סטיבן לוקס

סטיבן לוקס
Steven Lukes
	לוקס באיסטנבול, 2014
לידה	8 במרץ 1941 (בן 83)
מקום לימודים	בייליול קולג'
מוסדות	אוניברסיטת ניו יורק; אוניברסיטת סיינה; בית הספר לכלכלה של לונדון; האוניברסיטה האירופית בפירנצה ;
מונחה לדוקטורט	Yves Sintomer
תחומי עניין	פוליטיקה, סוציולוגיה
עיסוק	סוציולוג, חוקר מדע המדינה, מרצה באוניברסיטה
הושפע מ	אמיל דורקהיים
השפיע על	כריסטופר היצ'נס
מדינה	הממלכה המאוחדת
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה הבריטית
	stevenlukes.net

סטיבן מייקל לוּׁקְס (באנגלית: Steven Michael Lukes, נולד בבריטניה ב-8 במרץ 1941)^[1] הוא פוליטיקאי ותאורטיקן בתחום הסוציולוגיה. כיום, פרופסור בתחום הפוליטיקה והסוציולוגיה באוניברסיטת ניו יורק. בעבר היה פרופסור באוניברסיטת סיינה, במכון האוניברסיטה האירופית (פירנצה) ובבית הספר לכלכלה של לונדון.

ביוגרפיה עריכה

לוקס למד בבית הספר הממלכתי לדקדוק בניוקאסל^[2], וסיים את לימודיו שם בשנת 1958. את לימודי התואר הראשון שלו סיים ב-1962 בבייליול קולג', אוקספורד. הוא עבד כעמית מחקר בנאפילד קולג׳ וכמרצה בתחום הפוליטיקה בקולג׳ וורצסטר והשלים את לימודי התואר השני שלו בשנת 1967. בשנת 1968 הוא סיים את עבודת הדוקטורט שלו שעסקה באמיל דורקהיים. בין השנים 1966 עד 1987 היה מרצה ומנחה בתחום לימודי הפוליטיקה בבבייליול קולג', כל אלו באוניברסיטת אוקספורד. הוא חבר באקדמיה הבריטית (FBA) ופרופסור אורח באוניברסיטת פריז, באוניברסיטת ניו יורק, באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, ובה אוניברסיטה העברית.

לוקס הנחה את הסופר והעיתונאי כריסטופר היצ'נס, בזמן שהוא למד באוקספורד.

משנת 1974 ועד 1983, שימש נשיא ועדת ההיסטוריה של הסוציולוגיה של איגוד הסוציולוגיה הבינלאומי. הוא היה מנהל-שותף של הפורום האירופי לאזרחות במכון האוניברסיטאי האירופי בין השנים 1995 עד 1996.

באפריל 2006, נישא לוקס לפרשנית הפוליטית והסופרת קאת'ה פוליט^[3]. אלה הם נישואיו השלישים. קודם לכן היה לוקס אלמן. יש לו שלושה ילדים מנישואיו הקודמים לפרקליטה הבריטית נינה סטנג'ר: דניאל, עיתונאי עצמאי (נולד ב-1977), מייקל, מוזיקאי (נולד ב-1979), ואלכסנדרה, פרופסור באוניברסיטת ניו יורק (נולדה ב-1981).

תחומי עניין אקדמיים עריכה

תחומי העניין העיקריים של לוקס הם תאוריות חברתיות ופוליטיות, הסוציולוגיה של דורקהיים וחסידיו, אינדיבידואליזם, רציונליות, בקטגוריה של האדם, מרקסיזם ואתיקה, הסוציולוגיה של המוסר וצורות חדשות של ליברליזם, מגוון תפיסות של הכוח, הרעיון של "חברה טובה", רציונליות ויחסיות, קונפליקט מוסרי ופוליטיקה. הוא חבר המערכת של כתב העת האירופי לסוציולוגיה, ומנחה פרויקט מחקר על מה נשאר מהרעיון הסוציאליסטי במזרח ובמערב אירופה.

שלושת הממדים של הכוח עריכה

התאוריה האקדמית הידועה ביותר של לוקס היא התאוריה של "שלושת פני הכוח", שהוצג בספרו, "כוח: השקפה רדיקלית" על פי תאוריה זו, כוח מוצא לפועל בשלוש דרכים:

כוח בקבלת החלטות - הציבורי ביותר משלוש הדרכים, אשר ניתוחו מאפשר להתמקד במדיניות מוטה שנחשפת באמצעות אקט פוליטי^[4].
כוח באי-קבלת החלטות - השיקולים והפרקטיקות שמונעים מנושאים מסוימים להיכנס לשיח או לסדר היום הציבורי. הכוח הזה קובע את סדר היום בדיונים במרחב הציבורי והופך נושאים מסוימים (למשל, מעלותיו של הסוציאליזם בארצות הברית) ללא מקובלים לדיון בפורום ציבורי "לגיטימי". צורת הכוח הזו מאפשרת בחינה דו-ממדית של כוח, ומאפשרת לנתח ולבחון הן נושאים עכשיווים והן נושאים פוטנציאליים. בכך מתרחב הפוקוס מניתוח של קונפליקטים שניתן לראות, לסוגי קונפליקטים שניתן לצפות בהם בגלוי או בחשאי^[5].
כוח אידאולוגי - מאפשר להבנות תהליכים חברתיים, נורמות וערכים. יחסי עוצמה אלה יקבעו מה ראוי ומקובל ומה אינו כזה. כוח אידאולוגי מאפשר להשפיע על רצונות ומחשבות של אנשים, עד כדי כך שהוא יכול לגרום להם לרצות דברים שמנוגדים לאינטרס הישי שלהם (למשל, גורם לנשים לתמוך בחברה פטריארכלית). לוקס מציע את המימד השלישי הזה של הכוח כדרך לבצע "ביקורת עמוקה" ("thoroughgoing critique") של הפוקוס ההתנהגותי של שני ממדי הכוח הראשונים^[6], בכך שהוא משלים ומתקן את המגבלות של הבחינות הקודמות ומאפשר לניתוח לכלול גם קונפליקטים חבויים וגם גלויים. לוקס טוען כי ביקורת כוללת של כוח צריכה לכלול גם אינטרסים סובייקטיביים, וגם אינטרסים "אמיתיים" של אלה שהוצאו מחוץ לתהליך הפוליטי^[7].

עבודות נבחרות עריכה

אמיל דורקהיים: חייו ועבודתו. מחקר היסטורי וביקורתי (פורסם לראשונה 1972); פינגווין ספרים, 1973.
אינדיבידואליזם, ניו יורק: הוצאת הארפר קולינס, 1973. ISBN 0-631-14750-0
כוח: מבט רדיקלי, הוצאת מקמילן, 1974; הוצאת בלקוול, 1986.
מאמרים בתאוריה חברתית, הוצאת אוניברסיטת קולומביה, 1977.
רציונליות ויחסיות, נערך עם מרטין הוליס, הוצאת בלקוול, 1982.
דורקהיים והחוק, נערך עם אנדרו סקאל, הוצאת מרטין רוברטסון, 1983.
מרקסיזם ומוסר. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד (קלרנדון), 1985.
הקטגוריה של האדם: אנתרופולוגיה, פילוסופיה, היסטוריה,נערך עם מ. קרית'ר וס. קולינס. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', 1985.
קונפליקטים מוסריים ופוליטיקה, הוצאת קלרנדון, אוקספורד, 1991.
מאמר "חמש אגדות על זכויות אדם", בתוך "על זכויות אדם", סוזן הארלי וסטיבן שוט (עורכים), ספרי יסוד, 1993.
שאלות רב-תרבותיות (נערך במשותף), 1999.
ליברלים וקניבלים, הוצאת לונדון: ורסו, 2003.
כוח: מבט רדיקלי, לונדון: פלגרייב מקמילן, מהדורה שנייה, 2005.
יחסיות מוסרית, הוצאת פיקדור/מקמילן, 2008. ISBN 978-0-312-42719-1

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

Emile Durkheim: His Life and Work. A Historical and Critical Study (orig. pub. 1972); Penguin Books, 1973.
Individualism, New York: HarperCollins, 1973. ISBN 0-631-14750-0
Essays in Social Theory, Columbia University Press, 1977.
Rationality and Relativism, edited with Martin Hollis (philosopher), Blackwell, 1982.
Power: a Radical View, Macmillan Publishers, 1974; Wiley-Blackwell, 1986.
Moral Conflict and Politics, Oxford: Clarendon Press, 1991.
Isaiah Berlin: Tra la filosofia e la storia delle idee. Una conversazione con Steven Lukes (Italian), Florence: Ponte alle Grazie, 1994.
The Curious Enlightenment of Professor Caritat, Verso, 1995.
Power: A Radical View, London: Palgrave Macmillan, 2nd Edition, 2005.
Moral Relativism, Picador Macmillan Publishers, 2008. ISBN 978-0-312-42719-1