ויקיפדיה

סכיזופרניה בילדות

סכיזופרניה בילדות (באנגלית: Childhood schizophrenia, בעברית: שסעת בילדות) היא הפרעה נפשית כרונית מורכבת והטרוגנית בביטוייה, השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות. המחלה מתאפיינת באוסף של תופעות נפשיות והתנהגותיות ומאפייניה זהים לאלו של סכיזופרניה המתפתחת בגיל מאוחר יותר. השוני בין סכיזופרניה בילדים לבין סכיזופרניה במבוגרים היא התפרצות המחלה לפני גיל 13[3][4][5] וכן העובדה שהיא קשה יותר לאבחון[4][5].

סכיזופרניה בילדות
Childhood schizophrenia
סכיזופרניה
סכיזופרניה
סכיזופרניה
שמות נוספים סכיזופרניה אצל ילדים, סכיזופרניה של הילדות, שסעת בילדות, סכיזופרניה מוקדמת
תחום בריאות נפש
שכיחות 1 ל-40,000 מקרים[1][2]
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D012561
סיווגים
ICD-10 F20.8xx3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיווג המחלה עריכה

 
DSM- ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי.

סכיזופרניה בילדות לא נוספה למדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי DSM עד לשנת 1968. בשנה זו, הוסיפו למהדורה השנייה של המדריך את המושג "סכיזופרניה, סוג ילדות" עם קוד אבחון 295.8. בנוסף, קבעו לסכיזופרניה של הילדות קריטריונים דומים לסכיזופרניה אצל מבוגרים[6]. בשנת 1980 במהדורה השלישית של ה-DSM, המושג "סכיזופרניה, סוג ילדות" הוסר ובנספח ג' נכתב: "כרגע אין שום דרך לחזות אילו ילדים יפתחו סכיזופרניה כמבוגרים". לאור זאת, הציעו להחליף את המושג סכיזופרניה של הילדות ולהשתמש ב"אוטיזם אינפנטילי" וב"הפרעה התפתחותית מקיפה בילדות". במהדורות הבאות: המהדורה השלישית המתוקנת(1987), המהדורה הרביעית(1994), המהדורה הרביעית המתוקנת(2000) והמהדורה החמישית(2013), המושג "סכיזופרניה בילדות" לא קיים. ההסבר לקביעה זו הוא שמכיוון שהתמונה הקלינית של סכיזופרניה אצל מבוגרים זהה לסכיזופרניה אצל ילדים אין להתייחס אליהן כאל הפרעות נפרדות. עם זאת, במהדורה החמישית והעדכנית ביותר, ניתן לראות בחלק של התפתחות סכיזופרניה התייחסות למושג סכיזופרניה של הילדות[7].

אבחון המחלה עריכה

סכיזופרניה בילדות אינה פשוטה לזיהוי וכחלק מתהליך האבחון יש צורך לשלול הפרעות אחרות שעשויות לכלול סימפטומים דומים. כך למשל, יש צורך לשלול מקרים של הפרעות התפתחות, אוטיזם בדרגות שונות, הפרעה דו-קוטבית לסוגיה או מקרים של תגובות פוסט טראומטיות להתעללות[1]. סכיזופרניה בילדות ניתנת לאבחון מגיל 7 והלאה. בנוסף, הגבול בין מציאות לדמיון אצל ילדים יותר מטושטש לעומת מבוגרים. לכן, בילדות ובגיל ההתבגרות, תופעות שעשויות להראות כפסיכוטיות, למשל דלוזיה או הלוצינציה, עשויות להופיע כתגובה ללחץ ולא להעיד על סכיזופרניה בילדות או פסיכוזה כלשהי. כמו כן, בעוד שסכיזופרניה אצל מבוגרים מתפרצת לעיתים במסגרת התקף פסיכוטי, סכיזופרניה בילדות נוטה להופיע באופן הדרגתי[1]. למשל, ילדים שנהנו מקשרים חברתיים עלולים להפוך לביישניים או למתבודדים, עד שנדמה שהם נמצאים בתוך עולם משלהם. לעיתים, הם ידברו על פחדים, על דברים חסרי משמעות והקשר או שיביעו רעיונות מוזרים. ייתכן שייצמדו להוריהם באופן חריג. לא פעם, מחנכים ומטפלים במסגרות החינוך יהיו הראשונים לשים לב לשינויים ההתנהגותיים ולהתפתחות בעיות מעין אלו[3]. לאבחון המחלה, לפי ספר האבחנות הנפשיות האמריקאי DSM, יש צורך בהופעתו של לפחות תסמין פסיכוטי מדרגה ראשונה אחד האופייני לסכיזופרניה למשך 6 חודשים. בשנת 1959 העלה קורט שניידר מספר תסמינים שמהימנותם הוטלה בספק מאז ועל כן מסתמכים על תסמינים מדרגה ראשונה המזוהים יותר עם המחלה עד היום[8]. אך סקירה שיטתית משנת 2015 אשר בחנה את הדיוק האבחוני של תסמיני דרגה ראשונה, מצאה כי לבדם הם אינם מספיקים על מנת להגיע לאבחנה נכונה. זאת מכיוון שסכיזופרניה דומה מאוד במאפייניה למחלות נפש נוספות. אך בהגדרות משאבים נמוכות יותר, כאשר שיטות מתוחכמות יותר אינן זמינות, תסמיני דרגה ראשונה יכולים להיות בעלי ערך רב[9].

סימנים וסימפטומים עריכה

לפי ספר האבחון של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (DSM) על מנת לאבחן סכיזופרניה נדרשים לפחות שישה חודשים של סימפטומים, שמתוכם יהיה חודש של סימפטומים חד-משמעיים ובשאר הזמן סימפטומים חיוביים ("פרודוקציה" מדברים על תוספת של חוויות) ברמה תת-קלינית או סימפטומים שליליים בלבד (שלילי במובן של ליקוי, חוסר וצמצום חוויות). בנוסף, יש לשלול קיום של גורמים אטיולוגיים אחרים לסימפטומים שנצפו, כגון מחלה פסיכיאטרית או לא פסיכיאטרית אחרת או השפעת שימוש בסמים (יותר סביר במבוגרים). הסימנים והסימפטומים של סכיזופרניה בילדות כמעט זהים לתסמינים ולסימפטומים של סכיזופרניה במבוגרים והם נחלקים לשלוש קטגוריות רחבות: תסמינים חיוביים, תסמינים שליליים, וסימפטומים קוגניטיביים[4].

תסמינים קוגניטיביים עריכה

  • פיגור בשפה ובהתפתחות המוטורית[5][10].
  • הפגנת רגשות שאינם מתאימים למצב.
  • קשיים ביצירת קשרים עם ילדים או עם אנשים מבוגרים והתרחקות מחברים.
  • קשיי ריכוז וזיכרון.
  • ירידה בהישגים בבית הספר.
  • ירידה ביכולתו של הילד לטפל בעצמו.
  • מצב רוח מדוכא.
  • טקסי אכילה מוזרים.
  • קשיי דיבור וחוסר קשר בין הדברים הנאמרים.
  • חשיבה לא הגיונית.
  • חרדה.
  • תחושת רדיפה[3][1][11][10].

לעיתים קרובות לילד קשה לתאר את ההזיות והאשליות אותם הוא חווה ולכן קיים קושי לזהות סכיזופרניה בגיל צעיר[12].

תסמינים חיוביים עריכה

תסמינים אלו הם התנהגויות פסיכוטיות שלא נצפות באנשים בריאים. ילדים עם תסמינים מסוג זה לעיתים קרובות מאבדים קשר עם המציאות. הזיות מסוג זה הן דברים שרק הילד רואה, שומע, מריח, או מרגיש (הלוצינציה) וזאת כאשר אף אחד אחר לא יכול לחוש. הסוג הנפוץ ביותר של הזיה בסכיזופרניה הם "קולות". הזיות מסוג שמיעה יכולות לכלול מגוון סוגים של הזיות, בין אם זה קולות שמדברים זה עם זה, או קולות שמדברים אל הילד עצמו[10][4]. ילדים רבים מאמינים שאם לא יקשיבו לקולות, הקולות יפגעו בהם או במישהו אחר[10][4][13]. ילדים מייחסים לעיתים קרובות את הקולות למגוון יצורים, כולל בני משפחה או אנשים אחרים, כוחות רשעים (כמו מכשפות, השטן, רוחות וכו'), בעלי חיים, דמויות מסרט אימה (כמו בלאדי מרי, פרדי קרוגר). ישנן הזיות נדירות יותר, למשל הזיות ראייה הכוללות ראיית דמויות או אובייקטים שלא נמצאים באמת. בהזיות נדירות נוספות מריחים ריחות שאף אחד לא מזהה ומרגישים תחושות של אצבעות בלתי נראות הנוגעות בגופם כאשר אין אף אחד קרוב[4][13].

תסמינים שליליים עריכה

תסמינים אלו משויכים לשיבוש רגשות ושיבוב התנהגות נורמלית. תסמינים אלו קשים לזיהוי כחלק מסכיזופרניה ויכולים להיחשב בטעות לדיכאון או להפרעות נפשיות אחרות. תסמינים אלו-

  • מחשבה והבעת פנים שטוחה- פניו של הילד לא זזות והוא מדבר בקול עמום או מונוטוני.
  • חוסר ההנאה בחיי היום יום.
  • חוסר היכולת להתחיל ולקיים פעילויות מתוכננות.
  • צורך בעזרה עם משימות יומיומיות.
  • הזנחת היגיינה בסיסית[1][4].

גורמים עריכה

מתקיים מחקר מגוון על סכיזופרניה, בין היתר מתוך רצון ושאיפה לאתר גורמים להפרעה, או לפחות גורמים המעלים את הסיכון לפתח אותה, הן בילדים והן במבוגרים. עם הזמן, מחקרים אלו הפכו למתוחכמים ומורכבים יותר ויותר ורבים מהם מתמקדים בלמידת גורמי סיכון מתחומים שונים, שיכולים להוביל להפרעה[14]. על אף המחקר המגוון, טרם נמצא גורם הידוע כגורם לפיתוח סכיזופרניה. מקובל לתאר את הסכיזופרניה כהפרעה תורשתית. מספר גורמים סביבתיים, הכוללים סיבוכים בלידה וזיהומיים אימהיים לפני הלידה (בחומרה ותכיפות גבוהה) עלולים לגרום לסכיזופרניה בילדות [15][16]. יש השערה שאולי גם נטייה גנטית היא גורם חשוב, לאור דיווח של משפחות אשר המצאות המחלה בה ידועה, והתפרצות המחלה לילדיהם בילדות[15]. תיאוריות המנסות להסביר את הסכיזופרניה בילדות על רקע שאיננו ביולוגי טרם בוססו[17]. בערך "סכיזופרניה" מפורטים הממצאים מהמחקרים להשערות הגורמים השונים על סכיזופרניה של מבוגרים[14].

  ערך מורחב – סכיזופרניה

גורמים גנטיים עריכה

ישנה חפיפה ניכרת בגנטיקה של סכיזופרניה בילדות לסכיזופרניה במבוגרים, אך בסכיזופרניה בילדות יש מספר גבוה יותר של וריאציות אלליות נדירות. כלומר, מספר גבוה יותר של שונות בצורות המולקולריות האפשריות של אותו גן וצורות אלו בדרך כלל יותר נדירות[18].גן חשוב לסכיזופרניה בילדים הוא catechol-O-methyltransferase, שזהו גן המווסת את הדופמין[19]. לילדים עם סכיזופרניה יש עלייה במחיקות גנטיות או במוטציות כפולות ולחלקן יש מוטציה ספציפית הנקראת תסמונת מחיקה 22q11, המהווה עד 2% מהמקרים[20].

גורמים נוירואנטומים עריכה

במחקרי דימות מוחי נמצאו הבדלים בין מוחם של אנשים הסובלים מסכיזופרניה לבין מוחם של כאלו שאינם סובלים מכך. אך מחקרים אינם יודעים להצביע על סיבת ההבדל שנצפה[21]. בסכיזופרניה בילדות, נראה שיש אובדן מהיר יותר של חומר אפור במוח במהלך גיל ההתבגרות[21][22]. מחקרים דיווחו כי חוויות ילדות שליליות (באנגלית: ACE) הן הגורמים היכולים לסייע במידה רבה להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה. לחוויות שליליות אלו יש פוטנציאל להשפיע על מבנה המוח ותפקודו, שינויים מבניים שנצפו היו קשורים למתח. בנוסף, הממצאים מדווחים כי אזורים שונים במוח מושפעים מסוגים שונים של התעללות[23].

מניעה עריכה

טרם נמצא גורם הידוע כאחראי על התפתחות סכיזופרניה[16]ולכן עדיין לא קיימת מניעה ממשית להתפתחות המחלה. מאמצי המחקרים מתמקדים בזיהוי סימנים מוקדמים אצל קרובי משפחה עם הפרעות הקשורות לסכיזופרניה, לסיבוכים טרם הלידה, ובלידה. מציאת פתרון למניעת המחלה מהווה אתגר מתמשך מכיוון שסימנים מוקדמים להפרעה דומים לאלה של הפרעות אחרות. אתגר נוסף בזיהוי פיתוח המחלה היא שחלק מהתסמינים הקשורים לסכיזופרניה נמצאים לעיתים קרובות בילדים גם ללא סכיזופרניה או הפרעה אחרת הניתנת לאבחון[24].

טיפול עריכה

בדומה לסכיזופרניה אצל מבוגרים, סכיזופרניה אצל ילדים נחשבת מחלה כרונית ללא ריפוי מלא[1]. כדי לאפשר טיפול יעיל יש צורך בשיתוף פעולה מצד כמה גורמים מטפלים, ביניהם פסיכיאטר, רופא משפחה, עובד סוציאלי, אח סיעודי ולעיתים פסיכולוג[25]. השיטות הנוכחיות לטיפול בסכיזופרניה של ילדים פועלות בגישה דומה לטיפול בסכיזופרניה של מבוגרים[26].

טיפול תרופתי עריכה

אחד הטיפולים העיקריים הוא שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות שמטרתן להפחית תסמינים[1]. הן משפיעות על פעילות המוח ועל יכולתו להפריש דופמין וסרוטונין והשפעתן מורגשת רק לאחר מספר שבועות. לעיתים יש צורך להוסיף לטיפול גם תרופות נוגדות חרדה ודיכאון[25].

טיפול פסיכוסוציאלי עריכה

טיפול זה משלב מספר שיטות שמטרתן שיקום הפגיעה שסכיזופרניה גורמת לתחומי החיים השונים. סכיזופרניה בילדים פוגעת בהתפתחות התקינה של הילד. לכן, בנוסף לטיפול התרופתי יש צורך בטיפול פסיכוסוציאלי שיחזיר את הילד לרמת התפקוד שלפני פרוץ המחלה ויסייע לו בהשגת המשימות ההתפתחותיות של בני גילו[26]. אחת השיטות העיקריות הוא הדרכה הורית ומשפחתית, על מנת ליצור לילד סביבה עוטפת ומכילה שתסייע לו בהתמודדות עם המחלה. בנוסף, טיפול התנהגותי וקוגניטיבי הכולל אימון ברכישת מיומנויות חברתיות. על מנת להבטיח את הצלחת הטיפול לטווח האורך יש צורך ביצירת קשר טיפולי מתמשך ויציב שיאפשר מעקב אחר נטילת הטיפול התרופתי זיהוי מוקדם של החרפות המחלה. בנוסף, ילדים הסובלים מסכיזופרניה, לרוב אינם מסוגלים להשתלב בכיתות לימוד רגילות וזקוקים למסגרות החינוך המיוחד, המאופיינות ברמות גירוי נמוכות ובתוכניות לימוד מותאמות[26].

אפידמיולוגיה עריכה

סכיזופרניה אצל ילדים נחשבת תופעה נדירה ועשויים לסבול ממנה 1 מתוך 40,000 ילדים[4][3]. עד גיל 12 שיעור ההיארעות של המחלה הוא כ־0.2 לכל 10,000 ילדים. בגיל ההתבגרות ישנה עליה חדה בשכיחות והיא מגיעה ל-2.5 מקרים ב-10,000 נבדקים[27].

היסטוריה עריכה

 
אויגן בלוילר, פסיכיאטר שווייצרי שטבע את המונח "סכיזופרניה".

עד לסוף המאה התשע עשרה, ילדים שאובחנו כסובלים מפסיכוזה, דוגמת סכיזופרניה, אובחנו כסובלים מטירוף "בגיל ההתבגרות" או טירוף "התפתחותי". רק במהלך שנות החמישים פסיכוזת הילדות החלה להיות נפוצה יותר ולכן פסיכיאטרים החלו לבחון את הנושא לעומק[6].

בשנת 1905, סנטה דה סנקטיס (רופא, פסיכולוג ופסיכיאטר) כתב לראשונה על פסיכוזות ילדים. הוא כינה את המצב הרפואי "דמנציה פראקוציסימה" (dementia" "praecocissima) שזה בלטינית, "טירוף מוקדם מאוד". הוא קרא למצב הרפואי שראה באנלוגיה למונח ששימש אז לסכיזופרניה, "דמנציה פרהקוס" ("dementia praecox") (בלטינית, "טירוף מוקדם")[28]. בנוסף, הוא אפיין את המצב הרפואי על ידי נוכחות קטטוניה[29]. פיליפ ברומברג (פסיכולוג התייחסותי) טען כי "דמנציה פרקוציסימה" במקרים מסוימים אינה ניתנת להבחנה מסכיזופרניה בילדות. וליאו קאנר (רופא ופסיכיאטר) סבר ש"דמנציה פרקוציסימה" מקיפה מספר מצבים פתולוגיים[29].

בשנת 1909 תיאודור הלר גילה תסמונת חדשה "דמנציה אינפנטיליס" ("dementia infantilis") שזה בלטינית, "טירוף אינפנטילי" אשר נקראה בשם תסמונת הלר[30]. ב-ICD-11 (מסמך תקינה של ארגון הבריאות העולמי) סווגה תסמונת הלר כתת-סוג של ספקטרום האוטיזם[31].

בשנת 1909 דיווח יוליוס ראקה (פסיכיאטר) על עשרה מקרים של קטטוניה בילדים בבית החולים הפסיכיאטרי והנוירולוגי של אוניברסיטת קיל, בו עבד. הוא תיאר תסמינים דומים לאלה שתועדו בעבר על ידי ד"ר קארל לודוויג כחלבאום, סימפטומים הכוללים "סטריאוטיפים ודחפים מוזרים, התפרצויות מוטוריות אימפולסיביות ואדישות עיוורת."[30]. הוא גם דיווח גם תסמינים כמו: סירוב לאכול, קהות וחוסר תקשורת, מוסר לקוי (חשיבה לא הגיונית),חוסר מוטיבציה חריגה, התנהגות ילדותית ו-Waxy flexability (האדם יישאר בתנוחה מסוימת שבו הושאר, כאילו היה בובת שעווה. האדם יכול להישאר כך במשך שעות רבות, עד שמישהו יזיז אותו לתנוחה אחרת)[30].

מאמר משנת 1913 מאת קרל פוניץ (פסיכיאטר), "תרומה להכרה בקטטוניה המוקדמת"[17], מספר על מחקר של נער שאותו הוא תיאר כילד שאצלו בא לידי ביטוי "קטטוניה אופיינית" מגיל שתים-עשרה, ותיאר את מצבו כ-"תמונה ברורה של סכיזופרניה"[30].

לפני שנת 1980, ניתן לראות כי הספרות בנושא "סכיזופרניה בילדות" תיארה לעיתים קרובות "תערובת הטרוגנית" של הפרעות שונות, כגון אוטיזם, פסיכוזה סימביוטית או הפרעה פסיכוטית שאינה סכיזופרניה, הפרעות התפתחותיות מקיפות ודמנציה אינפנטיליס.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • הספר "שבויה בעצמה, יומנה של אם" מאת נועה שטמלר, הוצאת ידיעות ספרים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 בטיפולנט | סכיזופרניה של הילדות, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
  2. ^ סכיזופרניה אצל ילדים, באתר מכבי שירותי בריאות
  3. ^ 1 2 3 4 סכיזופרניה אצל ילדים, באתר מכבי שירותי בריאות
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 מחלות נפש סכיזופרניה פורטל בריאות הנפש בישראל, באתר www.mh-israel.co.il
  5. ^ 1 2 3 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, 5th Edition: DSM-5, 2013, עמ' 102-103, ISBN 9780890425541
  6. ^ 1 2 Helmut E. Remschmidt, Eberhard Schulz, Matthias Martin, Andreas Warnke, and Gotz-Eric Trott, [http://schizophreniabulletin.oxfordjournals.org/content/20/4/727.full.pdf Childhood-Onset Schizophrenia: History of the Concept and Recent Studies], ‏4.11.1994
  7. ^ Robert L. Spitzer, Dennis P. Cantwell, The DSM-III Classification of the Psychiatric Disorders of Infancy, Childhood, and Adolescence, Journal of the American Academy of Child Psychiatry 19, 1980-06-01, עמ' 356–370 doi: 10.1016/S0002-7138(09)61059-1
  8. ^ (PDF) Kurt Schneider's Concepts of Psychopathy and Schizophrenia: A Review of the English Literature, ResearchGate (באנגלית)
  9. ^ First rank symptoms for schizophrenia, www.cochrane.org (באנגלית)
  10. ^ 1 2 3 4 Gabriele Mast, Maria Mucci, Cinzia Pari, Children with Schizophrenia, CNS Drugs 20, 2006-10-01, עמ' 841–866 doi: 10.2165/00023210-200620100-00005
  11. ^ Peter Gochman, Rachel Miller,Judith Rapoport, Childhood-Onset Schizophrenia: The Challenge of Diagnosis, ‏June 2011
  12. ^ Renaud Jardri, Agna A. Bartels-Velthuis, Martin Debbané, Jack A. Jenner, From Phenomenology to Neurophysiological Understanding of Hallucinations in Children and Adolescents, Schizophrenia Bulletin 40, 2014-7, עמ' S221–S232 doi: 10.1093/schbul/sbu029
  13. ^ 1 2 Elizabeth Kay Spencer and Magda Campbell, Children With Schizophrenia: Diagnosis, Phenomenology, and Pharmacotherapy (עמ' (4): 713–25), ‏1994 (באנגלית)
  14. ^ 1 2 Oliver D Howes, Robin M Murray, Schizophrenia: an integrated sociodevelopmental-cognitive model, The Lancet 383, 2014-05-10, עמ' 1677–1687 doi: 10.1016/S0140-6736(13)62036-X
  15. ^ 1 2 Franz J. Kallmann, Bernard Roth, Genetic aspects of preadolescent schizophrenia, American Journal of Psychiatry 112, 1956-02-01, עמ' 599–606 doi: 10.1176/ajp.112.8.599
  16. ^ 1 2 חנן מוניץ, 9 סכיזופרניה, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 197-248. (בעברית)
  17. ^ 1 2 Karl Leonhard, Classification of Endogenous Psychoses and their Differentiated Etiology, Springer Science & Business Media, 2012-12-06, ISBN 978-3-7091-6371-9. (באנגלית)
  18. ^ Robert F. Asarnow, Jennifer K. Forsyth, Genetics of Childhood-onset Schizophrenia, Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, Psychosis in Youth 22, 2013-10-01, עמ' 675–687 doi: 10.1016/j.chc.2013.06.004
  19. ^ Sean C. Godar, Marco Bortolato, Gene-sex interactions in schizophrenia: focus on dopamine neurotransmission, Frontiers in Behavioral Neuroscience 8, 2014-03-06 doi: 10.3389/fnbeh.2014.00071
  20. ^ Chiara Squarcione, Maria Chiara Torti, Fabio Di Fabio, Massimo Biondi, 22q11 deletion syndrome: a review of the neuropsychiatric features and their neurobiological basis, Neuropsychiatric Disease and Treatment 9, 2013, עמ' 1873–1884 doi: 10.2147/NDT.S52188
  21. ^ 1 2 Benjamin K. Brent, Heidi W. Thermenos, Matcheri S. Keshavan, Larry J. Seidman, Gray Matter Alterations in Schizophrenia High-Risk Youth and Early-Onset Schizophrenia: A Review of Structural MRI Findings, Child and adolescent psychiatric clinics of North America 22, 2013-10, עמ' 689–714 doi: 10.1016/j.chc.2013.06.003
  22. ^ Philip Shaw, Nitin Gogtay, Judith Rapoport, Childhood psychiatric disorders as anomalies in neurodevelopmental trajectories, Human Brain Mapping 31, 2010-04-27, עמ' 917–925 doi: 10.1002/hbm.21028
  23. ^ Martin H. Teicher, Jacqueline A. Samson, Annual Research Review: Enduring neurobiological effects of childhood abuse and neglect, Journal of child psychology and psychiatry, and allied disciplines 57, 2016-3, עמ' 241–266 doi: 10.1111/jcpp.12507
  24. ^ Allen C. Israel, Jennifer Weil Malatras, Rita Wicks-Nelson, Abnormal child and adolescent psychology., 2009, עמ' 327–359, ISBN 978-0-13-235978-8
  25. ^ 1 2 סכיזופרניה, באתר www.clalit.co.il
  26. ^ 1 2 3 סכיזופרניה של תקופת הילדות, באתר www.vardicenter.co.il
  27. ^ סכיזופרניה אצל ילדים: איך מגלים, מה עושים / ד"ר רונית סיסו – שבוע ישראלי, באתר israeliweek.com
  28. ^ Richard Noll, The Encyclopedia of Schizophrenia and Other Psychotic Disorders, Infobase Publishing, 2009, ISBN 978-0-8160-7508-9
  29. ^ 1 2 Robert Jean Campbell, Campbell's Psychiatric Dictionary, Oxford University Press, 2009, ISBN 978-0-19-534159-1. (באנגלית)
  30. ^ 1 2 3 4 Dirk Marcel Dhossche, Catatonia in Autism Spectrum Disorders, Elsevier, 2006-03-14, ISBN 978-0-08-046338-4. (באנגלית)
  31. ^ ICD-11 - Mortality and Morbidity Statistics, icd.who.int


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סכיזופרניה_בילדות&oldid=38317481"