ערפילית הינשוף
ערפילית הינשוף (ידועה גם כ-M97 או NGC 3587), היא ערפילית פלנטרית בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה שמרחקה ממערכת השמש אינו ידוע במדויק ומוערך בכ-2,800 שנות אור.
 | |
| תמונה של ערפילית הינשוף שצולמה בסינונים של אדום, ירוק וכחול | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | הדובה הגדולה |
| שמות נוספים | NGC 3587, M97 |
| מגלה | פייר מאשן |
| תאריך גילוי | 16 בפברואר 1781 |
| סוג | ערפילית פלנטרית |
| בהירות נראית | 9.9+ |
| עלייה ישרה | 11ʰ 14ᵐ 47.7ˢ |
| נטייה | 08.5″ 01′ 55°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 0.95 - 0.3- |
| מרחק[1] |
850 ± 2,800 שנות אור 260.61±858.47 פארסק |
| קוטר | 2 - 3.5 שנות אור |
| מסה | 0.15 ☉M |
| הסחה לאדום | 0±0.00001 |
היסטוריה עריכה
הערפילית התגלתה ב-16 בפברואר 1781 על ידי האסטרונום הצרפתי פייר מאשן, עוזרו וידידו של האסטרונום שארל מסיה. מסיה עצמו צפה בערפילית רק ב-24 במרץ וצירף אותה לקטלוג מסיה כשהוא מתאר אותה כערפילית בדובה הגדולה ליד מראק, שהיא קשה לצפייה, אורה חלש ואין בה כוכבים. ויליאם הרשל צפה בערפילית בשנת 1789 וציין שהיא בהירה למדי, עגולה ושבהירותה אחידה. ג'ון הרשל צפה בה ב-1831 וציין שהיא עגולה ואחידה, ושבהירותה דועכת בשוליה במהירות עד להיעלמותה, אך ללא גבול חד. בשנת 1844 ויליאם פרסונס צפה בה באמצעות הטלסקופ בקוטר של 36 אינץ' שלו ושרטט אותה. השרטוט, שנראה כמו פנים של ינשוף נתן לה את שמה. פרסונס גם זיהה שבמרכז הערפילית יש כוכב. ויליאם האגינס זיהה בשנת 1866 שספקטרום האור הנפלט מהערפילית מורכב בעיקר משני פסי פליטה בהירים.
תצפית עריכה
ערפילית הינשוף נמצאת כ-2.25 מעלות ממזרח-דרום-מזרח למראק (β בדובה הגדולה) וכ-5.8 מעלות ממערב לפקדא (γ בדובה הגדולה). עם בהירות נראית מדרגה 9.9 נדרש טלסקופ כדי להבחין בה וכדי לראות את פני הינשוף או את הכוכב שבמרכזה נדרש טלסקופ גדול או צילום ארוך חשיפה. בשל הספקטרום של הקרינה הנפלטת ממנה, שחלק ניכר ממנו נמצא בסמוך לשיא הרגישות של העין האנושית, הערפילית נראית יותר בהירה בתצפית ישירה מאשר בצילום.
כ-50 דקות קשת מצפון-מערב לערפילית הינשוף נמצאת הגלקסיה M108.
תכונות עריכה
ערפילית הינשוף נחשבת כאחת הערפיליות הפלנטריות המורכבות ביותר. צורתה נובעת משתי מעטפות של גז דליל ומיונן, הפנימית בצורת טורוס שמן או גליל עבה וקצר, שמישורו נטוי ביחס לקו הראייה אליו, והחיצונית כדורית. מרבית הקרינה הנפלטת מהערפילית נמצאת בשני תחומים של אורכי גל: תחום אחד מורכב משני פסי פליטה סמוכים בצבע ירוק עם אורכי גל של 5,007Å ו-4,959Å שנפלטים מחמצן מיונן פעמיים ([O III]) והתחום השני מורכב משלושה פסי פליטה סמוכים בצבע אדום עם אורכי גל של 6,584Å ו-6,548Å הנפלטים מחנקן מיונן פעם אחת ([N II]) ו-6,563Å (קו Hα) הנפלט ממימן מיונן ([H II]).[2] מסתה של הערפילית מוערכת בכ-0.15 מסות שמש ומסת הכוכב שבמרכזה מוערכת בכ-0.7 מסות שמש.[2] הכוכב המרכזי הוא ננס לבן עם בהירות נראית מדרגה 16 בלבד, שכן בשל טמפרטורת פניו שמגיעה לכ-95,000 קלווין,[3] רובה המוחלט של קרינתו היא בתחום העל-סגול והיא שמעוררת את הערפילית ומאפשרת את הארתה. מרחקה של הערפילית ממערכת השמש לא ידוע במדויק, שכן שיטות מדידה שונות נותנות תוצאות שונות. התוצאות השונות נותנות טווח של בין 2,000 ל-3,600 שנות אור, שעבור גודלה הזוויתי של כ-3.4 דקות קשת, נותן לה קוטר שנע בין 2 שנות אור ל-3.5 שנות אור. מדידות של הסחת דופלר של פסי הפליטה מראות שהמעטפת מתפשטת במהירות של 60-70 קילומטר בשנייה[2] כך שהערפילית נוצרה לפני 4,500 - 8,000 שנים.
קישורים חיצוניים עריכה
- ערפילית הינשוף בדפי מסיה של SEDS
- ערפילית הינשוף, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים עריכה
- ^ D. J. Frew, Q. A. Parker & I. S. Bojičić: The Hα surface brightness–radius relation: a robust statistical distance indicator for planetary nebulae, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Volume 455, Issue 2, p. 1466
- ^ 1 2 3 F. Sabbadin, A. Bianchini, S. Ortolani & F. Strafella: The structure of NGC 3587, the Owl nebula, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, vol. 217, Dec. 1, 1985, p. 539-549
- ^ Y. H. Chu, K. Y. L. Su, J. Bilikova, R. A. Gruendl, O. De Marco, M. A. Guerrero, A. C. Updike, K. Volk & T. Rauch Spitzer 24 μm Survey for Dust Disks around Hot White Dwarfs, The Astronomical Journal, Volume 142, Issue 3, article id. 75, p. 3 (2011)