ויקיפדיה

עישון בקוריאה הצפונית

מנהג פופולרי במיוחד בקוריאה הצפונית, בעיקר בקרב גברים

עישון טבק הוא מנהג פופולרי במיוחד בקוריאה הצפונית, בעיקר בקרב גברים. לפי נתונים משנת 2015, כ-37% מהגברים הצפון-קוריאנים מעשנים מדי יום, בעוד שרק כ-1% מהנשים מעשנות מדי יום, מרביתן נשים מבוגרות מאזורים כפריים, שכן עישון בקרב נשים נחשב בתרבות הצפון-קוריאנית כטאבו וכפעילות שאינה מקובלת.[1]

גבר מעשן בחנות למכירת סיגריות בקוריאה הצפונית

העישון הוא אחד מגורמי תמותה המרכזיים בקוריאה הצפונית. נכון לשנת 2016, כ-36% ממקרי המוות של גברים וכ-25% ממקרי המוות של נשים באותה שנה נגרמו מסיבות הקשורות לעישון, כאשר נתונים אלו הם הגבוהים ביותר בעולם. עם זאת, במהלך העשור השני של המאה ה-21 חלה ירידה מסוימת באחוז המעשנים בקוריאה הצפונית, בהשוואה לשיא במהלך שנות ה-2000.[2]

עוד מימיה הראשונים של קוריאה הצפונית, שלושת המנהיגים העליונים של המדינה - קים איל-סונג, קים ג'ונג-איל וקים ג'ונג-און נהגו לעשן, כאשר השאיפה להאדיר את תדמיתם הציבורית התנגשה עם מאמצי השלטונות להיאבק בתופעת העישון במדינה.[3][4] ככלל, מרבית הצפון קוריאנים נוטים להעדיף טבק חזק, וסוגים מסוימים של טבק אף נחשבים כסמלי סטטוס בקרב הציבור הרחב.

סטטיסטיקה עריכה

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, 37.3% מתושביה הבוגרים של קוריאה הצפונית (מעל גיל 15) מעשנים מוצרי טבק מדי יום, ובקרב הילדים בגילאי 10–14 אחוז המעשנים מדי יום עומד על 2.47%.[1]

אזרח צפון-קוריאני מעשן בממוצע 12.4 סיגריות ליום,[5] כאשר בשקלול נתונים של גברים בלבד, מספר זה עולה ל-15 סיגריות ביום.[6] המעשן הצפון-קוריאני הממוצע מתחיל לעשן בגיל 23, ואחוז המעשנים בקרב האוכלוסייה עולה בהדרגה עם הגיל עד לגילאי 55–64.[6] לפי הנתונים, תושבי הערים בקוריאה הצפונית נוטים לעשן יותר בהשוואה לתושבי הכפרים ואזורי הפריפריה.[6]

היסטוריה עריכה

הטבק הגיע לראשונה לקוריאה בראשית המאה ה-17 מיפן,[7] ועד לסביבות שנת 1880 העישון היה נחלתם של גברים ונשים כאחד.[8] כיום לעומת זאת, עישון מצד גברים מהווה פעילות מקובלת בקוריאה הצפונית, אך עישון מצד נשים הפך לטאבו חברתי ולפעילות שאינה מקובלת.[9]

כל שלושת המנהיגים העליונים של קוריאה הצפונית - המנהיג הנוכחי קים ג'ונג און, אביו קים ג'ונג-איל וסבו קים איל-סונג, היו מעשנים.[10] עם זאת, קים ג'ונג-איל הגדיר בעצמו את המעשן הטיפוסי כאחד מ"שלושת השוטים העיקריים של המאה ה-21", יחד עם אנשים שלא מבינים במוזיקה או במחשבים.[11] המנהיג הנוכחי של קוריאה הצפונית, קים ג'ונג און, נראה לעיתים קרובות מעשן בפומבי,[12] בין היתר באולמות האוניברסיטה, במהלך נסיעה ברכבת התחתית, ואפילו בנוכחות אשתו ההרה רי סול ג'ו.[9][13]

תפיסות תרבותיות עריכה

עישון מצד נשים עריכה

ככלל, עישון מצד נשים נחשב כהתנהלות פסולה בקוריאה הצפונית,[9] והדבר אף נתפס כחמור יותר מאשר שכרות בפרהסיה.[11] עם זאת, עישון מצד נשים מבוגרות מעל 45 נתפס כדבר "נסבל יותר", במיוחד באזורים כפריים.[8] לעומת זאת, בקרב הגברים הצפון-קוריאנים העישון נחשב לפעילות חברתית מרכזית בחיי היום יום, עד כדי כך שגברים שאינם מעשנים עשויים לסבול מניכור ומבידוד חברתי במקום העבודה.[4]

העדפות מעשנים עריכה

 
סיגריות מוצגות בחנות דיוטי פרי בנמל התעופה הבינלאומי סונאן

חרף המחסור המתמשך במוצרי צריכה יומיומיים בקוריאה הצפונית, ניתן למצוא בשוקי המדינה מגוון רחב של סיגריות מסוגים ובאיכויות שונות.[14] מרבית הצפון קוריאנים מגלים העדפה לטבק חזק,[9] והשימוש בפילטר נחשב נדיר.[15] סיגריות ממותגות מתוצרת מערבית, בעיקר מארצות הברית אך גם מסין, רוסיה ויפן, זוכות לפופולריות ניכרת בקרב האליטה הצפון-קוריאנית בהשוואה לסיגריות מתוצרת מקומית.[16]

בעקבות מספרם הגבוה של המעשנים בקוריאה הצפונית, והפיכתן של הסיגריות במקרים רבים ל"סמל סטטוס", הסיגריות נחשבות גם כמתנות פופולריות בתרבות הצפון-קוריאנית,[7] ותיירים רבים שמבקרים במדינה המסוגרת נוהגים להעניק סיגריות מתוצרת מערבית כתשר למדריכי הטיולים.[17] במקרים מסוימים, הסיגריות אף משמשות כאמצעי שוחד של פקידי ממשל וגורמים בממשלת קוריאה הצפונית.[7]

השפעות בריאותיות עריכה

השיעור הגבוה של מעשנים בקוריאה הצפונית גורר שורה ארוכה של נזקים בריאותיים בקרב הציבור במדינה, ואף פגיעה משמעותית בכלכלת קוריאה הצפונית.[6] מדי שנה, העישון אחראי לכ-34.3% ממקרי המוות של גברים ולכ-22.3% ממקרי המוות של נשים בקוריאה הצפונית,[18] כאשר זהו אחוז התמותה הגבוה ביותר בקרב מדינות העולם כתוצאה מעישון.[19] השימוש בטבק בקרב תושבי קוריאה הצפונית מוביל ישירות למותם של כ-55,600 צפון קוריאנים מדי שנה.[20]

רגולציה ומאבק בעישון עריכה

בהתאם לחוק, מוצרי טבק נמכרים בקוריאה הצפונית רק בחנויות ייעודיות ובמחיר קבוע שנקבע על ידי הממשלה.[21] נכון לשנת 2014, מחיר חפיסת סיגריות של המותג הנפוץ במדינה היה 246 וון צפון-קוריאני, השווים לשקל אחד בערך.[22]

הממשלה הצפון-קוריאנית הובילה לאורך השנים מספר קמפיינים כנגד עישון, כאשר הניסיונות הראשונים לא הובילו להפחתה ממשית במספר המעשנים במדינה.[11] עם זאת, משנת 2000 ואילך קמפיינים אלו הפכו תכופים יותר, ואליהם התלוו יותר ויותר מגבלות על עישון במקומות ציבוריים.[12] כתוצאה מכך, מאז תחילת שנות האלפיים הנתונים מצביעים על ירידה הדרגתית בשיעור המעשנים במדינה, אף שאין מדובר בירידה משמעותית.[9]

חקיקה נגד עישון במקומות ציבוריים עריכה

החקיקה נגד עישון במקומות ציבוריים בקוריאה הצפונית התפתחה במהלך השנים האחרונות, אם כי היא עדיין מוגבלת יחסית וטרם הובילה לצמצום משמעותי במספר המעשנים במדינה.[12][13] נכון להיום חל איסור על עישון במעבורות, כלי טיס, מתקני בריאות וחינוך, גני ילדים ומשפחתונים, חנויות, תיאטראות, בתי קולנוע, אולמות וחדרי ישיבות, אתרים היסטוריים ולובי של מלונות.[23][24][21] יחד עם זאת, לא חל איסור על עישון ברכבים פרטיים, תחנות אוטובוס, ליד כניסות לבניינים, אוניברסיטאות, משרדי ממשלה, מקומות עבודה, מסעדות, בתי קפה, ברים או במועדוני לילה. כמו כן, אין איסור על השימוש בסיגריות אלקטרוניות.[23][24]

נכון להיום לא קיימות מגבלות כלשהן על פרסום מוצרי טבק, אם כי התקשורת הצפון קוריאנית אינה מאפשרת "קמפיינים פרסומיים" משום סוג.[25] יחד עם זאת, חל איסור על מכירת טבק לקטינים (מתחת לגיל חמש-עשרה), והשימוש במכונות אוטומטיות לרכישת סיגריות אסור.[26]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא עישון בקוריאה הצפונית בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 DPR Korea – Tobacco Atlas (באנגלית)
  2. ^ Jeffrey Drope, Neil Schluger, Zachary Cahn, Jacqui Drope, The Tobacco Atlas, 6th, Atlanta: American Cancer Society and Vital Strategies, 2018, ISBN 978-1-60443-257-2
  3. ^ בזמן שהמשטר נאבק בעישון: מנהיג צפון קוריאה תועד עם סיגריה ביד, באתר וואלה!‏, 11 ביוני 2016
  4. ^ 1 2 North Korea's halting anti-smoking efforts | NK News, NK News - North Korea News, ‏2015-12-04 (באנגלית)
  5. ^ "STEPwise Approach to Chronic Disease Risk Factor Surveillance" (PDF). World Health Organization. 2007. p. 7.
  6. ^ 1 2 3 4 WHO 2009, p. 13.
  7. ^ 1 2 3 Lankov 2007, p. 107.
  8. ^ 1 2 Lankov 2007, p. 109.
  9. ^ 1 2 3 4 5 Lee, Michelle (4 בדצמבר 2015). "North Korea's Halting Anti-smoking Efforts". NK News. נבדק ב-28 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Oppenheim, Maya (3 ביולי 2016). "A South Korean Spy Agency Claims They've Worked Out How Much Weight Kim Jong Un Has Put On". The Independent. נבדק ב-18 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 3 "Smoking in Pyongyang". chosonexchange.org. Choson Exchange. 30 ביוני 2016. נבדק ב-25 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 Macdonald, Hamish (6 ביולי 2016). "Mixed Messages on Smoking Restrictions in North Korea". NK News. נבדק ב-25 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Seol Song Ah (27 ביוני 2016). "Smoking Ban by Cigarette-loving Kim Riles Residents". Daily NK. נבדק ב-25 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Smokers' Paradise: North Korea is Now Urging People to Quit, though Kim Jong-un Sets a Poor Example". South China Morning Post. 6 ביולי 2016. נבדק ב-25 באוקטובר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Hokkanen 2013, p. 97.
  16. ^ Lankov 2007, p. 108.
  17. ^ "North Korea Travel Rules and Tips". New Korea Tours. 2014. אורכב מ-המקור ב-2016-09-02. נבדק ב-18 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Smoking's Death Toll". The Tobacco Atlas. World Lung Foundation. 2010. נבדק ב-31 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Eriksen et al. 2015, pp. 14–15.
  20. ^ "Country Fact Sheet: DPR Korea". The Tobacco Atlas. World Lung Foundation. 2015. נבדק ב-27 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 WHO 2011, p. 22.
  22. ^ WHO Report on the Global Tobacco Epidemic 2015, p. 149.
  23. ^ 1 2 WHO Country Profile 2015, p. 3.
  24. ^ 1 2 WHO 2012, p. 88.
  25. ^ WHO 2009, p. 68.
  26. ^ WHO Country Profile 2015, p. 9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עישון_בקוריאה_הצפונית&oldid=38317490"