במאי 2007 11 שנים, 364 ימים עצרת למען הרפובליקה (עד 2002)
האיגוד למען תנועה עממית (מ-2002)
ראש ממשלה בשנים 1974–1976; עם התפטרותו, ייסד את עצרת למען הרפובליקה. הודח בסבב הראשון של הבחירות של 1981, כיהן שוב לראש ממשלה בשנים 1986–1988. הפסיד בבחירות של 1988, נבחר ב-1995. הוא עסק ברפורמות חברתיות כדי להתמודד עם "שבר חברתי". ב-1997, הוא פיזר את האספה הלאומית; ניצחון שמאל בבחירות לחקיקה ב-1997 כפתה עליו למנות את ליונל ז'וספן לראש ממשלה למשך חמש שנים בקוהביטציה. כהונת הנשיא צומצמה משבע לחמש שנים לאחר אישור במשאל עם. ב-2002, נבחר בקלות שוב מול ז'אן-מארי לה פן. שלח כוחות לאפגניסטן, אך התנגד למלחמת עיראק. סירב להתמודד לכהונה שלישית ב-2007 ופרש מהחיים הפוליטיים.
23   ניקולא סרקוזי
Nicolas Sarkozy
(1955–) 		16 במאי 2007 15 במאי 2012 4 שנים, 365 ימים האיגוד למען תנועה עממית
כיהן בתפקידי שר רבים, בין השנים 1993–1995 ו-2002–2007. נבחר בקלות למנהיגה של האיגוד למען תנועה עממית ב-2004. נבחר לנשיאות ב-2007 לאחר שהביס את סגולן רויאל הסוציאליסטית. מיד לאחר שלקח את המשרה, הוא הציג מדיניות פיסקלית חדשה וחוקים אחרים כדי להתמודד עם הגירה בלתי חוקית ורצידיביזם. נשיא מועצת האיחוד האירופי, הוא הגן על אמנת ליסבון ותיווך במלחמת גאורגיה–רוסיה; הציג את צרפת לפיקוד צבאי משולב של נאט"ו, נשיאה של ה-G8 ו-G20 בשנת 2011. ברמה הלאומית הוא נאלץ להתמודד עם משבר כלכלי והשלכותיו. בעקבות הרפורמה החוקתית ב-2008, הוא הפך לנשיא הראשון של צרפת מאז לואי-נפוליאון בונפרטה לנאום בקונגרס ורסאי ב-22 ביוני 2009. הוא הציג רפורמות בחינוך ובפנסיה, שלח כוחות אל לוב (מבצע הרמטן) ב-2011. הפסיד בדוחק במחזור הבחירות של 2012.
24   פרנסואה הולנד
François Hollande
(1954–) 		15 במאי 2012 14 במאי 2017 4 שנים, 364 ימים המפלגה הסוציאליסטית
כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הסוציאליסטית בשנים 1997–2008 ונשיא המועצה הכללית של קורז בשנים 2008–2012. נבחר בשנת 2012 לאחר שניצח את ניקולא סרקוזי. הוא הפך נישואים חד מיניים לחוקיים ומנדטים כפולים מוגבלים. התערב צבאית במאלי (מבצע סרווה), ברפובליקה המרכז אפריקאית (מבצע סנגריס) ובעיראק וסוריה (מבצע צ'מל). פריז ספגה מתקפות איסלמיות טיררוסטיות בינואר 2015 ו-נובמבר 2015. כמו גם ניס ביולי 2016. אירח את ועידת האו"ם לשינוי האקלים לשנת 2015. לא ניסה להיבחר שוב בבחירות של 2017, אשר הסקרים הראו שהוא צפוי להפסיד בסבב הראשון.
25   עמנואל מקרון
Emmanuel Macron
(1977–) 		14 במאי 2017 מכהן
(הכהונה מסתיימת במאי 2027) 		5 שנים, 45 ימים רנסאנס
כיהן כסגן המזכיר הכללי של אליזה בשנים 2012–2014 ושר הכלכלה, התעשייה והדיגיטל בשנים 2014–2016. הביס בקלות את מארין לה פן בבחירות של 2017 בהן התמודד כאיש מרכז במפה הפוליטית. הנשיא הצעיר ביותר בהיסטוריה של צרפת. נתקל בהפגנות מסיביות, בעיקר מחאת האפודים הצהובים, מאז 2018 על אוריינטציות המדיניות וסגנון הממשל שלו. אירח את פסגת ה-G7 2019. התמודד עם מגפת הקורונה. ב-2022, נבחר שוב ברוב גדול נגד לה פן בקרב חוזר.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: נשיא צרפת
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נשיא צרפת

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Macron Earned $1.2 Million During Nearly Five Years as French President". Bloomberg.com. 2021-12-09. נבדק ב-2023-07-01.
  2. ^ Équipe du Président, elysee.fr, ‏2018-11-15 (בצרפתית)
  3. ^ Les secrétaires généraux de l’Elysée: les sentinelles des Présidents, France Culture, ‏2016-04-30 (בצרפתית)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נשיא_צרפת&oldid=38388321"