סיפורי הופמן
סיפורי הופמן (בצרפתית: Les Contes d'Hoffmann) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין הצרפתי ז'אק אופנבך. הליברית, מאת ז'יל בארבייה, מבוססת על שלושה סיפורים מאת הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן: "Der Sandmann", "Rat Krespel" ו־"Die Geschichte vom verlorenen Spiegelbild", כמו גם על מוטיבים מעבודות אחרות שלו. בניגוד ליצירות המקוריות, באופרה מככב הופמן עצמו כגיבור שלושת הסיפורים, הנרקמים לעלילה אחת.
"סיפורי הופמן" הוצגה לראשונה באופרה קומיק בפריז בעשרה בפברואר, 1881. היא נמשכת בין שעתיים וחצי לשלוש שעות וחצי, ונחשבת לחלק כמעט בלתי נפרד מכל רפרטואר קלאסי.
תפקידים עריכה
| תפקיד | סוג-קול | יוצר (10.02.1881) |
|---|---|---|
| הופמן, משורר | טנור | ז'אן-אלכסנדר טאלאזאק |
| ניקלאוס, חברו הטוב של הופמן | סופרן | מול-טרופייר |
| המוזה של הופמן | מרגריט אוגלד | |
| לינדורף, יועץ משפטי | בס-בריטון | אמיל-אלכסנדר טאסקין |
| קופליוס, איש החול | ||
| מיראקל, מהפנט | ||
| דפרטוטו, קוסם | ||
| אנדרה, המשרת של סטלה | טנור | פייר גריבוט |
| קושניל, המשרת של ספלנצאני | ||
| פרנץ, המשרת של קרספל | ||
| פיטיקינאצ'ו, המשרת של ג'ולייטה | ||
| סטלה, אהובתו של הופמן | סופרן | אדל איזאק |
| אולימפיה, בובה מכנית | סופרן (קולורטורה) | |
| אנטוניה, זמרת אופרה | סופרן | |
| ג'ולייטה, זונה | סופרן (קולורטורה) | |
| רוח הרפאים, אמה של אנטוניה | מצו-סופרן | דופואי |
| לותר, בעל הפונדק "לותר את וגנר" | בריטון | אטיאן טרוי |
| נתנאל, סטודנט | טנור | שנבייאר |
| הרמן, סטודנט | בריטון | טסט |
| וילהלם, סטודנט | בס-בריטון | קולין |
| וולפראם, סטודנט | טנור | פיקאלוגה |
| ספלנצאני, ממציא | טנור | א. גורדון |
| קרספל, אבי אנטוניה | בריטון | היפוליט בלהום |
| פטר שלמיל, מאוהב בג'ולייטה | בריטון | |
| מפקד המשטרה | בס |
אופטימלית, ראוי שזמר אחד באופרה יקבל יותר מתפקיד אחד: אותו בס-בריטון, לדוגמה, ישחק את ארבעת תפקידי הנבלים (לינדורף, קופליוס, מיראקל, דפרטוטו), טנור אחד את ארבעת המשרתים (אנדרה, קושניל, פרנץ ופיטיקינאצ'ו) וזמרת אחת - את כל אהובותיו של הופמן (סטלה, אולימפיה, אנטוניה, ג'ולייטה). עם זאת, כיוון שתפקידי הנשים תובעניים מאוד, לרוב מגלמות אותם שלוש זמרות שונות. תפקידיהם של המוזה וניקלאוס הם גם בין אלו המגולמים על ידי זמרת אחת.
עלילה עריכה
פרולוג עריכה
תמונה: "לותר את וגנר", בית המרזח הקבוע של גיבור האופרה, א.ת.א הופמן, אשר בנירנברג, שם שותה לשכרה הופמן, שנתקל בקשיי יצירה בעקבות אהבתו הרבה לזמרת סטלה ("!Prélude: "Glou! Glou). מוזת השירה הרומנטית מופיעה ומתוודה בפני הקהל על אהבתה להופמן, שאינו מקדיש את מיטב תשומת לבו לאומנות שלו ("!Couplets de la Muse: "La vérité, dit-on, sortait d'un puits). על מנת להגן עליו יותר מקרוב מאהבות נכזבות, היא מתחפשת לחברו הטוב של הופמן, ניקלאוס ("Scène: "Elle sur la scène, un peuple l'acclame). באותה עת, בבית האופרה הסמוך, מופיעה סטלה עצמה באופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט בתפקיד דונה אנה ("דון ג'ובאני" היא סיפור רקע ל"סיפורי הופמן", הגם שלא נשמעים בפועל צלילים ממנה, לבד מציטטה מוזיקלית קצרה של ניקלאוס), והיועץ הרשע לינדורף, בפונדק, קונה מאנדרה, שליח של הזמרת, מכתב אהבה שכתבה להופמן, ובתוכו גם מפתח לחדר ההלבשה שלה ("!Récit: "Le conseiller Lindorf, morbleu). לינדורף, שמתחרה בהופמן על אהבתה של סטלה, מתכוון לתפוס את מקומו של המשורר בתור מי שיפגוש אותה מאחורי הקלעים, כמתבקש ממנו על ידי סטלה במכתב ("Couplets: "Dans les rôles d'amoureux). ההפסקה בין המערכות של "דון ג'ובאני" התחילה, ולפונדק נשפכים כל הסטודנטים בקהל, עם ארבעת חבריו הטובים של הופמן - נתנאל, וולפראם, וילהלם והרמן - ביניהם ("Récit et Chœur des Etudiants: "Deux heures devant moi). כאשר הם מרימים כוסית לכבוד סטלה ("Scène: "Vrai Dieu! Mes amis), נכנס הופמן הטרוד עם ניקלאוס. הסטודנטים מפצירים בהופמן לשיר את הפזמון על הננס קליינזאק ("!Couplets & Andante: "Va pour Kleinzach) והופמן נעתר לבקשתם, אך שוקע בחלומות בהקיץ בבית השלישי, כאשר מדובר במראה פניו של הגמד; הוא נזכר לפתע בסטלה. כאשר הופמן מבחין בלינדורף היושב וצופה בו מפינה נידחת של החדר, ומחכה ללכת ולפגוש את סטלה אחרי המופע, השניים מחליפים עלבונות וכמעט שמתקוטטים ("Duo: "Et par ou votre diablerie), אך חבריהם מפרידים ביניהם. מכאן השיחה מובלת לאהבותיו הקודמות של הופמן ("Final: "Je vous dis, moi) והיות שנותר עוד זמן רב עד לתום הצגת "דון ג'ובאני", הופמן מסכים לספר עליהן לחבריו.
מערכה ראשונה עריכה
מערכה זו מהווה פלאשבק לסיפור האהבה הראשון של הופמן, ומבוססת על הסיפור "Der Sandmann" ("איש החול"), שהופיע לראשונה בקובץ "Nachtstücken" ("יצירות לילה").
אולימפיה, בובה מכנית בגודל אדם, היא יצירתו של הממציא האיטלקי ספלנצאני. עוד השתתף ביצירתה האופטיקאי המסתורי קופליוס, אשר מכר לספלנצאני את זוג העיניים החיות שהותקן בה. הופמן, שהיה אז סטודנט צעיר לפיזיקה, התאהב באולימפיה אהבה ממבט ראשון כאשר ראה אותה בחלון הקומה השנייה בביתו של ספלנצאני ("!Entracte: "Allons! Courage et confiance). ניקלאוס, היחיד שיודע על היותה של אולימפיה בובה אוטומטית העשויה מפורצלן, לועג להופמן על הזייתו ("!Récit: "Pardieu! J'étais bien sur"). הוא אף מנסה לרמוז לו על כך (".Couplets: "Une poupée aux yeux d'email) אך הופמן אינו מבין את הרמזים שלו ומתעלם ממנו. קופליוס טוען לזכויות על אולימפיה ("Trio: "C'est moi, Coppélius); ספלנצאני, המבקש להפטר ממנו, קונה ממנו את זכויותיו בהמחאה חסרת כיסוי. לפני עזיבתו מספיק קופליוס להעניק להופמן זוג משקפי פלא, שדרכם נראה העולם שמח ומאושר - הופמן מביט באולימפיה דרך משקפיו, לא מכיר בכך שהיא בובה, ומתאהב בה עד מאוד ("!Scène: "Serviteur). נערך נשף, שבו מוצגת אולימפיה לראשונה בחברה ("Chœur des invites: "Non, aucun hôte vraiment). היא שרה את האריה המפורסמת "Les oiseaux dans la charmille" ("הציפורים בחורש") ולמרות המלים הטפשיות, הלחן המכני והעובדה שאולימפיה נתקעת פעמיים באמצע השירה ויש צורך למתוח אותה מחדש, הופמן לא מבחין בהיותה בובה ("!Scène: "Ah! Mon ami! Quel accent). ברגע שהשניים נותרים לבדם, הופמן מנצל את ההזדמנות להתוודות בפני אולימפיה על אהבתו אליה ("!Romance: "Ils se sont éloignes! Enfin) ומפרש את מילותיה "כן! כן!" כמילות הסכמה. בינתיים שב קופליוס, רותח מזעם לאחר שגילה כי ההמחאה חסרת ערך, ובזעמו מנפץ את אולימפיה ("!Final: "En place les danseurs).
מערכה שנייה עריכה
פרק זה מבוסס על הסיפור "היועץ קרספל".
אנטוניה היא בתו של היועץ קרספל, שאשתו נפטרה מפני שלא רצתה לוותר על שירתה. קרספל מבחין, למרבה דאגתו, שבתו, זמרת מחוננת בפני עצמה, עומדת בפני גורל דומה, ומשביע אותה שלא לשיר עוד. על מנת להפריד בינה לבין הופמן, שאותו הוא חושב להשפעה רעה על אנטוניה בשל המוזיקה שלו, הוא אף חטף אותה איתו למינכן, אך אנטוניה לא שוכחת את הופמן ("Romance: "Elle a fui, la tourterelle). כאשר קרספל יוצא מהבית, הוא משאיר את משרתו החירש למחצה , פרנץ , כאחראי ("Couplets: "Jour et nuit je me mets en quatre). הופמן וניקלאוס, שחיפשו אחר הימצאה של אנטוניה, מצליחים לעבור דרכו ("Récit: "Enfin je vais savoir pourquoi). ניקלאוס מצדו, שמח על שהופמן מצא לו סוף סוף אומנית כמוהו; אולי היא תהיה זו שתשכנע אותו להתמסר לאומנות הכתיבה שלו כמו שהיא מסורה לאומנות השירה שלה ("Romance: "Vois sous l'archet frémissant). הופמן ואנטוניה סוף סוף מתאחדים ("Scène: "Ah! Je le savais bien) אבל הופמן בכל זאת מפחד שאנטוניה אוהבת את המוזיקה שלה יותר מאשר אותו ("Récit: "Pourtant, o ma fiancée). אנטוניה מסיחה את דעתו מכך בכך שהם שרים יחד את השיר האהוב עליהם ("Duo: "C'est une chanson d'amour). כאשר קרספל חוזר הביתה, אנטוניה מסתלקת והופמן מתחבא בסלון; כמו בסיוט הוא צופה בד"ר מיראקל האכזר, שכבר הוליך את אמה של אנטוניה אל מותה, הבודק את אנטוניה מבלי שהיא אתם בחדר למרות מחאותיו של קרספל ("Scène: "Pour conjurer le danger), המצליח בסופו של דבר לסלק אותו. אנטוניה מוכנה באופן סופי לוותר על השירה בשם אהבתה להופמן, אך ד"ר מיראקל דואג לשכנע אותה שאמה דיברה אליה מן העולם הבא, ועודדה אותה לשיר ("?Trio: "Tu ne chanteras plus). אנטוניה שרה עוד ועוד, מה שמוביל לפטירתה ("!Final: "Mon enfant! Ma fille! Antonia).
מערכה שלישית עריכה
חלק זה מבוסס באופן רופף על "Die Geschichte vom verlorenen Spiegelbild" ("סיפור הבבואה האבודה"), מתוך "Die Abenteuer der Sylvesternacht" ("עלילות ליל סילבסטר").
ונציה. המערכה נפתחת בברקרולה הידועה "Belle nuit, o nuit d'amour" ("לילה יפה, הו, ליל אהבה"). נערכת חגיגה, שבה נוטלים חלק, בין היתר, הופמן, ניקלאוס, הזונה ג'ולייטה, המשרת שלה פיטיקינאצ'ו, מאהבה שלמיל ודפרטוטו השטני ("Chant bachique: "Et moi, ce n'est pas là). ג'ולייטה נתונה למרותו של דפרטוטו, המפתה אותה בעזרת יהלומים ("Chanson: "Tourne, tourne, miroir), וכבר זכתה עבורו בעבר, מתוך תאוות המרגליות שלה, בבבואתו של שלמיל, וכעת היא מבטיחה להביא אליו גם את זו של הופמן ("Mélodrame: "Vivat! Je tout gagné). במהלך משחק הקלפים שהופמן משחק נגד שלמיל ("Scène: "Giulietta, palsambleu), ג'ולייטה מפתה את הופמן והוא מתאהב בה אהבה עזה, אף על פי שנשבע לא להתאהב שוב לאחר התקריות עם אולימפיה ועם אנטוניה. כאשר הוא מתכוון לדרוש ממנה להשיב לו אהבה ("Septuor et Scène: "Hélas! Je vais encore la suivre… Morbleu), מתנגד שלמיל וקורא את הופמן לדו־קרב, ומכיוון שאין להופמן סייף, משאיל לו דפרטוטו את שלו; בחרבו של השטן לא ניתן להפסיד, וכך הורג הופמן את שלמיל, ונאלץ לנוס מהמקום לפני שהמשטרה תבוא לעצור אותו בעוון רצח.
הוא נפגש עם ג'ולייטה בחדרה וגם היא מפצירה בו לקום ולברוח ("Scène: "Ton ami dit vrai), אך לא לפני שהוא מתוודה בפניה על אהבתו אליה ("Romance: "O Dieu, de quelle ivresse). מתוך אהבתו לג'ולייטה, מעניק לה הופמן את בבואתו דרך ראי קסמים ("Duo: "Jusque-là, cependant). כאשר הוא מגלה את המזימה של ג'ולייטה כנגדו ("!Final: "Ah! Tu m'as défiée), הוא לוקח שוב את החרב של דפרטוטו ומתכונן להרוג גם אותה אך דפרטוטו, בכוח קסמיו, מעוור את הופמן בעיוורון זמני שגורם לו בטעות להרוג במקומה את פיטיקינאצ'ו, המאהב החדש שלה.
אפילוג עריכה
שוב בפונדק "לותר את וגנר"; הסטודנטים המומים משלושת הסיפורים ("Entracte: "Folie! Oublie tes douleurs). הופמן השתוי נשבע שלעולם לא יאהב שוב ("!Chœur des Esprits et des Etudiants: "Glou, Glou) והמוזה מסבירה שאולימפיה, אנטוניה וג'ולייטה מייצגות כולן את סטלה: הנערה הצעירה, המוזיקאית והקורטיזנית שבפרימדונה. סטלה, שפקעה סבלנותה מהמתנה להופמן, נכנסת לפונדק ומוצאת אותו שיכור כלוט ("!Scène: "Stella! Stella). הופמן משלח אותה לדרכה, והמוזה מסבירה לסטלה שהופמן אינו אוהב אותה עוד. סטלה ולינדורף עוזבים יחדיו, אך לא לפני שהופמן מכריח אותם לשמוע עוד שורה מהשיר על קליינזאק, המכוונת ישירות אל לינדורף ומרמזת כי הוא קליינזאק הגמד המכוער שבורח בסופו של דבר עם היפהפייה של הסיפור ("Couplet: "Pour le cœur de Phryné). בשלב זה הופמן מיואש ("Dénouement: "Holà! Quelqu'un de fort pour emporter Hoffmann) ואינו מוצא סיבה לחיות. אם כי כולם מנסים לעצור בעדו, הוא מאיים להתאבד ("!Scène: "Hoffmann! Hoffmann). סטלה מזהירה אותו שפתרון לא יעזור לו כלל, ושזה לא יגרום לה להפסיק לרדוף אותו ("Solo: "Ah! C'est en vain que mes amours). נלעגת ומושפלת, היא יוצאת מהפונדק שלובת זרוע עם לינדורף וכולם אחריהם ("Chœur: "Jusqu'au matin).
עתה משהמוזה והופמן נשארו לבדם, ומשהופמן סוף סוף הבריא מהאובססיה שלו לסטלה, היא מעודדת אותו להסתמך מעתה ואילך רק עליה ("?Final: "Ingrat! Et moi). כל הדמויות באופרה מופיעות עתה לצד הופמן וכולם שרים יחדיו במקהלה כי אהבה ועצב מעשירים את האדם ("Apothéose: "Adieu! Je t'abandonne).
ביצועים ראויים לציון עריכה
כבר בהכנות להצגת הבכורה בפברואר 1881 חששו, שמא האופרה ארוכה מדי. לפיכך קוצצה המערכה השלישית כולה, שנותרה ככל הנראה לא גמורה עם מותו של אופנבך; כמו כן, הבימוי של אותה מערכה כולל בדר"כ אפקטים שלא ניתן היה לבצע באותה תקופה, כמו אובדן ההשתקפות של הופמן. עם זאת, כיוון שלא רצו לוותר על הברקרולה האהובה - שאותה העתיק אופנבך מאופרה אחרת שלו, "Les fées du Rhin" - שולבה זו במערכה השנייה. כל זה יצר אפקט משונה במקצת, שכן שירת הגונדוליירי לא התאימה לסיפור "היועץ קרספל", המתרחש במינכן. בעקבות זאת שונה המיקום של אותו סיפור ממינכן לוונציה, והברקרולה שימשה כמוזיקת רקע חלקית לאחת מסצנות הדיאלוגים המדוברות; שירת הסולניות והמקהלה מאחורי הקלעים אמורה להוות, במקרה זה, גונדוליירים השרים מחוץ לבית של קרספל. בפרטיטורה של "סיפורי הופמן" ניתן למצוא עקבות, ולו גם מעטות, של כמה אופרות קודמות מאת אופנבך: "Les fées du Rhin", "Fantasio" ו"Le Voyage dans la lune", וכן יצירות נוספות כדוגמת "Les Voix mystérieuses".
בהצגת האופרה בשמונה בדצמבר, 1881, ב"Wiener Ringtheater", ארעה תקלה טכנית, שגרמה לתיאטרון כולו, שהיה מלא עד אפס מקום, לעלות בלהבות. כמה מאות אנשים מצאו את מותם בדליקה. האסון הוביל למחיקת "סיפורי הופמן" מתוכניות התיאטראות; נפוצה האמונה, כי אין פלא בהתרחשות הקטסטרופה דווקא באופרה שבה מופיע השטן בכל סצנה, ואף זוכה להצלחה שוב ושוב.
לאחר ניסיונות רבים לשחזר את הגרסה המקורית על פי חזונו של אופנבך (כדוגמת עיבודיהם של וולטר פלסנסטיין, ריצ'רד בונינג, פריץ אוזר ועוד), פורסמה מהדורה מאת המוזיקולוגים ז'אן-כריסטוף קאק ומייקל קיי, שהכילה בתוכה את כל קטעי האופרה המקוריים על האלטרנטיבות והתוספות שלהם לאורך השנים. העיבוד המקורי והאותנטי של קיי וקאק עלה לראשונה על הבמה ב-1988 באופרה של לוס אנג'לס, עם פלאסידו דומינגו וג'וליה מיגנס בתפקידים הראשיים.
היום מועלה האופרה שוב, באורך מלא, בהצלחה רבה - אך סדר המערכות והמבנה הסיפורי שלהן (כמו גם המוזיקלי) משתנה לעיתים, לפי העריכה המוזיקלית, אם כי הגרסה של קאיי וקאק נוחלת הצלחה ופופולריות יותר גדולה בשנים האחרונות, כנראה נוכח המקוריות והגמישות שלה. "סיפורי הופמן" הועלתה בחורף 2007 ובאביב 2014 באופרה הישראלית החדשה בתל אביב. האופרה עלתה שוב באופרה הישראלית בנובמבר 2022, בבימויו של סטפנו פודה.
קישורים חיצוניים עריכה
- סיפורי הופמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיפורי הופמן באתר האינטרנט של האופרה הישראלית