עדנה ארבל
עדנה ארבל (נולדה ב-22 ביוני 1944) היא משפטנית ישראלית, אשר כיהנה כפרקליטת המדינה בשנים 1996–2004 וכשופטת בית המשפט העליון בשנים 2004–2014.
.jpg) | |||||||
| לידה |
22 ביוני 1944 (בת 79) ירושלים, פלשתינה (א"י)  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל | ||||||
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
ראשית דרכה עריכה
עדנה ארבל (לבית אנגלנדר) נולדה בירושלים ולמדה בבית הספר התיכון "בית חינוך" בחיפה. החלה את לימודי המשפטים במקביל לשירותה הצבאי, בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, וסיימה אותם ב-1967. היא הוסמכה כעורכת דין, לאחר התמחות במגזר הפרטי, ב-1969.
במרץ 1971, נורתה ברגלה מכדור תועה באולם בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת נקמת דם. במהלך הדיון בבית המשפט, קם מהספסל האחורי קסאם באחסאן טופיק עבדול-חי וירה מאקדחו, אותו הצליח להסתיר מפני השומרים, 12 כדורים אל עבר בן דודו נגיב טופיק עבדול-חי שהואשם במהלך אותו הליך משפטי ברצח אחיו של קסאם על רקע סכסוך קרקעות, וכן ירה גם לעבר בנו של נגיב, מאזן. נגיב מת במקום ומאזן נפצע קשה[1].
בשנת 1972 החלה לעבוד בפרקליטות מחוז מרכז וב-1984 מונתה לפרקליטת מחוז מרכז. במסגרת תפקידיה בפרקליטות, הייתה חברה בוועדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לעניין פרשת קו 300. כמו כן, כיהנה כיו"ר הוועדה להסדרת נוהלי ההפעלה של סוכנים סמויים וסייעה לוועדת החקירה של אירועי הטבח בסברה ושתילה.
ב-1988 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במקביל לימדה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב קורסים בדיני ראיות ובסדר דין פלילי.
לאחר מינויה לשופטת התפרסם תחקיר עיתונאי שטען כי ארבל קיבלה שלא כדין פיצויי פיטורים מנציבות שירות המדינה בגין 16 שנות עבודתה בפרקליטות, על אף שהמשיכה לכהן כעובדת מדינה. מבקר המדינה בדק את המקרה[2], מתח ביקורת על תפקודה של הנציבות אך ביחס לארבל קבע כי פעלה בתום לב.
פרקליטת המדינה עריכה
בינואר 1996 מונתה ארבל לפרקליטת המדינה ושימשה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה בהיעדרו. כן ישבה בראשות ועדת פרקליטות 2000 ובראשות ועדה שגיבשה קוד אתי לפרקליטים, השתתפה בדיונים ברומא, האג ושטרסבורג בנושא בית הדין הפלילי הבינלאומי.
ארבל שינתה את הנחיה 2.5 של הפרקליטות כך שתימנע, ככלל, העמדה לדין של עדים שטענו שהיו קורבנות לעבירות מין או אלימות ונמצאו סתירות בעדויותיהם.
כתבי אישום בולטים בהם הייתה מעורבת בתוקף תפקידה כפרקליטת המדינה:
- נגד אלי הורביץ, מנכ"ל חברת "טבע", בגין עבירות מס. התביעה הסתיימה בהרשעה בבית המשפט המחוזי, אך בזיכוי בבית המשפט העליון.
- נגד מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, בגין שיבוש מהלכי חקירה, מתן שוחד, קשירת קשר לרצח ואישומים רבים נוספים. לאחר משפט שנמשך כשנה וחצי הגיעו הצדדים לעסקת טיעון, שבמסגרתה הודה נמרודי באישומים של שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הטרדת עד ורישום כוזב במסמכי תאגיד, ונגזר עליו עונש מאסר. ארבל אף הגישה כתב אישום נוסף נגד אביו יעקב נמרודי ושותפו הסופר אריה קרישק, שהסתיים אף הוא בהרשעות.
- הגשת כתב אישום נגד ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, בגין עבירות על חוק מימון מפלגות. התביעה הסתיימה בזיכויו של אולמרט (ת"פ (ת"א) 329/96). בסופו של פסק הדין המזכה הצדיק השופט עודד מודריק את הגשת כתב האישום בנימוק של ניקיון ציבורי וניקיון האווירה שרדפה את אולמרט. השופט ציין גם, בנוגע לדין וחשבון למבקר המדינה עליו חתם אולמרט, כי ”...הנאשם התנהג בעניין הזה באורח מאוד לא ראוי, אך אי-התקינות לא חרגה אל התחום הפלילי בהתאם להגדרות החוק.”
- המלצתה שלא להגיש כתב אישום כנגד אהוד ברק בפרשת עמותות הקש[3].
- המלצתה על הגשת כתבי אישום כנגד בנימין נתניהו בפרשת עמדי. המלצה שלא התקבלה על ידי היועמ"ש אליקים רובינשטיין.[4]
- המלצתה להגיש כתב האישום כנגד יעקב נאמן, בגין שיבוש מהלכי חקירה, אשר גרמה להתפטרותו מתפקידו כשר המשפטים. נאמן הועמד לדין ונמצא זכאי[5]. ארבל והיועץ המשפטי לממשלה, מיכאל בן יאיר, טענו כל אחד שהשני היה זה שהחליט להגיש את כתב האישום נגד יעקב נאמן[6]. יוסף לפיד, שכיהן כשר המשפטים בעת מינויה של ארבל לבית המשפט העליון, תמך בגרסתה של ארבל.
- הגשת כתב אישום כנגד אביגדור קהלני, הגשת ערעור לאחר שזוכה בידי השופט עודד אליגון,[7] ודרישה להגשת ערעור נוסף לאחר שזוכה על ידי השופט דוד רוזן.[8] דרישה שנדחתה על ידי היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין.[9]
- הגשת כתב אישום כנגד רפאל איתן, בעת שהיה מיועד לתפקיד השר לביטחון הפנים, אשר זוכה בדין.[10]
- המלצתה להגיש כתב אישום כנגד ראש הממשלה, אריאל שרון ובנו גלעד, על מעורבותם בפרשת האי היווני. המלצתה זו לא התקבלה על ידי היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, וגררה עימות מתוקשר בינו לבין ארבל[11][12][13][14].
מינויה לשופטת בבית המשפט העליון עריכה
כאשר עלתה ההצעה למנותה לשופטת בבית המשפט העליון, קמה התנגדות לכך מצד גורמים שונים:
- גורמים בימין הפוליטי. בדיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, קראו אחדים מחברי הוועדה לדחות את הדיון בוועדה לבחירת שופטים בעניין בחירתה של ארבל[15].
- העיתון "מעריב" פרסם סדרת מאמרי דעה ותחקירים בגנותה.[16]
- העיתונאי יואב יצחק הביע התנגדותו בפני הוועדה לבחירת שופטים ועתר לבג"ץ[17], אך עתירתו נדחתה.
ב-6 במאי 2004 בחרה הוועדה לבחירת שופטים בעדנה ארבל כשופטת בבית המשפט העליון, וב-24 במאי 2004 מונתה לכהונה[18]. שבעה מתשעת חברי הוועדה תמכו במינוי, השר בני אלון התנגד, והשופטת דורית ביניש נמנעה בשל קשריה האישיים עם ארבל[19].
במהלך שקילת מינויה של ארבל לבית המשפט העליון, ובעת כהונתה כפרקליטת המדינה, קורות חייה הרשמיים של ארבל הציגו אותה כבעלת תואר שני. לאחר מינויה פרסם יואב יצחק כי במשך שנים כתבה ארבל בקורות חייה כי סיימה בשנת 1979 את לימודיה לתואר שני, אף על פי שהיא מחזיקה בתואר ראשון בלבד[20]. רק לאחר פרסום זה, תיקנה השופטת ארבל את קורות חייה באתר הרשות השופטת.
בשנת 2012 מונתה על ידי שר המשפטים לראשות הוועדה המייעצת לסדר דין פלילי וראיות.
ב-22 ביוני 2014 פרשה מכס השיפוט לגמלאות, בהגיעה לגיל 70[21].
לאחר פרישתה כיהנה ארבל בוועדת השתיים.[22]
חייה האישיים עריכה
ארבל אלמנה, שהייתה נשואה לאורי ארבל ואם לשלוש בנות.
עמדות עריכה
ארבל מציגה עמדה עקבית של עמידה לצד החלש. באחד מפסקי הדין הסבירה את עמדתה באותה סוגיה[23]:
אני מצטרפת לעמדתה של השופטת נאור שעיקרה העדפת עניינו של ניזוק תמים וחלש שנפגע על פני מזיק שהתרשל ואשר בהסתברות מסוימת גרם לנזק. העדפה זו מובילה למסקנה כי בנסיבות מיוחדות יהיה מוכן המשפט להגמיש את כלליו ולהקל עם התובע במשימת נטל השכנוע במאזן הסתברויות ביחס להוכחת הקשר הסיבתי. מדובר בחידוש משמעותי היורד לשורש תכליתם של דיני הנזיקין ...
בפסקי דין של ארבל ניתן למצוא שיקולים של צדק חלוקתי[24], והיא ידועה כמי שעומדת באופן עקבי לצד הצרכן אל מול חברות הביטוח[25]. בהתייחס לדמי ביטול, חידשה ארבל שעסקה הכוללת רכישת מספר כרטיסי טיסה, תחשב לעסקה אחת בלבד, ותאפשר למוכר לגבות דמי ביטול רק פעם אחת[26]. עמדתה לא נתקבלה על ידי הרכב של שלושה שופטים אחרים של בית המשפט העליון, שדנו במקרה דומה[27].
בתביעה של אזרח מול מפעל הפיס חידשה עיקרון בדרישת תום לב בחוזים על פיו גם עמידה דווקנית על זכות, אף ללא קיומן של נסיבות המעידות על התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד יכולה להיחשב כחוסר תום לב[28].
מתוקף גישתה של עמידה עם החלש היא גם תמכה בצמצום תחולת הגנת ההתיישנות. בדעת מיעוט שנדחתה על ידי חבריה למותב בקשה לקבוע שמרוץ ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח תאונות מתחיל לא במועד אירוע התאונה אלא במועד התגבשות הנכות הצמיתה של התובע[29]. באופן דומה, בקשה לקבוע בניגוד לדעת עמיתיה למותב שהתיישנות על נזק תחול רק 7 שנים לאחר גילוי הנזק בפועל על ידי התובע ולא 7 שנים לאחר שהנזק היה ניתן לגילוי באופן אובייקטיבי. להצדקת פרשנות זאת של החוק היא כתבה[30]:
לטעמי פרשנות הוראות ההתיישנות צריכה להיעשות, ככל הוראת חוק אחרת, בהתאם לפרשנותה התכליתית. עם זאת, במסגרת פרשנות זו יש ליתן את הדעת על הפגיעה בזכותו המהותית של התובע אשר שלילתה נעשית לא מעצם התרשלותו בהגשת התביעה, אלא בגלל שהתרשלותו הביאה לפגיעה באינטרס של הנתבע... עוד יש לתת את הדעת על הקושי של אוכלוסיות מסוימות לבוא בשעריו של בית המשפט. המבחן הסובייקטיבי, על אף שיש לו חסרונות הכרוכים בפגיעה באינטרסים של הנתבע, יש בו כדי לעשות לעיתים צדק עם אוכלוסיות שאמת המידה של האדם הסביר אינה עושה עימם צדק.
ובמקום אחר הוסיפה[31]:
אני מוצאת קושי בהסדרי ההתיישנות הנוגעים למחלות קשות, אשר גילויין אורך זמן ומתעכב בשל חוסר מודעות הנפגע, וככל שעובר הזמן מצבו של הנפגע הולך ומחמיר. במקרים אלו ההתמודדות הנפשית והפיזית הכרוכה במחלה מקשה לעיתים, ואינה מותירה מקום להתמודדות עם ניהול מערכת משפטית הדורשת משאבים רבים של זמן, כסף וכוחות נפש. אני מוצאת עצמי מהרהרת האם לא נכון היה לבחון מחדש את האיזון בדיני ההתיישנות במקרים מעין אלו ודומיהם.
בהתייחס לחוק התגמולים היא מצאה עצמה בעמדת מיעוט בבקשה להרחיב את התגמולים לנכה צה"ל[32], וסברה ש”המדיניות המבחינה בין נכי צה"ל המתגוררים דרך קבע בישראל לבין נכי צה"ל השוהים במדינה פחות מ-180 ימים בשנה, לצורך הענקת סיוע בקבלת רכב רפואי, [...] היא מדיניות מפלה ומשכך בלתי חוקית”[33]. במקרה אחר, הובילה ארבל בעמדת רוב, להגדרה מחמירה של המונח "התנהגות רעה חמורה", באופן שמנע שלילת תגמולים מנכי צה"ל שפעלו שלא כראוי[34].
לקריאה נוספת עריכה
- עדנה ארבל, השופטת (בדימוס) אילה פרוקצ'יה: "שופטת בחברה רווּית מתחים – בין חירות לאחריות", משפט ועסקים יח, 2014
- ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון - הפרק: עדנה ארבל, הוצאת למשכל - ידיעות ספרים, 2017, עמודים 361–392[35]
קישורים חיצוניים עריכה
עדנה ארבל (1944-), דף שער בספרייה הלאומית
עדנה ארבל, באתר הרשות השופטת
- גליה אליהו, עדנה ארבל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שרה ליבוביץ דר, המרוץ אחר כסאו של השופט זמיר, באתר הארץ, 20 במרץ 2001
רויטל חובל, התובעת שהגנה על זכויות האדם: שופטת העליון עדנה ארבל פורשת, באתר הארץ, 22 ביוני 2014- יעל פרידסון, עדנה ארבל פורשת: "ערכית ורודפת צדק", באתר nrg, 22 ביוני 2014
- אביאל מגנזי, ארבל פרשה: "השתדלתי לראות את האדם", באתר ynet, 22 ביוני 2014
- חן מענית, אחרי 10 שנים בעליון: עדנה ארבל פורשת מכס השיפוט, באתר גלובס, 22 ביוני 2014
השופטת עדנה ארבל – ראיון פרישה, 18 באוקטובר 2014, סרטון באתר יוטיוב, כתבתה של תמר אלמוג-לוי, הערוץ הראשון- יורם יובל, שיחת נפש עם עדנה ארבל, כאן_11, 6 במאי 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ רצח בתוך אולם בית המשפט, "העולם הזה", גיליון 1750 מ-17 במרץ 1971, עמוד 26
- ^ מבקר המדינה, פיצויי פיטורין לעובדי מדינה המתמנים לתפקיד שיפוטי, דוח שנתי 50ב לשנת 1999 ולחשבונות שנת הכספים 1998, עמ' 136-148
- ^ אפרת וייס ואטילה שומפלבי, שני כתבי אישום בפרשת העמותות; התיק נגד ברק נסגר, באתר ynet, 22 באוקטובר 2003
- ^ טל רוזנר, פורסמה חוות דעתה של ארבל בפרשת נתניהו-עמדי, באתר Ynet, 31/08/2004
- ^ ת"פ 7771/96, בבית משפט השלום בתל אביב
- ^ ינון קדרי, היועמ"ש לשעבר נגד לפיד, באתר nrg, 22 ביוני 2004
- ^ ארבל, שהחליטה על כתב האישום נגד קהלני , מערערת על זיכויו, באתר ערוץ 7, 11.05.01
- ^ בימ"ש השלום זיכה את קהלני מכל אשמה, באתר TheMarker, 31 ביולי 2002
- ^ יואב יצחק, משפט קהלני: בקרוב הספר, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2002
- ^ תפ (חיפה) 5040/96 מדינת ישראל נגד רפאל איתן ואחרים, ניתן ב-16 ביוני 1997 (באתר "נבו")
- ^ מתקפה חזיתית על ארבל, עתירה נגד מזוז, באתר ynet, 16 ביוני 2004
- ^ טל רוזנר, מזוז: עדנה ארבל הציבה מטרה להאשים את שרון, באתר ynet, 15 ביוני 2004
- ^ מרדכי גילת, תעודת יושר של מזוז, באתר ynet, 18 באפריל 2004
- ^ דיאנה בחור-ניר, לפיד: ההשקפות של מזוז וארבל, שונות אבל ראויות, באתר ynet, 17 ביוני 2004
- ^ אילן מרסיאנו, "ועדת חוקה מנסה לעשות סיכול ממוקד לארבל", באתר ynet, 4 במאי 2004
- ^ משה גורלי, אם בארזים נפלה שלהבת, מעריב, מאי 2005
- ^ בג"ץ 4717/04 יואב יצחק נ' הוועדה לבחירת שופטים ואחרים
- ^ הודעה על מינוי שופטים, ילקוט הפרסומים 5313, התשס"ד, 22 ביוני 2004, עמ' 3352
- ^ טל רוזנר, השופטים החדשים: ארבל, רובינשטיין, ג'ובראן וחיות, באתר ynet, 6 במאי 2004
- ^ יואב יצחק, ארבל מסרה במשך שנים דיווח כוזב לפיו "סיימה את לימודיה לתואר שני", באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 ביולי 2004
- ^ הודעה על גמר כהונתה של שופטת, ילקוט הפרסומים 6879, התשע"ד, 10 ביולי 2014, עמ' 8158
- ^ הנשיאה נאור על "ועדת השתיים": לא סודית ולא מסננת, באתר פוסטה, 2015-08-31
- ^ דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל נ' מלול, סעיף 11 לפסק הדין של ארבל
- ^ מיגל דויטש, בית המשפט העליון וההגנה על צדדים חלשים, באתר TheMarker, 12 באוגוסט 2007
- ^ משה גולדבלט, כישלון בהגנה על המבוטח
- ^ רע"א 3429/13 ישי רז נ' גוליבר תיירות בע"מ
- ^ ע"א 7187/12 ליאור צמח נ' אל על
- ^ ע"א 467/04 יתח נ' מפעל הפיס (לא פורסם, 7.9.2005); ראו: ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ורחל יזרעאלי, סעיף 41
- ^ ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח נ' עזבון דוד אמיתי
- ^ ע"א 2206/08 יחזקאל סיגמן נ' חב' דובק בע"מ, ניתן ב־11.07.2010
- ^ ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ ואח';
ראו גם בג"ץ 3410/07 העמותה לקידום נפגעי תגובות קרב נ' שר הביטחון - ^ בג"ץ 3622/06 מיכאל רחימי נ' המוסד לביטוח לאומי
- ^ עע"ם 4515/08 מדינת ישראל נ' יוסי נאמן
- ^ רע"א 4399/08 קצין התגמולים ואח' נ' נפתלי רוקח ואח'
- ^ המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר