סדן (נפחות)
סדן הוא כן מתכת קשיח שחלקו העליון מישורי, עליו מציב הנַפָּח עצמים על מנת לעבד אותם באמצעות מכות פטיש. השימוש העיקרי בסדן הוא למטרת חישול. לפני הופעתן של טכנולוגיות ריתוך מודרניות היה הסדן כלי יסוד מבין הכלים ששימשו את העוסקים בעיבוד מתכות.
הסדן נועד להחזיר את מרבית האנרגיה ממהלומת הפטיש אל העצם הנחבט ולכן ככל שמסתו גדולה יותר, גוברת יעילותו בזכות עיקרון ההתמד. סדן איכותי מקפיץ את הפטיש בחזרה באנרגיה הכמעט שווה לזו שהשקיע הנפח במהלומת הפטיש ובכך מקל את מלאכתו. רובם המוחלט של הסדנים המודרניים עשויים פלדה מוקשה או מחושלת בחום. סדנים זולים עשויים יַצֶּקֶת או פלדה באיכות ירודה ונחשבים לא ראויים לשימוש מקצועי כיוון שצורתם נוטה להתעוות ויכולת החזרת האנרגיה שלהם לוקה בחסר. בזכות היותו כלי עתיק יומין ושכיחותו הגבוהה, לסדן משמעות סמלית מעבר לשימושיותו.
מבנה עריכה
משטח העבודה העיקרי בחלקו עליון של הסדן נקרא פנים ועשוי בדרך כלל מפלדה מוקשה בצורת מלבן. המשטח בעל קודקודים ומקצועות מעוגלים וכמו כן שטוח וחלק כיוון שפגמים בפני הסדן עוברים לחפץ אותו הנפח מעבד. מקצועות וקודקודים חדים עלולים לשרוט ואף לחרוץ את הכלי המעובד. פני הסדן מוקשים ומחוסמים על מנת שיוכלו לעמוד בפני מכות הפטיש של הנפח וכדי שצורת הפנים לא תשתנה תחת שימוש חוזר ונשנה. בנוסף, פני סדן קשים מפחיתים את אובדן האנרגיה בכל מהלומת פטיש. יש להימנע מהכאה בעוצמה חזקה ישירות על פני הסדן באמצעות פטישים וכלים למיניהם העשויים פלדה מוקשה שכן הדבר עלול לפגוע במבנה השטוח של הפנים.
"קרן" הסדן היא זיז חרוטי המשמש לעיצוב מגוון צורות מעוגלות על ידי כיפוף או עיקום, ולרוב עשויה פלדה או ברזל בלתי מוקשים. ישנם סדנים המיוצרים עם שתי קרניים, בעיקר באירופה, וישנם אף סדנים המיוצרים עם שתי קרניים בעלות צורות שונות, האחת בעלת מבנה חרוטי והשנייה בעלת מבנה דמוי פירמידה. בנוסף, סדנים מסוימים מיוצרים עם קרניים בעלות צורות מיוחדות אשר מותאמות לעבודה מובחנת.
בין הפנים לקרן ישנו משטח קטן שמפלסו נמוך במעט ממפלס פני הסדן המכונה "מדרגה". המדרגה רכה יותר והיא משמשת כן למטרות חיתוך וניסור; תכליתה למנוע את השחתתם של פני הסדן על ידי ביצוע פעולות אלו במקום שאינו מיועד לכך וכמו כן, לעכב את התקהות להב האזמל של הנפח. נפחים רבים נמנעים כליל מביצוע פעולות חיתוך וניסור על גבי הסדן על כל חלקיו מפני שהדבר עלול לבלותו בשימוש לאורך זמן. ישנם שני חורים על פני הסדן, האחד בצורת ריבוע והשני בצורת מעגל, בעלי קצוות מעוגלים. החור הריבועי נועד לתקיעה וקיבוע של כלי עבודה מיוחדים הנקראים כלי הארדי[1] והמשמשים בעיקר לחיתוך וכיפוף באופן שאינו מתאפשר בלעדיהם. ייעודו של החור העגול לשמש פלטפורמה לניקוב חורים בפיסות המתכת אותן הנפח מעוניין לחורר. בפועל שני החורים משמשים לשתי המטרות.
מיקום עריכה
על הסדן להיות ממוקם על גבי אדן איתן העשוי מחומר עמיד בפני מכות ואש. הסדן צריך להיות מהודק בחוזקה אל בסיסו כך שלא ינוד עקב מכות הפטיש. סדן רופף אינו כלי חישול יעיל ואף מסוכן, שכן הוא עלול ליפול מהבסיס ולפצוע את הסובבים אותו בגלל משקלו הרב. שיטות נפוצות לקיבוע סדן לבסיסו הן שימוש ביתדות, שרשראות, רצועות פלדה או ברזל, ברגים וכבלים. הסדן אמור להיות ממוקם קרוב ככל האפשר לכבשן אך לא על חשבון נוחות העבודה, לרוב לא יותר ממרחק של מטר אחד, כדי למנוע אובדן חום של יצירת הנפח במהלך העבודה.
בסיס הסדן השכיח ביותר היה באופן מסורתי בול או קורת עץ גדולים וקשיחים הקבורים באדמה בעומק של כמטר מתחת לרצפת הנפחיה. מבנה זה תורם לייצוב הסדן ולמניעת תזוזתו בעת הפעלת כוחות חזקים בתהליך חישול וכיפוף המתכות על גביו. אדני סדן עשויים יַצֶּקֶת נעשו זמינים עם פרוץ המהפכה התעשייתית. יתרונם על פני בסיסי העץ היה בכך שהוסיפו משקל רב לסדן ובכך שיפרו את יציבותו. לאדנים אלו ביקוש גבוה בקרב אספנים בימינו. כשהבטון נעשה נפוץ החלה מגמה של שימוש בבסיסים מבטון מזוין בקרב אי אלו נפחים, אם כי באופן גורף מגמה זו לא זכתה לפופולריות. בזמנים מודרניים יותר החלו נפחים רבים להציב את סדניהם על גבי אדנים העשויים פלדה, לעיתים על חתך רוחב של קורת פלדה גדולה ועבה. בימינו קיימות גם חצובות המשמשות בסיס לסדן.
