ענן בן דוד בן ר' חנינאי הנשיא (המאה ה־8) היה מנהיג פוליטי־דתי, הנחשב למי שגיבש את התנועה הקראית, לאחר שחכמי ישיבות סורא ופומבדיתא מנעו את מינויו לראש הגולה. יש הסבורים שהתנועה הקראית התקיימה בנפרד עוד מימי בית שני כהמשך לתנועת הצדוקים והבייתוסיים, ושהתנועה ענניים על שם ענן נטמעה לתוך היהדות הקראית.[1]

ענן בן דוד
לידה 715 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 795 (בגיל 80 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–795 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שאול בן ענן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית כנסת קראי ע"ש ענן בן דוד באשדוד

קורות חייו עריכה

במסורת הקראית עריכה

חיי ענן לוטים בערפל. במסורת היהדות הקראית הם מתוארים כלהלן:

ענן בן־דוד המכונה בקרב הקראים "הנשיא", נולד בפרס בשנת 715. היה חכם מבית ראש הגולה של יהדות בבל, שמשפחתו מיוחסת לדוד המלך. מסופר עליו שהיה בקיא גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל־פה. בשנת 765 נפטר בבבל ראש הגולה ממשפחת בוסתנאי ולא השאיר אחריו יורש. מאחר שענן בן־דוד היה בן אחיו של בוסתנאי, הוא נקרא מפרס על ידי ראשי הישיבות בבבל כדי להתמנות לתפקיד ראש הגולה.

באותה תקופה עם העברת מרכז השלטון העבאסי מדמשק לבגדאד שבבבל, שהייתה לב היישוב היהודי הרבני, עלה באופן משמעותי כוחם וסמכותם של המוסדות הרבניים וגבר הכוח שבידי ראש הגולה והגאונים. ראשי הישיבות בבבל הבינו שהם החוליה האחרונה בשרשרת הפוסקים במסורת שבעל־פה, ושמרו לעצמם את הזכות הבלעדית לפרש את התורה, מתוך החלטה נחושה שחייבים להיאבק על האמת. כתוצאה מכך הורחבה השפעת התלמוד הבבלי ופירושי הגאונים. מצב זה עורר התנגדות בקרב קהילות שבהן השתמרו מסורות שנוגדות את התלמוד ושררה הדעה שהתורה שבעל־פה אינה דבר אלוהים.

לאחר שענן בן־דוד התמנה לאב בית דין הגדול ולראש הגולה ואושר על ידי הח'ליף (ככל הנראה אלמנצור (754-775)), הוא החל לטעון נגד התורה שבעל־פה ודגל בתורה שבכתב בלבד, ככל הנראה מפני שהגיע מפרס, שם השתמרו המסורות האנטי־רבניות. כאשר ראו זאת הרבניים, הם נאלצו להיאבק בענן – הם שיקרו והלשינו עליו כי מרד במלכות, פשע שהעונש עליו הוא מוות.

בעת שהותו בכלא הוא נפגש עם האימאם המפורסם אל נעמאן בן ת'אבת אבו חניפה, מייסד האסכולה החנפית, שהיא אחת מארבע האסכולות ההלכתיות של האסלאם הסוני. אבו חניפה הושלך לכלא על לא עוול בכפו, שם התחבר לענן ויעץ לו כיצד לבטל את גזר־הדין. לאחר שענן הופיע שנית בפני הח'ליף והוכיח את צדקתו הוא יצא זכאי, ובשנת 767 הוא שוחרר מן הכלא.

במקורות הרבניים עריכה

לפי המקורות הרבניים, נבע הפילוג שבין הקראים לרבניים מעלבונו של ענן לאחר שלא מונה לנשיא. לפי ספר הקבלה של הראב"ד מהמאה ה־12, שנכתב 400 שנה לערך לאחר ימי ענן, היה ענן בתחילה תלמיד חכם, אך לא היה אהוד על החכמים משום שמצאו בו "שמץ פסול" ו"פריצות וחסרון יראה". על־כן, העדיפו חכמים על־פניו את אחיו חנינאי כראש גולה. עקב כעסו, ליכד ענן סביבו אנשים משרידי 14 כתות צדוקיות שהיו בזמנו בפרס ובבבל והקים עמם את כת ה"ענניים". מעשהו זה הביא את השלטונות לאסרו כמורד במלכות, אך הוא ניצל מעונש המוות היות שטען באוזני הסולטאן שהוא עומד בראש דת חדשה, השונה מהיהדות הרבנית.

חוקרים רבים ראו בשתי הגרסאות - הן הרבנית והן הקראית, תיאורים מוטים שאינם מדייקים באמת ההיסטורית.[דרוש מקור]

יצירתו של ענן עריכה

מוסכם על הכול כי ענן בן־דוד פרסם בשנת 770 בערך את ספרו העיקרי – ספר המצוות. את ספרו הוא כתב על פי דעות של יהודים לא־רבניים שכבר היו קיימות עוד לפניו.[דרוש מקור] עם זאת בספרו הוא השתמש לעיתים בשיטות הדומות לשיטות הרבניים, ולעיתים פירש את התורה פירוש בלתי רציונלי. למעשה השיטה המוצגת בספרו רחוקה למדי מהקראות שיוחסה לו, אך עקרונות היסוד שקבע – קריאה לאבלות מתמדת על החורבן, סגפנות והחמרה בדיני גילוי עריות – היוו בסיס לקראים בדורות הבאים.

ענן בן־דוד התנגד לסמכותם של הרבנים וטען שהתורה מסבירה את עצמה ושביכולתו של האדם להגיע לאמת לבדו, והדבר בא לידי ביטוי באמרתו: "חפישו באורייתא שפיר ואל תשענו על דעתי", כלומר "חפשו בתורה היטב, ואל תשענו על דעתי".

ענן בזקנתו עריכה

לפי המסורת הקראית, כאשר ענן בן־דוד ראה כי אותם חוגים התומכים בתורה שבעל־פה לא שמעו לדבריו ולא שבו לתורה שבכתב, הוא ביקש מהח'ליף רשות לעלות לארץ ישראל, להשתקע בירושלים, ולבנות בה בית כנסת. הח'ליף נעתר לבקשתו, וענן עזב את כל רכושו בבבל ועלה לירושלים יחד עם משפחתו תלמידיו וחבריו. בית הכנסת שייסד ענן נקרא על שמו ועל פי המסורת הקראית הוא עומד עד היום על מכונו ונחשב לבית הכנסת העתיק בעולם שעדיין מתפללים בו.[2]
בירושלים הפנה ענן בן־דוד את כל מרצו, התלהבותו ולמדנותו לגיבוש תנועתו שרוכזה סביב בית הכנסת שאותו בנה. הוא הנהיג מנהגי אבלות כמו איסור אכילת בשר ושתיית יין, קבע דפוסי מצוות וטהרה חמורים יחד עם הסתגפות גופנית ורוחנית, זאת על מנת להיבדל מן הפרושים – הרבניים. מירושלים ירד ענן בן־דוד למצרים והפיץ שם את הדת בין כל הקהילות, במצרים הצליח ענן לייסד קהילה גדולה שהשפעתה גדלה בתוך הקהילות.
ענן בן־דוד נפטר בגיל 96 בשנת 811, ונקבר בירושלים בשיפולי הר הזיתים מול קבר זכריה הנביא.

שאלת תפקידו כמייסד עריכה

חוקרים וחכמים, קראים ורבניים כאחד, חלוקים בסוגיה אם ועד כמה היה הנשיא ענן מייסדה של היהדות הקראית. הטענה המסורתית היא, שענן בן־דוד היה מנהיג פוליטי־דתי שארגן את מתנגדי התושב"ע שתמיד היו בעם ישראל, והוא זה שהקים את היהדות הקראית כתנועה וטיהר אותה מיסודות שמקורם בתושב"ע.

רוב החוקרים המודרניים אינם מקבלים את הטענה המסורתית שענן בן־דוד יסד את הקראות, אלא מבדילים בין הקראים לבין הענניים, אלו שהלכו אחריו ונקראו על שמו. קיומה של קבוצת העננים כקבוצה נפרדת לצד קבוצות יהודיות אחרות, מוזכרת גם במקורות קראיים קדומים וגם במקורות מוסלמיים. חוקרים אלה טוענים שענן יסד את ה"ענניים", שכמה מאות שנים לאחר מכן נטמעו בתוך היהדות הקראית. אחת ההשקפות המחקריות החדשות היא שלמעשה לא חל פילוג ממשי בין הרבניים לבין תומכי ענן (ועובדה היא שצאצאיו עמדו בראש ישיבותיה). לפי השקפה זו, ההתפלגות אירעה רק בימי נינו, ענן השני.

כבר במאה העשירית לספירה, מספר החכם הקראי יעקב הקירקיסאני על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות יהודיות נפרדות (הוא מוסיף קבוצה שלישית – תלמידיו של בנימין הנהאונדי). ההיסטוריון הערבי מסעודי בן המאה העשירית, מספר על הקראים ועל הענניים כעל שתי קבוצות נפרדות, אך טוען שהיה להם לוח שנה זהה. איש המדע האפגאני, אלבירוני (אנ') (973–1048), אמר שהענניים הם תנועת משנה של הקראים, וחבריה מחמירים במנהגיהם.

נראה שענן בן־דוד סיפק למתנגדים לתורה שבעל־פה את שני הבסיסים שחסרו להם עד אז: שיוך לבית דוד ושכבה למדנית. כנראה בסיוע שני אלה יכול היה לגבש תנועה סביבו ובזכותם הזכירו קראים רבים את ענן בתור מייסד היהדות הקראית.

חיבוריו עריכה

ענן בן־דוד חיבר חיבורים רבים, שרובם אבדו. רק שלושה מהם ידועים לנו בשמותיהם:

  • ספר המצוות – ספר המכיל את כל מצוות החובה. הספר נכתב בארמית ובו כתב ענן את עקרונות האמונה הקראית.
  • פירוש התורה – פירוש לכל חמשת חומשי התורה על פי הפשט, מבלי לפרשם על בסיס הדרש, כפי שפרשו הרבניים.
  • ספר פדלכה – ביאור מקוצר להבנת הכתוב.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ השערת זו על השתלשלות הקראים הופיעה בספר הכוזרי (יצא לאור בשנת 1139 ד'תתקל"ט) ספרו הפולמוסי של רבי יהודה הלוי. דעה זו אומצה בידי רבנים שונים ואף התקבלה כהנחה בידי חוקרי חכמת ישראל הראשונים של תקופת ההשכלה ובמיוחד בכתבי אברהם גייגר והשערתו שהצדוקים המשיכו בעיקרון את הדת המסורתית הכוהנית, בעוד הפרושים שינו כיוון והכריחו את הצדוקים להסתיר את דרכי הפולחן שלהם. דעה זו אומצה בידי חוקרים רבים בהמשך.
  2. ^ לפי נתן שור, "תולדות הקראים", הוצאת ביאליק, 2003: "כל המסורות האלה באגדה יסודן"