סיאה צ'אל

סיאה צ'אל
سیاه چال‎‎
	שרידי כלא סיאה צ'אל
מידע כללי
סוג	מקום קדוש, צינוק
מיקום	טהראן
מדינה	איראן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1848–הווה (כ־176 שנים)
תאריך פירוק	1868
קואורדינטות	35°40′47″N 51°25′13″E / 35.67972222°N 51.42027778°E
	(למפת טהראן רגילה) סיאה צ'אל

סיאה צ'אל (בפרסית: سیاه چال, "הבור השחור") הוא צינוק בו היה כלוא מירזא חסין עלי נורי, לימים בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, למשך 4 חודשים, אוגוסט-דצמבר 1848 ובו חווה את ההתגלות האלוהית הראשונה שלו. בשנת 1868 נהרס הצינוק ונבנה מעליו תיאטרון לאומי מלכותי בשם Tekyeh Dowlat, تکیه دولت, ששימש גם כבית אופרה, על ידי השאה נאצר א-דין שאה קאג'אר. משנת 1954 ועד המהפכה האיראנית ב-1979 הוכרז המקום כנכס בהאי, לאחר מכן נהרס וכיום משמש המקום כבנק.^[1]

רקע עריכה

תנועת הבאבים בראשות הבאב, מירזא עלי מחמד, צמחה בפרס מתוך הזרם השיעי האסלאמי בראשית המאה ה-19, אולם אינה מוגדרת כזרם בתוכו. מירזא עלי ראה בעצמו "באב", שער, בין העולם לבין אמאם הדור, האמאם הנסתר. בהמשך התחיל לראות עצמו כמהדי, התגלות נבואית אלוהית, גילוי גשמי של רוח העולם והאמת המושלמת. הדת הבאבית כמו גם הדת הבהאית, הביאה לעולם ספר חדש שאינו מבטל את הקוראן או את הספרים האחרים, אלא מחדש אותם.

הבשורה אותה בישר הבאב הייתה גם כן חדשה שכן במרכזה עמד האדם ולא האל. בין קריאותיו, קרא לשוויון מלא לנשים כחלק משוויון מלא בין כל האנושות, ללא הבדל דת ומעמד. קריאתו לתיקון הייתה דתית כמו גם סוציאלית וחינוכית. את תכלית תורתו קיבץ בספר בשם באין, שנחשב קדוש, בו גם הקפיד לכתוב על הנביא שעתיד להתגלות אחריו. כתבים אלו, הקנו בחלוף השנים לבאב את התואר "מבשר הדת הבהאית", כינוי שהוענק לו על ידי הבהאים, מאחר שמייסד הדת, בהאא אללה נתפס כמהדי עליו דיבר הבאב.^[2]

הבאבים שהתקדמו ונפוצו בפרובינציות שמדרום לים הכספי, חוו לעיתים תכופות התנגשויות וגילויי אלימות מצד האוכלוסייה השיעית, התנגדות שהלכה והתגברה. במסגרת אחת ההתנגשויות הרגו הבאבים כמה ממתנגדיהם, והתבצרו במסגד שיח' טברסי באוקטובר 1848. במבצר הם הצליחו לתכנן מערכות שונות ובתוך כך להבריח חלק מהחיילים הפרסים שרדפו אותם. למרות כוח ההישרדות והנחישות להביס את מתנגדיהם, חלק גדול ממנהיגיהם נהרגו. תקופת ההתבצרות סימנה את הבאבים כגורם אלים שחותר תחת השלטון, דבר שהוביל לתעמולת הסתה ורדיפה עיקשת אחריהם, תוך הוצאה להורג של חשובי הקהילה וחברי קבוצת "אותיות הח"י". ביולי 1850 הוחלט על הוצאתו להורג של הבאב, בידי 750 חיילים ארמנים. הבאב יחד עם מספר תלמידים שביקשו למות עמו עמד בפני כיתת יורים, מוכן לפקודה, אלא שבאורח פלא הצליח לנוס ממטח הירי לעברם. מיד לאחר מכן הוא נתפס בתא בו היה כלוא קודם לכן, והוצא להורג.^[3]

אירועים מטלטלים אלו העמידו את הקהילה הבאבית בפני משבר אמיתי שכן הבאב לא מינה בצורה פורמלית יורש שימשיך את תורתו. התדיינות שנערכה מאוחר יותר בקרב הקהילה קבעה את היורש המתאים לתפקיד, מירזא יחיא, אחיו של מירזא חסין עלי נורי, חבר הדת הבאבית ובן למשפחת אצולה. מירזא יחיא השתייך לקבוצה באבית מילטנטית שהדגישה את החשיבות של מלחמת מצווה, כפי שהיה נהוג במסורת השיעית. ראש התנועה, מלא שיח' עלי תרשיזי, הידוע בכינויו עט'ים, קיבל דרשה מן הבאב בה קבע כי הבאב, הוא הקאאם, מוטיב הקשור בשיעה למלחמת מצווה, מה ששימש מבחינתם של כמה מחברי הקבוצה, הצדקה לפעולה חסרת רסן. באופן זה חתרה התנועה יחד עם 3 באבים קיצוניים למאבק עיקש שיביא לסילוק השאה, מאבק שהסתיים בניסיון התנקשות בו באוגוסט 1852. השאה, שנכנס לבהלה, החל לרדוף את הבאבים עד חורמה והחרים את רכושם. מאות נאסרו ורבים הוצאו להורג.^[4] באותן רדיפות נמלט מירזא יחיא והגיע לעיראק, בעוד אחיו, חסין עלי נורי, מסר עצמו לשלטונות על אף כי טען שלא הייתה לו כל נגיעה בדבר.^[5] (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). עלי נורי הובל לטהראן בשלשלאות ונכלא בשבי בסיאה צ'אל, הבור השחור, אפיזודה שנחשבת לאבן דרך ומסמלת את נקודת הפתיחה של הדת הבהאית.^[6]

השהות בשבי עריכה

בהאא אללה יחד עם 30 באבים נוספים נכלאו בטהראן, שם היה מושב המלך, בבור השחור שהיה ידוע לשמצה. הבור מתואר על פי בהאא אללה, כצינוק תת-קרקעי חשוך וצר, ששימש כמקווה מים. בכתביו מספר כי הם נעו במסדרון ארוך ואפל, ממנו ירדו שלוש קומות במדרגות תלולות. הצינוק היה אפוף חשיכה, ונכלאו בו עוד כ-150 אסירים, גנבים, מתנקשים ושודדי דרכים. המקום היה מצחין וקודר, ללא מוצא. האסירים שהו בתנאים קשים וחלקם אף היו מחוסרי בגדים או מצעים לשכב עליהם.^[7]

מסביב לצווארו של בהאא אללה הייתה מהודקת שרשרת כבדה שמשקלה הגיע מעל ל-50 ק"ג. סימני השלשלאות מסביב לגופו הותירו צלקות לכל חייו.^[8] שני אגודליו היו קשורים זה לזה מאחורי גבו, דבר שהכביד עליו אף יותר מהמעמסה על צווארו^[9]

בכל יום היו השומרים יורדים לבור, תופסים אסיר אחד או יותר ומוצאים אותו להורג בסצינות אכזריות - מפציצים אותם מתוך פיות של תותחים, עורפים את ראשם עם גרזן, סוקלים אותם עם חרבות, ובדרכים מזוויעות נוספות.^[10] (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). בעוד השומרים המלכותיים לא הביעו מידה של אמפתיה, המוציאים להורג הפגינו חביבות כלפי הבאבים. בהאא אללה מספר כי אחד מהם אף הציע לו תה ואשכול ענבים.^[9]

על מנת לשמור על שפיות היה בהאא אללה מחלק את האסירים לשתי קבוצות ואלה היו שרים פזמוני הלל ושבח לאל.^[11] עוד הוא מוסיף כי בעת ששהו במקום, היו חושבים על מצבם של הבאבים ומעשיהם, ותהו כיצד יכלו קבוצת הבאבים בהנהגת מלא שיח' עלי תרשיזי לעשות מעשה נועז כמו ניסיון ההתנקשות בשאה וזאת בהתחשב באצילותם ובינתם הגדולה.^[12] (כפי שבא לידי ביטוי בכתביו של בהאא אללה). שהותו של בהאא אללה בבור השחור הערימה קשיים גם על בני משפחתו. בנו, עבאס אפנדי, ולימים עבד אלבהאא, הורשה לבקר לפרקים בבית הכלא. הוא מתאר את מראה אביו כבול בשלשלאות כמראה קורע לב שליווה אותו לשארית חייו. כמו כן ביתו בטהראן ושאר בני משפחתו הפכו למטרה להתנכלות ההמון.^[13]

ההתגלות האלוהית עריכה

בהיותו בכלא חווה חסין עלי נורי התגלות אלוהית. הוא מספר כי בעת שהיה שקוע בסבלו, שמע קול מופלא ומתוק מתנגן מעל ראשו. לפי עדותו הייתה זו התגלמות בתולת גן העדן, חוריה, אשר גילתה לו את סוד מהותו. "כשהפניתי את פני ראיתי עלמה - התגלמות זכר שם האלוהים – מרחפת באוויר מולי... בהצביעה אל ראשי, היא נשאה את דברה לכל שוכני שמים ויושבים ארץ לאמור: 'באלוהים! זה הוא אהובם הגדול ביותר של כל העולמות ואתם אינכם מכירים! זה הוא יופיו של האלוהים בקרבכם, וכוח שררתו ביניכם אילו רק יכולתם להבין. זה הוא הוד האלוהים ואוצרו, הוא הסיבה של האלוהים והוא פארו והדרו לכל מי שמצוי במלכויות ההתגלות והבריאה אילו הייתם מבחינים'".^[14] (מתוך חיבורו של בהאא אללה "פרשת ההיכל"). הוא מספר כי נשמתה של חוריה הביאה עמה שמחה, לחייה הבהירות ופניה זרחו עם ברק של אלוהים.^[15]

ההתגלות האלוהית למעשה שכנעה אותו שהוא הניצוץ האלוהי בעצמו, "טהור", ושמה אותו בשורה אחת עם גדולי הנביאים שחוו הארה אלוהית בחייהם - בודהה, משה, ישו ומוחמד, בזכות כך הפך מעוד אדם מאמין, לנושא הבשורה האלוהית.^[16]

בתולת גן העדן נהייתה מזוהה כסמל בהאי והצטיירה כהתגלות רוח הקודש, בכך מינף הסיפור את הצלחת הדת במערב.^[17]

היציאה מהשבי עריכה

משפחתו של בהאא אלהה הייתה בקשרים טובים עם המשלחת הדיפלומטית הרוסית, שכן אביו עבד בשירותיה, וזו הפעילה לחץ כבד על השאה להביא לשחרורו של בהאא אללה, זאת על אחת כמה וכמה שלא נמצאו כל ראיות נגדו. בעקבות כך שוחרר בהאא אללה מהחור השחור בצו ממשלתי לאחר 4 חודשים, בתנאי שיגורש לגלות. רכושו ונכסיו הוחרמו ממנו מיידית. הנציבות הרוסית הציעה לו חסות ומקלט בשטחי שלטונה אלא שבהאא אללה סירב להצעה ולבסוף גורש לבגדאד, שהייתה תחת השליטה של האימפריה העות'מאנית, בה שהה 10 שנים.^[18]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

http://bahaiteachings.org/message-bahaullah-received-black-pit

http://bahaistories.blogspot.com/2010/03/prisoner-in-siyah-chal.html

https://beyondforeignness.org/4616

http://reference.bahai.org/en/t/bic/SB/sb-3.html.utf8#gr5

הערות שוליים עריכה

^ Don Rubin, The World Encyclopedia of Contemporary Theatre vol 3, London: Routledge, 1999, p.215
^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה - הספר הקדוש ביותר (אלכתב אלקדס) לבהאא אללאה, (ירושלים: כרמל, 2008), עמ' 74-75
^ שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 77-79
^ שם, עמ' 80-81
^ אסלמונט, ג'ון א בן-עזר, באהוללה והתקופה החדשה (חיפה: דפוס אמנות, 1931), עמ' 22
^ שם, עמ' 23
^ Momen Moojan, Baha'u'llah: a short biography (London: Oneworld), pp. 28-29
^ Baha'u'llah (London : Bahai Publishing Trust 1991), p.6
^ ¹ ² Moojan, Baha'u'llah: a short biography, p.29
^ Baha'u'llah, pp. 6-7
^ Ibid, Ibid
^ Esslemont, J. E, Baha'u'llah and the new era (New York: New York : The Bahai Publishing Committee, 1927), p.23
^ Kenneth E. Bowers, "the black pit: violence, torture, and gruesome death", http://bahaiteachings.org/the-black-pit-violence-torture-and-gruesome-death-20/05/2018
^ שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 82
^ Moojan, Baha'u'llah: a short biography, p.32
^ Baha'u'lla, p.7
^ שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 83
^ שם, שם ; Moojan,baha'u'llah: a short biography, pp.33-34

[1] Don Rubin, The World Encyclopedia of Contemporary Theatre vol 3, London: Routledge, 1999, p.215

[2] משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה - הספר הקדוש ביותר (אלכתב אלקדס) לבהאא אללאה, (ירושלים: כרמל, 2008), עמ' 74-75

[3] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 77-79

[4] שם, עמ' 80-81

[5] אסלמונט, ג'ון א בן-עזר, באהוללה והתקופה החדשה (חיפה: דפוס אמנות, 1931), עמ' 22

[6] שם, עמ' 23

[7] Momen Moojan, Baha'u'llah: a short biography (London: Oneworld), pp. 28-29

[8] Baha'u'llah (London : Bahai Publishing Trust 1991), p.6

[שורט-9] ¹ ² Moojan, Baha'u'llah: a short biography, p.29

[10] Baha'u'llah, pp. 6-7

[11] Ibid, Ibid

[12] Esslemont, J. E, Baha'u'llah and the new era (New York: New York : The Bahai Publishing Committee, 1927), p.23

[13] Kenneth E. Bowers, "the black pit: violence, torture, and gruesome death", http://bahaiteachings.org/the-black-pit-violence-torture-and-gruesome-death-20/05/2018

[14] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 82

[15] Moojan, Baha'u'llah: a short biography, p.32

[16] Baha'u'lla, p.7

[17] שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה, עמ' 83

[18] שם, שם ; Moojan,baha'u'llah: a short biography, pp.33-34

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]