פיודור טיוטצ'ב

משורר רוסי

פיודור איבאנוביץ' טיוטצ'ברוסית: Фё́дор Ива́нович Тю́тчев; 5 בדצמבר 1803 - 27 ביולי 1873[1]) היה משורר ודיפלומט רוסי.

פיודור טיוטצ'ב
Фёдор Иванович Тютчев
לידה 23 בנובמבר 1803 (יוליאני)
Ovstug, Bryanskiy Uyezd, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 ביולי 1873 (יוליאני) (בגיל 69)
פושקין, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה (סנקט פטרבורג) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה לירית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1813 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
    • אלנורה טיוטצ'בה (27 בינואר 182927 באוגוסט 1838)
  • Ernestina Pfeffel (17 ביולי 1839ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Yelena Denisyeva עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים איוואן טיוטצ'ב, דריה טיוטצ'בה, פיודור טיוטצ'בה, אנה טיוטצ'בה, מריה טיוטצ'בה, יקטרינה טיוטצ'בה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו ויצירתו עריכה

פיודור טיוטצ'ב נולד למשפחה אריסטוקרטית ותיקה באחוזה שלה ליד בריאנסק. הוא למד בפקולטה לספרות של אוניברסיטת מוסקבה, לאחר מכן במשך יותר מעשרים שנה שירת כדיפלומט רוסי במינכן, שם נכח בהרצאותיו של פרידריך וילהלם שלינג במינכן וקשר קשרים עם היינה[2]. לאחר מכן היה דיפלומט בטורינו. עם שיבתו לרוסיה התחיל את שירותו כצנזור. הוא תרגם מכתבי פרידריך שילר, היינריך היינה ויוהאן וולפגנג פון גתה לרוסית[3].

טיוטצ'ב כתב כארבע מאות שירים. שירתו של העשור השני של המאה התשע-עשרה היא שירה מסורתית בסוגת אודה של המאה השמונה-עשרה ברוסיה. בשירים של שנות השלושים נראים מוטיבים רומנטיים, בעיקר רומנטיזם גרמני (תמונת הלילה, כאוס). זאת שירה שגורמת למחשבות. הנושאים העיקריים הם הרהורים על מערכת העולם, גורלו של האדם וטבע. בשנות הארבעים טיוטצ'ב כמעט שלא חיבר שירים, אבל כתב כמה מאמרים על היחסים בין רוסיה והתרבות המערבית.

בשנת 1854 הוצאה לאור אוסף שיריו הראשון על ידי ידידיו, ללא השתתפות המחבר. ב-1860–1870 רווחים בשירתו של טיוטצ'ב המוטיבים הפוליטיים. השיר המפורסם ביותר של טיוטצ'ב הוא "!Silentium".

ב-1850 התאהב באצילה רוסית שירדה מנכסיה – ילנה אלכסנדרובנה דניסייבה. הוא הקדיש לה כמה שירים שנונים, שבהם תיאר את האהבה כאסון גורלי. מאוחר יותר החוקרים והעורכים קיבצו את השירים האלה באוסף 'דניסייבסקיי'. דניסייבה נפטרה ב-1864.

אחד משיריו מתאר את רוסיה:

אֶת רוּסְיָה לֹא תַּבִין בַּשֶּׂכֶל,
אֵין לְאָמְדָהּ בְּקַב אוֹ הִין:
טִיבָהּ שׁוֹנֶה מִכָּל מַמְלֶכֶת  –
אֶפְשָׁר בָּהּ רַק לְהַאֲמִין.

[4]

הערכה עריכה

טיוטצ'ב נחשב לאחד מגדולי משוררי רוסיה במאה ה-19 ושמו מוזכר בהקשר זה בסמיכות לשמו של אלכסנדר פושקין[5]. טיוטצ'ב היה פטריוט רוסי וביחד עם ניקולאי אלכסייביץ' נקראסוב היה ידוע כמבטא העליונות של העם הרוסי, אותו מכנה זאב ז'בוטינסקי האתה בחרתנו של העם הרוסי[6]. אל מול הקדמה המערבית הוא טען את אמרתו המפורסמת ש"בשכל לבדו לא ניתן להבין את רוסיה, שום אמת מידה רגילה אינה מקיפה את גדולתה והיא עומדת לבדה בייחודיותה - ברוסיה ניתן רק להאמין"[7][8]. כן טען טיוטצ'ב לעליונות רוחנית ושליחות משיחית של רוסיה[9].

רחל כצנלסון-שזר כתבה עליו: "טיוטצ'ב בשיריו, שאין דוגמתם ברוסית לחופש האינטלקט ולחדירה האימפרסיוניסטית ליפי הטבע, כפר במוסריותן הנעלה של הופעות הטבע, וחי בייאוש בטוח של הוגה דעות ושל משורר, השואב את אמתו מכל מעיינות ההכרה"[10].

כתביו שראו אור בעברית עריכה

בדור עתיד אמצא קורא (תרגמה: אלה סוד, פתח דבר ומבואות: זויה קופלמן), אנתולוגיה הכוללת תרגומים לשירים נבחרים של ארבעה משוררים רוסים מן המאה ה-19.תל אביב: גוונים, תשע"ז.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיודור טיוטצ'ב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה