סנטה סבינה
הבזיליקה של סנטה סבינה (באיטלקית: Santa Sabina all'Aventino) היא כנסייה ברומא המשמשת כמרכז מסדר הדומיניקנים. הכנסייה נבנתה במאה ה-5, בסביבות שנת 430 לספירה, בארכיטקטורה של בזיליקה טיפוסית. בכך משמשת הכנסייה עדות להתפתחות אדריכלות ביזנטית מתוך מסורת האדריכלות הרומית. חשיבות מיוחדת נודעה לדלתות עץ ועליהן תבליטים המתארים סיפורים מהברית הישנה והחדשה ומהווים עדות לאמנות הפיסול של התקופה הביזנטית המוקדמת.
_-_Esterno.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בזיליקה זוטרה  |
| על שם |
סבינה הקדושה |
| כתובת |
ריפה |
| מיקום |
רומא |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־5 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־5 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נוצרית מוקדמת |
| מידות | |
| אורך |
68 מ' |
| רוחב |
17 מ' |
| קואורדינטות | 41°53′04″N 12°28′47″E / 41.884444444444°N 12.479722222222°E |
| האתר הרשמי | |
|
(למפת רומא רגילה)   סנטה סבינה | |
  | |
_-_Interno.jpg)
ההיסטוריה של הכנסייה עריכה
הכנסייה נבנתה על ידי פרסביטר (איש דת) בשם פטר מאיליריאה (Priest Petrus, Peter of Illyria) החל משנת 425 לספירה. הכנסייה נבנתה במקום בו עמדה בזיליקה פגנית קדומה. בניית הכנסייה הושלמה תחת שלטונו של האפיפיור סיקסטוס ה-3, אשר כיהן בין השנים 432–440. הכנסייה נקראת על שם סבינה הקדושה (Sabina), אשר הוצאה להורג כמרטירית בשנת 123 לספירה, ביחד עם המשרתת שלה סרפיה (Serapia), אשר אף היא הוכרזה כקדושה. בתחילה, הוקדשה הכנסייה לשתי הנשים, אולם בשלב מאוחר יותר, הושמט שמה של המשרתת משם הכנסייה.
הכנסייה שופצה במאות ה-8 וה-9. בשנת 1197 ניתנה הכנסייה על ידי האפיפיור הונוריוס ה-3 לחזקת דומיניקוס הקדוש, אשר הקים את מסדר הדומיניקנים.
מבנה הכנסייה עריכה
מבחינה ארכיטקטונית, הכנסייה בנויה כמבנה בזיליקה טיפוסית. את החלל המרכזי חוצות שתי שורות עמודים הנושאים קשתות. העמודים מעוטרים לאורכם בחריצים, והכותרת היא בסגנון קורינתי. בסיס העמודים הוא ריבועי. שורות העמודים נושאות את קומת האור של הכנסייה, ובה שורת חלונות צפופה מכל צד של הכנסייה. בקצה הספינה (החלל המרכזי) של הכנסייה, מצוי אפסיס ובו מקובעים שלושה חלונות גדולים. מעל שורת הקשתות נמצאים פסיפסים שנותרו ככל הנראה מהעיטור המקורי של הכנסייה.[1]
דלתות העץ עריכה
אחד מן הפריטים הייחודיים בכנסייה הן דלתות עץ המתוארכות, על פי הערכת חוקרים, לזמן בניית הכנסייה במאה ה-5.[1] הדלתות, עשויות עץ ברוש, מוצבות בדלת הכניסה הראשית של הכנסייה ועיטוריהן פונה אל המרפסת המקורה שלפני הכנסייה (פורטיקו). הן מעוטרות בפנלים מגולפים ובהם סצנות מן הברית החדשה ומן הברית הישנה אשר שולבו מתוך גישה פרה פיגורטיבית. מתוך 28 הפנלים המקוריים שבדלת שרדו רק 18.[2] כל פנל מעוטר במסגרת דקורטיבית של שריגים של עלי גפן ואשכולות ענבים. התבליטים המגולפים מוצבים ב-4 טורים המשלבים שני גדלים של ספינים - מלבניים ומוארכים לבין מרובעים. בין הפנלים ניכרים הבדלים בסגנון פיסול התבליטים. חלקם מציגים קומפוזיציה מורכבת ויחס לתיאור מרחבי, בעוד תבליטים אחרים סכמטיים ו"גולמים" יותר. עובדה זו עשויה להעיד כי ביצירת הדלתות היו שותפים כמה אמנים.
אחד הפנלים הידועים במחקר האמנות הנוצרית מציג את עלייתו לשמים (Ascension) של אליהו. הפנל המלבני ממוקם באחד משני הטורים הקיצוניים של הדלת. בחלקה העליון של הקומפוזיציה מופיע מלאך מכונף אשר מושיט את ידו לעבר אליהו, העולה במרכבה רתומה לשני סוסים בצורה אלכסונית לשמים. בתחתית הקומפוזיציה מופיעים שלושה נערים המוצגים כמגיבים על האירוע הדרמאטי. הנער הניצב בשמאל הקומפוזיציה מתכופף ומרכין את ראשו, האמצעי מושיט את ידו לעברו של אליהו ואוחז בבדל בגדו ואילו נער נוסף נע, כאילו בהפתעה, אל הימין. רקע התיאור מספר פרטים ריאליסטים נוספים המציבים את התיאור בסביבה טבעית. ברקע מופיע עץ ואילו את רוב החלק הימיני של הקומפוזיציה נשלט על ידי תיאור של סלעים. אלמנט מעניין המופיע על הסלעים הוא תיאור של לטאה ושבלול המדגישים את יכולתו ואת התעניינותו של האמן בתיאור פיגורטיבי.
פנלים אחרים מן הדלת מציגים, כאמור, התעניינת פחותה הרבה יותר בתיאור סיפורי-עלילתי. בתבליט המציג את צליבת ישו, לדוגמה, מופיע ישו כאיש בעל זקן ושיער ארוך הניצב בין שני הגנבים אשר נצלבו עמו. דמויות שני הגנבים מתוארים בכמחצית מגובהו של ישו. שלוש הדמויות מתוארות כאשר ידיהן פרושות לצדדים בתנוחה הקרובה יותר לתנוחת "אורנס" (Orans) מאשר לאדם צלוב. רקע התבליט מציג, אומנם, מעין מבנה ארכיטקטוני, עשוי לבנים, התופס את כל הרקע של הקומפוזיציה, אולם תיאור הדמויות בקנה מידה שונה, הסכמטיות של הגוף ובעיקר חוסר ההתייחסות הברורה לצלבים עליהם נצלבו הדמויות מעידים כי תיאור ריאליסטי לא היה אחד ממטרות יצירת תיאור זה.
מרגרט רובין ג'נסין (Jensen), בפרשנותה על דימויי צליבת ישו המוקדמים, טוענת כי בתקופה מוקדמת זו מעידים התיאורים על חוסר מרכזיותו של דימויי הצליבה בתרבות הנוצרית המתפתחת. בהצגת ישו כסובל, מציינת ג'נסין, יש משום הפחתה בערכו של האל או שדימוי זה היה טעון רגשות עזים מדי בעבור הנוצרים בני התקופה ולכן הושם דגש על ייצוג חלקי בלבד של הסיפור.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
רומא | ||
- אמנות ביזנטית מוקדמת מעידן קונסטנטינוס האתר מכיל כמה תמונות של הכנסייה ושל דלתות העץ