סטרייקר
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
הסטרייקר היא משפחה של כלי רכב צבאיים המבוססים על נגמ"ש אופני (8 על 8) קל. הסטרייקר פותח על ידי חטיבת היבשה של חברת ג'נרל דיינמיקס האמריקנית וכרגע נמצא בשירות צבא ארצות הברית וקנדה. הסטרייקר מבוסס על הרק"מ הקל LAV III הקנדי, שמבוסס על הנגמ"ש Mowag Piranha. מספר נגמ"שי סטרייקר נקנו על ידי צה"ל למטרות ניסויים אך לבסוף לא בוצע רכש שלהם.
 | |
| סטרייקר M1126 ICV | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | נגמ"ש אופני רב-משימתי |
| מדינה מייצרת | ארצות הברית |
| יצרן |
ג'נרל דיינמיקס מערכות קרקע, ACDelco, ג'נרל דיינמיקס, קטרפילר  |
| משתמשים עיקריים |
 צבא ארצות הברית |
| משתמשים משניים |
 צבא קנדה |
| מחיר |
4.9 מיליון דולר בשנת 2012 5.11 מיליון דולר לגרסה מותאמת בשנת 2016 (עבור ארצות הברית) |
| שנת ייצור | 2002 |
| תקופת השימוש |
2002–הווה (כ־22 שנים) |
| דגם קודם |
Interim Armored Vehicle |
| מערכה מרכזית |
מלחמת אוקראינה–רוסיה |
| מידע טכני | |
| אורך | 6.95 מטר |
| רוחב | 2.72 מטר |
| גובה | 2.64 מטר |
| משקל |
16 טון (תצורת חי"ר) 18 טון (תצורת תומ"ת) |
| מהירות | 100 קמ"ש (כביש) |
| טווח פעולה | 502 ק"מ |
| מנוע | 350 כוחות סוס |
| שריון | פסיבי קל + מיגון כלוב |
| צוות | 4 מפעילים |
| מערכות נשק | |
| חימוש עיקרי | ראו תצורות ודגמים |
  | |
הסטרייקר נקרא על שם שני חללים אמריקנים: טוראי-ראשון (מומחה) רוברט סטרייקר (Spc. Robert F. Stryker) שקיבל מדליית כבוד על פעולתו במלחמת וייטנאם, וטוראי-ראשון סטוארט סטרייקר (Pfc. Stuart S. Stryker) שקיבל ציון לשבח במלחמת העולם השנייה. שניהם נהרגו בקרב.
היסטוריה עריכה
פיתוח עריכה
הסטרייקר הוא נגמ"ש אופני שפותח על בסיס הנגמ"ש הקנדי הקל LAV III והנגמ"ש האופני Mowag Piranha שפותח על ידי החברה Swiss Mowag corporation. חברה זו נרכשה על ידי חטיבת היבשה של ג'נרל דיינמיקס שאמצה את הפיתוח והמשיכה לשכללו. צבא ארצות הברית הוציא מכרז לפיתוח נגמ"ש אופני קל ומתקדם שיענה על הדרישות הבאות:
- יהיה ניתן להעבירו ממקום למקום במטוס C-130 הרקולס.
- יהיה ניתן לפרוש אותו בשטח מהר.
- יהיה מצויד באמצעי תקשורת, שליטה וניהול קרב מתקדמים.
- יהיה אופני - (1) כדי לא לפגוע בתשתיות המקומיות (כבישים) באזורים בהם הוא יפעל. (2) להוזיל את עלויות האחזקה והתפעול.
- יהיה מודולרי ויהווה בסיס לסדרת רק"מ מגוונת, לרבות רכבי הנדסה, רכבי נ"ט ומערכת תותח קל מתנייע.
ההצעה שהגישה חטיבת היבשה של ג'נרל דיינמיקס זכתה במכרז ופיתוח הסטרייקר הושלם ב-2003, בדיוק בזמן למלחמה של ארצות הברית בעיראק.
חטיבת הסטרייקרים (Stryker Brigade Combat Team) הוא רעיון חדש יחסית ומבוסס על דוקטרינת Brigade Combat Team שפיתח צבא ארצות הברית ועיקרה חטיבה הומוגנית של כלים המקושרים זה לזה באופן דיגיטלי וחולקים במידע ובמטרות. דור חדש של אלקטרוניקה, מחשבים וציוד תקשורת אפשר ליצור חטיבה שלמה של נגמ"שי סטרייקר, המקושרים ביניהם באופן דיגיטלי ברשת שליטה ובקרה (C4I) של צבא. היתרון במבנה זה היא היכולת של הכלים לחלוק ביניהם מידע ומודיעין קרבי, להימנע מאיומים ולחלק מטרות בצורה יעילה. לדעת מומחים צבאיים, החיבור לרשת משותפת מגדיל את היעילות והקטלניות של החטיבה (בצה"ל קיים כיום פרויקט דומה - תוכנית צי"ד, אך ללא סטרייקרים). את התוכנית דחף גנרל אריק שינסקי, ראש המטה של צבא ארצות הברית.
שירות מבצעי עריכה
הסטרייקרים הראשונים נפרשו בעיראק בסוף 2003 ומהר מאוד התגלו כפגיעים מדי לרקטות נ"ט שירו החמושים העיראקים ובפרט ל-RPG-7 הוותיק, אשר בראשו מותקן רש"ק מטען חלול חודר שריון (HEAT). כתוצאה מכך, הוצאו רכבי סטרייקר רבים משירות עד שהותקן עליהם מיגון "כלוב" - מעטפת של סורגי פלדה המקיפה את הכלי במטרה להגן כנגד רש"ק מטען חלול (בעגה של החיילים האמריקנים נקרא המיגון "קרינולינה", Slat armor או Catcher's Mask על שום דמיונו למסכה של התופס בבייסבול). הכלוב גורם למטעני חלול להתפוצץ במגע איתו ובמרחק מה מדפנות הרכב ובכך מפחית את יעילותם (שכן דרך הפעולה של מטען חלול מחייבת פגיעה במיגון העיקרי). התקנת מיגון זה הפחיתה את האבדות של צוותי הסטרייקרים מרקטות נ"ט, אך הסטרייקר עדיין נחשב לרכב פגיע עם מיגון לא מספק, בפרט כנגד מטעני צד ומטעני גחון. למרות חסרונות אלה, הסטרייקר זכה לביקורות חיוביות מהחיילים ששירתו עליו, ונחשב לעמיד יותר מאשר מכלי רכב אחרים, כגון ה-HMMWV שמיגונם קל יותר.
תצורות ודגמים עריכה
תובת הסטרייקר תוכננה להיות מודולרית, כך שיהיה ניתן להסיר ולהתקין בקלות מגוון רב של אמצעים ועזרים: החל ממיגון ומערכות אלקטרוניות, עבור בחימוש וכלי נשק שונים, וכלה בכלים ייעודיים כגון תותח או אמצעים הנדסיים. שתי התובות העיקריות שנבנו הן תובת החי"ר (באנגלית: ICV - Infantry Carrier Vehicle) ותובת התומ"ת (באנגלית: MGS - Mobile Gun System). תובת ה-MGS כבדה יותר על מנת לתמוך בתותח 105 מ"מ מחורק-קנה מדגם M68A1 (תותח זה שימש בטנק M1 אברהמס המקורי).
הסטרייקר קיים כיום בתצורות הבאות:
- M1126 - נגמ"ש, חמוש במקלעי מאג 7.62 מ"מ ומדוכות רימוני עשן
- M1127 - נגמ"ש סיור, מצויד באמצעי תצפית וחמוש במקלעי מאג 7.62 מ"מ ומדוכות רימוני עשן
- M1128 - תותח מתנייע, חמוש בתותח M68A1 מחורק קנה בקליבר 105 מ"מ
- M1129 - מרגמה כבדה מתנייעת, חמוש במרגמה 120 מ"מ תוצרת סולתם
- M1130 - נגמ"ש פיקוד טקטי
- M1131 - נגמ"ש לחימה, מצויד בעמדת RCWS וחמוש במקלע 0.5 או במקל"ר בנוסף למקלעי מאג ומדוכות רימוני עשן
- M1132 - נגמ"ש סיוע הנדסי
- M1133 - נגמ"ש פינוי רפואי
- M1135 - נגמ"ש סיור אב"כ
- M1134 - צייד טנקים, חמוש בשני משגרי טילי נ"ט מדגם TOW ומקלע מאג
כל התצורות הללו מתבססות על שתי תובות בסיסיות ולכן בעלות חלקים רבים משותפים, דבר המקל מאוד על תחזוקת צי הרק"מ ומאפשר העברת חלקי חילוף בין הכלים. בכל הדגמים, הצמיגים הם צמיגי אל-תקר (run-flat) המאפשרים לסטרייקר לנסוע גם אם הצמיג נפגע מאש אויב.
משתמשים עריכה
ארצות הברית:
- הבריגדה השלישית, אוגדת החי"ר השנייה
- הבריגדה הראשונה, אוגדת החי"ר ה-25
- חטיבת הסטרייקרים ( Stryker Brigade Combat Team )
קנדה:
ישראל:
- צה"ל רכש 3 סטרייקרים לצורכי ניסויים. פותחו כמה דגמים שכללו הוספת אמצעי תצפית מוגנים, עמדת נשק RCWS ואת מערכת ההגנה מפני טילי נ"ט "מעיל רוח" של חברת רפא"ל. היה רעיון להצטייד בסטרייקר כנגמ"ש החי"ר הראשי של הצה"ל אך הוא נשלל עקב ליקויים רבים שנתגלו בסטרייקר ובפרט חוסר היתרון המהותי שלו על ה-M113 הזחלי במיגון. [דרוש מקור]
ראו גם עריכה
- איתן (נגמ"ש) - הנגמ"ש האופני הישראלי הראשון