פאטס וולר
פאטס וולר (באנגלית: Fats Waller; 21 במאי 1904 - 15 בדצמבר 1943) היה פסנתרן, זמר ומלחין ג'אז אמריקאי.
 | |
| לידה |
21 במאי 1904 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1943 (בגיל 39) קנזס סיטי, ארצות הברית |
| שם לידה |
Thomas Wright Waller |
| שם במה |
Fats Waller |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1918 |
| מקום לימודים |
תיכון דוויט קלינטון |
| סוגה |
ג'אז |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
עוגב, פסנתר |
| פרסים והוקרה |
פרס גראמי למפעל חיים (1993) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חייו ויצירתו עריכה
נולד בניו יורק כתומס ווריט וולר (Thomas Wright Waller). אימו היה מוזיקאית ואביו כומר. בילדותו ניגן מוזיקה דתית בעוגב בכנסייה של אביו ובמרכז קהילתי בהארלם. שמע ג'אז כבר מילדות וכשהיה מנגן ג'אז בכנסייה היה אביו מכה אותו על כך. עוד לפני שמלאו לו 18 כתב את הרגטיים הראשון שלו ובאוקטובר 1922 הקליט את שני קטעיו הראשונים "Muscle Shoals Blues" ו-"Birmingham Blues". יצירות אלו מאופיינות בקו בס סטרייד המשלב מדי פעם walking bass. המנגינה בימין מעוטרת בטרילים ומאופיינת בסינקופות ודיסוננטים.
סגנון הסטרייד פיאנו הגיע מרגטיים אבל יש בו יותר חופש אלתור[1] . פסנתרן הסטרייד במועדון בעצם אחראי על הריקוד ואמור להחזיק את כל השיר מבחינה ריתמית והרמונית גם בהיעדר בס תופים
נגינת הפסנתר שלו הייתה בסגנון סטרייד פיאנו אותה שכלל עד כי הפך לאחד מן הנגנים הידועים והמבוקשים ביותר בניו יורק. מעשה ידוע הוא חטיפתו בכוח על מנת שינגן במסיבת יום ההולדת של בכיר המאפיה אל קפונה[2]. לקראת סוף שנות השלושים הופיע בלונדון והקליט עבור חברת התקליטים EMI. הקלטות הסולו שעשה handful of keys, smashing thirds תרמו רבות להתפתחות נגינת פסנתר ג'אז סולו .
בנוסף כתב קטעים רבים בסגנון הסווינג ושירים רבים, בהם הסטנדרטים "Honeysuckle Rose" ,"Ain't Misbehavin" ו-"Squeeze Me". בשל מנגנוני הבטחת זכויות היוצרים הלקויים של התקופה, לא זכה וולר לתגמול ולמִזְכֶּה (קרדיט) ועד היום קיימות מחלוקות בקשר לייחוס קטעים מסוימים לוולר או לאחרים. לדברי בנו, וולר היה אדיש לחלוטין לכסף. הוא לא חסך כלום, ולא היה לו אכפת אם וכמה כסף קיבל עבור המוזיקה שלו.[3]
וולר הכיר והושפע ממוזיקה קלאסית. שלושת המלחינים המשפיעים ביותר עבורו היו באך, בטהובן וברהמס. יצירתו "Jitterburg Walz" היא אחד מקטעי הג'אז הראשונים שנכתבו בסגנון ואלס. ההשראה לכתיבתו הגיעה מאינבנציה של באך שבנו של וולר ניגן[3]
מצבם של השחורים באותם ימים אילץ אותם לנקוט דרכים שונות ומגוונות לבטא את חוסר השוויון. לדברי המוזיקולוג פול מאצ'לין, כותב הבויוגרפיה של וולר, ההבדל נעוץ באופי: האישיות הספציפית של וולר היא זו שהביאה אותו להתמודד עם העוולות בדרך עקיפה, מרומזת, וסאטירית, אולי "מתחת לראדר" של הלבנים. הוא העדיף לצחוק על חווסר הצדק שנגרם לו מאשר להילחם בקול רם ובאופן ישיר. במובן מסוים ההקשבה למוזיקה העליזה הזו כשמבינים את ההקשר בו היא נוצרה, מצמררת לא פחות מהקשבה למוזיקת מחאה ישירה. בהקשר הזה black and blue יוצא דופן באופי הרציני הנוגה שלו .
בשנת 1927 וולר היה הראשון שהקליט קטעי ג'אז בעוגב כנסייתי. היה גם המלחין האפרו-אמריקאי הראשון שנשכר כדי להלחין עבור מחזמר בברודוויי. גר בהרלם שהייתה מרכז תרבותי לאפרו-אמריקאים אחרי מלה"ע הראשונה, מועדוני ריקוד ומוזיקה היו פתוחים כל הלילה ווולר היה זמר ופסנתרן מבוקש מאד בהם. לדברי בנו[3] הסיבה שהיה כל כך מבוקש איננה רק שהיה פסנתרן סטרייד מעולה אלא בעיקר האישיות מלאת החן והכאריזמה. האופן שבו ביצע את השירים היה מלא באופי, הבעה וחיוניות. הוא ידע לצחוק על מצבים קשים . הדרך שלו להתמודד עם מצבם הקשה של השחורים בתקופה זו בארצות הברית הייתה דרך הומור ולא דרך כעס.
השפיע בסגנונו ובנגינתו על ארול גארנר, קאונט בסי, באד פאוול ועוד מוזיקאי ג'אז רבים.
היה ידוע במזגו הטוב והרגוע ובחוש ההומור שלו.
מותו והוקרה לאחר המוות עריכה
וולר נפטר מסיבוך של דלקת ריאות בקנזס סיטי, לאחר מותו ספד לו הפזמונאי אנדי ראזאף, שכתב עמו רבים משיריו "נשמת המלודיה... אדם שגרם לפסנתר לשיר... גדול בגופו ובנפשו... ידוע בשל נדיבותו... צרור מבעבע של שמחה (a bubbling bundle of joy)"[4].
רבים משיריו בעלי אופי משועשע וקליל וגם סגנון שירתו והופעתו כזמר מלאים הומור ואף תאטרליות לעיתים. דוגמאות טובות לכך היא שיריו "Honeysuckle Rose" ו-"Ain't Misbehavin" שאף נבחרו להכלל בהיכל התהילה של פרס גראמי. הקלטת "Ain't Misbehavin" נכללת גם באוסף המוזיקה הלאומי של ספריית הקונגרס (רשימת הקלטות בעלות חשיבות תרבותית, היסטורית ו/או אסתטית המשקפות או מתארות את החיים בארצות הברית). ב-1968 נבחר על ידי מבקרי דאון ביט להכלל בהיכל התהילה של הג'אז וב-1993 הוכתר בפרס גראמי למפעל חיים.
לקריאה נוספת עריכה
- Fats Waller: the cheerful little earful מאת Alyn Shipton
- Ain't misbehavin': the story of Fats Waller מאת Ed Kirkeby
- "Stride: the music of Fats Waller" by Paul S .Machlin
קישורים חיצוניים עריכה
פאטס וולר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פאטס וולר, באתר אייטונס (באנגלית)
פאטס וולר, באתר ספוטיפיי
פאטס וולר, באתר AllMusic (באנגלית)
פאטס וולר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פאטס וולר, באתר דיזר
פאטס וולר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פאטס וולר, באתר Discogs (באנגלית)
פאטס וולר, באתר Songkick (באנגלית)- פאטס וולר, באתר SecondHandSongs
פאטס וולר, באתר בילבורד (באנגלית)- אתר המוקדש ליצירתו (באנגלית)
- רשימת הקלטות
- פאטס וולר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פאטס וולר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Machlin, P.S, STRIDE: the music of Fats Waller, Palgrave Macmillan, 1985
- ^ Waller, Maurice and Anthony Calabrese. Fats Waller. Schirmer Books. 1977. ASIN B000JV3G1U
- ^ 1 2 3 Fats Waller - a documentary Part 2, נבדק ב-2021-09-04
- ^ בתוך הערות אלבום ל-RCA (UK;1960) album 'Handful of Keys'