עיט זהוב

מין של עוף

עיט זהוב או עיט נשרי (בעבר נקרא עיט סלעים; שם מדעי: Aquila chrysaetos) הוא מין של עוף גדול בסוג עיט. זהו עוף דורס מסדרת דורסי היום ומשפחת הנציים והוא טורף-על היכול להתמודד עם מיני טרף הגדולים ממנו.

קריאת טבלת מיוןעיט זהוב
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי יום
משפחה: נציים
תת־משפחה: עיטים
סוג: עיט
מין: עיט זהוב
שם מדעי
Aquila chrysaetos
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

ירוק בהיר = אזור דגירה
כחול = אזור חריפה
ירוק כהה = אזור בו מצוי לאורך כל השנה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עיט זהוב עף בפארק הלאומי דנאלי באלסקה.
עיט בגן חיות באוסטרבה
עיט זהוב טורף שועל
Aquila chrysaetos

תפוצה ואזורי מחיה עריכה

תחום התפוצה של העיט הזהוב נרחב משל כל שאר מיני העיט. הוא חי בשטחים הרריים חסרי עצים, במדבר ובאזורי גבעות. העיט הזהוב מעדיף לחיות בנופים חשופים למחצה - מדרונות הרים, מרגלות צוקים ועמקי נהרות. רוב אוכלוסיות העיט הזהוב יציבות.

העיט הזהוב התאים את עצמו לבתי גידול שונים, אבל לעיתים קרובות הוא שוכן באזורים עם כמה מאפיינים אקולוגיים משותפים. הוא מותאם בעיקר לציד בשטחים פתוחים או חצי פתוחים ויחפש אותם לאורך כל השנה. צמחייה מקומית אטרקטיבית בעבורו ובדרך כלל ימנע מתחומים מפותחים מכל סוג שהוא, עירוניים, חקלאיים או אזורים מאוד מיוערים.

בעולם מצב השימור שלו הוא "ללא חשש", אך בישראל נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל ובמזרח התיכון בסכנת הכחדה חמורה[2].

בישראל קיימים 5–7 זוגות בלבד בין מזרח השומרון להר הנגב. בשנת 2022 נולדו לראשונה בישראל שני גוזלים של עיט זהוב בשמורת החי בר בהר הכרמל[3].

מראה עריכה

  • אורך ממוצע של בוגר: 75-85 ס"מ
  • מוטת כנף: 175-240 ס"מ
  • משקל: 3-5 ק"ג

קודקודו ועורפו המוזהבים בולטים. צבע זה הוא שהקנה לעיט את שמו "עיט זהוב". המקור חזק והפה גדול. כנפיו גדולות והרגליים מכוסות נוצות. הנקבות גדולות במקצת מהזכרים.

התנהגות ותזונה עריכה

העיטים חיים כל ימות השנה זוגות-זוגות בתחומי מחיה מוגדרים. בתוך הטריטוריה נמצא מקום הלינה שלהם ובתחומיה נבנים הקנים. העיט דואה בתחום המחיה שלו במשך שעות מדי יום ותר אחר טרף. כשהוא מבחין בטרף, העיט עט עליו במהירות עצומה, ועשוי להגיע עד ל-320 קמ"ש בצלילה[דרוש מקור]. העיט יכול לשאת תוך כדי תעופה טרף במשקל של עד חמישה ק"ג. העיט הזהוב מסוגל לעוט על טרפו ממרומי השמיים ולדרוס ברגליו החזקות ארנבות, שועלים ועופות שונים. הוא ניזון מיונקים שונים ועופות. עיטים זהובים, ובעיקר הנקבות הגדולות, מסוגלים לצוד עופר, טלה או גדי קטנים[4], ונצפו מקרים שבהם עיטים זהובים הרגו ונשאו עגורים, עיזים ואפילו צבאים[5].

בארץ ישראל נוהג העיט להרים צבים אל האוויר ולשמוט אותם על-גבי מצוקים וסלעים כדי לפצח את שריונם ולאכול את בשרם.

בהרי האלטאי שבמונגוליה (בעיקר קזאחים), בקירגיזסטן, בחבל טובה שבסיביר ובקזחסטן, ישנם בזיירים היודעים לאלף עיט זהוב למטרת צייד[6].

רבייה וגידול צאצאים עריכה

העיט הזהוב נוטה לרוב לדגור בצוקים, בין סלעים או על עצים. הקשר בין בני הזוג ממושך ונמשך כנראה כל החיים, אבל אם מת אחד מבני הזוג, משתדך הפרט הנותר מחדש. החיזור בין בני הזוג נמשך כל השנה וגובר לקראת ההטלה. הוא מתבטא בעיקר במעופי-ראווה, תוך צלילות ונסיקות. בהטלה אחת יש לרוב שתי ביצים. הדגירה נמשכת 42–45 יום. הנקבה דוגרת רוב הזמן, אך הזכר עוזר ומאכיל את הנקבה. הגוזלים עוזבים את הקן כשהם בני 65–75 ימים. רק בגיל שש הם מגיעים לבגרות מינית.

תת-מינים עריכה

  • A. c. chrysaetos תת-מין עיט זהוב אירואסייתי (זה שבישראל) - נמצא בסכנת הכחדה חמורה
  • A. c. canadensis תת-מין אמריקאי
  • A. c. homeryi תת-מין איברי (ספרדי)
  • A. c. japonica תת-מין יפני
  • A. c. daphanea תת-מין רוסי

בתרבות עריכה

העיט הזהוב הוא הציפור הלאומית של גרמניה, אוסטריה ואלבניה, מקסיקו וקזחסטן, ומונצח בסמל ההיסטורי עיט הרייך. כמו כן הוא מזוהה עם צלאח א-דין, ונמצא על סמל מצרים, סמל עיראק וסמל הרשות הפלסטינית, ובעבר היה גם על סמל לוב וסמל תימן.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עיט זהוב באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל"
  3. ^ נירית קופל-וונדרמן, לראשונה בישראל: גוזלים של עיט זהוב בקעו בחי-בר כרמל • צפו, באתר חי פּה, 13 במרץ 2022
  4. ^ אתר הצפרות הישראלי http://www.birds.org.il/he/article-page.aspx?articleId=660
  5. ^ BBC, mountains, עולם מופלא
  6. ^ מתוך BBC, "כוכב האדם", פרק 5, דקה 3