פייטרו לוקטלי

מלחין וכנר איטלקי

פייטרו אנטוניו לוקטלי (איטלקית: Pietro Antonio Locatelli;‏ 3 בספטמבר 1695 - 30 במרץ 1764) היה מלחין וכנר איטלקי.

פייטרו לוקטלי
לידה 3 בספטמבר 1695
ברגמו, הרפובליקה של ונציה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 במרץ 1764 (בגיל 68)
אמסטרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הרפובליקה של ונציה, הרפובליקה ההולנדית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

לוקטלי נולד בברגמו שבאיטליה. כילד פלא בנגינת כינור נשלח לרומא ללמוד אצל ארכאנג'לו קורלי. לא הרבה ידוע על פעילותו בשנים הבאות, פרט לכך שהשתקע לבסוף באמסטרדם בשנת 1729, ושם נפטר.

לוקטלי היה וירטואוז בכינור. נאמר עליו שמעולם לא ניגן צליל שגוי – פרט לפעם אחת, כשהזרת שלו החליקה ונתקעה בגשר של כינורו. חידושיו בטכניקת הנגינה הביאו עליו ביקורת מצד בני דורו בכל הנוגע ליפי הצליל. מבקרי מוזיקה בני זמנו השוו אותו שלא לטובתו עם כנרים אחרים, שנפלו ממנו ללא ספק בחדשנות ובהשפעה. הטכניקה של לוקטלי עודנה מהווה אתגר לכנרים עד ימינו אלה.[1]

יצירותיו של לוקטלי נכתבו בעיקר לכינור. יצירתו החשובה ביותר היא כנראה "אמנות הכינור", אופוס 3, קובץ של שנים-עשר קונצ'רטי לכלי זה, הכוללים עשרים וארבעה קפריצ'י קשים לביצוע מבחינה טכנית - הם יכולים לשמש כקדנצות מורחבות, אבל כיום נהוג לנגן אותם בנפרד מן הקונצ'רטי.[2]

לוקטלי כתב גם סונאטות לכינור ולבסו קונטינואו, (אופוס 6, וחלק מאופוס 8), טריו סונאטות, (אופוס 5 וחלק מאופוס 8), קונצ'רטי גרוסי (אופוס 1 ו-7) וקובץ סונאטות לחליל ולבאסו קונטינואו (אופוס 2), שבמבנה שלהן מופיעים מאפיינים, שיתרמו בשנים הבאות לגיבוש צורת הסונאטה. כן ניכרת בהם תזוזה לעבר סגנון הגאלאנט בשפע הקישוטים, הסינקופות והמקצבים המשתנים במלודיה. גם סדרת דואטים לשני חלילים יוחסה לו בטעות. מקובל היום לנגן סונאטה שלו לצ'לו (שהיא עיבוד מהמאה ה-19 לפרקים מסונאטות שונות שלו לכינור ולבאסו קונטינואו עבור צ'לו ופסנתר). ביצירותיו המוקדמות ניכרת השפעת קורלי, ואילו היצירות המאוחרות קרובות יותר לויולדי בסגנונן. בקונצ'רטי גרוסי אופוס 1 בולט הקונטרפונקט בחיוניותו ומרחיק מעבר לדגם של קורלי אל מסורת הקונטרפונקט הרומאית. החומרה המייחדת קונצ'רטי אלה נעלמת ברבים מן הקונצ'רטי אופוס 4 ו-7, שבהם ניכרת נטייה ברורה לקונצ'רטו סולו. בסונאטות לכינור אופוס 6 ו-8 מגיע לוקטלי אל פסגת יצירתו, במיזוג בעל אופי אישי ביותר של כשרונותיו הווירטואוזיים ככנר עם יכולותיו כמלחין, שהציג את המגמות המתקדמות ביותר בסגנון התקופה.[1]

לוקטלי מוכר אולי לקהל המאזינים של ימינו הודות ליצירה שאיננה קיימת למעשה. הרומן הראשון בסדרת "אוברי-מטורין" של פטריק אובראיין מתחיל בשורה המפורסמת: "חדר המוזיקה בבית המושל בפורט מאהון, מתומן גבוה ונאה, שתקרתו נתמכת בעמודים, היה מלא בפרק הראשון החוגג של הרביעייה בדו מז'ור של לוקטלי." למעשה, לא ידוע שלוקטלי חיבר איזה שהן רביעיות. היצירה הקאמרית ששימשה לתמונה זו בעיבוד לסרט "אדון ומפקד" הייתה, לאמיתו של דבר, חמישייה בדו מז'ור של לואיג'י בוקריני.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פייטרו לוקטלי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 דאנינג, גרוב
  2. ^ אלברט דאנינג, "פייטרו אנטוניו לוקטלי" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין