עמאד אל-עלמי
עִמאד ח'אלֶד אל-עִלמי (בערבית: عماد خالد العلمي, מכונה "אבו המאם"; 16 בפברואר 1956 – 30 בינואר 2018) היה בכיר בתנועת החמאס.
 | |
| לידה |
16 בפברואר 1956 עזה, מצרים  |
|---|---|
| נהרג |
30 בינואר 2018 (בגיל 61) עזה, מדינה פלסטינית |
| מדינה |
 הרשות הפלסטינית |
| השכלה |
אוניברסיטת אלכסנדריה |
| מפלגה |
חמאס |
  | |
חייו עריכה
אל-עלמי נולד בעיר עזה. שימש כיושב ראש והמייסד של ועדת הפנים של חמאס, האחראית בין היתר על כלל פעולות התנועה בגדה המערבית וברצועת עזה, בין היתר על תחום הטרור. חבר הלשכה המדינית של חמאס. מהנדס, ברשותו משרד מהנדסים בעזה. ב-1980 מונה לחבר הרשות המינהלית של אגודת המהנדסים ברצועת עזה.
בשנות ה-80 סיים לימודי הנדסה באוניברסיטת אלכסנדריה. במהלך לימודיו נחשף לרעיונות האחים המוסלמים. עם שובו לעזה הצטרף לאגודת אל-מג'מע אל-אסלאמי בראשותו של השייח' אחמד יאסין. ריצה עונש מאסר בישראל בשנים 1988–1990 בגין חברות בחמאס. גורש ללבנון ב-1991.
לאחר גירושו היה נציג חמאס בסודאן. ב-1992 עבר לאיראן ופתח בה את משרדי התנועה. בשנים 1993–1995 שהה בירדן עד שגורש ממנה והשתקע בדמשק.
שימש מ-1998 כנציג חמאס בסוריה. ב-2009 הודח מתפקידו על ידי ח'אלד משעל.[1]
בשנת 2012 חזר להתגורר ברצועת עזה, כחלק מעזיבת פעילי חמאס את סוריה בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה. במהלך מבצע צוק איתן, בתאונת מעלית שאירעה בבונקר בו שהה בעזה, נפגעו שתי רגליו קשה, והרופאים נאלצו לכרות אותן.[2] על פי גרסה אחרת במהלך ויכוח עם פתחי חמאד זרקו אנשיו של חמאד את אל-עלמי מחלון המשרד.[3]
ב-9 בינואר 2018 פורסם שאל-עלמי נפצע בראשו מפליטת כדור מנשקו האישי.[4] ב-30 בינואר 2018 מת מפצעיו.[5] על כך זכה בפרס דרווין.[6]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ אבי יששכרוף, ג'קי חורי, דיווח: חאלד משעל הדיח את סגנו מוסא אבו מרזוק ואת עימאד אל-עלמי, באתר הארץ, 19 במאי 2009
- ^ אבי יששכרוף, איך איבד בכיר חמאס את שתי רגליו בבונקר בעזה?, באתר וואלה!, 11 בספטמבר 2014
- ^ אוהד חמו, הסיבה האמיתית לקטיעת רגליו של בכיר חמאס, באתר מאקו, 22 בספטמבר 2014
- ^ قناة الميادين, #غزة: قناة القدس التابعة لحماس: اصابة عضو المكتب السياسي السابق للحركة عماد العلمي بطلق ناري في رأسه, @AlMayadeenNews, 2:10 AM - 9 Jan 2018 (בערבית)
- ^ אלי רוטמן, תקרית הירי המסתורית: מת בכיר החמאס, באתר כיכר השבת, 30 בינואר 2018
- ^ כתבה באתר פרס דרווין