פוניקה
פוניקה (בלטינית: Punica) היא פואמה אפית בשבעה-עשר ספרים (פרקים) ובמשקל הקסמטר דקטילי שחיבר סיליוס איטליקוס (28 לערך – 103 לערך). היא כוללת למעלה מ-12,000 שורות, ונחשבת לפואמה הלטינית הארוכה ביותר שנתחברה בעת העתיקה. נושא הפואמה הוא המלחמה הפונית השנייה (218–201 לפנה"ס) והמאבק בין שני המצביאים הדגולים חניבעל וסקיפיו אפריקנוס.
 | |
| "חלומו של סקיפיו", ציור מעשה ידי הצייר האיטלקי רפאל | |
Underworld in Silius Italicus  | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
סיליוס איטליקוס |
| שפת המקור |
לטינית |
| סוגה |
שירה אפית |
| תקופת התרחשות |
המלחמה הפונית השנייה |
  | |
תיאור עריכה
איטליקוס כתב את הפואמה בסגנון בו כתב ורגיליוס (70–19 לפנה"ס) את ה"איניאדה". איטליקוס הסתמך על חיבורו של טיטוס ליוויוס (59 לפנה"ס – 17 לספירה) "מיום ייסודה של עיר", אולם לא תמיד נצמד למקור ההיסטורי. הפוניקה התגלתה ככתב יד בקונסטנץ בשנת 1416 או 1417.
עלילה עריכה
הפואמה נפתחת בזעמה של האלה יונו על איניאס, פליט מלחמת טרויה, שבגד בדידו מלכת קרתגו, שהתאבדה מרוב צער. יונו יוצרת את חניבעל ברקה כמכשיר לנקמתה ברומאים, צאצאיו של איניאס. חניבעל בן תשע כשאביו חמלקרת ברקה לקח אותו למקדשה של דידו, ומשביע אותו להיות לנצח אויב לרומאים. חניבעל מתלווה אל אביו במסעו להיספניה, שם נרצחים אביו וגיסו בידי המקומיים. חניבעל תופס את הפיקוד על הצבא הקרתגי בהיספניה, הוא תוקף את סגונטום וכך פותח מלחמה עם רומא. בנקודה הזו נגמר הספר הראשון.
אנשי סגונטום נלחמים באומץ, והאלים מתערבים. הרקולס שולח שליח לעודד את אנשי סגונטום, אולם יונו שולחת שליח משלה שגורם להם לטירוף והם מעלים עצמם באש. המשורר מבטיח לאנשי סגונטום שזכרם לא ישכח. כאן נגמר הספר השני.
חניבעל מבקר במקדשו של הרקולס לפני המלחמה. יופיטר נגלה אליו בחלום ומראה לו נחש תוקף את איטליה. חניבעל מתעודד מהחלום, ומחליט לצאת למסע מלחמה נגד רומא. אשתו אימילקה מתחננת אליו שייקח אותה עמו, אולם הוא שולח אותה בדמעות לקרתגו. ונוס שואלת את יופיטר האם הוא מתכוון להשמיד את רומא, יופיטר משיב שהוא רוצה לגרום לחניבעל לחשל את הרומאים. בנקודה זו מתאר המשורר בקצרה את תולדותיה של רומא אחרי חניבעל, ואת הפאר לו תזכה בימי הקיסרות. לדעת המשורר הפאר יגיע לשיא בתקופת הקיסר דומיטיאנוס (81–96 לספירה), והקטע הבא מלא בחנופה לדומיטיאנוס שהיה הקיסר בזמן כתיבת הפואמה. בנקודה זו נגמר הספר השלישי.
חניבעל מגיע לאיטליה, הגאלים שרוצים לנקום ברומא מסייעים לו לנצח בקרב טיקינוס. בקרב מתבלט חייל רומאי צעיר בשם סקיפיו, סקיפיו כמעט מת בקרב אולם יופיטר צופה לו עתיד גדול ומבקש ממארס להציל אותו. יונו מופיעה ומציעה לחניבעל לארוב לרומאים באגם טראסימנו. בנקודה זו נגמר הספר הרביעי.
חניבעל מקבל את עצתה של יונו ואורב לרומאים, המארב מגיע לשיא בקרב טראסימנוס (217 לפנה"ס). האלים כולם מזדעזעים מהקרב פרט ליונו. אחיו של חניבעל מאגו נפצע, אולם נחשים מגיעים ומרפאים אותו. הקונסול גאיוס פלאמיניוס נפוס נהרג. בנקודה זו נגמר הספר החמישי.
הרומאים המבוהלים ממנים את פאביוס מאקסימוס כדיקטטור (217 לפנה"ס). בקטע הבא סוקר המשורר את ההיסטוריה של משפחתו של פאביוס, וכן מספר את סיפורו של מרקוס אטיליוס רגולוס, מצביא רומאי שנפל בשבי הקרתגי בזמן המלחמה הפונית הראשונה (264–241 לפנה"ס) ושוחרר בתנאי שישכנע את הרומאים לחתום על חוזה שלום עם קרתגו, אולם כשחזר לרומא דחק בסנאט לא להציע שום הסכם כזה. לאחר מכן חזר רגולוס לקרתגו שם עונה למוות. חניבעל מבקר במקדש רומאי ורואה שם ציורים המתארים ניצחונות של הרומאים על הקרתגים, חניבעל זועם ומורה לשרוף את המקדש. כאן נגמר הספר השישי.
בספר השביעי מתאר המשורר את האסטרטגיה הפביאנית, פאביוס נמנע מקרב עם חניבעל, חניבעל מנסה להתגרות בו אך לשווא. מתואר קרב אגר פלרנוס בו חמק חניבעל על ידי כך ששילח עדר שוורים בצבא הרומאי, ממלכודת מתוחכמת שהציב לו פאביוס. סגנו של פאביוס, מרקוס מינוקיוס רופוס, מביס את חניבעל בקרב גרוניום, והופך לשווה זכויות עם פאביוס. חניבעל גורר אותו למלכודת מתוחכמת וכמעט משמיד את צבאו, אך פאביוס מתערב ברגע האחרון ומציל אותו. כאן נגמר הספר השביעי.
גאיוס טרנטיוס וארו נבחר כקונסול. הוא נושא נאום יהיר בו הא מגנה את פאביוס על פחדנותו, וקורא לגייס את כל חיילי רומא למלחמה. הרומאים מגייסים צבא אדיר העולה במספרו פי כמה על צבאו של חניבעל. חניבעל מפוחד חושש מהאיום הגדול. יונו שולחת אליו את רוחה של אחותה של דידו שמעודדת אותו ומבטיחה לו ניצחון, חניבעל מתעודד ומתכונן לקרב. המשורר סוקר את הצבאות ומפקדיהם, סימנים רעים נראים אולם וארו מתעלם מהם. הפואמה מסתיימת בנבואה קודרת של חייל רומאי אלמוני, ושני הצבאות יוצאים לקרב קאנאי (216 לפנה"ס).
הקיסרים הפלאביים עריכה
בספר השלישי של הפוניקה, ניצל סיליוס איטליקוס את ההזדמנות כדי להלל את הקיסרים הפלאביים. הוא מתאר כיצד ונוס המודאגת מניצחונותיו של חניבעל, הפכה לחרדה לעתידה של רומא. יופיטר, בתגובה לכך, מנבא את התהילה העתידית של רומא. כמו משוררים אחרים בתקופת הקיסרים הפלאביים, גם סיליוס איטליקוס מצא לנכון לציין את הניצחון הצבאי הגדול ביותר שלהם - הכנעתה של יהודה במרד הגדול.[1] בהתייחסותו אל אספסיאנוס הוא מציין את הכנעתם במלחמה של "מטעי הדקלים של אדום" (=יהודה) ולאחר מכן מתייחס אל בנו, טיטוס, ש"ייקח על עצמו את משימת אביו" וש"עוד בהיותו בחור צעיר, ישים קץ למלחמה עם העם הפראי של פלשתינה".[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- ה"פוניקה" בשפת המקור הלטינית, באתר The Latin Library.
- ה"פוניקה" בתרגום לאנגלית, כרך א' וכרך ב', בארכיון האינטרנט.
- ה"פוניקה" בתרגום לצרפתית מ-1855, באתר Itinera Electronica. (מקור מול תרגום).