נשים בספרטה העתיקה
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
נשים בספרטה לא היו במעמד שווה לזה של גברים, אולם הן עסקו במגוון תפקידים רחב יותר מאשר התפקידים של ניהול משק הבית וטיפול בילדים, שהיו מנת חלקן של הנשים בשאר אזורי יוון העתיקה.
חינוך עריכה
מסלול ההכשרה עריכה
הייחודיות בחינוך של נשות ספרטה החל עוד משלב הילדות. בניגוד לנשות יוון ההלניסטיות, נשות ספרטה לא הוסתרו מעין הציבור ולא עסקו רק בטיפול וניהול משק הבית. בדומה לגברים הספרטנים, גם נשות ספרטה חויבו לעבור תוכנית חינוך ייחודית לעיצוב אישיותן כחלק מאופי המשטר. חינוך הנשים נועד לשיפור חוסן הצאצאים. ההנחה המקובלת הייתה שאם האמהות חזקות משמע גם הצאצאים. לפי ליקורגוס, (המחוקק האגדי של ספרטה, שהקנה לה את משטרה הפוליטי הייחודי ושיטת חינוכה החמורה) ”...היוונים האחרים מצפים שבנותיהם ישבו ויעבדו צמר בשתיקה. כיצד אפשר לצפות שנשים שכך גדלו ילדו צאצאים חזקים? לעומת זאת ליקורגוס האמין שלעשות בגדים גם שפחות יכולות, ואילו נשים בנות חורין מטלתן העיקרית היא ללדת ילדים. ראשית ציין שהמין הנקבי יאמן גופו לא פחות מן המין הזכרי. אחר כך ייסד תחרויות ריצה ותחרויות היאבקות לנשים בדיוק כמו לגברים, כי חשב שלשני הורים חסונים יוולדו גם צאצאים חסונים.”[1] פלוטרכוס תיאר את אופן ההתעמלות לו נדרשו נשים, ”הוא עימל את גופות הבתולות בריצות והתגוששויות וזריקות דיסקוסים והטלת כידונים...”.[2]
מסלול ההכשרה של הגברים, האגוגה, שוקם בידי קלאומנס השלישי (Κλεομένης) במאה השלישית לפנה"ס. נראה שגם מסלול ההכשרה של הנשים שוקם באותה תקופה, אולם לנשים ניתנה בחירה אם לקחת חלק במסלול ההכשרה הזה. לאחר נפילת שלטונו של קלאומנס, המשיכה האגוגה להתקיים עד לביטולה בידי פילופוימן (Φιλοποίμην) בשנת 188 לפנה"ס. הדעות חלוקות האם היה ניסיון לשחזר את מסלול הפדגוגיה הן לנשים והן לגברים בתקופה הרומית.[3] ההנחה הרווחת היא שתיאורי פלוטרכוס היו ברובם מהתקופה ההלניסטית שנחשפו לקהל בימי רומא. על כל פנים, גם התחרויות נכללו במסלול הכשרת הנשים. ניכר שרוב התחרויות היו חלק מהפולחן הדתי להלנה, דיוניסוס, הרה ודריודונס (Driodones) שהיה האל המקומי.[4] ”Every fourth year there is woven for Hera a robe by the Sixteen women, and the same also hold games called Heraea. The games consist of foot-races for maidens… their hair hangs down, a tunic reaches to a little above the knee, and they bare the right shoulder as far as the breast”.[5] לכן נשים לא עסקו בטווית בגדים אלא היה זה עיסוקם של הפריאויקים (ה"תושבים"). בכל מקרה, הלבוש הספרטני היה דל שכבות בהשוואה לזה של האתונאי. הנשים נהגו ללבוש ביום יום "פפלוס" (πέπλος), טוניקה חשופת שד והתעמלו בעירום, שנחשב בזמנו ל"בגד" הנוח ביותר לאתלטים.
מעורבות הנשים בספורט הובילה להתעניינות רבה ברחבי יוון כולה ולכן יש בידינו יותר עדויות על נשות ספרטה באתלטיקה מאשר על כל העולם היווני יחדיו.[6]
הסבר אחר למעורבות הנשים בספורט ניתן ע"י פלוטרכוס. הוא הסביר כי אחד מתכליתו של החינוך היה לאפשר לנשים ”להילחם למען עצמן, למען ילדיהן ולמען המולדת”.[7] במילים אחרות- כאמצעי הגנה.
קשה להסיק כמה הספורט אכן הקנה אמצעי הגנה לנשים ואם נועד לשם כך, אם כי זו אפשרות. יש לזכור כי החוק הספרטני הגן על הנשים גם בהיבטים משפטיים, למשל היכולת להתגרש מבעליהם ללא איבוד מעמדן החברתי, הכספי או ילדיהן.[8] ניתן לראות גם בחוקי הירושה לנשים "בודדות" ככלי הגנה. תחת חוקים אלו יכלו נשים לעבוד את האדמה של משפחתן, ולמנוע ניהול כושל ומעילה של האפוטרופוס שלהן. אי אפשר להתעלם מהפערים הגדולים בין החוק הספרטני לטובת הנשים לעומת החוקים בערים יווניות אחרות. לדוגמא, נשים יורשות ללא אחים מאותו אבא נקראו בספרטה "פטרוכוס" (πατροῦχοι),,[9] אשר פירושו "בעלות נחלת האב". מנגד באתונה, הן נקראו "אפיקלרוס" (ἐπίκληρος), מילולית "על גבי הנחלה".[10] בעוד "פטרוכוס" הייתה זכאית לנהל את הנחלה בזכות עצמה, ה"אפיקורוס" הייתה ככלי העברה של הירושה ליורש הבא.
עם זאת יש לזכור שרבים מהחוקים האלו התאימו לאופי החברתי–משטרי בספרטה, לאור העובדה שגברים כמעט ולא נכחו בביתם, ולכן נראה, שכאמור, תפקידו הראשי של החינוך לספורט לנשים היה להביא לעולם צאצאים חסונים.[11]
בכל מקרה גםם גברים וגם נשים כנראה חונכו לציות, כפי שעולה מהמנטליות של המשטר בחיבור אמירות ספרטניות (Λακαινῶν αποφθέγματα).
שירה עריכה
הספרטניות עסקו בתחומי ה-"Mousikē" - שירה, ריקוד ומוזיקה כחלק מהפולחן הדתי.[12] ידוע לנו על משוררי מקהלה ליריים מהמאה השביעית לפנה"ס. אחד מהם היה אקלמן שעל פי המסורת היה משורר לירי שהגיע לספרטה כעבד.[13] הוא חיבר בין חמישים לשישים דקלומים שרובם הלכו לאיבוד ובין היתר הושכר כמורה ללמד נערות להופיע במקהלה. בשנת 1855 התגלה פרגמנט בקבר ליד הפירמידה השנייה בסקארה שבמצרים על ידי אוגוסט מריאט.[14] בו התגלו אסופה של "שירי נעורים" (παρθένος) שבוצעו בידי מקהלת נערות ספרטניות. באחד משירי הפרגמנט תיאר אלקמן משוררת, שמה היה מגלוסטרה (μεγαλοστράτα), נערה בלונדינית שזכתה במתנת ה"מוזה". הערכות הן שהיא הייתה ספרטנית. הוא תיאר אותה כך,
... את המתנה הזאת, הציגה <לי>, המוזה, שמחה מבין הנערות, זהובת שיער, מגלוסטרה." Τοῦτο ϝαδειᾶν < ἐμὶν> ἔδειξεν Μῶσαν
δῶρον μάκαιρα παρθένων
ά ξανθά Μεγαλοστράτα
אתנאיוס טען שאלקמן היה מאוהב במשוררת,[16] ”והוא גם (אמר) שנאהב לא במתינות בידי מגלוסטרוטה, מחד זו משוררת, ומנגד בעלת יכולת גם לפתות את אוהבים באמצעות פיתוי.”[17] שיריו של אלקמן מחד חושפים בפניו חברה שונה אשר מעודדת שירה ומנגד גם חושפים פנים הומו-ארוטיים בין נשים, כחלק מתהליך החניכה בחברה הספרטנית.[18] ”I were to see whether perchance she were to love me. If only she came nearer and took my soft hand, immediately I would become her suppliant”[19] על פניו נראה כי סברה זו מתחזקת באמצעות תיאורי פלוטרכוס. ”סוג זה של אהבה היה מקובל אצלם עד כדי כך, שאפילו מטרונות חשובות נטו אהבה לבתולות”.[20] נובע מכך שייתכן ואהבה הומו-ארוטית הייתה קיימת הן בקרב הגברים והן בקרב הנשים. שוב, אנו רואים הקבלה ליחס בין גברים לנשים, ללא הבחנה בין המינים.
כתיבה עריכה
זולת לשירה, קיימות עדויות לכך שנשים ספרטניות ידעו לכתוב, בהתאם לנשות האליטה היווניות ואף עסקו ברטוריקה.[21] הביסוסים לכך נרמזים מהספרויות השונות ופחות מעדויות. למשל הנרטיב המסופר אצל הורטודוס, בספרו השביעי, מקטע 239. המקטע מתאר את אשת המלך אשר מוֹרה לאנשיה לקלף שעווה על מנת לקרוא כתב סתרים שתחתיו. קטע אחר מפלוטרכוס, מתאר את התכתבותה של אם עם בנה לאחר שגילתה כי נס מהמערכה.[22]
השוויון בחינוך בא לידי ביטוי במגוון אספקטים נוספים למשל באומנות הרטוריקה. ההשערה היא שנשים זכו לנאום או לפחות לדבר בפומבי. אפלטון הזכיר זאת[23] וגם פלטארכוס, ”הוא גם הטעים את מין הנשים טעם של רוח אצילה, שכן הרגישו שגם להן חלק בעזות ושאפנות. ולפיכך נזדמן להן לחשוב ולדבר כמו שמספרים על גורגו אשתו של ליאונידאס.”[24]
טיפוח והשבחת סוסים עריכה
טיפוח והשבחת סוסים היה אחד מסממני ההיכר של הספרטנים. הרי הם שיבחו לא רק סוסים אלא גם את הצאצאים, ”הבריות מקפידים להרביע סוסות וכלבות בטובים שבזרים, והם משתדלים לזאת את בעליהם בטובה או בממון, אבל בפני נשותיהם הם נועלים דלתותיהם ודורשים שתלדנה רק להם עצמם”.[25] ספרטה נהגה לברור תינוקות, ”האב המוליד לא היה אדון על גידל בנו, אלא חייב היה לקחתו ולהביאו למקום הנקרא 'לסכה', שם ישבו הזקנים שבשבט ובחנו את היילוד”.[26] מכאן החשיבות של השבחה ורכיבה על סוסים. הנשים הספרטניות רכבו על סוסים והיו מיומנות ברכיבה עליהם. האישה הראשונה שזכתה באולימפיה הייתה קוניסקה (Κυνίσκα), ספרטנית, לערך בשנות החמישים לחייה. היא זכתה פעמיים, פעם בשנת 396 לפנה"ס ופעם בשנת 392 לפנה"ס.[27] קוניסקה הייתה בתו של ארכילאודוס השני (Αρχίδαμος) משושלת אורופונטידס (Ευρυποντίδες) ואחותם של שני המלכים, אגיס השני ואגסילאוס השני. פרוש כינויה הוא "כלבלבה". ייתכן כי שם זה קשור לכלבי הגישוש בספרטה, ממין נקבה, שהיו מפורסמות ביכולתן למצוא מחצבות. פלוטרכוס פרט, ”כשראה אגיסילאוס שאחדים מבני העיר ספונים בעיני עצמם ודעתם זחוחה עליהם בשל סוסי המרוץ שהם מגדלים, שידל את אחותו קיניסקה לשלוח מרכבה לתחרויות האולימפיות, שכן ביקש להוכיח ליוונים שהניצחון בתחרויות אינו אות של יתרון כלשהו, אלא אות של עושר ובזבוז בלבד.”[28] נשים נשואות לא יכלו לצפות במשחקים האולימפיים, עם זאת, נשים יכלו להשתתף בתחרויות של מרוצי סוסים ומרכבות בתור בעלות הסוסים ולא כרוכבות.
נישואים עריכה
תפקיד האישה עריכה
הולדת ילדים הייתה בראש המעלה בספרטה. מטרתו של המשטר הייתה להרבות ולהשביח את החברה הספרטנית. לפיכך הנשים נתפסו ככלי להולדת ילדים, ”ואילו נשים בנות חורין מטלתן העיקרית היא ללדת ילדים”.[29] החינוך נועד למימוש יעיל של מטרה זו ובהתאם המשטר עודד השבחה של צאצאים. אדולף היטלר החשיב את ספרטה כ"מדינה הגזענית" הראשונה[30] ואמץ מודלים רבים כמו זה שהוזכר לעיל.[31]
אופן עידוד הילודה עריכה
האמצעי הראשון לעידוד ילודה היה באמצעות משיכה מינית. המשטר נהג לבצע ”תהלוכות של הבתולות במערומיהן ולתחרות האתלטיות לעיני הצעירים, שכן היו נמשכים אליהן בעל כורחם, לא בכורח גאומטרי, אלא בכורח אירוטי, כדברי אפלטון.[32]”[33] שנית, השלטון היה נוהג להשפיל רווקים ולהעניק להם תחושה של חוסר שייכות: ”ולא זו אף זו, הוא העטה אי כבוד על הרווקים, כי נמנע מהם לחזות בהתעמלותם של הצעירים והצעירות. ובחורף היו המושלים מצווים עליהם להקיף את כיכר השוק כשהם ערומים, ובשעת הילוכם היו שרים מעין שיר של גנות על עצמם, שבדין הם נענשים הואיל ואינם נשמעים לחוקים...”[34] לחלופין המשטר העניק הטבות לזוגות נישואים.
עידוד הילודה לא התאפיין רק בעידוד נישואים אלא גם במערכות יחסים מחוץ לנישואים כחלק מהניסיון לשבח צאצאים. ”לאחר שהתקין סדרי צניעות וגינונים כאלה לנישואין והרחיק מהם כל פחזות ודופי, גירש מלב הגברים את הקנאה הריקה והנשיית וקבע שתפארת היא להם לשתף את הראויים לכך בהולדת ילדים”.[35] הנחת היסוד הייתה שאדם השואף לשרת את מדינתו בנאמנות, ישאף לגדל ילד משובח גם אם ביולוגית לא יהיה שלו. לפיכך אם הוא רואה גבר או אישה היכולים לממש יעד זה, עליו לנצל זאת. במילים אחרות, גבר זר יכול היה להתייחד עם אישה נשואה ולהפך, גבר זר יכול לבקש מבעל להתייחד עם אשתו. על כך נאמר, ”איש נשלח לאישה ספרטנית כדי לשאול אם היא רואה יפה את החיזורים אחריה; היא ענתה, "כשאני הייתי ילדה למדתי לציית לאבא שלי וכך עשיתי; אז כאשר הפכתי לרעיה אני מציית לבעל שלי...”.[36] על פניו נראה הדבר בלתי ניתן למימוש במערכת הנישואים כיוון שהקנאה והבעלות הם החלק העיקרי ממערכת זו. מאידך, יש להבין כי המשטר עודד פגיעה מכוונת בזוגיות. הפגיעה בזוגיות החלה עד מילדות, בזמן שגברים ונשים הופרדו זה מזה למשך תקופה ארוכה של כשלושים שנה. הגבר חיי עם קבוצת גילו בצבא עד גיל שלושים.[37] לא כל השנים האלו גובות אי התייחדות בין גבר לאישה אבל אלו פוגמות במערכת היחסים ביניהם. מדובר על חיים מונוטוניים שבהם הזכר נמנע אף מלהביט באישה ברחוב, ”מכיוון שרצה מאוד שיהיו חדורי צניעות, ציווה שגם ברחובות ישימו ידיהם תחת גלימתם, יהלכו בשתיקה, לא יביטו סבבם אלא ישפילו מבט לקרקע לפני רגליהם”.[38]
גיל הנישואים עריכה
גיל הנישואים של הנשים הספרטניות היה מאוחר בהרבה מהנשים האתונאיות. שוב, המטרה נועדה להבטיח את בריאות התינוק ומניעת סיבוכי לידה.[39] אי העיסוק במלאכה או גידול הילדים העניקו לנשים זמן פנוי רב בביתן. הן זכו לאכול בבית יחד עם אמהותיהן ולא פעם נראה כי הן זכו לזמן פנוי עבור למידה.
טקס הנישואים עריכה
טקס הנישואים בימינו הוא טקס איחוד משפחות. אירוע משמח הכולל מפגש בין הפרט לחברה. בספרטה הטקס התנהל באופן שונה, לפחות על פי תיאוריו של פלוטרכוס. חשוב לזכור, פלוטארכס נעזר בתיאורים נרטיבים ומוטיבים ספרותיים, יש סתירות רבות בין אמרותיו וסיפוריו ופעמים רבות סתומות.[40] ”לשם נישואין הייתה הנערה נחטפת מבת הוריה, לא כשהיא קטנה, לפני שהגיעה לפרקה, אלא כשהיא באיבה ובשלה לנישואין”. על אף התמונה הרומנטית יש להבין את אופן התרחשות האירועים. גבר זר, מתגנב בשעת לילה מאוחרת, לאחר שסיים את יומו בצבא, אל בית. השכנים בוחרים להתעלם מפני שמדובר ב"נורמה". הקשר בין האיש לאישה מפוקפק וספק אם כל זוג שהתייחד באמת ובתמים נקשר בקשר רומנטי. איפוא מצטייר שכל גבר זר יכול היה לטפס על קירות של בית ולהיכנס אליו. אם ההורים ערניים מספיק ונמנעים מהתייחדות, הגבר ינוס לרחוב. אם לא, הזוג ימצא עצמו נשוי או לפחות אנחנו מניחים שכך. איש לא יכול להבטיח שגבר אחר לא טפס אל אותה בחורה. קולה של האישה אינו נשמע. האם היא מעוניינת בהתייחדות? האם היא מכירה את הבחור? איש לא יכול להבטיח וגם העדויות די מגבות שכמעט ולא היה קשר בין גברים לנשים בחי היום יום. מאחר שבכל חברה קיימת זליגה ופריצת גבולות, קשה להניח שהתנהלות כזו העניקה ביטחון אישי לנשים. כנגד זאת, גם אם ייתכן ומערכת זו לקויה, הפריצות בה יכולה להעניק חופש לאחדות מבין הנשים.
עד ללידה עצמה המשיך הזוג לשמור בחשאיות על הקשר, שוב תחת הטענה כי חשאיות זו משבחת את הצאצא, ”אלא אף זיווגו בעלים ונשותיהם בשעה שגופותיהם היו מלאים כוח הולדה ואהבתם חדשה ורעננה, ולא כשהם שבעים וסחוטים מהזדווגויות ללא מעצור; אלא תמיד נשארו בלבם שיירי להבה של געגועים וחסד זה לזה”.[41]
ניתן אפוא לטעון כי סממנים נשיים נלקחו מהנשים עצמן, למשל מיד לאחר שהכלה הייתה נחטפת, היא הייתה נמסרה לסוכנת הכלה שהייתה גוזזת את שערות ראשה עד עורה. הודקינסון (Hodkinson) טען שלנשים ספרטניות נאסר בכלל לגדל שיער ארוך[42] ולכן גזיזתו עד הקרקפת לא שינתה דבר של ממש. הכלה הייתה נותרת על מחצלת לבדה בחשיכה, מחכה לבעלה. שיא העלילה מגיע בתום פעולת ההתייחדות. אחרי הטיפוס, החשאיות וההצלחה, יש צפייה להתייחדות של גבר עם האישה, לא רק מבחינה פיזית אלא גם רוחנית ונפשית. עם זאת, הגבר מוכרח לקום וללכת, שמא משהו ידע ויגלה על מעשיו, דהיינו ההורים. מכאן עולה שהפגיעה של השלטון הייתה לא רק במערכת הזוגית אלא גם בסמכותם של ההורים. הוכחה לכך היא לקיחת הילדים מגיל צעיר לאימונים וההחלטה בידי מי יינשאו. לכן, אומנם היה מצופה מנשים להיות צייתניות לאביהן, כמוצג באימרות ספרטניות, אבל בפועל לאב כמעט לא הייתה נוכחות בשעת גדילתן.
רבים יטענו שלנשים ניתן חופש רב ”גם כלתו הייתה מתחבלת תחבולות ומטכסת עמו עצה כיצד ייפגשו יחדיו בסתר בשעת הכושר. ודבר זה היו עושים לא במשך זמן מועט, אלא עד אותה עת שקצתם היו ילדים נולדים להם, לפני שראו לאור היום את נשותיהם”.[43] מאידך, ייתכן שהאקטיביות האישה החלה בדיעבד, לאחר המעשה, והסיבה לכך ברורה במושגים של דאז. הטענה הזו מתחזקת מתוך אסופת ה"אמרות של ספרטניות" על צייתנות האישה לבעלה ואביה.
הורות עריכה
החיבור של פלוטרכוס, "אמרות של ספרטניות" מציג אמרות ידועות של אמהות ספרטניות ולמעשה מחנך למה היא אם "טובה". הוא נותן לנו מבט על המערכת היחסים המשפחתית. לאם הספרטנית היה תפקיד אחד בחיי בנה, לדרבנו שישוב מן הקרב ”יחד עם המגן או מעליו”.[44] אם שמתכחשת לבנה מוג הלב שאומרת ”לא שלי הצאצא”.[45] ייתכן מאוד שהאמרות האלו רחוקות מהמציאות שהייתה קיימת אבל הן משקפות את המנטליות של המשטר הספרטני הפולש לכל נישה בחי הפרט.
נשות האליטה עריכה
מעמדות נמוכים עריכה
דת עריכה
מגדר עריכה
זנות בספרטה עריכה
ספרטה הייתה היחידה בין ערי המדינה של יוון העתיקה בה השימוש בזנות לא היה מקובל.[דרוש מקור]
מקורות ומחקר מודרני עריכה
קסנופון ופלוטרכוס חיברו את מרב החומר על נשות ספרטה. גם אריסטו כתב על נשות ספרטה, בחיבורו "פוליטיקה" כחלק ממחקרו על משטרי יוון. עד שחיבורו הושלם, ספרטה הייתה בשיא כוחה ועיניים מעריצות וביקורתיות הופנו אליה.[46] גודלה וכוחה של ספרטה בתקופה ההלניסטית הובילו להתעניינות מרובה מצופים חיצוניים. פעמים רבות ראו בה אוטופיה מיליטריסטית ופעמים אחרות נשמעו ביקורות כנגדה.[47] מצד אחד עומד קסנופון אשר בחיבורו שלו עצמו, כתב על הערצתו הרבה לספרטה, ”פעם כאשר הרהרתי כיצד ספרטה, אף כי היא מעוטת אוכלוסים עד מאוד, הייתה לעיר החזקה והנודעת ביותר ביוון כולה, תמהתי כיצד הדבר. אבל משלמדתי את מוסדות הספרטנים, לא הוספתי לתמוה עוד. אכן אני מעריץ את ליקורגוס...”.[48] מנגד אריסטו עמד בחיבורו על חסרונות של ספרטה והסיבות לנפילתה. דעתו הנחרצת כנגד נשים "ללא פיקוח גברי",[49] הופכים את מקורו למוטה ביותר. הנחת היסוד שלו הייתה כי כל אישה אשר אינה תחת חסות גברית מובילה ל"רדיפת בצע" שבתומה נופל המשטר,.[50]”...המחוקק רצה שכל המדינה תהיה מרוסנת, וברור שהצליח ביחס לגברים, אבל הזניח את הנשים”.[51] כתוצאה מכך, לטענתו הגברים הפכו לכלי שרת בידי הנשים.[52]
דימויים אלו נחשפים במגוון מחזות כמו "ליסיסטרטה" של אריסטופאנס. המחזות על ספרטנים מרובים, שכן מנלאוס היה הספרטני שהוביל למלחמת טרויה, בין המחזות, אנגרומכה של אוריפידס נשות טרויה ועוד. עקרונותיו של אריסטו הובילו אותו לעיוורון ולאמונה שליקורגוס הזניח את הפיקוח על הנשים. בפועל הדבר היה רחוק ממציאות בהסתמך על מקורות אחרים; קסנופון תיאר את דברי אריסטו לעיל כך, ”המין הנקבי אימן גופו לא פחות מן המין הזכרי” (כסנופון, א, 4)".[53] גם אצל פלוטרכוס נמצאות עדויות דומות.[54] משמע שפיקוח היה קיים על נשות הספרטנים אבל הוא התנהל באופי שונה משאליו היה רגיל אריסטו. זו היא אחת הביקורות הגדולות על אריסטו שכן הוא שפט את ספרטה מעיניים אתונאיות. הוא הסתמך בנוסף, על מקורות אתונאים שבלבלו מושגים משפטיים וחברתיים ספרטנים לאתונאים מתוך ניסיון לגשר על הפער התרבותי.[55] הוא לא הבין את המבנה השלטוני – חברתי בספרטה, את הטוטליות של המשטר על האזרח ואי לכך אריסטו לא הצליח לשכתב את ההיסטוריה מנקודת מבטם של הספרטנים עצמם מבלי להחדיר את עולם הערכים שלו.[56] אריסטו לא הצליח להבין את רעיון שילוב הנשים בחברה, בחינוך ובכלכלה, כחלק ממנגנון שנועד להשליט את כוחה של המדינה על הפרט. חרף זאת בהשוואה לחברות אחרות, ניתן לזהות מגמה זהה של שלטונות אשר מבינים כי חינוך אינו דווקא כלי למען היחיד אלא למען המדינה עצמה. כך למשל יקטרינה הגדולה ניסתה לבצע רפורמה חינוכית במדינתה כחלק מניסיון לקדם ולחזק את המעצמה עצמה ולא מתוך מגמה להוביל להשכלתם של אזרחיה.[57]
לקריאה נוספת עריכה
מקורות ראשוניים עריכה
- פרגמנט P.Oxy.XXIV 2387
- אריסטו, מהדברים של הרקולס אודות האזרחות (Εκ των Ηρακλείδου Περί Πολιτειών).
- אריסטו, פוליטיקה.
- אתנאיוס, דיפנוסופיסטס (Δειπνοσοφισταί), ספר 13.
- כסינופון, מדינת הלקדימונים.
- פאוסניאס, סיקורי יוון (Ἑλλάδος περιήγησις), ספר חמישי.
- פלוטרכוס, חיי אישים (Βίοι Παράλληλοι), ליקורגוס (Λυκοῦργος).
- פלוטרכוס, מורליה (Ηθικά), ספר שלישי, מנהגים של הספרטנים (Τὰ παλαιὰ τῶν Λακεδαιμονίων ἐπιτηδεύματα).
- פלוטרכוס, מורליה, ספר שלישי, אמרות של ספרטניות (Λακαινῶν αποφθέγματα).
- אפלטון, חוקים (Νόμοι), 806A וגם בפוליטיקה (Πολιτεία),ספר חמישי
- הרוטודוס, היסטוריה
- תוקידידס, המלחמה הפלופונסית, ספר ה, 68
תרגומים עריכה
- א.א. הלוי, פלוטרכוס, חיי אישים, אנשי יוון (ירושלים, 1971).
- דבורה גילולה, קסנופון, מדינת הספרטנים, ירושלים (2011).
- דבורה גילולה, פלוטכוס, ספרטה אמרות ומנהגים, ירושלים (2011).
מקורות משניים עריכה
- Calame Claude, Choruses of Ancient Women in Greece: their morphology, religious roles and social functions (New York, 1977)
- David, a. Campbell, Greek Lyric (London, 1988)
- Easterling, P.E., Knox, B.M.W (eds.), The Cambridge History of Classical Literature, Greek Literature. Vol.1 (Cambridge ,1985)
- Fingueira J.Tomas, Sparta Society (Oakville, 2004)
- Herbert Weir Smyth, Greek melic poets (New York, 1963)
- Hodkinson Stephen & A. Powell (eds.), Sparta: The body politic, Classical Press of Wales (Swansea, 2008)
- Hodkinson Stephen, Property and Wealth in Classical Sparta (London, 200).
- J.N. Westwood, Endurance and Endeavour: Russian History 1812-2001 (Oxford, 1991).
- Joseph and Richard D. Janda. (Ed.), The handbook of historical linguistics, Blackwell (2008).
- Larry V. Thompson, Lebensborn and the Eugenics Policy of the Reichsführer-SS (Cambridge, 1971)
- Mervin R. Dilts, Heraclides Lembus, excerpta politiarum, (New York, 1971).
- Mike Hawkins, Social Darwinism in European and American Thought, 1860–1945: nature as model and nature as threat (Cambridge, 1997).
- Nicholas V. Riasanovsky, A History of Russia (New York, 2011(
- P. E. Easterling and Bernard Mac Gregor Walker Knox, Greek Literature, (New York, 1985)
- P.E.Easterling, The Cambrid History of Classical Literature, vol I (Lonon, 1985)
- Paul Cartledge, the Spartans, an Epic History (New York, 2002)
- Raphel Sealy, Women and law in classical Greece (Carolina, 1990)
- Roger Just, women in Athenian law and life, New York (1989)
- Sarah B. Pomeroy, Sparta Women, (New York, 2002)
- Sealy Raphael, Woman and law in classica, London (1990)
- Stephen Hodkinson, Property and Wealth in Classical Sparta (London, 2000)
- Susan Blundell, "Women in Ancient Greece", (Cambridge, 1995)
- T. Rutherford Harley, The Public School of Sparta, in The Classical Association, Greece & Rome, Vol. 3, No. 9, May, 1934, (Cambridge, 1934).
- The Classical Association, Greece & Rome, Vol. 3, No. 9, May, 1934, (Cambridge University Press).
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ תרגום דבורה גילולה, מדינת הספרטנים, לעיל עמ' 31
- ^ ליקורגוס י"ד, 2. תרגום א.א. הלוי לעיל, עמ' 18
- ^ Pomeroy, op. cit pp.4-5.
- ^ Pomeroy, op. cit Ibid, pp. 25-27 & דבורה גילולה, מדינת הספרטנים, לעיל עמ 63-4
- ^ Pausanias, Ἑλλάδος περιήγησις, book 5, 16.2 -16.3, translation by W. H. S. Jones at Theoi Project, [1]
- ^ Pomeroy, op. cit. p. 12
- ^ פלוטרכוס, מורליה, ספר שלישי, אמרות של ספרטנים (Ἀποφθέγματα Λακωνικά), ליקורגוס, 227d12. תרגום דבורה גילולה, פלוטכוס, ספרטה אמרות ומנהגים, ירושלים (2011) עמ' 74
- ^ Susan Blundell, "Women in Ancient Greece", (Cambridge, 1995), p.154
- ^ הורטודוס, היסטוריה, ספר 6, 57.
- ^ אריסטו, פוליטיקה, 1270 א, 27.
- ^ Sealy, op. cit. p.84.
- ^ פלוטרכוס, ליקורגוס, י"ד, 2.
- ^ Aristole, Εκ των Ηρακλείδου Περί Πολιτειών 372, in Mervin R. Dilts, in Heraclides Lembus, excerpta politiarum, (New York, 1971) R. 370 p.17-8.
- ^ P.E.Easterling, The Cambrid History of Classical Literature, vol I (Lonon, 1985) p.168-171
- ^ נוסחים נוספים מופיעים Bergk Theodor, Poetae lyrici Graeci 3 וב-perseus
- ^ Easterling, P.E., Knox, B.M.W.(eds.), The Cambridge History of Classical Literature, Greek Literature. Vol.1 (Cambridge ,1985) p. 185
- ^ λέγει δὲ καὶ ὡς τῆς Μεγαλοστράτης οὐ μετρίως ἐρασθείς, ποιητρίας μὲν οὔσης, δυναμένης δὲ καὶ διὰ τὴν ὁμιλίαν τοὺς ἐραστὰς προσελκύσασθαι, Athenaeus, The Deipnosophists, book 13. 600f – 601b
- ^ Calame Claude, Choruses of Ancient Women in Greece: their morphology, religious roles and social functions (New York, 1977), vol. 2, pp. 86-97
- ^ David, a. Campbell, Greek Lyric, vol II, London (1988), p.379-381 fr. 3,
- ^ פלוטרכוס, ליקורגוס, י"ט 4. תרגום בידי א.א. הלוי, לעיל עמ' 24
- ^ Pomeroy, op. cit. pp. 8-9
- ^ פלוטרכוס, מורליה, אמרות של ספרטניות (Λακαινῶν αποφθέγματα), 241a3 . תרגום לקוח מדבורה גילולה ספרטה אמרות ומנהגים, לעיל עמ' 105.
- ^ אפלטון, חוקים (Νόμοι), 806A וגם בפוליטיקה (Πολιτεία),ספר חמישי 452a.
- ^ ליקורגוס, לעיל י"ד, 4. תרגום, א.א. הלוי עמ' 19
- ^ ליקורגוס, ט"ו, 8. תרגום, א.א. הלוי עמ' 21
- ^ ליקורגוס, ט"ו, 1, תרגום, א.א. הלוי עמ' 21
- ^ Pomeroy, op. cit. p. 21
- ^ א.א. הלוי, פלוטרכוס, חיי איישים, אגיסליאוס, כ"א,1. תרגום א.א. הלוי, לעיל, עמ' 288.
- ^ קסנופון, לעיל, א, 4. תרגום, מדינת הספרטנים, לעיל, עמ' 31.
- ^ Mike Hawkins, Social Darwinism in European and American Thought, 1860–1945: nature as model and nature as threat (Cambridge, 1997). p. 276.
- ^ להרחבה ראו, Larry V. Thompson, Lebensborn and the Eugenics Policy of the Reichsführer-SS in Jstor, Central European History, Vol. 4, No. 1, Mar., 1971, [2]
- ^ אפלטון, המדינה 458, 4.
- ^ ליקורגוס, לעיל, ט"ו,1.
- ^ ליקורגוס, לעיל, שם, ט"ו, 1-2.
- ^ ליקורגוס, לעיל, ט"ו,6 . תרגום, א.א. הלו, לעיל, עמ' 20
- ^ Plutarch, Moralia, Sayings of Spartan Women, 242B, 23
- ^ Pomeroy, op. cit. p. 44
- ^ קסנופון, מדינת הספרטנים, ג, 4. תרגום, מדינת הספרטנים, לעיל עמ' 34
- ^ Susan, op. cit p.151
- ^ ראו למשל פלוטרכוס, אמרות ספרטניות, 242c.27 בנוגע לנאמנות, האם זו נאמנות לזוגיות (האם הייתה כזו?) למולדת וכו'
- ^ ליקורגוס, לעיל, ט"ו, 5. תרגום, א.א. הלו, לעיל, עמ' 20
- ^ Stephen Hodkinson, Property and Wealth in Classical Sparta (London, 2000), p. 229
- ^ ליקורגוס, לעיל, ט"ו,1. תרגום א.א. הלוי, לעיל, עמ' 20
- ^ אמרות ספרטניות, לעיל, ט"ז, 241.
- ^ אמרות ספרטניות, לעיל, י"ז, 241a
- ^ Cartledge, op. cit p.154
- ^ Cartledge, op. cit p.22
- ^ מדינת הספרטנים, לעיל א, 1-2 בתוך דבורה גילולה, לעיל עמ' 31
- ^ Roger Just, women in Athenian law and life, New York (1989), p.208
- ^ אריסטו, פוליטיקה, ב, פרק 9, b1269 ובתוך דבורה גילולה, לעיל עמ' 86
- ^ אריסטו, פוליטיקה, ב, פרק 9, 1270
- ^ Sealy Raphael, Woman and law in classica, London (1990), p.84-85
- ^ תרגום מדבורה גילולה, מדינת הספרטנים, לעיל עמ' 31
- ^ ליקורגוס, ליעל, י"ד, 2.
- ^ Stephen Hodlinson, female property ownership and empowerment I classical ad helleistic Sparta, in Tomas J. Fingueira, Sparta Society (Oakville, 2004), p.105
- ^ Sealy, op. cit. p.84
- ^ Nicholas V. Riasanovsky, A History of Russia (New York, 2011(