סלאבישה ויינר
סלאבישה ויינר (בסרבו-קרואטית: Slaviša Vajner, בסרבית קירילית: Славиша Вајнер; 27 ביוני 1903, נובי וינודולסקי, דלמטיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית - 21 בינואר 1942, סמוך לפיינובאץ, ממלכת יוגוסלביה הכבושה) היה פרטיזן יוגוסלבי ממוצא יהודי חבר במפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה אשר נהרג בקרבות לשחרור יוגוסלביה. ב-1944 זכה לעיטור גיבור יוגוסלביה.
 | |
| סלאבישה ויינר | |
| לידה |
27 ביוני 1903 נובי וינודולסקי, דלמטיה,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| נהרג |
21 בינואר 1942 (בגיל 38) סמוך לכפר פיינובאץ,  ממלכת יוגוסלביה הכבושה |
| כינוי | צ'יצ'ה (Чича מסרבית: "הדוד הזקן") |
| השכלה |
אוניברסיטת בלגרד  |
| השתייכות | הפרטיזנים היוגוסלבים |
| תקופת הפעילות | 1941–1942 |
| דרגה | קפיטאן |
| תפקידים בשירות | |
| הפרטיזנים היוגוסלבים: מפקד יח' הפרטיזנים באזור רומאנייה צפונית לסרייבו | |
| עיטורים | |
| גיבור יוגוסלביה | |
  | |
קורות חייו עריכה
סלאבישה ויינר נולד בכפר נובי וינודולסקי ורכש השכלה תיכונית בעיירה קופריבניצה. הוא למד הנדסה באוניברסיטת זאגרב והיה פעיל בקרב חוגי המפלגה הקומוניסטית. במהלך שנות ה-30 עבד בסרייבו וכיהן כיושב ראש אגודת המהנדסים בעיר. ב-1940, הפך לחבר מן המניין במפלגה הקומוניסטית. במהלך מלחמת העולם השנייה, באפריל 1941, עם כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית הצטרף ויינר לכוחות הפרטיזנים היוגוסלבים ונשלח לאזור רומאנייה(אנ') כדי לארגן כוח פרטיזנים במקום.
הוא פיקד על יח' הפרטיזנים בקרבות באזור בוסניה ובהמשך שרת במטה הכללי של כוחות הפרטיזנים באזור בוסניה. תעוזתו בקרבות הוציאה את שמעו למרחוק והוא נודע בכינויו "הזקן מרומאנייה". ב-21 בינואר 1942, בסמוך לכפר פיינובאץ הותקפו כוחות הפרטיזנים ובכללם חברי המטה הכללי בבוסניה על ידי כוחות גרמניים עדיפים. 59 פרטיזנים נהרגו, סלאבישה ויינר נפצע קשה ושם קץ חייו כדי לא ליפול בשבי הגרמנים. בהמשך, אותרו שרידי גופתו והוא נקבר בסרייבו. סלאבישה ויינר הפך לגיבור עממי והונצח בשירים ובקטעי עיתונות שונים.[1]
ב-25 בנובמבר 1944 זכה לעיטור גיבור יוגוסלביה.
הערות שוליים עריכה
- ^ הזקן מהרי רומאניה, באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות, אוחזר ב-22 באוגוסט 2014.