סיפור לואיזיאנה

סרט משנת 1948

סיפור לואיזיאנהאנגלית: Louisiana Story) הוא סרט אמריקאי בשחור לבן שאורכו 78 דקות, לעיתים תכופות רואים בו בטעות סרט תיעודי. הוא נכתב בידי פראנסס ה. פלאהרטי ובעלה רוברט ג. פלאהרטי. הסיפור דן בהרפתקאותיו של ילד ממוצא קיג'ון ודביבון המחמד שלו, שחיים באורח אידילי בשחקם במוצא הנהר של לואיזיאנה.

סיפור לואיזיאנה
Louisiana Story
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
בימוי רוברט פלאהרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי רוברט פלאהרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט רוברט פלאהרטי, פראנסס פלאהרטי
עריכה הלן ואן דונגן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'וזף בורדריו, ליונל לה בלאנק, א. ביינוונו, פרנק הארדי
מוזיקה וירג'יל תומסון עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ריצ'רד ליאקוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה איליה לופרט, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 28 בספטמבר 1948 בארצות הברית
משך הקרנה 78 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט תיעודי, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילת המשנה העיקרית עוסקת באביו הקשיש המתיר לחברת נפט לקדוח נפט בלשון הים בכניסה לביתם. בצילום מרשים בסרט ניתן לראות בזעיר אנפין מתקן לקידוח נפט מורכב על הסכר הדקיק. למרות שישנו רגע של משבר כשמתקן אחר גורם כמעט לאסון, הבעיה נפתרת והסכר והמתקן והקודחים הידידותיים עוזבים במהרה, מותירים מאחוריהם סביבה נקיה באופן לא רגיל ומשפחת קיג'ון עשירה. הסרט מומן למעשה בידי חברת נפט גדולה.

היבט אחר משמעותי של העלילה הוא הימצאותו של תמסח ענק באזור, שמאמינים שהוא טרף את הדביבון והוא ניצוד כנקמה.

את תפקיד הילד חסר השם מגלם ג'וזף בודריו. צלם הסרט היה ריצ'רד ליקוק והוא נערך בידי הלן ואן דונגן, שגם היו עוזרי המפיק. ההפצה המקורית הייתה דרך מפיץ הסרטים Lopert Films Inc.

הסרט צולם במוצא הנהר של לואיזיאנה והשתמש בתושבים מקומיים כשחקנים. הסרט אינו עוסק בתרבות הקייג'ון ולא בטכניקת קידוח הנפט ואף אינו תיעודי וסיפורו בדוי לחלוטין.

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר לתסריט ולסרט בשנת 1948. בשנת 1949 זכה וירג'יל תומסון בפרס הפוליצר עבור המוזיקה של תכליל הסרט (המכיל רק יצירה אחת בסגנון הקיג'ון). הסרט הוגדר לאחרונה כ"חשוב תרבותית" על ידי ספריית הקונגרס ונבחר לשימור על ידי ארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

קישורים חיצוניים עריכה