סן איגנסיו מיני

סן איגנסיו מיני (בספרדית: San Ignacio Miní) היה מיסיון ישועי שפעל במאות ה-17 וה-18 במיסיונס של ימינו (בצפון-מזרח ארגנטינה).

סן איגנסיו מיני
Misión jesuítica de San Ignacio Miní

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 4 שטח האתר 14.59 הקטאר (אתר מורשת עולמית) חלק מתוך המיסיונים הישועיים של הגוארני: סן איגנסיו מיני, נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור (ארגנטינה), חורבות סאו מיגל דאס מיסואס (ברזיל)
מידע כללי
סוג	המיסיונים הישועיים של הגוארני, חורבות, אתר ארכאולוגי, מורשת
על שם	איגנטיוס מלויולה
מיקום	סן איגנסיו
מדינה	ארגנטינה
מידות
שטח	14.59 הקטאר
קואורדינטות	27°15′19″S 55°31′54″W
(למפת ארגנטינה מוגדלת)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט סן איגנסיו מיני (למפת ארגנטינה רגילה)   בואנוס איירס קורדובה בארילוצ'ה רוסאריו טוקומאן מאר דל פלאטה סלטה סנטה פה סן חואן אושואיה איגואסו אקונקגווה ברזיל פרגוואי בוליביה צ'ילה איי פוקלנד אורוגוואי האוקיינוס האטלנטי האוקיינוס השקט סן איגנסיו מיני (למפת מיסיונס רגילה)   פוסאדאס אוברה אלדוראדו פוארטו איגואסו סן ויסנטה ברזיל קוריינ. פרגוואי סן איגנסיו מיני (למפת מיסיונס מוגדלת)   פוסאדאס אוברה אלדוראדו פוארטו איגואסו סן ויסנטה ברזיל קוריינ. פרגוואי סן איגנסיו מיני

היסטוריה

סן איגנסיו מיני, איור מ-1846

הכמרים חוסה קטלדינו וסימון מאסטה הקימו את המיסיון ב-1610 בגואירה שבמדינת פרנה שבברזיל של ימינו. בעקבות התקפות חוזרות ונשנות של בנדיראנטס פורטוגלים על המיסיון, הוא עבר ב-1632 לשטחה של ריו דה לה פלטה הספרדית, וב-1696 הועתק למיקומו הנוכחי, כ-60 ק"מ דרומית לפוסאדאס. הוא נקרא סן איגנסיו מיני ("קטן" בשפת הגוארני), כדי להבדילו ממיסיון גדול יותר בשם סן איגנסיו גואסו ("גדול"), שהוקם בסמוך למפלי האיגואסו.

במהלך המאה ה-18 הגיעה אוכלוסיית המיסיון לכ-4,500 תושבים, שניהלו קשרי מסחר ענפים עם שכניהם לאורך נהר הפרנה. ב-1767 גורשו הישועים מתחומי האימפריה הספרדית, וב-1817 נהרס המיסיון, בדומה למיסיונים רבים אחרים באזור, במהלך מלחמת העצמאות הארגנטינאית. קבוצת בני גוארני בהנהגתו של קריסטלדו ניסתה להתיישב מחדש במקום, אך עקב התקפות מצדה של פרגוואי, נטשה אותו לגמרי ב-1821.

סן איגנסיו מיני כיום

מפת האתר

לאחר שנהרס, החלה צמחייה לכסות את שרידיו. ב-1897 נתגלה מחדש וב-1903 עמד המשורר הארגנטינאי לאופולדו לוגונס בראש משלחת שחקרה את המקום. עבודות שיקום ושחזור החלו ב-1940.

סן איגנסיו מיני הוא בין המיסיונים שסבלו מהנזקים הפחותים ביותר מבין המיסיונים הרבים שהוקמו בתחומיהן של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי של ימינו. בשנת 1984 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, יחד עם שרידיהם של שלושה מיסיונים נוספים באזור: נואסטרה סניורה דה סנטה אנה, נואסטרה סניורה דה לורטו וסנטה מריה לה מז'ור. בשל המצב הטוב יחסית בו נשמר, ובשל נגישותו, זוכים שרידי המיסיון למספר רב יחסית של מבקרים.

בין שרידי המיסיון ניתן להבחין בכיכר המרכזית, המוקפת בכנסייה, בית העירייה, מנזר, בית קברות ומספר בתים נוספים. הכנסייה, שאורכה 74 מטרים ורוחבה 24 מטרים, נבנתה מאבן חול אדמדמה, המצויה באזור. רוחב הקירות היה כשני מטרים, והוא אפשר למבנה להישאר יציב חרף השימוש בחומר בנייה עדין יחסית. הרחוב הראשי מוביל מהכיכר לכניסה הראשית, מצפון. רבים מהמבנים במיסיון נבנו בהשפעת סגנון הבארוק.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סן איגנסיו מיני בוויקישיתוף

• מידע נוסף על סן איגנסיו מיני (בספרדית)