פולה (עיר)

עיירה בקרואטיה

פּוּלהקרואטית: Pula) היא העיר הגדולה ביותר במחוז איסטריה שבצפון קרואטיה, אך לא בירת המחוז. לעיר מסורת ארוכה של ייננות, דיג ותיירות. העיר הייתה גם מרכז אדמיניסטרטיבי מאז תקופת רומא העתיקה, והיא ניכרת כיום באתריה הרומיים.

פולה
Pula
סמל פולה
סמל פולה
סמל פולה
דגל פולה
דגל פולה
דגל פולה
מבט אווירי על קו החוף של פולה והאמפיתיאטרון הרומי
מבט אווירי על קו החוף של פולה והאמפיתיאטרון הרומי
מבט אווירי על קו החוף של פולה והאמפיתיאטרון הרומי
מדינה קרואטיהקרואטיה קרואטיה
מחוז איסטריהאיסטריה איסטריה
ראש העיר בוריס מילטיץ'
תאריך ייסוד 177 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 51.65 קמ"ר
גובה 30 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 52,220 (31 באוגוסט 2021)
 ‑ צפיפות 1,100 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 44°52′0″N 13°51′0″E / 44.86667°N 13.85000°E / 44.86667; 13.85000
אזור זמן UTC+2
pulainfo.hr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

תקופה מוקדמת עריכה

עדות מוכיחה שכבר לפני מיליון שנה חיו באזור קבוצה של בני אדם המשויכים למין הנכחד הומו ארקטוס. בשנת 177 לפנה"ס נכבשה איסטריה בידי הרומאים, שבין השנים 27 לפנה"ס ו-68 לספירה בנו את האמפיתיאטרון המרכזי בעיר, וביצרו את העיר בחומה עם 10 שערים שכמה מהם עוד שרדו. במהלך תקופת שלטונו של ספטימוס סוורוס בעיר שונה שם העיר לראס פובליקה פולנסיס. ב-354 הייתה העיר למקום הוצאתו להורג של הקיסר קונסטנטיוס גאלוס. בשנת 425 נהייתה העיר למרכז של הבישופות, ומספר מבנים דתיים שנותרו מהתקופה מעידים על כך.

 
האמפיתיאטרון הרומי בפולה הוא כיום אתר תיירות וארכאולוגיה מרכזי בעיר

ימי הביניים עריכה

לאחר נפילת האימפריה הרומית המזרחית, העיר וסביבתה הותקפו בידי האוסטרוגותים וכמעט נהרסו בידיו של אודואקר. בין השנים 493538 שלטו האוסטרוגותים על העיר, ומשנת 540 עד 751 הייתה נתונה העיר לשליטתה של העיר רוונה שבאיטליה, שהייתה המרכז הביזנטי של איטליה באותה העת. במהלך השלטון של רוונה, פולה נהייתה לנמל חשוב של הצי הביזנטי וחלק בלתי נפרד מהאימפריה הביזנטית. במאה ה-6 הביזנטים בנו בעיר את קפלת סנט מרי פורמוזה.

 
קפלת סנט מרי פורמוזה הביזנטית

מ-788 הייתה פולה נתונה לשליטת הפרנקים תחת קרל הגדול. ב-1148 נמסרה העיר לוונציאנים ושנתיים לאחר מכן נשבעה אמונים לרפובליקה הוונציאנית, וכך נהפכה לנכס ונציאני. בשנת 1192 נכבשה העיר בידי הפיזנים אך הושבה לוונציה זמן קצר לאחר מכן.

הרפובליקה של ונציה, נפוליאון ואימפריית הבסבורג עריכה

במהלך המאות ה-14, ה-15, וה-16 הותקפה פולה בידי הרפובליקה של ג'נובה, הונגריה ובית הבסבורג ובמהלך המלחמות התושבים חלו בטיפואיד, דבר ומלריה. בסביבות 1750 נשארו רק 3,000 תושבים בעיר פולה, שאדמותיה היו מכוסות בעשבים שוטים ובקיסוסים.

עם תבוסת הרפובליקה הוונציאנית ב-1797, העיר נהייתה לחלק ממונכריית הבסבורג. העיר נפלשה שוב לאחר שהצרפתים הביסו את האוסטרים, והעיר השתייכה לממלכת איטליה, שהייתה מדינת חסות של הקיסרות הראשונה.

האימפריה האוסטרו-הונגרית והצטרפות לאיטליה עריכה

ב-1813 עברה פולה לחיקי האימפריה האוסטרית (מאוחר יותר האימפריה האוסטרו-הונגרית), ובתקופה זו חזרה העיר לשגשג. ב-1859 המעגן הגדול של פולה הפך לבסיס הראשי של חיל הים ולמרכז לבניית ספינות. מעמדה של העיר הפך מעיר קטנה עם אתרים עתיקים ומפוארים לעיר תעשייתית.

במלחמת העולם הראשונה הפכה העיר לבסיס המרכזי של ספינות מלחמה אוסטרו-הונגריות וכוחות נוספים של חיל הים.

 
ספינות מלחמה אוסטרו-הונגריות בפולה

ב-1918 ניתנו פולה וכל מחוז איסטריה לאיטליה במסגרת הסכם שלום. צבא גרמניה הנאצית נכנס למלא את החלל שהתרוקן מחיילים איטלקיים שנסוגו., והאזור נכבש בידי הרייך השלישי. במהלך שליטת הצבא הגרמני באזור, פולה הפכה לחלק מהאזור המבצעי החוף האדריאטי בראשותו של אודילו גלובוצניק. במהלך הזמן הזה התנאים באזור היו קשים: אנשים שסייעו לפרטיזנים באזור נעצרו, גורשו ואף הוצאו להורג.

לאחר מלחמת העולם השנייה ועד היום עריכה

לאחר 1945, במשך שנים אחדות נוהלה פולה בידי האומות המאוחדות. בין דצמבר 1946 וספטמבר 1947, רוב תושבי העיר האיטלקיים החליטו להגר לאיטליה. לאחר מכן הפך השם פולה לשמה הרשמי של העיר. לאחר התמוטטותה של יוגוסלביה ב-1992, נהייתה העיר לחלק מקרואטיה המודרנית.

אתרי העיר עריכה

 
מקדש אוגוסטוס בפורום הרומי של פולה
 
קשת סרגיוס

העיר ידועה בעיקר בשל האתרים העתיקים הרבים שנשתמרו בה, בהם:

האמפיתיאטרון הרומי עריכה

  ערך מורחב – האמפיתיאטרון הרומי בפולה

האמפיתיאטרון הוא האתר העיקרי בפולה והשריד הארכאולוגי המרכזי בקרואטיה, יחד עם סלונה שליד ספליט. האמפיתיאטרון נבנה בין השנים 27 לפנה"ס ו-68 לספירה והוא השישי בגודלו בכל העולם. כיום אנשים רבים מופיעים בקונצרטים שנערכים בתיאטרון. תחילה האמפי נבנה מעץ בשנים 2 עד 14, והוחלף באמפיתיאטרון מאבן.

מקדש אוגוסטוס עריכה

  ערך מורחב – מקדש אוגוסטוס

האתר המרכזי בפורום הרומי של פולה הוא מקדש אוגוסטוס, מקדש שמור היטב המוקדש לקיסר הרומי הראשון אוגוסטוס. האמפי נבנה כנראה בין השנים 2 ו-14 לספירה, ממש כמו הגרסה הראשונה של האמפיתיאטרון. תחת שלטון הביזנטים הפך המקדש לכנסייה ומאוחר יותר לאסם. ב-1944 פצצה של בעלות הברית פגעה במקדש וכמעט הרסה אותו לגמרי. שלוש שנים לאחר הפגיעה, ב-1947 המבנה שוקם מחדש. כיום במקום מוצגים פסלים רומיים.

קשת סרגיוס עריכה

  ערך מורחב – קשת סרגיוס

קשת סרגיוס היא שער הניצחון רומי, ככל הנראה היחיד מסוגו בקרואטיה. הקשת שימשה כאחד מהשערים בחומת העיר. בנייתה מומנה מכספה של סַלביה פּוֹסטוּמה סרגיה, רעייתו של אחד האחים לבית סרגיה (אנ'), הטריבון לפידוס שהשתתף בקרב אקטיום, ומכאן שמו של השער. השער משך את תשומת לבם של אומנים רבים, בהם מיכלאנג'לו.

הקתדרלה של פולה וכנסיית ס.מריה דל קאנטו עריכה

 
קתדרלת מריה הקדושה ומגדל הפעמונים

קתדרלת מריה הקדושה בפולה היא הקתדרלה המרכזית בעיר, ויחד עם הבזיליקה האופרזיאנית בפורץ' היא אחד משני מושביה של ההגמוניה של פורץ' ופולה. הקתדרלת ממוקמת בצד הדרומי של מפרץ פולה למרגלות הגבעה עם המצודה הוונציאנית מהמאה ה-17.

 
פסיפס בכנסיית סנטה מריה דל קאנטו בפולה

בכנסיית סנטה מריה דל קאנטו (Santa Maria del Canneto) מצוי פסיפס מרשים מהמאה השישית לספירה. הפסיפס מזכיר באופיו את המוזאיקות המוצגות במאוזוליאום על-שם גאלה פלאצ'ידיה ברוונה.

 
המרינה של פולה

הקהילה היהודית עריכה

תיעוד לנוכחות יהודים בעיר פולה קיים מהמאה ה-14 והם עסקו במסחר, בבנקאות ובהלוואות בריבית. ב-1427 הוקם בנק בבעלות יהודית. לעיר היגרו משפחות אמידות מאזור הסן בגרמניה ומהן ניתן לציין את משפחת קומפרינו. עד המלחמות הנפוליאוניות זכו בני הקהילה לרווחה, אך לאחריהן עזבו המשפחות האמידות בעיקר לטריאסטה וגם לערים מרכזיות נוספות בחצי האי האפניני. ב-1900 התגוררו בפולה 112 יהודים ונסמכו על קהילה טריאסטה.[1][2]

ערים תאומות עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פולה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יהדות איסטריה, באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
  2. ^ הקהילה היהודית בפולה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 276-275.