פיטר קולינס
פיטר קולינס (באנגלית: Peter Collins, 6 בנבובמר 1931–3 באוגוסט 1958) היה נהג מרוצים בריטי שהתחרה באליפות הפורמולה 1 ובמרוץ 24 השעות של לה מאן. נהרג בתאונה במהלך גרנד פרי גרמניה בעונת 1958.
 | |||||||||||
| לידה |
6 בנובמבר 1931 קידרמינסטר, ווסטרשייר, בריטניה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1958 (בגיל 26) בון, גרמניה המערבית | ||||||||||
| לאום |
 בריטי | ||||||||||
| השכלה |
בית הספר ברומסגרוב  | ||||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 3 באוגוסט 1958 | ||||||||||
| פרסים והוקרה |
Segrave Trophy (1976) | ||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
קריירת מרוצים עריכה
קולינס נולד וגדל בקידרמינסטר, ווסטרשייר, בריטניה. אביו היה בעלים של מוסך לרכבים ובעל חברת הובלות. בגיל 16 נשר מלימודיו בבית הספר התיכון והחל לעבוד במוסך של אביו. במקביל החל להתחרות במרוצים מקומיים. הוריו רכשו עבורו מכונית מדגם קופר 500 עימה התחרה[1]. במהלך מסיבה שהתקיימה בביתה של קיי פטר, נהגת המרוצים, הכיר את ג'ון ואויר מנהל קבוצת אסטון מרטין שהזמין אותו לנסיעת מבחן במסלול סילברסטון. במהלך נסיעת המבחן נכחו במסלול גם נציגי קבוצת HWM, שהתחרתה בפורמולה 2. קולינס חתם על חוזה עם שתי הקבוצות במקביל[2].
בקבוצת HWM היה חלק מקבוצה בת שלושה נהגים לצידם של לאנס מקליין וסטירלינג מוס. הקבוצה התחרתה במרוצי פורמולה 2 ברחבי בריטניה ואירופה. קולינס היה נהג מהיר, אך בעיות אמינות במכונית מנעו ממנו לסיים רבים מהמרוצים. הישגו הטוב ביותר היה מקום שני בגרנד פרי של לה סאבל ד'אולון. בשנת 1952 הוחלט כי באליפות ייקחו חלק גם כלי רכב מקטגוריית הפורמולה 2. הדבר אפשר לקולינס לערוך את הבכורה באליפות. הוא השתתף בחמישה מרוצים, בגרנד פרי צרפת סיים במקום השישי, ההישג הטוב בעונה[3]. בסיום עונת 1953 עזב את הקבוצה לאחר שלא הצליח לצבור נקודות. בשנת 1954 עבר להתחרות בקבוצת ונוול בתחרויות הפורמולה ליברה ובחלק השני של עונת הפורמולה 1.
בשנת 1955 הצטרף לקבוצת BRM. הוא התחרה עם רכב המזארטי 250F שהיה שייך לאלפרד אוון הבעלים של הקבוצה וניצח בגביע מועדון הנהגים הבריטי הבינלאומי (BRDC International Trophy)[א] ובגביע לונדון. בעקבות ההישגים התאפשר לו להתחרות עם המזארטי גם בראלי איטליה במסגרת הפורמולה 1, אך נאלץ לפרוש לאחר 22 הקפות[4].
במקביל למרוצי הגרנד פרי קולינס נחל הצלחה גם במרוצי מכוניות ספורט. בשנת 1952 ניצח את מרוץ 9 השעות של גודווד כשהוא נוהג באסטון מרטין DB3. שנה לאחר מכן ניצח, יחד עם פט גריפית', את מרוץ RAC Tourist Trophy שהתקיים בדאנדורד[5]. בשנים 1955 ו-1956 השתתף במרוץ 24 השעות של לה מאן וסיים פעמיים במקום השני.
נקודת המפנה בקריירה התרחשה בשנת 1955. ניצחון במרוץ הטארגה פלוריו יחד עם מוס הוביל להחתמה של קולינס בקבוצת פרארי בעונת 1956. בגרנד פרי מונקו הגיע לראשונה לפודיום כשסיים שני אחרי מוס. חודש לאחר מכן השיג בגרנד פרי בלגיה את הניצחון הראשון. ניצחון נוסף הושג בצרפת. באותה תקופה קולינס זכה ליחס חם מצידו של אנצו פרארי. הבעלים של הקבוצה, שהיה באבל על מותו של בנו, דינו, מניוון שרירים התייחס לקולינס כבן משפחה[6].
במרוץ פתיחת העונה התקלקלה מכוניתו של חואן מנואל פנג'יו, שותפו לקבוצה של קולינס, אך הוא ניצח במרוץ לאחר שהחליף מכונית עם לואיג'י מוסו. אל מרוץ סיום העונה הגיע פנג'יו עם יתרון של שמונה נקודות על פני קולינס והיה זקוק לנקודה אחת בשביל להבטיח זכייה בתואר. פנג'יו נאלץ לפרוש ומוסו סירב לחלוק עמו את הרכב. קולינס, שקיבל הזדמנות לזכות בתואר אם ינצח את המרוץ, החליט לנקוט באקט של ספורטיביות והעביר את מכוניתו לפנג'יו שסיים שני במרוץ וזכה באליפות, בעוד קולינס מסיים את העונה רק במקום השלישי. המחווה זיכתה את קולינס בכבוד רב מצד פרארי, פנג'יו ומתחרים רבים בענף. פנג'יו עצמו אמר על כך בראיון: "כמעט ופרצתי בבכי...פיטר הוא אחד האנשים המשובחים והג'נטלמנים הגדולים ביותר שפגשתי במהלך הקריירה"[7].
שנות השיא בקבוצת פרארי עריכה
בשנת 1956 עבר להתגורר במונקו על מנת להתחמק מחובת גיוס לצבא[8]. שנה לאחר מכן נישא לשחקנית האמריקאית לואיז קינג. השניים עברו להתגורר על גבי יאכטה בנמל מונקו. באותה שנה הצטרף לקבוצת פרארי מייק הות'ורן, איתו נרקמה חברות עמוקה. מספר שנים לאחר מותו נטען כי החברות בין השניים באה על חשבונות של לואיג'י מוסו, הנהג השלישי בקבוצה. ארוסתו של מוסו אף האשימה את התחרות ביניהם בכך שהיא זאת שגרמה למותו של מוסו. דגם הפרארי 801 בו עשתה הקבוצה שימוש במהלך העונה היה בעל משקל גבוה ואיטי בחס למתחרים. למרות זאת הצליח קולינס להשיג ניצחונות בשני מרוצים, שלא נכללו בדירוג האליפות.
במקביל להישגים בפורמולה 1 הגיע להישגים גם במרוצי מכוניות ספורט כשהוא מתחרה במגוון דגמים. בשנת 1956 הגיע למקום השני במרוץ המילה מילייה עם הפרארי 860[9] ולמקום השני בגרנד פרי השוודי למכוניות ספורט יחד עם וולפגנג פון טריפס בפרארי 290MM. שנה לאחר מכן השיג ניצחון, יחד עם פיל היל, בגרנד פרי ונצואלה בפרארי 335S[10] ויחד עם אוליבר גנדביין סיים מקום השני במרוץ 1,000 הקילומטרים של נורבורגרינג[11]. שנה לאחר מכן ניצח את מרוץ 1,000 הקילומטרים של בואנוס איירס[12] ואת מרוץ 12 השעות של סברינג יחד עם היל. הפודיום האחרון במרוצי מכוניות הספורט הושג באותה שנה בנורבורגרינג, כשסיים במקום השני יחד עם הות'ורן.
הדברים השתפרו עבור פרארי בעונת 1958 עם השקת דגם הפרארי דינו 246. קולינס השיג כמה תוצאות טובות במחצית הראשונה של העונה ואף השיג ניצחון נוסף בגביע מועדון הנהגים הבריטי הבינלאומי. למרות זאת אנצו פרארי חש שסגנון החיים הפרוע של קולינס פוגע ביכולת הנהיגה וברצון לפתח מכוניות חדשות. קולינס פוטר מהקבוצה לאחר שחיבל במכוון במצמד הרכב בו התחרה יחד עם הות'ורן במרוץ 24 השעות של לה מאן. החבלה נעשתה במטרה להימנע מנהיגה בגשם והוא נראה שותה בפאב עוד לפני תום המרוץ. בהמשך שינה פרארי במעט את דעתו ואפשרלקולינס להתחרות בקטגוריית הפורמולה 2 עד לסום העונה. בגרנד פרי צרפת הות'ורן סירב להתחיל להתחרות עד שיתאפשר לקולינס להתחרות לצידו. קולינס חזר לקבוצה ואף סיים במקום החמישי את המרוץ, אך מיד לאחריו פוטר שוב. הות'ורן הכועס נסע למשרדי הנהלת הקבוצה במודנה והשתולל תוך כדי שהוא שובר דלתות תוך כדי כך שהוא מכריז שלא יתחרה עבור הקבוצה עד שקולינס יוחזר. בעקבות כך השתכנע פרארי לתת לקולינס הזדמנות נוספת.
הניצחון השלישי והאחרון בקריירה הושג בגרנד פרי בריטניה. מוס זינק המפול פוזישן, אך קולינס הצליח לעקוף אותו בשלב מוקדם ולקחת את ההובלה במרוץ. על פי הטקטיקה של קבוצת פרארי קולינס היה אמור להתיש את מוס ולאחר מכן לאפשר להות'ורן לעקוף אותו על מנת לסיים לו במאבק על האליפות. בהקפה ה-25 מוס נאלץ לפרוש בשל בעיה במנוע, אך הות'ורן לא הצליח לצמצם את הפער מקולינס. בהמשך נאלץ להיכנס לפיט בשל בעיית שמן וקולינס המשיך כמוביל עד לסיום המרוץ[13].
מותו עריכה
שבועיים לאחר הניצחון בבריטניה התקיים במסלול נורבורגרינג גרנד פרי גרמניה. קולינס ניהל מאבק צמוד עם טוני ברוקס מקבוצת ונוול. הוא הגיע במהירות גבוהה לפניית פלאנצגרטן, כתוצאה מכך ביצע הרכב פנייה רחבה והחליק לתעלה. קולינס איבד שליטה ברכב שהתעופף באוויר ונחת הפוך על המסלול, בעוד הוא נזרק מהרכב ופוגע בעץ שעמד סמוך למסלול. חבלות הראש היו חמורות, הוא הובהל לבית החולים הסמוך, בו נפטר מאוחר יותר באותו היום. הות'ורן, חברו הטוב של קולינס, הוטרד מאוד מהמקרה והחליט לפרוש מהמרוצים בסיום העונה, בה זכה באליפות.
קישורים חיצוניים עריכה
- פיטר קולינס, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
ביאורים עריכה
- ^ באותן השנים התחרות התקיימה על פי כללי הפורמולה 1, אך המרוץ לא נחשב כחלק ממרוצי העונה
הערות שוליים עריכה
- ^ Petter Collins Profile, ESPN
- ^ The racing driver’s bride
- ^ French GP, 1952, GrandPrix.com
- ^ Italian GP, 1955, GrandPrix.com
- ^ Tourist Trophy 1953
- ^ This charming man, Motorsport Magazine, September 2008, p.62
- ^ Fangio: Interview with a legend, Autosport
- ^ ‘Peter Collins asked me to marry him’, The Shuttle, 7 August 2008
- ^ Mille Miglia 1956
- ^ GP Venezuela 1957
- ^ Nürburgring 1000 Kilometres 1957
- ^ Buenos Aires 1000 Kilometres 1958
- ^ Collins wins battle of British, ESPN