סידרומלןיוונית: Σιδηρώ, סידֶרוֹ – ברזלי, μέλας, מֶלָס – שחור) הוא סלע געשי – סוג של זכוכית געשית הנוצר מהתקררות מהירה מאוד של לבה בזלתית, הנגרמת במגעה עם מים. הסלע נוצר בהתפרצויות פריאטו-מגמטיות – בעיקר תת-ימיות ותת-קרחוניות, או בגופי מים מעל פני השטח.

מפגש של לבה עם מים

היווצרות עריכה

 
וולפגנג סרטוריוס פון ואלטרסהאוזן

סידרומלן נוצר מלבה בטמפרטורה גבוהה מאוד. מיקום הסידרומלן באתרים רבים קרוב להר הגעש מצביע על טמפרטורת לבה גבוהה והתגבשות קרוב ללוע בגלל התקררות מהירה מאוד בסביבה רטובה.[1]

ברסיסים פירוקלסטיים של סידרומלן חלה דיאגנזה[2] והוא הופך קשה יותר. התקשות זו מתרחשת בעקבות פלגוניזציה[3] – הפיכה של הסידרומלן לפלגוניט.

מאפיינים עריכה

סידרומלן הוא סלע אמורפי, מאחר שהתקררותה המהירה של הלבה אינה מאפשרת צמיחה של גבישים.

הסלע מייצג סדרה של בזלות אלקליות, בהן בסניט (Basanite), הוואיט (Hawaiite), מוגריט (Mugearite), טפריט (Tephrite) ונפליניט (Nephelinite)‏.[4] סידרומלן דומה בהרכבו הכימי לטקיליט, אך חסר את תחמוצות הברזל הקיימות בטקיליט.[5] מסיבה זו הוא שקוף, אם כי קיימים בו גוונים צהובים וחומים.

גילוי עריכה

לגילוי הסידרומלן ולהענקת שמו אחראי הגאולוג הגרמני וולפגנג סרטוריוס פון ואלטרסהאוזן (Wolfgang Sartorius von Waltershausen‏, 1809-1876). ואלטרסהאוזן היה הראשון לדון בקיומם ובתפוצתם של יסודות קורט בסלעים געשיים – מהם מנה 23, כמו גם בהימצאות תחמוצות באותם סלעים. ממחקריו על סלעים פירוקלסטיים עלה כי היווצרותם נובעת מהשפעת מים על המאגמה.

במסעות שערך בסיציליה בשנת 1835 זיהה ואלטרסהאוזן לראשונה סוג של טוף חום, לו קרא "פלגוניט" על שם העיירה הסמוכה, פלגוניה (Palagonia). מבדיקה כימית שערך בסלע עלה כי הוא עשיר באופן לא רגיל במים (12-23%) ובברזל. במסע שערך בשנת 1845 לאיסלנד עם רוברט בונזן, הוא הבחין כי בסמיכות לפלגוניט נמצא חומר זכוכיתי נטול מים הדומה לאובסידיאן, לו קרא "סידרומלן". ואלטרסהאוזן הוכיח כי פלגוניט הוא בעצם סידרומלן שספג מים, וממיקומו הגאולוגי הסיק כי הוא תוצר של התפרצות תת-קרחונית.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Encyclopedia of Volcanoes, ‏ ISBN 0-12-643140-X, Academic Press
  • Encyclopedia of Geology, Elsevier Academic Press, First edition 2005, ISBN 0-12-636380-3

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה