סן סירו
אצטדיון ג'וזפה מאצה (באיטלקית: Giuseppe Meazza), המוכר יותר כאצטדיון הסן סירו (San Siro), הוא אצטדיון כדורגל ברובע הסן סירו בעיר מילאנו, איטליה. האצטדיון הוא מגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל המקומיות אינטר מילאנו ומילאן ותכולתו נכון ל-2019 75,923 מקומות ישיבה, והוא האצטדיון הגדול ביותר באיטליה.
 | |
| האצטדיון במשחק של אינטר מילאנו, 2009 | |
| כינוי | סן סירו |
|---|---|
| כתובת |
P.le Angelo Moratti, I-20151 Milano  |
| מיקום |
 מילאנו, איטליה |
| קואורדינטות | 45°28′40.89″N 9°7′27.14″E / 45.4780250°N 9.1242056°E |
| אבן יסוד | 1925 |
| תקופת הפעילות | 19 בספטמבר 1926 – הווה (97 שנים) |
| שופץ | 1956, 1989 |
| בעלים | עיריית מילאנו |
| מפעיל |
M-I Stadio Srl |
| משטח | דשא |
| אדריכל |
אוליסה סטאצ'יני /אלברטו קוג'יני (1925) ג'יזפ ברטרה / פרלסקה (1935) ארמנדו רונצ'ה / פרוצ'יו קאלזורי (1955) גיאנקרלו רגאזי / אנריקו הופר (1990) |
| קבוצות |
מילאן (1926 - ) אינטר מילאנו (1947 - ) אטאלנטה (משחקי ליגת האלופות לעונת 2019/2020) |
| מושבים | 75,923 (מתוך 80,018) |
| ממדי משטח | 105 × 68 מטר |
| האתר הרשמי | |
  | |
האצטדיון נבנה בשנת 1925 במחוז המילאנזי של סן סירו, מה שנתן לו את שמו המקורי, ב-1980 שמו שונה באופן רשמי ל"ג'וזפה מאצה" על שמו של ג'וזפה מאצה, שחקן עבר איטלקי המזוהה יותר עם אינטר ועל כן אנשי המועדון קוראים לו בשם הרשמי, בעוד אוהדי מילאן קוראים לו הסן סירו. המשחק הראשון בהיסטוריה שנערך באצטדיון היה ב-19 בספטמבר 1926 - הדרבי של מילאנו בין אינטר לבין מילאן לעיני כ-35,000 צופים (3-6 לאינטר בסיום).
הסן סירו הוא אצטדיון בקטגוריה 4 בדירוג האצטדיונים של אופ"א, ואירח משחקים בכירים בהיסטוריית הכדורגל כגון 3 משחקים במונדיאל 1934, 6 משחקים במונדיאל 1990, 3 משחקים ביורו 1980, ארבעה משחקי גמר ליגת האלופות ב-1965, 1970, 2001 וב-2016. האצטדיון בין היתר צפוי לארח את טקס הפתיחה לאולימפיאדת מילאנו - קורטינה ד'אמפצו ב-2026.
היסטוריה עריכה
השנים הראשונות עריכה
התחלת העבודות על האצטדיון החלו עוד ב-1925, ושמו המקורי היה מיועד להיות "אצטדיון הכדורגל החדש סן סירו" (באיטלקית: Nuovo Stadio Calcistico San Siro). הרעיון מאחורי הקמת האצטדיון במקור הייתה להקים אצטדיון באותו הרובע בו יש מסלול תחרות למרוץ סוסים, והועלה על ידי נשיא מועדון הכדורגל של מילאן, פיירו פירלי. האדריכלים תכננו את האצטדיון שיוכל לארח משחקי כדורגל בלבד ולא שום ספורט אחר - דבר לא שגרתי בשנים אלו בו רוב האצטדיונים העירוניים נבנו מותאמים למספר ענפי ספורט, ובראשם אתלטיקה, אך כאמור לא במקרה זה.
האצטדיון נחנך ב-19 בספטמבר 1926, כאשר כ-35 אלף צופים ראו את משחק הדרבי של מילאנו בין אינטר ומילאן היריבות העירוניות והקבוצות הכי גדולות במילאנו, שנגמר 6-3 לאינטר. ב-1939 הורחב האצטדיון ל-55,000 מקומות, בשביל המשחק של נבחרת איטליה נגד נבחרת אנגליה, וב-1940 הורחב ל-65,000 מקומות, בשביל המשחק של נבחרת איטליה נגד נבחרת גרמניה. במקור היה האצטדיון המגרש הביתי ורכושה של קבוצת הכדורגל של מילאן, אך ב-1947 עזבה אינטר את מגרשה הישן ה"ארנה סיביקה" המיושן והעתיק (שכיום נחשב לאתר עתיקות ומשמש גם כאצטדיון רוגבי), והחלה לארח את משחקיה הביתיים בסן סירו ביחד עם מילאן. ב-1951 אירח האצטדיון את גמר הגביע הלטיני בו ניצחה מילאן את ליל הצרפתית 5-0.
1951 ועד 1990 עריכה
מ-1948 ועד 1955 המהנדסים ארמנדו רונצ'ה ופרוצ'יו קאצולארי פיתחו את הפרויקט להרחבה שנייה של האצטדיון, שהיא מיועד להגדיל את תכולתו מ-50 אלף צופים לכ-150 אלף צופים. קאצולארי ורונצ'ה תכננו שלוש טבעות ישיבה נוספות מעבר לקיימת, עם 19 רמפות ספירליות שכל אחת מהן באורך 200 מטר ונתנו גישה לקומה העליונה. במהלך הבנייה, הובן כי לא ניתן לבנות 3 טבעות צפייה לישיבה, והתוכנית הגראנדיוזית נזנחה, כך שלבסוף האצטדיון הורחב לכ-100 אלף מקומות.
האצטדיון אירח את גמר גביע אירופה לאלופות 1965 בין בנפיקה ליסבון הפורטוגלית לבין אינטר האיטלקית, שניצחה 1-0, וגם את גמר הגביע ב1970 בו ניצחה פיינורד ההולנדית את סלטיק הסקוטית 2-1.
ב-2 במרץ 1980 שונה שמו של האצטדיון לשמו הנוכחי "אצטדיון ג'וזפה מאצה" על שמו ולזכרו של ג'וזפה מאצה (1910 - 1979), שחקן עבר איטלקי שפעל בשנות ה-30 וה-40. מאצה מזוהה יותר עם אינטר ועל כן אנשי המועדון קוראים לו בשם הרשמי, בעוד אוהדי מילאן קוראים לו הסן סירו. ב-1986, לאחר אסון הייזל, צומצם ל-80,000 על מנת לעמוד בתקנות בטיחותיות חדשות.
הכנה למונדיאל 1990 עריכה
ב-1987, כהכנה למונדיאל 1990 הממשלה האיטלקית נתנה לעיריית מילאנו 30 מיליון דולר לשיפוץ האצטדיון, אבל לבסוף, העלויות היו כפולות. פרויקט 1990 של רגאצי כלל: 11 עמודים בגובה של 50 מטר וגג בגובה 60 מטר מעל היציעים. ב-1990 הורחב האצטדיון פעם נוספת ל-85,700 מקומות. ב-1996 נפתח המוזיאון של מילאן ואינטר שנבנה בתוך האצטדיון המגולל את סיפור הקבוצות, ובו פריטים היסטוריים משמעותיים של שתי הקבוצות. האצטדיון אירח את גמר גביע אופא בשנים 1991, 1994 ו-1997. ב-2002 הוספו 20 חדרי צפייה עם 200 מקומות, ו-400 מקומות לעיתונאים. ב-2014 הוחלף הדשא מדשא רגיל, לדשא סינתטי. האצטדיון אירח גם את גמר ליגת האלופות בשנים 2001 בו ניצחה באיירן מינכן 5-4 בדו-קרב פנדלים וב-2016 בו ניצחה ריאל מדריד 5-3, גם היא בדו-קרב פנדלים.
מחשבות על אצטדיון חדש עריכה
ב-24 ביוני 2019 הכריזו הקבוצות אינטר ומילאן על כוונתם לבנות אצטדיון חדש בן 60 אלף מקומות, בצמוד לסן סירו, שעלותו המוערכת כ-800 מיליון דולר, ויהיה מוכן לעונת המשחקים 2022/2023. עיצוב האצטדיון צפוי להיות בדומה לאצטדיון מרצדס-בנץ באטלנטה, במדינת ג'ורג'יה שבארצות הברית. ג'יוזפה סלא, ראש עיריית מילאנו, ביקש תוספת זמן על מנת שיוכל האצטדיון לארח את טקס הפתיחה לאולימפיאדת מילאנו - קורטינה ד'אמפצו ב-2026, והתוכניות נתקלו בהתנגדות מסוימת של אוהדי שתי הקבוצות.
ב-26 בספטמבר 2019 הציגו הקבוצות שתי אופציות לעיצוב האצטדיון החדש, שייקרא Nuovo Stadio Milano ("האצטדיון החדש מילאנו"), שעוצבו על ידי חברות הענק "פופולוס" ו"מאניקה".
סיור ומוזיאון עריכה
בתוך האצטדיון ישנו מוזיאון, בו נמצאים פרטים מההיסטוריה של אינטר ומילאן, וכמו כן יש חדר המוקדש לאגדות העבר של הכדורגל כמו מראדונה. המטיילים יוכלו לערוך סיור מקיף באצטדיון ביחד עם מדריכה, בו מבקרים ביציע הכבוד וחדרי ההלבשה של הקבוצות ולעיתים גם עולים על הדשא באצטדיון. הסיור והמוזיאון פתוחים בין השעות 10:00 עד 17:00 ונכנסים אליהם משער 14[1], למעט ימים בהם מתקיימים משחקים באצטדיון.
כמו כן, ליד המוזיאון, שוכנת החנות הרשמית של 2 הקבוצות שמכילה פריטים שלהם. החנות פתוחה גם היא מ10:00 עד 17:00 למעט ימים בהם מתקיימים משחקים באצטדיון.
מיקום עריכה
האצטדיון ממוקם בחלק המערבי של מילאנו. ניתן להגיע אליו על ידי רכבת חשמלית מספר 16 שמגיע בדיוק לאצטדיון או על ידי הקו האדום של המטרו לכיוון רהו פיארה ולרדת בתחנת לוטו, שרחוקה כ-15 דקות הליכה מהאצטדיון, או על ידי הקו הסגול. לפני אירועי ספורט או קונצרטים יש אוטובוס בחינם שמגיע מתחנת המטרו לוטו אל האצטדיון.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סן סירו (באיטלקית ובאנגלית)
הערות שוליים עריכה