פאוויסה
פאוויסות או פאוויסאי היו בורות גניזה פולחניים, שנמצאו בין כותלי המקדשים של תרבויות עתיקות שונות באגן הים התיכון ושימשו כמקום הפקדה לחפצי פולחן או קורבנות לאחר השימוש הפולחני בהם.
ארכאולוגים מצאו פאוויסות עשירות מאוד באגן הים התיכון ובמיוחד באתרי מצרים העתיקה. בורות גניזה כאלו נמצאו גם בעולם הפיניקי והפוני במהלך חפירות של מקדש סטורן בדוגה, והוכיחו את קיומו של מקום פולחן המוקדש לבעל חמן באותו המקום.
מקור השם הוא מהמילה האטרוסקית לבור (או fovea). בתקופת רומא העתיקה, המונח פאוויסה התייחס לחלל אחסון תת-קרקעי גלילי, שתוכנן במיוחד כדי לאכלס חפצי קודש. מאגרים אלה היו ממוקמים בדרך כלל מחוץ למקדש הראשי אך בתוך השטחים הקדושים המכונה טמנוס (temenos, מיוונית: τέμενος, ברבים: τεμένη, טמנה). הפאוויסה הרומית שימשה מטרה דומה לאוצר היווני, ותפקדה כחלל ייעודי לאחסון מנחות יקרות ערך ופריטים מקודשים.
