עובדים עניים

עובדים עניים הם אנשים העובדים למחייתם, אך הכנסתם נמוכה מקו העוני בגלל שכר נמוך. עובדים עניים מתקשים למצוא מקום עבודה ולהתמיד בו, לא מצליחים לחסוך כסף וסובלים מדימוי עצמי נמוך.

מחקרים שנעשו על שיעור העוני בארצות הברית מצאו כי במשך השנים גדל שיעור העובדים המצויים במצוקה כלכלית, בגלל שינויים בשוק העבודה. המעבר מכלכלה מבוססת-ייצור לכלכלה מבוססת-שירותים גרם לקיטוב בשוק העבודה: נוצרו מקומות עבודה נוספים לבעלי המשכורות הגבוהות ולבעלי ההכנסות הנמוכות, אבל מספר המשרות באמצע ירד משמעותית.

מספר שיטות נוסו כדי למגר את תופעת העובדים העניים. על פי המחקרים, הדרך היעילה ביותר לצמצום העוני היא מדיניות רווחה חברתית. הגישה המקובלת היום היא צעדים אקטיביים להגדלת התמורה לעבודה, למשל דרך הכשרות מקצועיות ומענק עבודה.

התפתחות המושג

המודעות למעמד העובדים העניים בארצות הברית החלה בעקבות תהליכי מודרניזציה שחלו בסוף המאה ה-19. הוגים רבים מאותה תקופה, בהם ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז וג'יין אדמס, ראו את החברה האמריקאית כחברה לא-שוויונית שיוצרת פערים כלכליים ועוני. דו בויז ערך מחקר על השכונות בפילדלפיה בהם התגוררו שחורים מתוך כוונה לסייע להם לצאת מהמצוקה הכלכלית.

לאחר השפל הגדול, הניו-דיל ומלחמת העולם השנייה חוותה ארצות הברית עידן של שגשוג, שבמהלכו נרשמו שיפורים בשכר ובתנאי העבודה. אולם בשנות החמישים נוצר שוב מעמד של עובדים עניים, דבר הבולט במיוחד בספריו של ג'ון קנת גלבריית: קפיטליזם אמריקני (1952), חברת השפע (1958), והמדינה התעשייתית החדשה (1967).

מאידך גיסא, חוקרים וקובעי מדיניות ליברלים טוענים לעיתים קרובות כי קיים דמיון רב בין עניים עובדים לעניים שאינם עובדים. מחקרים מצאו כי הענקת סיוע ממערכת הרווחה לאימהות חד-הוריות אינה פוגעת ברצונן למצוא עבודה ולצאת ממעגל הרווחה. לטענתם, ההבדל העיקרי בין עניים עובדים לבין עניים שאינם עובדים הוא הקושי להתגבר על מחסומים בסיסיים המאפשרים כניסה לשוק העבודה, בהם מסגרת חינוכית לילדים קטנים, מציאת דיור בקרבת מקומות עבודה פוטנציאליים, והסדרי נסיעה למקומות עבודה, ולכן הממשלה צריכה להגדיל את הסיוע למשפחות אלה בתחומי הדיור, החינוך והתחבורה הציבורית.

דיונים בנושא זה נוטים להיות טעונים פוליטית: לכל גישה כלכלית יש תומכים הטוענים כי יישומה ישפר את מצבם של עובדים עניים.

הגדרת המושג

בארצות הברית, הגדרת "עובדים עניים" של מחלקת העבודה היא: "אנשים שעבדו או חיפשו עבודה במשך 27 שבועות או יותר בשנה, אבל ההכנסות שלהם נמוכות מקו העוני."

כמות העובדים העניים בארצות הברית מחושבת על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ארצות הברית, בשלושה חתכים שונים. על פי נתוני הלשכה לשנת 2009, עובדים עניים בעלי משפחה מהווים 7% מסך העובדים בשוק העבודה, עובדים עניים שאינם חיים עם בני משפחה מהווים 11.7%, ויחידה משפחתית מלאה העובדת אך מוגדרת כענייה 7.9%. נתונים אלה עלו בשנת 2009 במידה משמעותית לעומת נתוני שנת 2000.

באירופה ובארצות נוספות משתמשים בהגדרה יחסית ולא מוחלטת. על פי יורוסטאט, הלשכה לסטטיסטיקה של האיחוד האירופי, משק בית מוגדר כעני אם ההכנסה שלו היא פחות מ-60 אחוז מההכנסה החציונית של המדינה. יורוסטאט אימצה מדידה יחסית של עוני בגלל הבדלים כלכליים בין המדינות - מישהו שנחשב עני במדינה עשירה ומפותחת יכול להיחשב עשיר במדינה מתפתחת. לפי מדד זה, שיעור העוני בשנת 2000 היה 7.8% בקנדה, 4% בבריטניה ו-3.8% בגרמניה.

בישראל וברוב המחקרים בנושא זה מקובל להגדיר משק בית כעני אם ההכנסה שלו היא פחות מ-50 אחוז מההכנסה החציונית של המדינה.

התפתחות מעמד העובדים העניים

מחקרים כלכליים גילו כי מעמד העובדים העניים בארצות הברית התפתח לאורך השנים כתוצאה מירידה בייצור וקיטוב בשוק העבודה, שהובילו להרעה ברמות השכר, היציבות בעבודה ותנאי העבודה עבור אנשים בעלי מיומנות נמוכה וללא חינוך פורמלי. אנשים אלו זכו למצוא עבודה מכובדת ויציבה במשך שנים רבות, מאמצע שנות הארבעים ועד אמצע שנות השבעים. בתקופה זו היו קיימים מפעלי יצור רבים בארצות הברית, אולם אז החלה תחרות עולמית וחלו שינויים טכנולוגיים שבעקבותיהם מפעלי יצור רבים עברו למדינות אחרות. משנת 1970 עד 2008 ירד שיעור העובדים המועסקים בענפי התעשייה מ-23.4% ל-9.1%. בתקופה זו חל קיטוב בשני הקצוות של שוק העבודה: במקום עבודות בשכר בינוני לבעלי מיומנות בינונית נוצרו עבודות בשכר גבוה לבעלי מיומנות גבוהה ועבודות בשכר נמוך לבעלי מיומנות נמוכה. כתוצאה מכך עובדים רבים בעלי השכלה נמוכה עד בינונית, שהצליחו למצוא עבודה בענפי יצור בשנת 1970, נאלצו לעבוד לאחר מכן במגזר השירותים בעבודות בעלות שכר נמוך.

תהליכים דומים לאלה של ארצות הברית חלו במדינות המאופיינות בליברליזם כלכלי, בעיקר בריטניה ואוסטרליה. לעומתן, רוב מדינות אירופה חוו קיטוב כלכלי נמוך יותר, וכתוצאה מכך שיעור העובדים העניים בהן קטן יותר. הגורמים העיקריים להבדלים בין המדינות הללו הם כלכלת שוק שוויונית, כוח מיקוח קיבוצי משמעותי, וחוקי שכר מינימום חזקים.

מחקרים מצאו פער גדול בשיעורי העובדים העניים בין ארצות הברית למדינות אירופה, והסבירו פער זה בכך שבמדינות אירופה קיימת מדיניות רווחה חברתית יותר, והיא מסייעת למעמד הנמוך ולמעמד הביניים לצאת ממעגל העוני.

גורמי סיכון

מחקרים זיהו חמישה סוגים עיקריים של גורמי סיכון המגבירים את הסיכוי שאדם ישתייך למעמד העניים העובדים: גורמים תעסוקתיים, גורמים דמוגרפיים, גורמים כלכליים, מוסדות שוק העבודה ומדיניות רווחה חברתית. תופעת העניים העובדים היא תופעה שמשפיעה על מגוון רחב מאוד של אנשים, אך קיים מתאם בין שיעורי עוני גבוהים לענפי תעסוקה, קבוצות דמוגרפיות, גורמים פוליטיים וגורמים כלכליים. באמצעות גורמים מגזריים ודמוגרפיים ניתן להסביר מדוע אנשים מסוימים בתוך מדינה מסוימת נוטים יותר מאחרים להיות עניים. גורמים פוליטיים וכלכליים יכולים לספק הסבר לכך שבמדינות שונות יש שיעורי עוני שונים.

גורמים תעסוקתיים

מעמד העובדים העניים אינו מתחלק באופן שווה בין מגזרי התעסוקה. במגזר השירותים יש את שיעור העוני הגבוה ביותר. בשנת 2009, כ-13% מעובדי מגזר השירותים בארצות הברית היו מתחת לקו העוני, בהם עובדי מזון מהיר, עובדים סיעודיים, מלצרים ומחסנאים.

כמו כן נפוצים עובדים עניים בקרב עובדי צווארון כחול בענפי התעשייה, החקלאות והבנייה. בעבר היה מקובל להעניק שכר גבוה לעובדי יצור בארצות הברית, אך עם השנים המפעלים עברו לאזורים בהם נאסר על חופש ההתאגדות של העובדים. במקומות אלה כמעט בלתי אפשרי להקים איגוד עובדים, והמעסיקים משלמים לעובדים שכר נמוך במיוחד.

גורמים דמוגרפיים

הכלכלנית קתרין ניומן כתבה ספר על עובדים עניים, ומצאה שצעירים, משפחות חד הוריות, בעלי השכלה נמוכה ובני מיעוטים נוטים להיות עניים יותר מעובדים אחרים.

גורמים נוספים הם משפחות מרובות ילדים, משפחות בעלות מפרנס יחיד, נשים, בעלי משרה חלקית (במקום משרה מלאה), עובדים זרים ועובדים עצמאיים.

גורמים כלכליים

קשה לחזות את השפעותיהם של גורמים כלכליים על העובדים העניים. בניגוד להנחה הרווחת, צמיחה כלכלית לא מובילה בהכרח לשיעורי תעסוקה גבוהים יותר ולשכר גבוה יותר, אלא להפך. לדוגמה, שנות השמונים היו תקופה של צמיחה כלכלית ושגשוג בארצות הברית, אך רוב הרווחים זרמו לבעלי ההכנסה הגבוהה, ועובדים בעלי מיומנויות נמוכות חוו דווקא ירידה בהכנסותיהם.

מוסדות שוק העבודה

במחקר שפורסם בשנת 2010 מאופיינים שני סוגים של שוק עבודה: שוויוני ויעיל. שוק עבודה יעיל, כמו זה של ארצות הברית, מתאפיין בדרך כלל בגמישות, באבטלה נמוכה ובצמיחה כלכלית גבוהה, ומאפשר העסקה מהירה ופיטורין מהירים. לעומתו, שוק עבודה שוויוני, כמו זה של רוב מדינות אירופה, מתאפיין בשכר מינימום משמעותי, איגודים מקצועיים חזקים, שכר גבוה יחסית וביטחון תעסוקתי.

לכל מערכת כזו יש יתרונות וחסרונות, אבל המודל השוויוני של שוק העבודה מוביל בדרך כלל לשיעורי עוני נמוכים יותר.

מדיניות רווחה חברתית

מחקרים שהשוו בין מדינות מצאו שהגורם החשוב ביותר המשפיע על שיעורי העובדים העניים הוא תרומתה של מדיניות הרווחה לחברה. במדיניות רווחה חברתית, חלק ניכר מהתמ"ג מוקצה לטובת דמי אבטלה, תשלומי ביטוח לאומי, סיוע למשפחות במצוקה, וסובסידיות לחינוך, בריאות, דיור, תחבורה ציבורית ומזון. מחקרים מצאו כי מדיניות רווחה כזו יכולה להוציא כמות משמעותית של אנשים ממעגל העוני, גם אם הם מרוויחים שכר נמוך.

עובדים עניים בישראל

דו"ח של הביטוח הלאומי משנת 2016 מציין כי 18.6% מהמשפחות העובדות נמצאות מתחת לקו העוני, וכי תחולת העוני בקרב משפחות עובדות גדלה באופן מתמיד ומתמשך. שיעור העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים עלה ביותר פי 2 מאז 1999.

הדו"ח כולל נתונים על תרומתה של מערכת הרווחה ומדיניות החלוקה של ישראל לצמצום ממדי העוני. מדיניות זו חילצה מעוני כרבע מיליון משפחות - אך בהשוואה למדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי תרומתה בישראל נמוכה מאוד.

בעבר שיעור המשפחות העובדות מתחת לקו העוני ישראל היה נמוך מהשיעור במדינות חלשות יותר כמו טורקיה, מקסיקו, צ'ילה וספרד, אך בשנת 2016 התדרדרה ישראל לתחתית המדד, והיא כיום המדינה שבה מצב העוני הוא החמור ביותר בכל המדינות המפותחות.

גם ממדי האי-שוויון לפי מדד ג'יני מציבים את ישראל בין המדינות האי שוויוניות ביותר בקרב המדינות המפותחות.

נושא העובדים העניים בישראל נחקר על ידי פרופ’ חיה שטייר, ראש תוכנית מדיניות הרווחה החברתית של מרכז טאוב. ממצאיה מעלים כי שיעור העוני בישראל גבוה ועולה על השיעור בכל מדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, ונמצא במגמה של עלייה משמעותית. בתוך כך גם חלה עלייה גם בשיעור העובדים העניים, שהוא שיעור המשפחות העניות אשר בראשם עומד אדם בגיל 25 עד 64 המועסק בשוק העבודה. לפי הנתונים, כ-60% מהמשפחות העניות שייכות למעמד העובדים העניים.

על פי שטייר, המדיניות הממשלתית מעודדת עניים לעבוד במקום להסתמך על תמיכה ממשלתית, אך במקרים רבים העבודה איננה מחלצת ממעגל העוני אלא מעבירה ממצב של "עניים שאינם עובדים" למצב של "עניים עובדים" בלי שחל שינוי בולט ברמת החיים של המשפחה. בניתוח הנתונים לפי קבוצות באוכלוסייה, שטייר גילתה שהעלייה במספר העובדים העניים מרוכזת במידה רבה אצל ערביי ישראל. ב-15 השנה מ-1995 עד 2009 שיעור העובדים העניים בקרב היהודים בישראל כמעט לא השתנה, אך שיעור העובדים העניים בקרב ערביי ישראל הכפיל את עצמו.

דו"ח של מרכז אדוה מציין כי הגורם המרכזי המציב את ישראל בראש דירוג העוני בקרב מדינות המפותחות היא השחיקה החריפה במערך הביטחון הסוציאלי, הננקטת כחלק ממדיניות ממשלתית החל משנת 2003, בה התמנה בנימין נתניהו לתפקיד שר האוצר. ניתוח הנתונים מציג פער גדול בין שיעורי העוני לפי ההכנסה הכלכלית לבין שיעורי העוני בפועל, לפי ההכנסה הפנויה. פער זה מראה שהצטרפות למעגל העבודה איננה משפרת את חייהן של משפחות המצויות בעוני, בגלל רמות השכר הנמוכות בשוק העבודה. הדו"ח ממליץ על צעדים כלכליים אחרים שיכולים לחלץ משפחות ממעגל העוני, בהם שיפור התנאים של עובדי קבלן, העלאה משמעותית של שכר מינימום, עידוד התארגנויות עובדים ועידוד השקעות ליצירת מקומות עבודה בשכר טוב.

לקריאה נוספת

• דפוסי תעסוקה של עובדים עניים, במסמך "תמונת מצב חברתית 2018" בעריכת שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואביב ליברמן, מכון אדוה, ‏מרץ 2019 (עמ' 29)
• יובל אלבשן, ‏עובדים עניים והעסקה פוגענית, באתר כיפה, 19 באפריל, 2019
• משה בן עטר, מדוע כל כך הרבה אנשים עובדים הם עניים, באתר הארץ, 23 בפברואר 2017
• תלם יהב, תמר טרבלסי חדד ואיתמר אייכנר, עובדים ועניים, באתר ynet, 17 בינואר 2017
• העובדים העניים בישראל, מאמר בכתב העת "כלכלה וחברה" בהוצאת מכון ון ליר בירושלים, ‏פברואר 2017
• דפנה רובינשטיין, אורלי בנימין וערן גולן, "דרך המלך": העצמה פוליטית של עובדים עניים בצל תרבות המכרזים, מתוך הספר העצמה במשפט בעריכת מימי אייזנשטדט וגיא מונדלק, משפט, חברה ותרבות, ‏2008 (עמ' 159–194)