פורטל:המורשת העולמית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האספה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אשררו 190 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2023 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1,157 אתרים ב-167 מדינות ורשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 900 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 218 כאתרי טבע ויתר 39 האתרים משלבים את שני התחומים.

אי הפסחאאושוויץארמון הקיץאתר המאובנים בצ'נגג'יאנגבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהפאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי
מראה במכרות
מראה במכרות

מכרות הצור הנאוליתיים בספיין (צרפתית Minières néolithiques de silex de Spiennes) שוכנים בעיירה ספיין שבעיר מונס בדרום בלגיה. כריית צור במכרות בספיין החלה במחצית השנייה של האלף ה-5 לפנה"ס, ככל הנראה בין שנת 4400 ל-4200 לפנה"ס, ועובדה זו הופכת את המקום לבין העתיקים בסוגו באירופה. לפי ממצאים המשיך המקום והיה פעיל משך כל האלף ה-4 לפנה"ס ובמהלך מחצית האלף ה-3 לפנה"ס, דהיינו, עד סוף תקופת האבן החדשה. מכרות ספיין שוכנים במרחק של שישה ק"מ דרומית-מזרחית לעיר מונס. הם משתרעים על פני שתי רמות עשויות אבן גיר, הנפרדות זו מזו על ידי ערוץ נחל. הצור בספיין שוכן בכ-15 שכבות באדמת הגיר, שעשויות מ"חוטים" בקוטר של 10 עד 30 ס"מ. במקומות מסוימים מתחלפים חוטי חומר אלה בגושי צור באורך של מטר עד שניים, ובקוטר של מטר ויותר. ערוץ הנחל שהתחפר ברמה חשף את שכבות הצור וסייע לגילוין. הצור בספיין נאסף בבורות פשוטים בעומק של מטרים ספורים, במקומות בהם היה גלוי ובפירים שמספרם מוערך בכ-20,000 עד 30,000.

הפארק הלאומי קקדו שוכן בטריטוריה הצפונית של אוסטרליה, ומשתרע על פני שטח של 19,804 קמ"ר. השם קקדו נגזר משיבוש לשוני של המילה "גאגודג'ו" (Gagudju) שהוא שמה של השפה האבוריג'ינית המדוברת בחלק הצפוני של הפארק.
מגדל סיימביקה בקרמלין בקאזאן
מגדל סיימביקה בקרמלין בקאזאן

מגדל סיימביקה הוא מאתריו המוכרים של מתחם הקרמלין בקאזאן שברוסיה, והיה המבנה הגבוה בו. המגדל נוטה על צדו, וההערכה היא כי הנטייה מגיעה ל-198 ס"מ. מועד הקמתו של המגדל אינו ידוע, ורוב החוקרים סבורים שהוא הוקם בסוף המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18, בהשפעת מגדלי הקרמלין במוסקבה. האגדה מספרת שהמגדל הוקם על ידי איוואן הרביעי במאה ה-16, תוך שבוע בלבד, והיא מוסיפה שהמלכה הטטרית של קאזאן, סיימביקה, קפצה ממנו אל מותה, ומכאן שמו. בתקופת האימפריה הרוסית נשא המגדל בראשו פסל של עיט דו-ראשי, וזה הוחלף בכוכב האדום עם עליית הקומוניסטים לשלטון, ובסהר לאחר הפרסטרויקה. המגדל ומכלול הקרמלין בקאזאן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.


oredlichia intermedia
oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג שבמחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים שתוארכו ל-530 למ"ש. הממצאים מדגימים היטב את תופעת הפיצוץ הקמבריוני, המתארת שינוי דרמטי בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ.

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20.

בישראל עשרה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות ישו והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

עושרה התרבותי והטבעי של אתיופיה בא לידי ביטוי באתרי המורשת העולמית הפרהיסטוריים וההיסטוריים שבה, ואשר היו בין הראשונים שהוכרזו ככאלה על ידי ארגון אונסק"ו.

נהר אוואש הוא אחד הנהרות הגדולים באתיופיה ואורכו כ-1,200 ק"מ. הנהר נובע דרומית-מערבית לבירה אדיס אבבה וזורם תחילה מזרחה. לאחר מכן פונה בקשת רחבה וזורם לכיוון צפון, ולבסוף הוא פונה לכיוון מזרח ומסתיים בגבול ג'יבוטי. בני אדם חיו בעמק האוואש משחר היות המין האנושי, ובעמק הנהר המרכזי נמצאו שרידיהם של מספר הומינינים. הממצא החשוב ביותר נתגלה ב-1974, כאשר 52 חלקי שלד אפשרו את הרכבתה של לוסי, שמו הנפוץ של מאובן בן 3.2 מיליוני שנים.

נהר האוואש
נהר האוואש

גם בעמק נהר האומו בדרום-מערבה של המדינה התגלו שרידי הומינינים אשר גילם הוערך בשנת 2005 ב-195,000 שנים. השרידים הם שרידיו המוקדמים ביותר של האדם הנבון, ומשמעות הדבר היא כי הוא לא עזב את יבשת אפריקה משך פרק זמן ארוך ממה שסברו המדענים קודם לכן. משמעות נוספת של הגילוי היא כי האדם המודרני התפתח לצידם של הומינינים אחרים לאורך פרק זמן ארוך יותר ממה שסברו קודם לכן.

שלוש ערים באתיופיה הוכרזו כאתרי מורשת עולמית. אקסום בצפון המדינה שנתנה את שמה לקיסרות אקסום אשר שלטה באזור משך 1,500 שנה לערך, משנת 400 לפנה"ס ועד המאה ה-10. אקסום היא העיר הקדושה ביותר לנוצרים באתיופיה, ובה הוכתרו קיסרי אתיופיה בני השושלת הסולומונית. העיר ידועה בשדה האסטלות הצפוני שבו יותר מ-120 אסטלות. בשנת 1937 אסטלה בגובה של 24 מטר ובמשקל של 160 טון נחתכה לשלושה חלקים בפקודת בניטו מוסוליני ונשלחה לרומא. האסטלה שגילה מוערך ביותר מ-1700 שנה, זכתה לכינוי "אסטלת רומא" או "האובליסק של רומא", והיא הושבה לאתיופיה ב-2005 והוקמה מחדש בשנת 2008.

שדה האסטלות הצפוני באקסום
שדה האסטלות הצפוני באקסום

העיר לליבלה ברמת אתיופיה מכונה "פטרה של אפריקה", וזאת בזכות הכנסיות החצובות בסלע הגעשי שנבנו בה, ואשר 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 1978. הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה ייחודיות בשל שלושה מאפיינים - בריכוזן בתא שטח כה קטן, בעידונן ובעובדה שארבע מהן אינו חצוב בסלע במובן המקובל, אלא הן חופשיות ממנו מכל צדדיהן. עוד מוכרת העיר בכינוי "ירושלים החדשה" בזכות אתריה הדתיים הנושאים במקרים רבים שמות של אתרים בירושלים.

את התרבות המוסלמית באתיופיה מייצגת העיר הראר. במשך מאות שנים, הייתה הראר מרכז מסחרי עיקרי, שחיבר את דרכי המסחר של אתיופיה עם יתר ערי קרן אפריקה וחצי האי ערב. ב"הראר ג'וגול" (העיר העתיקה) 82 מסגדים ו-102 בתי תפילה מוסלמיים אחרים הכוללים גם קברים. לכל אתרי המורשת העולמית באתיופיה.

ברית ערי ההנזה

קו הרקיע של העיר העתיקה בטאלין
קו הרקיע של העיר העתיקה בטאלין

ברית ערי ההנזה הייתה ברית ערי מדינה באגן הים הבלטי בצפון אירופה, אשר התאגדו מסוף המאה ה-12, בעיקר מטעמים מסחריים. בין המאה ה-13 למאה ה-17 שלטה ברית הערים על כל צפון אירופה, הים הבלטי ודרומו של הים הצפוני. מספר ערי הנזה הוכרו כאתרי מורשת עולמית, בין היתר בשל חשיבותן ההיסטורית ובזכות העושר התרבותי והאדריכלי שאפיין אותן בתקופה זו.

עיר ההנזה ליבק בצפון גרמניה הייתה במאה ה-14 "מלכת ברית ערי ההנזה" והעיר החזקה בה. העיר שוכנת על גדות נהר הטרווה והרובע העתיק שלה שוכן על אי בלב הנהר. על הבנינים המוכרים בעיר מתקופה זו נמנים הולשטנטור (שער הולשטן) שהיה לסמלה של העיר, קתדרלת העיר, כנסיות פטר ויעקב ובית החולים של רוח הקודש. ברמן בצפון-מערב גרמניה הצטרפה לברית במאה ה-14 והייתה חברה בה משך זמן קצר בלבד. למרות זאת, המרכז ההיסטורי של העיר הוקם ועוצב בתקופה זו ולאחריה, והוא מתפאר בבניין העירייה הגותי ובפסל רולנד שלידו.

העיר ויסבי
העיר ויסבי

ויסבי באי הבלטי גוטלנד שבשוודיה נפתחה להשפעת הסוחרים הגרמנים החל במאה ה-12. ליבק והאי גוטלנד קשרו ביניהן יחסי ידידות, והסוחרים הגרמנים התיישבו בוויסבי שהפכה למרכז המסחר היחיד באי שהיה רשאי לסחור עם ערים גרמניות. בעקבות זאת החלה בנייתן של כנסיות ובתי מסחר, ולאורך הנמל נבנו מספר מחסנים. בנייני העץ הקדומים ביותר הוחלפו במהלך המאה ה-13 על ידי בתי אבן גדולים שנבנו בשורות מקבילות מזרחית לנמל, ובמאה הזו הפכה ויסבי מכפר פשוט לעיירה בינלאומית, שהייתה מוקפת בחומת מגן חזקה, ובהדרגה הפנתה עורף לאופייה הכפרי.

בריגן הוא רובע המשתרע בסמוך לרציף הצפון-מזרחי של נמל ברגן בנורווגיה, והוא מתאפיין בבתי עץ שנבנו בתקופה בה הייתה העיר חברה בברית ערי ההנזה. ב-1343 הקימה ברית ערי הנזה עמדת סחר בבריגן ששימשה לאחסון סחורות, בעיקר דגים מצפון נורווגיה ודגנים מרחבי אירופה, אך גם למגורים וכבתי מלאכה. בשיא פעילותו פקדו את בריגן כשישים ספינות בשנה, ולרובע היה מונופול על הסחר בחופיה הצפוניים והמזרחיים של נורווגיה, והוא שלט גם על הסחר באיי צפון האוקיינוס האטלנטי.

העיר טורון השוכנת על גדות הוויסלה בצפון פולין, זכתה לפרסום בעיקר בשל שימור מבניה הגותיים מימי הביניים ובהם כ-200 מבנים צבאיים. כל המבנים בנויים אבן וכוללים כנסיות מונומנטליות ובתים בורגניים רבים. המבנה הבולט בכיכר השוק של העיר העתיקה הוא בית העירייה הישן שנבנה בין השנים 1391 ל-1399 תוך שימוש במגדל קיים שהוקם ב-1274, והוא נחשב לאחד המרשימים מסוגו במרכז אירופה. על ערים ומרכזי סחר נוספים של ברית ההנזה אשר הוכרזו כאתר מורשת עולמית נמנות טאלין, ריגה, קרקוב, נובגורוד, גוסלאר, ברלין וברוז'.

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעיתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בעניינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעיתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בעניינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעיתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. עניינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה שלוש פעמים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פרטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן. המקרה השלישי היה ביטול ההכרזה של קתדרלת בגרטי בגאורגיה בשנת 2017, וזאת בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית.

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האספה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

דגל המורשת העולמית
דגל המורשת העולמית
  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "המועצה הבינלאומית למוזיאונים" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). "האגודה הנורדית למורשת העולמית" (NWHS) נוסדה כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין המדינות הנורדיות ומושבו ברייקיאוויק, איסלנד. מטרתו העיקרית של המוסד שנוסד בשנת 2016 היא לסייע ולתמוך ביישום אמנת המורשת העולמית של אונסק"ו במדינות הנורדיות.

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:


פורטל מומלץ