סנטה קרוס דה מומפוס
סנטה קרוס דה מומפוס (ספרדית: Santa Cruz de Mompox) היא עיר ורשות מקומית במחוז בוליבר שבצפון קולומביה, הידועה במתאר הקולוניאלי שלה. העיר שוכנת במפגש הנהרות מגדלנה וקאוקה, במרחק של כ-250 קילומטרים מקרטחנה. כלכלת העיר מבוססת על תיירות, דיג, וממשק גידול הבקר המקומי. בשנת 2005 התגוררו בעיר כ-30,000 תושבים, ובאזור המטרופוליטני התגוררו כ-62,000 איש.
| |||||
 | |||||
| מראה העיר מהנהר | |||||
| מדינה |
 קולומביה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | בוליבר | ||||
| תאריך ייסוד | המאה ה-16 | ||||
| שטח | 645 קמ"ר | ||||
| גובה | 10 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 30,852 (2005) | ||||
| ‑ במטרופולין | 62,140 (2005) | ||||
| קואורדינטות | 9°14′N 74°25′W / 9.233°N 74.417°W | ||||
| אזור זמן | UTC -5 | ||||
| www.santacruzdemompos-bolivar.gov.co | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
היסטוריה עריכה
העיר הוקמה, ככל הנראה, ב-1540 על ידי חואן דה סנטה קרוס, מושל קרטחנה, שנים אחדות לאחר הקמתן של קרטחנה וסנטה פה דה בוגוטה. ההיסטוריה של העיר הושפעה במידה רבה מהכיבוש הספרדי של האזור, ומהפעילות המסחרית שהייתה בשיאה בין המאה ה-17 למאה ה-19.
העיר נבנתה לאורך שתי גדותיו של נהר מגדלנה, וכדי להגן עליה מהצפה במקרה של שיטפון, נבנו שתי חומות לאורך הגדות. בעיר נבנו שלוש כיכרות בקו ישר, ששימשו כמקום מושבם של בנייני הממשל המקומי. בשל כך נבדלה מומפוס מערים אחרות, בהן הייתה כיכר אחת בלבד. לכל אחת מהכיכרות הייתה כנסייה משלה. העיר נבנתה בצומת דרכי מסחר חשובות, ולאורך הנהר ששימש כעורק הסחר של קרטרחנה.
פריחתה הראשונית של מומפוס החלה עם הגעתם של המתיישבים הראשונים בתקופה הקולוניאליסטית, שהועסקו בדרך כלל מטעם המשטר הקולוניאלי. המתיישבים קיבלו מהשלטונות חלקות אדמה, וזכו להיתר לקחת לעצמם עבדים כחלק ממערכת האנקומיאנדה. הם גזלו מהאינדיאנים את אדמותיהם, והיגלו אותם לשמורות קטנות.
למרות זאת, העיר התפתחה באיטיות רבה בשל חוסר היכולת לבסס מעמד סוציו-כלכלי יציב, וזאת בשל התנאים האקלימיים והגאוגרפיים הקשים ששררו באזור. מיקומה הגאוגרפי של מומפוס כעיירת נהר משך אליה אנשים רבים שעסקו בהברחה כדרך חיים. השגשוג הכלכלי שהתרחש בתקופה הקולוניאלית נבע מנוכחותה של קבוצת שליטים קטנה, שהשיגה את עושרה באמצעות חוואות ומסחר ו"הניעה" את המערכת הכלכלית המקומית. פקידי הממשל הללו הגיעו למומפוס מקרטחנה, הביאו עמם בעלי מלאכה שונים, וסייעו לביסוסה הכלכלי של העיר. המעמד השליט בעיר הורכב גם מאנשי כמורה וחברי מסדרים דתיים. בתוך שנים אחדות המבנים הבולטים בעיר היו הכנסיות של האוגוסטינים, הדומיניקנים, הפרנציסקנים והישועים.
ההתפתחות האיטית של מומפוס במהלך התקופה הקולוניאלית התבטאה במתאר העירוני שלה. לאורך המאה ה-17 החל העיר להתפתח מגדות הנהר אל העורף החקלאי, ונסללו בה בתים שהצטיינו בחזיתות מעוצבות. ההתפתחות של העיר נקבעה על ידי מבנה הרחובות, שנקראו על שם התפקיד אותו מילאו (לדוגמה, הרחוב הראשי נקרא "קאייה ראל דל מדיו" "Calle Real del Medio" - הרחוב המלכותי המרכזי). השיטפונות שהתחוללו בתקופה זו הגבילו במידת מה את התפתחותה של העיר, אך במאה ה-18 היו כבר ניצבו שש מאות בתים וחנויות. המבנים, עשויים מאבן כוסו בגגות רעפים המתנשאים לגובה של עד שתי קומות, והוקפו בגני נוי. בסך הכל היו בעיר כ-1,800 מבנים מכל הסוגים.
מצבה של העיר החל להתדרדר בעקבות המלחמות שפקדו את האזור במאה ה-19, כאשר בני מעמד החברתי הגבוה מתו או נאלצו לצאת לגלות. תעשיית החקלאות ספגה נזקים כבדים כתוצאה מהמלחמות ופעולות האיבה. העיר איבדה את חשיבותה הכלכלית, והמצב התדרדר עוד יותר כאשר חל שינוי בנתיב זרימתו של נהר מגדלנה. כתוצאה מכך ננטש חלקה של העיר שהיה סמוך לנהר והיא איבדה את חשיבותה כעיר נמל. הקיפאון הכלכלי שהשתלט על העיר היה כמעט מוחלט, והוא נמשך עד לשלהי המאה ה-20, מועד בו החלה להתפתח תעשיית התיירות. מעמדה של העיר זכה לחיזוק נוסף עם הכרזת המרכז ההיסטורי שלה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב-1995.
מראה העיר עריכה
מראה העיר הושפע במידה רבה מקרבתה לנהר, שהיה החלק החשוב ביותר שלה לאורך רוב שנות קיומה. לאורך חומות המגן יש מספר גרמי מדרגות המשמשים גם כמזחים. רוב המזחים הללו נבנו באמצעות אבנים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-18.
רחוב אלבאראדה (Albarrada - "מזח") הגובל בנהר קרוי על שם המזחים הללו, והוא מחבר בין שלוש הכיכרות העירוניות: לה קונספסיון (Iglesia de la Concepción), פרנסיסקו הקדוש (Iglesia de San Francisco) וברברה הקדושה (Iglesia de Santa Bárbara). בכל את מהכיכרות יש כנסייה שנבנתה בשנות קיומה הראשונות של העיר כמבצר. הכנסייה בלה קונספסיון היא הקתדרלה של העיר. מבני הנמל והבתים הפרטיים של חלק מבני המעמד הגבוה נבנו גם הם סביב הכיכרות, והחל מהמאה ה-17 נפתחו חנויות קטנות בקומת הקרקע של בתים אלה.
קאייה דל מדיו הייתה הדרך הראשית של העיר, ובה שכנו רוב בתי המידות. בחלק הצפוני של הרחוב נמצאים כנסיית ובית החולים של סן חואן דה דיוס, שנבנו ב-1555 בקירוב, ובחלק הדרומי כנסיית ומנזר סן אגוסטין. בין שני המבנים הללו הוקמו מספר בתי מגורים, אך לאור הגידול בצפיפות האוכלוסין של העיר, הוחלט לסלול רחוב ראשי נוסף ושנקרא אטראס (Atras - "אחורי"). הבניינים שהוקמו ברחוב אטראס היו קטנים יותר מאלו של דל מדיו. הלבנים בבניינים הללו מולאו בשיטת טיוח סבכה, ומסביב לקירות היה ציפוי של עץ.
בנוסף לרחובות הראשיים של העיר נסללו בה מספר רחובות משניים, ורחוב מספר 18 חוצה אותה לשני חלקים. ברחוב זה ישנם מספר אזורים ציבוריים, בהם כיכרות לה קונספסיון ואל טאמארינדו, מבני ציבור כמו כנסיית סנטו דומינגו ובית הקברות העירוני. כיכרות אחדות ברחוב זה, ובהן סן קרלוס ולה אדואנה, התפתחו בשטחים שנותרו פנויים מבנייה.
המבנה המרחבי של הכנסיות במומפוס איננו מורכב. הקירות החיצוניים נבנו מלבנים ופנים הכנסיות היה מחולק לשלוש ספינות באמצעות עמודים או קורות תמיכה. הסגנון האדריכלי היה עיבוד של העולם החדש לשיטות הבנייה שהיו נפוצות באנדלוסיה ובגרנדה החדשה, והתבססו על שימוש בקשתות אבן או בעמודי תמיכה. תקרות העץ היו בסגנון מורי.
הבתים הפרטיים שנבנו בין ראשית המאה ה-17 למאה ה-19 הוקמו מסביב לחלל מרכזי על מנת להתמודד עם בעיות האקלים. הסוג המוקדם ביותר של בית המיועד למגורי סוחרים התאפיין בפטיו מרכזי, ובחלק מהמבנים נבנה פטיו משני בחלק האחורי של הבית. הבתים שבהם פטיו בעל שלושה קירות נבנו בתקופה מאוחרת יותר, ובדרך כלל היו קטנים יותר, או שהיו מבנים גדולים שחולקו מחדש לאחר בנייתם. חלק מבתי הפטיו הקדומים ביותר שרד מאז הקמת העיר ללא כל שינוי, למעט חלוקה למבנים קטנים יותר, ובכך שימר מאפיינים אדריכליים כמו שער הכניסה המקושט, מרפסות וגלריות.
בניית בתי החנויות החלה במאה ה-17, בדרך כלל בקבוצות של שלושה או עשרה מבנים. המאפיין החזותי הבולט של החנויות הללו הוא הגג המשותף של חזיתן. רוב החנויות הפכו במשך השנים לבתי מגורים.
אתרי העיר עריכה
סנטה קרוס דה מומפס ידועה בשימור מאפייניה האדריכליים מהתקופה הקולוניאלית, דבר הבא לידי ביטוי בסגנון הספרדי-אינדיאני. המרכז ההיסטורי של העיר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. רוב המבנים הקולוניאליים עדיין משמשים למטרתם המקורית, ובכך מספקים דוגמה לדרך התנהלותה של עיר קולוניאלית ספרדית. בין המאפיינים החזותיים של המבנים השונים בעיר נימנים דלתות הברזל המקושטות והחלונות הפונים אל הרחובות. הכנסיות העיקריות הן סנטה ברברה, סן אגוסטין, סן חואן דה דיוס וכנסיית העיבור ללא חטא.
- כנסיית סן פרנסיסקו (Iglesia de San Francisco) נבנתה באמצע המאה ה-16, וכעבור שנים אחדות הוקם לידה מנזר על ידי הנזיר פרנסיסקו גונזאגה. הכנסייה ידועה בזכות פרסקאות שלה, שנפגעו במהלך עבודות שיפוץ שנערכו ב-1996. לאחר מכן בוצעו עבודות חיזוק ליסודות הכנסייה.
- בית החולים סן חואן דה דיוס (San Juan de |Dios) הוקם גם הוא באמצע המאה ה-16. בערך ב-1663 עבר ניהול בית החולים לחזקתו של מסדר האחים ההוספיטלרים. תקציבו של בית החולים מבוסס על תרומות מהמשפחות העשירות המתגוררות באזור, ועל מס מיוחד המוטל על העברת סחורות לאורך נהר מגדלנה. בית החולים נחשב לאחד העתיקים באמריקה.
- בית השליחים השוכן בקאייה ראל דל מדיו, היה האחוזה של משפחת סוחרים מקומיים, ומשמש כאתר תיירות עבור אנשים הבאים לצפות בציורי הסעודה האחרונה.
- היכל העיר כולל את הצינוקים הקולוניאליים ואת חדר ההארחה של ראש העיר. במבנה זה נחתם חוק העצמאות של העיר מהאימפריה הספרדית ב-6 באוגוסט 1810.
- הארמון הקהילתי נבנה בערך ב-1660, וידוע גם בשם "הקלויסטר של סן קרלוס". הקלויסטר שימש כחטיבת הביניים של העיר עד לגירושם של הישועים. פעילותו כמנזר נפסקה בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-18.
- כנסיית העיבור ללא חטא (Iglesia de la Inmaculada Concepción) נבנתה מלבני חימר בתחילת העשור החמישי של המאה ה-16, על ידי פדרו דה הרדיה. עשר שנים לאחר בנייתה היא הורחבה במידה ניכרת, ורוב הלבנים הוחלפו באבנים, וגג הקש הוחלף בגג רעפים. לאורך השנים נערכו בכנסייה מספר עבודות שיקום. ב-1839 הורה מושל הפרובינציה להרוס את הכנסייה המקורית, והכנסייה הנוכחית נבנתה על חורבותיה.
- כנסיית סנטה ברברה (Iglesia de Santa Bárbara) היא אחת הידועות ביותר בעיר. בנייתה הסתיימה בערך ב-1613, והמאפיינים החזותיים הבולטים שלה הם מגדל פעמונים עם מרפסת בסגנון הבארוק. הכנסייה מקושטת בכרכובים המתארים עצי דקל, פרחים ואריות. כיפת המגדל בנויה גם היא בסגנון הבארוק, ושלושת המזבחות מצופים בזהב.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סנטה קרוס דה מומפוס
